בננות - בלוגים / / כל כך חזק, שאני מתה
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

כל כך חזק, שאני מתה

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

לש"ם הכחול, ביקשת, קיבלת. למרות שלא בדיוק מה שביקשת… וזה דווקא לא חלום…

 

 

ואני מייללת, משתנקת מהדמעות, אדם נוסע לאמריקה, אדם נוסע לאמריקה, אדם עוזב אותי, ובכל זאת העונג של גופו עלי ובתוכי כל כך חזק ומספק. אבל אדם נוסע לארצות הברית, אדם עוזב אותי, ובינתיים הוא בתוכי, בי ובנפשי, והעונג כל כך חזק. קודם שתיתי כוס מיץ מלאה בוודקה, ואני אף פעם לא שותה בשעת האהבה, לא אוהבת להיות שיכורה בגופים ובמילים. אבל הכאב הנוראי על שאדם נוסע גורם לכך שאני לא מסוגלת להתאפק ושותה וודקה כמו מים. והתגלית המוזרה: זאת הפעם הראשונה שלי כשיכורה במיטה, הגוף כמעט משותק, אינני מתנועעת בפראות כהרגלי, מנסה לקבל אותו לתוכי כמה שיותר עמוק, מתפתלת סביב גופו. הפעם גופי צנוח מתחתיו כמו גוש אבן, אבל התענוג גדול מתמיד, אולי דווקא מפני שאיני מתפתלת, אינני זזה כמעט למעט שורשי ירכיי שעוטפים אותו חזק, להרגיש אותו במלואו, להרגיש את התענוג חזק חזק, ואני אף פעם לא גמרתי ככה מסתם שכיבה על הגב, בלי לעשות כלום. וזה מפתיע אותי, האם אני צריכה להיות שיכורה, שוכבת כמו אבן במיטה, כדי לחוות את העונג כל כך חזק, בלי שאעשה כלום? מה, טעיתי כל חיי כשעבדתי קשה על תהליך הגמירה? והנה, פה את שוכבת לך סמרטוטה, שיכורה כמו לוט ובנותיו, בוכה את נפשך למוות, אבל הגמירה חזקה יותר מכך מה שחווית אי פעם. ואולי זה בגלל הפחד מפני המוות. אדם עוזב לאמריקה, אדם עוזב, זה מוות. מוות זה תשוקה. אולי בגלל זה הגמירה כל כך חזקה, שאני מתה.

19 תגובות

  1. כשמניחים את הדברים על הנייר באומץ, כפי שעשית, מקבלים מראה לנפש.
    נוסחה איומה נטבעה בך שם, יעלה:
    אובדן = מוות = תשוקה = עונג.

  2. יעלתי, שורש נשמתך ושורשי ירכייך חברו להם יחדיו והניבו וידוי חושפני ואמיץ.
    הכחול היום רוגש מאד.

  3. גיורא פישר

    תיאור מרגש וחי למרות המוות הפרוש על המיטה כסדין לבן.

  4. איריס קובליו

    חווית הנטישה גרמה לגוף להקדים בנטישה ולהרפות באמת ואז לפגוש בסוף שהוא אינסוף, ולתת לזה להדהד שנים רבות כשורש מהות הכאב והערגה. כתבת כל כך נוגע יעלה. הצלחת לשקף נשמתך בנשמתי

  5. אירוטיקה עזה ומרגשת בשילוב של צער הפרידה/מוות.

  6. אמיצה את!

  7. עצוב מאד, תיאור אמיץ (ויש להודות עם הרבה מיץ :))
    ומחזיר אותי לפוסט של גיורא
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=236&itemID=14577#post14577

  8. רונית בר-לביא

    יעלה,
    באת כאן והבאת וואחדה פינאלה לקונצרט של היום,
    כל כך חזק ואמת.

    קשה שהיה כואב ככה.

    מעניין שהעצב הנורא לא שיתק לך את המהשמו (החשק).

  9. מהמם. ואת מהממת.

  10. איריס אליה

    טוב, יעלה יעלה, אחותי. בדיוק כתבתי לשחר מריו שהוא כתב אותי בשיר האחרון שלו והנה גם את כותבת אותי פה אחד לאחד. אחת לאחת, בעצם. מרגיש לי הכי הכי קרוב לעצמי.

  11. לי עברון-ועקנין

    זה יפה ומרגש יעלה.

  12. הי יעל, הזכרת לי יום בחיים שבו אני הייתי זו שעזבתי לאמריקה ומדהים שחווית ה"מוות" הזו מאוד דומה וגורם להזדהות, למרות שכל אחד בטח חושב לעצמו שחוויה כזו כמו גם אחרת, היא משהו שקרה רק לו. אין לי את האומץ הכתיבתי הזה כשלך, לפרט ו"להדהים" אותך בחזרה, אבל ההזדהות עמוקה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל