בננות - בלוגים / / מין והנערה הרווקה
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

מין והנערה הרווקה

 

נדמה לי שהיתה זו הלן גרלי בראון שירתה את יריית הפתיחה של כתיבה פופולרית נשית על מין בספר שלה "מין והנערה הרווקה" משנות השישים. מאז יש ניסיונות נשיים מעניינים בכתיבה על מין (ואני לא מתכוונת כרגע לספרות יפה). ושוב, אי אפשר שלא להיזכר באלה שהמשיכו את גרלי בראון בשנות השבעים.

 

מבחינתי, כנערה, ספר כמו "הזונה המאושרת" של קסווירה הולנדר עניין לא רק בגלל שהוא העניק איזשהם תיאורים מיניים (אגב, חסודים מאוד בהשוואה לפורנו של ימינו) לנו, נערות שצמאו לנושא. מה שאותי ריתק כבר אז כנערה הוא העובדה שאישה יכולה לכתוב ככה על מין בפתיחות, על חוויותיה המיניות (הגם אם כזונה), ולהבהיר את הנקודה החשובה: האוטונומיה שלה על חייה וגופה.

 

ומה ששימח אותי מאוד היה, שאני, נערה בשנות השבעים, יכולה לקבל מידע על מין מנשים, ולא מכתיבה פורנוגרפית נחותה של גברים למען גברים. כי עד אז נשים ונערות שרצו לקרוא על סקס נאלצו לפנות לכל ה"סטלאגים" למיניהם, שגברים כתבו למען גברים.

 

ולכן העובדה שכבר אז, כנערה, קלטתי במעורפל ש"נימפומניות" או "התמכרות למין" של הולנדר אינו באמת אהבת מין, אלא בעיה נפשית שמתפתחת כתוצאה מגרייה מינית מוגזמת בילדות מצד ההורים או מבוגרים אחרים, עד כדי גילוי עריות, לא הפחיתה מהנאתי והתפעלותי לקרוא טקסט "משוחרר", לפחות במושגים של שנות השבעים.

 

לאחרונה ראיתי סרט דוקומנטרי על הולנדר, ובה היא בעצם גילתה שביבי מידע על מה שכבר חשדתי אז, בנעוריי. היא סיפרה על איזו התנסות מינית תמימה כביכול עם אביה בגיל 15, כשהיא ישבה על ברכיו והתחככה עליו והוא טפח על ישבנה עד שהגיעה לאורגזמה.

 

האם חשוב לציין שהאבא הזה היה גם פסיכיאטר בנוסף לאבהותו המפוקפקת? הרי די בתיאור ה"תמים" הזה של הזונה המאושרת כדי להבין את הגרייה המינית המוגזמת שהיתה חשופה לה כילדה וכנערה מאביה, ובתוך כך להבין איך בחורה הופכת למה שכונה אז "נימפומנית" ומתעלת את "דחפיה" לזנות.

 

אבל שוב, כל זה לא שינה את העובדה שהספר הזה שלה (לא קראתי את 17 הנוספים) הוא בעיני אבן דרך חשובה בכתיבה הנשית החושפנית והוידויית על מין.

 

ומה שעוד ריתק אותי כבר אז הוא שנשים יכולות לכתוב על מין גם שלא במחובר לרגשות, ליחסים, לחתונה, לילדים, ובקיצור: לפנטזיות על נושא רומנטי.

 

לכן, כשהגיעה הסדרה המדוברת "סקס והעיר הגדולה" וכולם סגדו לה, אני הייתי קצת מסויגת. זה לא שלא נהניתי עד גבול מסוים מהסדרה, לפחות בעונה הראשונה. היה בה משהו מרענן, לפחות במובנים של הפוריטניות האמריקאית הטלוויזיונית של שלהי שנות התשעים. 

