בננות - בלוגים / / אבות, זה התפקיד שלכם
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

אבות, זה התפקיד שלכם

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

 

הרשימה הזו נכתבה בעקבות קריאתה החכמה של לאה איני להורים, ללמד את ילדיהן/ם מי הן/ם ומה הן/ם

מי שעוקב אחר הפוסטים שלי כאן בוודאי קרא לא מעט על אבי, על אהבתי אליו, על מה שאני חייבת לו בתמורה לחינוכו, הגנתו ואהבתו. אינני יודעת אם כתבתי על כך בעבר, אם לאו, אבל את הפמיניזם שלי אני יכולה לזקוף לזכותו.

ומה זה פמיניזם בעיני? מה זה, להיות פמיניסטית? בעיני יש פרשנות אישית אחת לפמיניזם: פמיניסטית היא בעיני אישה שרוצה את הטוב ביותר עבור עצמה, כאישה. שמאמינה שמגיע לה הטוב ביותר. אם לזה את חותרת, אז את פמיניסטית, אפילו אם אינך מגדירה את עצמך ככזו, אפילו אם את לא יודעת שאת כזו. כי לא ההגדרה חשובה, אלא הלב פנימה.

בזכות אבי הרגשתי שמגיע לי הטוב ביותר, ולמרות שהמורשת הנשית המשפחתית שלי מלאה בנשים קורבניות, בזכות מה שאבי העניק לי, בזכות זה שנתן לי להרגיש הכי שווה, הכי מוצלחת וחכמה, הייתי פמיניסטית עוד לפני שהבנתי מה זה. כשקראתי את הספרים הפמיניסטים הראשונים שלי, בגיל 15, באמצע שנות השבעים, הם לא באו לי כהפתעה, כי הרגשתי הזדהות עצומה איתם, כאילו הם כתבו אותי. לא הרגשתי שהם מגלים לי משהו חדש, כי כבר הרגשתי וחשבתי את מה שנכתב בהם.

אבי הוא זה שהעניק לי את תחושת הזהות העצמית, השלמות העצמית. בזכותו תמיד ידעתי מי אני ומה אני שווה. בזכותו יש לי חוט שדרה, בזכותו למדתי אסרטיביות מהי. בזכותו הבנתי שאני יקרה, גופי יקר, נפשי יקרה, ולא נתתי לאחרים להשחית אותם. ותודות להיותו איש מאמין, תמיד גם חשתי שמורה רוחנית. היה לא אכפת ממני. הוא דאג לי. הוא עשה הכול למעני. וזה מה שגרם לכך שאם אני בנאדם שלם, אישה שלמה, זה בזכותו.

מי שעוקב אחר הפוסטים שלי, יודע שבניגוד לאבי, שהחזיק את המשפחה, אמי די התפזרה, די התפוררה. היא לא הייתה מודל חיקוי לנשיות משום סוג שהוא. רק מודל של קורבניות וסבל. לולא היה אבי בתמונה, כל מה שהייתי מקבלת כדמות חיקוי היה את אמי החלשה, התלושה. אמי שהיתה קורבן להתעללות פיזית ומינית במשפחה, והדבר הכי טוב שעשתה בחייה, למען עצמה וצאצאיה, היה להתחתן עם אבי, שהיה גבר חזק, חיובי, חם ותומך. כך שלא רק לעצמה הועילה במעשה זה – בכך שהחליטה לשבור את מעגל הקורבנות וההתעללות בנישואים לגבר טוב, חיובי – אלא גם לילדיה.

אבות, לא רק שהם אלה שמעניקים לבת את הניסיון הרגשי הראשון שלה עם גברים, הם גם אלה שיבנו או יהרסו בתוכה את עמוד השדרה הרגשי שלה. כשילדה יודעת שאביה חושב שהיא הכי הכי בעולם ושמגיע לה רק הטוב ביותר, כי היא שווה, היא מושלמת, היא תרגיש שווה ומושלמת ותדע מי היא וכמה היא שווה. עמוק בתוכה יהיה צור בלתי ניתן להריסה, שתמיד יגיד לה מי היא. ילדה כזו תמיד תדע מי היא, ולא תצטרך לחפש את השתקפותה בעיניהם של הגברים. 

 

22 תגובות

  1. כמה שאת צודקת יעל. מכיוון שאמי הייתה הדמות החזקה בבית למדתי מהסתכלות בה להיות חזקה. אבל מכיוון שאבי הוא איש שמאמין בידע, יצא שבלי כוונה ובלי להיות מודע לכך הוא רצה שאהיה חכמה, וחשב שאני טיפשה וגם הקרין לי את זה.
    יצא שאני אישה חכמה שיודעת את זה, אבל בעת ובעונה אחת מכיוון שמרד נעורים הוביל אותי לבעיטה בידע שנרכש מלימודים ,יצא גם שהתאמתי בסופו של דבר גם לתדמית הטיפשה בעיני עצמה. וכך אני מסתובבת חצויה בתוכי, מצד אחד מנסה לבנות את עצמי, ומצד שני תקועה עם העסק הזה שנקרא אבא. זה בטח נשמע נורא על הדף, אבל במציאות אני דווקא יותר בסדר:)
    ולמי שקורא כאן והוא אב בעצמו, אני מצרפת מילים לקריאה של יעל. שימו לב, כל מילה שלכם עלולה להשפיע לכאן או לשם במיוחד על בנותיכם. וגם לא מורידה אחריות מהאם לשמור על התנהלותו של האב מול בתו ולזכור תמיד שגם אם הוא לא עומד על המשמר ומנחיל כיוון שגוי, הלוא זה חלק מתפקידה למצפן אותו לכיוון הנכון עם ילדיו ובמיוחד עם בנותיו. ואגב, בעניין חינוך הורי, גם ההפך נכון לדעתי, כך אם האם חורגת ממקומה, על האב מוטל תפקיד המיצפון.

    • רונית בר-לביא

      סיגלה,
      סליחה שאני מתערבת,

      אבל העניין הזה באמת מורגש בכתיבה שלך, העניין שאת נותנת לפעמים לטעמי יותר מידי לכמה אנשים (לרוב אנונימיים) לקרוא לך "טיפשה" בכל מיני דרכים שונות.

      אותם אנשים ינסו לעשות את זה לכל מיני אנשים, אבל איתך איכשהו הם לא מקבלים להרגשתי תגובה מספיק חריפה או חותכת, וזה חבל.

      אני שמחה שאת יודעת שאת חכמה, יש מקום בעיניי שתחזיקי קצת יותר קצר כל מיני אנשים,
      ולא בגללם או בשבילם,
      אלא בשביל הבטחון שלך.

      בשביל לא לבגוד באני שלך.

      כשאני כותבת את זה ברור שצץ לי לגבי עצמי "מי שמדברת", ולא לגבי התחום הזה של חכמה-טפשה, כי אבי תמיד חשב שאני מאד מאד חכמה, אבל גם הוביל אותי בדרכים קצת גבריות, לא משנה,
      אלא לגבי תחומים אחרים בהם אני זקוקה לחיזוק הבטחון.

      ובכל מקרה מה שרציתי לומר, שלפעמים החרב או התקיפות הם בדיוק הכלי שאליו נזקקים בכדי להציב גבולות לאני שלנו מול אחרים.

      סליחה על ההתפרצות, הייתי חייבת לכתוב לך את זה.

      • רונית את מקסימה ואני יודעת שזה בחוץ ומתבטא בכתיבתי ואני גם יודעת שאין לי חולשה במקום הזה אז מי שמנסה לתקוף לשם לא יצליח כי זאת שיודעת שהיא חכמה ממתינה לו בפינה ומחייכת. הקושי האמיתי שלי הוא רק עם עצמי, ולשם אני לא מכניסה זרים, אז אני מוגנת לפחות מהסביבה החיצונית.
        ולגבי זה שאני צריכה לתקוף אותם יותר בחדות, אני לא אישה חדה ואני חושבת שחיוך לאנשים כעוסים ומרים זה הדבר הכי מעצבן שיכול לקרות להם. מבטיחה לך שאני תמיד מחייכת כשמדובר באנונימיים במיוחד שלכולם נתתי שם אחד ומצידי גם לטעות אבל הוא הביא את זה על עצמו ודווקא הוא שניזון מחולשות של אנשים כבר הקיף אותי כמו שמקיפים חומת יריחו ולא הצליח להפיל חומותיי. יודעת למה? כי אלו תובנות ולא חולשות ותובנות אי אפשר לתקוף ולנצח ועל תובנות אני לא צריכה להלחם. הן שלי ומה שמצריך את טיפולי בזמן הנכון לי, מקבל.
        לא קראת רונית שאמא שלי חזקה? אמנם אבא שלי הוא החכם, אבל למי יצאתי דומה יותר?
        🙂
        ולגבי הכתיבה שלך אלי וההסתכלות אלייך פנימה זה הכי נפלא בעיניי, זה כאילו יוצר כאן שרשרת שהתחילה יעל מעצמה החוצה ולקחתי אני והעברתי אלי ולקחת את שכתבתי מכאן אלייך וכולנו לוקחים ונותנים וזה נפלא.

    • סמויה - ליעל ולסיגל

      אז קודם כל אני מזדהה לעיתים עם הפוסטים של יעל ,שכותבת על אמה החלשה ואביה החזק שהיה מודל לחיקוי עבורה.
      ממש כך אצלי במשפחה. אמי היתה אישה חולנית וחלשה (גם נפשית וגם פיזית) ואבי הוא איש חזק ומדהים עד היום . הדבר הכי טוב שקרה לאמי בחייה – שהיא התחתנה עם אבי!

      אגב, שמחתי לקרוא שיוצא לאור ספר חדש שלך. מקווה שאספיק לסיים עד אז את ספרך הנפלא "רואות מכאן את כל העולם":)

      סיגל- הרימי את ראשך ותהיי גאה בעצמך יקירתי. את אישה חכמה כל כך וזה ניכר מאוד בכתיבתך. את כותבת בכשרון רב ויש לך קסם אישי יוצא דופן, ולדעתי מן הראוי שיהיה לך כאן בלוג פרטי משלך.

      לגבי מה שכתבת על אביך , ניסית פעם טיפול פסיכולוגי?

      • יעל ישראל

        סמויה היקרה, תודה!!!!!!!

        • מצטרפת ליעל סמויה,ומודה לך.
          ולשאלתך, כמו שכתבתי , זה נשמע הרבה יותר נורא כשזה כתוב, ולכאורה זה מופיע גם באופן שבו אני מתבטאת פה ושם, ומצהירה שאין לי ידע לימודי.
          הפתרון הוא לא פסיכולוג אלא לימודים והצלחה, אז הכנסתי את עצמי לקטע של קורסים ואני מוצאת את עצמי מצטיינת, ולמרות דעתי השניה על עצמי, דעתי הראשונה מנצחת תמיד, כמו גדולה:)

    • עדנה גור אריה

      לפעמים החוזק של האמא מעקר את הבת. ואז היא נאלמת דום.

  2. היי יעל
    נכון, מדויק….
    אני פוגשת הרבה – פגעות אבא.

    שלומדת לעקוף … למרות הכאב.
    להתראות טובה

  3. אהוד פדרמן

    שלום יעל,

    לדעתי בפוסט הזה את מחלישה את מעמד האמהות בפרט והנשים בכלל . התפקיד של חינוך הבנות והבנים נופל על כתפי האמהות והאבות כאחד (שלא לדבר על משפחות חד הוריות או חד מיניות).

    לדעתי, התיזה לגבי אחריות האב שפיתחת בעקבות המקרה הפרטי של בית הורייך היא מוטעה ומטעה

    שיטת האינדוקציה (לימוד מהפרט אל הכלל)שוב אינה עובדת.

    • יעל ישראל

      אהוד, ברור שכל מקרה הוא מקרה פרטי, אבל אני הכרתי הרבה נשים שלא היה להם אבא, במובן שהוא היה נוכח אבל נעדר רגשית, לא היה מורגש בכלל, או שהיה להן אבא מעליב ומתעלל, ולמרות שהיתה אם בתמונה, אם טובה, או גוד אינף מאדר, כמו שאומרים, זה הרס את הדימוי העצמי הנשי שלהן, כי ילדה לומדת את הקשר עם גברים מאבא שלה, לא מאימא. הנה, לי דווקא היתה אם שהיה לה אב ודוד מתעללים, לא היה לה רול מודל גברי טוב, והנה, לא הזדהיתי עם החלקים האלה שלה, אלא עם מה שנטע בי אבי.

      הרשימה הזו נכתבה כדי להזכיר ליותר מדי אבות "נוכחים נפקדים" כמה חשוב דמות אב טוב בנטיעת עמוד שדרה חזק בבת ולימוד נכון של יחסיה עם גברים בעתיד. הלוא לא אני המצאתי שאישה עם אב מתעלל או לא נוכח, מחפשת את האהבה בחיק גברים, את השתקפותה בעיני גברים, ולא פעם היא נופלת לגברים נאחסים. וזה נכתב כמובן בהשראת מקרי האונס הקבוצתי. לו היה לבנות האלה אב שמלמד אותן שהן יקרות, שנותן להם להרגיש שהן יקרות, הן לא היה נופלות לזה. זה ברור כשמש.

      אשר לדמות האם, ברור שהיא מאוד חשובה. הלוא אצלי האם היתה "נוכחת נפקדת" ובגלל זה אני דפוקה מהבחינה הזו. עד היום מתגעגעת לאם שלא היתה לי.

      כך שצריך לקרוא גם בין השורות, שלא לדבר על לקרוא את כל רשימותי כמכלול, שם אני מרבה להתייחס לאי הנוכחות של אימי בחיי, או לדכאוניות שלה שהשפיעה עלי, וכמה זה הרסני.

      אבל יותר מדי אבות הם "נוכחים נפקדים" וזה נכתב למענם.

      • יעל ישראל

        אגב, אהוד, ראה תגובתה של סיגל אלי, היא ממחישה את מה שאני אומרת, היתה לה אם טובה, אבל אב שלא חיזק בה את הביטחון העצמי.

        • אהוד פדרמן

          יעל, נאמר על ידי חכמים ממני שאדם הוא תבנית נוף ילדותו. למרות שלרוב איני מגיב, קראתי חלק מהפוסטים שלך שעוסקים בחייך ואל נא תביני לא נכון, יש לי אמפתיה רבה לסבל שעברת בילדותך בהיותך בת לאם פגומה, כמו שיש לי אמפתיה לכל סבל אנושי לו אני נחשף. עיקר האמפתיה שלי היא מטבע הדבר לנשים שכן, הן נושאות בגופן את רוב הסבל שיש בעולם. וכן אני יודע, את הסבל גורמים להן בעיקר גברים. אך גברי העולם אינם גוש שחור שכולו מזימות בכוח ובפועל נגד נשים. נכון שלגברים ככלל יש צורך ביולוגי אבולוציוני להפיץ את זרעם אצל כמה שיותר נשים, מה שגורם להם לנסות את מזלם בכל הזדמנות. אך בין צורך כזה לבין פעולה אלימה ו/או חולנית למימושו מפרידות אלפי שנות תרבות שיצרו טבואים וערכי מוסר. אלא מה, גברים שונים גדלים במשטרים שונים בתרבויות שונות ובמשפחות שונות ומקבלים חינוך שונה זה מזה.
          שיהיה ברור, לא רק שאני מגנה בכל לשון חריפה מעשי אונס והטרדה מינית פיזית ומילולית וקורא לכל מי שער למעשים כאלה הנעשים בסביבתו, לשבור את קשר השתיקה ולחשוף אותם (קשה לי להאמין שבמשך כמה שנים אנסו עשרות נערים נערה אחת מבלי שמישהו בסביבתם לא ידע על כך וחשב שיש להפסיק את הענין ולהעניש את הפושעים )אני מוכן גם, מטאפורית, לחנוק את מי שעושה זאת.
          מצד שני, איני מוכן לקחת שמץ אחריות למעשיהם של מי שדוד שליט מכנה בני חבורתו הגברית. וזאת מהסיבה הבאה: אני שייך לחבורה אחרת. חבורה שיש בה גברים ונשים, אבות ואמהות. ובחבורה הזאת הייתי ילד ונער ומבוגר. בחבורה הזאת אני מוגדר כגבר שאוהב נשים, בן זוג מונוגמי (לא תמיד במחשבות ובכוונות ), אב לבנים ולבת ולאחרונה סבא לנכדים ולנכדה, כן יירבו. בנוסף לכך יש לי עסק בו אני מעסיק גברים ונשים ובשנים האחרונות, שלחתי את ידי בכתיבה יוצרת מציאות בדויה.
          'רק על עצמי לספר ידעתי' ואעיד שלמיטב ידיעתי וזכרוני בכל אחד מהכובעים האלה לא הטרדתי פיזית או מילולית, בעל-פה או בכתב, אף אחת ואף אחד .
          בנוסף לכך אני מרגיש שרעיתי ואנוכי חינכנו את בנֵינו ובִתנו בהתאם לערכים הנכונים בכל הנוגע ליחס לזולת – בני מינם ובני המין השני – לשמור על גבולות, לנהל משא ומתן, לזהות ולהתרחק מאנשים אלימים ומסַכָּנוֹת, להגיד לא מפורש ולא מתפשר כשצריך, לכבד את הזולת ורצונו ולעולם לא לכפות את עצמך.

          איני עיור למה שקורה במדינת ישראל ואיני מתיימר להציג את עצמי כקדוש או כיוצא דופן וגם לא כמחנך הדור. סביבי אני רואה גברים ונשים רבים המתנהלים באופן דומה לשלי. ובשמי ובשם בני חבורתי אלה, אני יוצא כנגד כותרות כמו: אבות, זה התפקיד שלכם ! או, השתיקה הרועמת ! – כאשר תוכן הפוסט מגלה שהכוונה היא לשתיקתם של גברים בלבד. לא סיסמאות ואף לא וידויים נוסח דוד שליט, ישנו את המצב. מילת המפתח היא חינוך, חינוך, חינוך. וחינוך מתחיל מהבית, אך על כך אכתוב בפוסט נפרד

  4. לי עברון-ועקנין

    בדיוק אתמול אמרתי לבן זוגי, ילדה שאבא שלה מחייך אליה ככה (כמו שהוא חייך באותו רגע), יש לה סיכוי טוב להיות מאושרת בעולם.

  5. יעל רוזן-בר שם

    היי יעל, יפה כתבת על הפמיניסטיות, גם אם עד היום אני לא מבינה מה זה אומר.
    גדלתי עם גברים, למדתי ועבדתי במקצוע של גברים.

    לגבי אימך, הייתי אומרת, אם אוכל להרשות לעצמי, שקיבלה מתנה נפלאה לפגוש ולהתחתן עם אביך. הרי שהכוח הנפשי שזקוק האדם כדי לשבור שרשרת אירועים שלילים לא ניתן לכל אחד.

    אני כותבת זאת מתוך ניסיון לא על עצמי אך קשור לאלה שביקשו ממני עזרה.

    תודה לאבא ולאימא של יעל, שהביאו לעולם ילדה מקסימה עם נשמה טהורה.

  6. לאה איני

    יעל, אלו הן מלים שנחתכות מהלב ויוצאות אליו. וכתבת יפה וברגישות. אין כאן נכון או לא. כל מקרה הוא לגופו. אבי היה אחר וקשה, ועם זאת הוריש לי כוח (וחלל) למרוד בו עצמו. וזה כל כך מורכב, כי תמיד זה כך. אם סייעת לנער אב אחד למלא את תפקידו החשוב כראוי – עשית המון.

  7. אהבתי.

  8. רשימה חמה ואישית כמו שאת יודעת יעלה 🙂
    נשים חוששות להגדיר עצמן כפמניסטיות-
    זה אף פעם לא היה לי מובן

  9. יעל, אם אביך לימד אותך לנהוג ולהיות כפי שהינך היום – הרי שעשה עבודה גרועה.
    ואני אנמק: כתבת בעבר, שלמעשה לא אכפת לך להיות מוטרדת מינית על ידי גברים צעירים ויפים.
    (אל תיתממי – את כתבת זאת, והבנתי נכון את דברייך).
    כלומר, בהקשר הזה, הוא עשה עבודה לא טובה במיוחד.
    אישה כמוך – שמתנגדת להטרדה מינית רק כשזו מבוצעת ע"י גברים מבוגרים ומכוערים, גורמת נזק רב לציבור הנשים.

    ובלי קשר – קראתי בעבר כמה מהספרים שכתבת ואהבתי אותם מאוד.

    • יעל ישראל

      איריס, אתני חושבת שלא ירדת לסוף דעתי בפוסט ההוא. ייתכן שלא הברתי את עצמי טוב. כשגבר שמוצא חן בעיניך מתחיל איתך, ואת מעוניינת, זו לא הטרדה. ולזה היתה הכוונה.

      מה ההבדל בין התחלה להטרדה? התחלה זה כשמישהו מתחיל איתך, ולכולם מותר להתחיל בעדינות, או להראות הך עניין בעדינות נכון? עכשיו, אם זה מישהו שבא לך עליו, ואת מעוניינת, ההתחלה הופכת לפלרטוט רצוי. אבל אם זה מישהו דוחה בעינייך, ואת לא רוצה, ואת מראה לא שאינך רוצה, והוא ממשיך, זו כבר הטרדה. זה הבדל דק, אבל הבדל בכל זאת.
      מבינה את הניואנסים? גבר שמוצא חן בעיני, חתיך או לא, זה לא באמת קשור, אבל אחד שממש מוצא חן בעיני, שאני נמשכת אליו, או אז התחלתו תהיה רצויה בעיני, ואז זה בכלל לא הטרדה, כי אני נענית.

      ואני שמחה שאהבת את ספריי, תודה רבה.

      • יעל ישראל

        ועוד משהו לאיריס,

        בעניין גברים מבוגרים, או נשים מבוגרות, לצורך העניין. אני סבורה שאדם מבוגר לא צריך להתחיל עם אדם צעיר, לא משנה כרגע אישה או גבר. לא אהבתי כשזה קרה לי בצעירותי, שאדם שמבוגר ממני ב-20-40 שנים, שיכול להיות אבי או סבי, מתחיל איתי וחושב שאני, שיכולה להיות בתו או נכדתו, יכולה להיות מעוניינת בו.
        ובאותה הרוח, היום כשאני בעצמי התבגרתי, אני בת 50, אני לא אפלרטט בצורה מגוחכת עם בחור בן 20-30. אני לא אביך אותו.

        נכון שיש פה ושם זוגות עם פער גילאים גדול, אבל זה נדיר. מה שאומר, שרוב הצעירים מעדיפים אנשים בני גילם כיעד רומנטי, ולא אנשים שיכולים להיות הוריהם.

        לכן, יש פה עניין של לכבד את רגשות הזולת. אם אדם בן 60, שנחשב סבא בעיני בחורה בת 20, מתחיל איתה, זו ברוה המכריע של המקרים תהיה הטרדה בעיניה. סביר להניח שזה ירתיע אותה. אם כך, מדוע שהוא לא יחשוב על כך מראש ויימנע מלהטריד ולהבין אותה? רק כי הוא מאמין שהוא עדיין "גבר גבר" ויפלו לרגליו? כי הוא לא קולט את גילו? מדוע שהוא יפגע ברגשותיה כדי לממש את הפנטזיה שלו?

        עכשיו את מבינה למה אני מתכוונת?

        יש פה עניין של לדעת להתנהל בעולם, ולהתחשב ברגשות האחר. ונכון שזה עצוב שצעירים על פי רטב לא מעוניינים במבוגרים כיעד רומנטי ומיני, אבל ככה זה, וצריך להפנים.
        היום, כשאני בעצמי מבוגרת, אני אפילו מבינה את זה יותר.

        • איריס אליה

          איריס ללא שם משפחה יקרה, איכפת לך להוסיף את שם המשפחה שלך, או את האות הראשונה של שם המשפחה?
          רק כדי שנוכל להבדיל בין כל האיריסיות. זאת בעיה שסבלתי ממנה כל החיים…תודה. אני בטוחה שתוכלי להיענות לבקשה. שימי בבקשה אפילו אות פיקטיבית, ובלבד שלא תהיה א או ק. (לא יודעת אם איריס קובליו מצטרפת אלי. אני מניחה שלא תתנגד..)
          תודה!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל