הקוד האתי לטוקבקיסטים

 

 

קוד אתי לטוקבקיסטים? את רצינית? הצחקת אותנו. אני מניחה שאלו יהיו התגובות לפוסט שלי, שכבר שנה וחצי אני רוצה לכתוב אותו. אתיקה לטוקבקיסטים, נו באמת. את מה-זה נאיבית.

    אבל למה לא, בעצם? אפילו הטוקבקיסט הכי ידוע בארץ, דב בינדר, אביו הבלתי נלאה של במאי הסרט "הטוקבקיסטים", דורש קוד אתי ותחיקה לגבי טוקבקיסטים שפוגעים ומעלים לשון הרע.

 

  אבל לאחרונה אכן נדחתה הצעת החוק לדרוש הזדהות מלאה בטוקבקים, ולאפשר תביעת טוקבקיסטים שמעליבים ופוגעים ומסיתים. הכנסת רואה בכך פלישה לפרטיות. אבל לי נראה, שבטח פעלו כאן לוביסטים שלחצו על חברי כנסת להצביע נגד הצעת החוק הראשונה בנושא, בגלל שמה הם האתרים הגדולים, ללא כניסות חוזרות ונשנות של טוקבקיסטים מתלהמים? הלוא הרייטינג של ווינט, נרג" ו-וואלה גדל בשל התנגחות של טוקבקיסטים קטנוניים. 

 

   אותי זה ציער מאוד. אני הייתי רוצה להרתיע טוקבקיסטים בהמיים, כדי שלא יטנפו לי את הבית שלי. בעיניי, טוקבקיסט שנכנס אלי לסלון בלוגי ומשפריץ גועל, זה כמו אורח שיבוא לביתי ויחרבן בסלון. אינני רואה כל הבדל בין השניים.

 

  אומנם בלוג אינו בית, במובן הזה שהוא אינו פרטי, כל אחד יכול להיכנס אליו. ועדיין, אני מצפה ממי שנכנס לקרביו הכמוסים ביותר של אדם אחר, לנהוג במוסריות ובעדינות. ניתן לנגח דעה, להתנגד ולכעוס אפילו, בלי לקלל ולרדת לעלבונות אישיים.

 

   בתור בלוגרית די ותיקה, עברתי גועל נפש נוראי בכמה בלוגים אחרים שלי. בבלוג שלי ב"על השולחן" יש לי כמה צוררים, שמונעים כפי הנראה על ידי מסעדן שכתבתי ביקורת לא חיובית על מסעדתו. שם אין לי אפילו את זכות המחיקה, כי הממשק של הבלוגיה הוא מאוד ראשוני, ורק המערכת יכולה למחוק.

 

   ב"דה מרקר קפה" היה לי תודה לאל רק מתנכל אחד. כאשר הוא הגיע לקללות ולעלבונות אישיים, הפעלתי את האופציה שיש בדה מרקר להרחיק טוקבקיסט מתנכר. פשוט לוחצים שם על משהו, מלשינים להנהלה, ואותו בלוגר או טוקבקיסט לא יכול להגיב אצלך יותר. לדעתי, שיטה טובה מאוד. לעזאזל חופש הדיבור. מי שמלכלך לי בסלון, שיקבל ביטול.

 

   אבל ב"רשימות", בלוגי הראשון, קיבלתי את מלוא החזוק והבוץ בפרצוף. מההתחלה זכיתי שם לעוינות שלא תאומן, עלבונות אישיים ומתחת לחגורה, קללות מהשוק, ולפעמים גם איומים של ממש שהגיעו למייל שלי. לפעמים מחקתי תגובות מגעילות, לפעמים התנגחתי. תלוי מה היה מצב רוחי.

  

   כאן, בבלוגי בבננייה, היו בינתיים מעט מאוד ניגוחים וקללות, תודה לאל. הייתי שמחה שזה יישאר כך, אצלי ואצל אחרים, כי הגועל שחוויתי ב"רשימות", הצורך להגן על עצמי כל הזמן, גרם לי לרצות להקים מקום חדש, ומצידי אפילו קטן, שלא יזדהם בגועל הזה.

 

   כיום, בבלוג שלי ב"רשימות", בו אינני מרבה לפרסם, אני סוגרת את התגובות לגמרי. כאן עוד לא הגעתי לזה, ומקווה שלא אצטרך. ראיתי שישנם כאן כמה בלוגרים, שבשל תגובות עוינות נאלצו לסגור את התגובות. אני מבינה ומצדיקה אותם.

 

     באתרים הגדולים, שם מופעלת צנזורה על התגובות, לא עולות תגובות עד שמישהו במערכת בודק אותן. יש באתרים הגדולים צוות שעוסק בכך 24 שעות ביממה, ומוחק תגובות מתלהמות מדי. נכון ש"המוחקים" מונחים ע"י ההנהלה להשאיר גם תגובות מעליבות, אבל אפילו שם יש איזשהו גבול סביר.

 

   בטור החתולים שלי בנרג" מעריב, הבחנתי פעם אחת שלא היה "מוחק". כנראה לא היה מי, אז נתנו לתגובות לזרום. התוצאה הייתה מאתיים תגובות ומעלה, הרבה מתמיד, ורובן היו קריאות מתלהמות לרצח חתולים. התלוננתי, והדבר לא חזר שנית. וטוב שכך. מדוע לאפשר רצח עם מכל סוג שהוא, בשל חולי נפש שידם קלה על המקלדת?

 

  הצעת החוק שנדחתה לאחרונה, לאפשר תביעה נגד טוקבקיסטים מרושעים ופרועים, הייתה אמורה לאפשר לבלוגר או לאתר גדול לבקש מספקי האינטרנט את פרטי המגיב, על פי כתובת ה-IP של מחשבו, ולתבוע אותו. אבל גם בלי ספקי האינטרנט, ההאקרים יודעים לאתר כתובת IP בלי שום בעיה. רק לתבוע עדיין אי אפשר. אבל אני מאמינה שזה יגיע.

 

   בכלל, כל דיוק בקודים אתיים ברשת ובבלוגספירה, נידון כיום לכישלון, כי נטען שבלתי אפשרי ובלתי מוסרי להפעיל צנזורה על הרשת. אני נוטה להסכים עם זה חלקית, כי לא הייתי רוצה שנגיע למצבן של אירן וסוריה למשל, עוינות הרשת, שהטילו צנזורה סייבר-ספייסית.

 

  מצד שני, הייתי רוצה שיהיו לנו כלים לעקור כעל מיני עשבים שוטים, כי לא ייתכן שנהיה פרוצים כך לכל הרוחות, ונזדהם במקלדתם של טוקבקיסטים מרירים, שמוציאים עלינו את רשעותם, מררתם ושנאתם.

 

   עד אז, אני קוראת להנחת קווי יסוד לקוד אתי לטוקבקיסטים. כבר יש כזה לבלוגרים, אז למה לא לטוקבקיסטים? אתם רוצים להשתתף בדיון בבלוג, אדרבא, כל המרבה הרי זה משובח, אבל לא לדרוך על קצות עצביו של הבלוגר. זה  מגעיל ולא אנושי. 

   אנחנו, הבלוגרים, איננו פח הזבל לרגשות התוקפנות של הטוקבקיסטים.

 

  אני קוראת לטוקבקיסטים המגיבים כאן בבלוגיה, לשמור על איפוק. רוצים לכתוב נגד דעה המובעת בפוסט של בלוגר? בבקשה. רק בלי לרדת לרמה בהמית, בלי קללות, בלי עלבונות אישיים. עצם זה שאתם עדיין יכולים לא להזדהות בשם ובאי מייל, כי כך החליטה הכנסת, לא נותן לכם זכות לדרוך לנו על הדשא ולהשתין בסלון.

 

  אני קוראת לכל הטוקבקיסטים באשר הם, לכבד את ההסכם הג"נטלמני הזה.

 

  וגם, אני מציעה לכל בלוגר שפוסטו הפך לשדה קרב, למחוק תגובות. אין שום רע בלהפעיל את מתג המחיקה. זה לא אקט נגד חופש הדיבור, זו הגנה עצמית. אם יבוא אליכם הביתה אדם שיחרבן בסלון, אתם תזרקו אותו מכל המדרגות. מחיקה תגובה מגעילה, משולה בעיני לזריקת טוקבקיסט בהמי מכל המדרגות.

 

  וגם, לפעמים כדאי לסגור תגובות. אין כל רע גם בהפעלת האופציה הקיצונית הזו.

 

  למה שהם יגרמו לנו להרגיש חרא, למה?