 

אבל די מהר הפכה גם הסדרה השנונה הזו לעוד פטפטת יכנעית. ארבע יכנעס יושבות ומדברות כאילו על מין, אבל בעצם כל עצם בגופן חולמת על הנסיך עם הסוס הלבן, על החתונה עם הבופה ועל ערמות של תינוקות. אולי בגלל זה הדמות שהכי נהניתי ממנה, שהכי שעשעה אותי, הייתה סמנתה "המופקרת", שתודה לאל קפצה ממיטה למיטה לא בשביל למצוא חתן.

 

אבל גם היא, כמובן, הצלע הרביעית והיחידה שהיתה ממש הוללת, סימנה בדמותה כל מיני רמזים לאותה הולנדר "נימפומנית", שכיום כל מחקר ומאמר פסיכולוגי מבהיר לנו שהתמכרות והלהיטות יתר להמון פרטנרים שהיתה לה (ולכל הנשים והגברים המכורים למין ולטונות של פרטנרים), אינה אלא בעיה נפשית ולא סתם אהבת מין.

 

ושוב הרגשתי שגם "סקס והעיר" גולשת למדרון המתקתק והסטנדרטי, ולא עומדת בציפיות שאני לפחות תליתי בה בפרקים הראשונים של העונה הראשונה, כשנראַה שהיא באמת חצופה ומשוחררת, ומדברת דוגרי על מה שנשים מרגישות וחושבות בנוגע למין. אני פשוט לא אהבתי את הקשקשת היענטעית של ארבע וייברס מייגעות, כפי שזה התגלגל להיות עם השנים.

 

לכן, הרשת באמת נראתה לי כאופציה מצוינת לכתיבה נשית משוחררת ווידויית על מין. בלוגים ב"ניק" או לגמרי אנונימיים פותחים פתח לכתיבה מהלב, בלי ניסיון להסתתר מאחורי חמידות ומתיקות יתר, התיילדות, גרפיות יתר, או גלישה לבוטות פורנוגרפית שמטרתה אינה אלא לספק את הפנטזיות של הגברים.

 

דווקא ברשת, בבלוגים אנונימיים, נראה לי שהכתיבה הנשית על מין יכולה להתפתח, ולאו דווקא בכתיבה ספרותית קאנונית. אני מדברת על כתיבה ישירה באמת, וידויית אך לא יומנאית, אבל גם לא מצועצעת או מתיפייפת. והרי כולנו יודעים כמה קשה לכתוב קטע פרוזה מעניין וטוב באמת על מין. אותי רוב הכתיבה על מין ברומנים משעממת או מעצבנת. רוב הסופרים לא באמת יודעים לכתוב על מין, ואיכשהו אני תמיד מרגישה שנורא קשה לכתוב פרוזה קאנונית על מין. ואילו כשכותבים על מין באופן וידויי נגיש ואינטימי, זה תמיד משכנע אותי יותר מפרוזה.

 

אז האופציה הכי נכונה בעיני כיום לכתיבה על מין היא כתיבה בבלוג.

 

בעיני, כתיבה באמת מעניינת וחשובה על מין מפיה של אישה לא נועדה לספק מציצנות גברית או לשחק במגרש הגברי. לגברים יש מספיק פורנוגרפיה ברשת או מחוצה לה. אז נכון שכל כתיבה על מין היא מחרמנת במידה זו או אחרת, וגם גברים יתגרו ממנה כך או אחרת. ובכל זאת הכוונה לכתיבה שבאמת משחזרת באותנטיות רגשות ומחשבות על מין מפיה של אישה, מעין דיבור שלה עם עצמה ועם נשים אחרות, ולאו דווקא ציות לקודים הפורנוגרפיים שקהל היעד שלהם הוא גברים.

 

בעיני, כתיבה כזו לא צריכה להזכיר בשום אופן את הפודליות המצועצעת, הפוריטנית וחסרת השיניים של סדרה כמו "סקס והעיר הגדולה". היא גם לא תהיה מעין "דוח הייט" יבש על מיניות האישה בעיניים של סקסולוגית סבתאית טרחנית. וכמובן, היא לא תהיה מחרמן רשמי לגברים. את זה יש מספיק.

 

וכמובן, הכתיבה צריכה להיות באמת טובה ומשובחת, אחרת זה מידרדר לפורנוגרפיה סתמית. וכשאני אומרת כתיבה משובחת, כוונתי דבר ראשון לכתיבה רהוטה, אינטיליגנטית ומודעת מאוד. כי אני מודה שלא מעניין אותי לקרוא קשקוש עילג שכותבת איזו פאקצ'ה על הבנים שמיששו אותה. אני גם לא מחפשת כתיבה "נקייה". אין לי בעיה עם שימוש במילים "גסות" בתוך המשלב הלשוני, רק שיידעו מה לעשות איתם, זאת אומרת את חוכמת המינונים. לא לתקוע "מילים גסות" סתם כדי לחרמן, אלא כי זה אורגני לטקסט.

 

בעיקרון הייתי רוצה לקרוא טקסט שלאו דווקא ירגש אותי מינית, אלא יפתח לי עוד צוהר למחשבותיה של אישה על המיניות שלה. 

 

אם לא הייתי מתביישת, הייתי מעלה פוסט כזה לדוגמה, כדי להבהיר איך אני רואה ומצפה לראות כתיבה נשיית אמיתית, אוטנטית, כנה וחודרת של אישה על המיניות שלה. אבל כמו שכתבתי ברשימה הקודמת, אני מתביישת, כמו כל הבלוגריות שכותבות על מין בשמות בדויים. אז כנראה שאנחנו לא כאלה משוחררות כמו שאנחנו חושבות…

 

 

14 תגובות

  1. נו יעלה, אז אולי פשוט… קפצי למים?
    דווקא פה את די מוקפת אהדה, לא?

  2. מסכימה לגמרי לגבי סקס והעיר הגדולה.
    ועכשיו שפירטת יותר למה את מצפה מטקסט כזה, אז למרות שאני חוזרת על עצמי אני חייבת שוב להמליץ על "עד העונג הבא" של אריאל להמן כי זה בדיוק זה.

  3. אני יודעת לכתוב מצוין על מין, אבל כמו בהמשך למה שכתבת בפוסט הקודם, זה ישר מתייג אותך בטייפ קסט מסויים (לגבר כמובן מותר לכתוב על כל נושא שירצה מבלי שידבק בו רבב). ולכן גם מי שיודעת או מי שלא יודעת, לדעתי המיניות תמשיך להיות מדובררת דרך עיניים גבריות לעוד הרבה זמן

    • יעל ישראל

      זה נכון, לצערי. ואף אחת מאיתנו לא מוכנה להיות זאת שתצא מהארון ראשונה. וכנראה שבצדק.

  4. יעל את מחממת מנועים
    לפי דעתי אפשר להתחיל לרוץ על המסלול:)

    שמחה שאת חושבת ככה על סקס והעיר מפרק אחד וחצי שראיתי קשה לי להבין את ההצלחה המסחררת של הסדרה .

    • יעל ישראל

      יאללה, ריקי, אם אחרים יתחילו, אני גם אצטרף. היה לנו פה פעם "שבוע מין" שהנהיג אמיר, אבל הכול היה רק פרוזה ושירה. ואני רוצה וידויים. מי מוכן?

  5. חתיכת נושא יעל… גם אני תיעבתי את הייברס מהתפוח הדיאטטי הגדול. ובעניין המין… לא יודעת. אפשר לנתק את הליבה שבו – ההנאה, מכתיבה אודותיו (בלי הקשר ספרותי)או בלי לעורר ריגושים? שאלה.

    • יעל ישראל

      לאה, זה תמיד "יחרמן במידה", כמו שכתבתי. אבל זה גם לא צריך להיות "רצון לחרמן בכל מחיר". אולי זה ההבדל בין פורנוגרפיה לכתיבה אמיתית מהלב על מין.

  6. ויברטורים מעולים הכי טובים שיש !
    ויברטור לייב !
    http://www.vibratorlive.co.il

השאר תגובה ל ריקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל