בננות - בלוגים / / פרוייקט תחפושות פורים
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

פרוייקט תחפושות פורים

 

 

 אני מתכבדת לפתוח פרויקט לחג:

תחפושות פורים של פעם!

אתם מוזמנים להעלות תמונות שלכם מחופשים כילדים. הכוונה לתמונות מפעם, לא לתמונות של ילדיכם מחופשים מהשנים האחרונות. תחפושות שהאימהות היו תופרות, לא אלה שקונים היום בעשרים ש"ח בשוק.

אצלנו, אימי היתה מתחילה במלאכה חודש מראש, והיא תפרה לי את התחפושות הכי יפות בכיתה: הולנדית, יפנית, סינית, יוגוסלבית… היא היתה שואלת ומחפשת אצל כל השכנים כל מיני מרכיבים לתחפושות, צובעת צמר, מוצאת אביזרים נילווים. ממש עשתה מזה חגיגה שלמה. התוצאה היתה מרהיבה. לצערי, אין לי סורק, אז אני לא יכולה להעלות תמונה שלי.

אתם מוזמנים בגדול!!!!!!!!

 

 

18 תגובות

  1. אין לי תמונות, אבל גם לי ולאחיותי אמי הייתה תופרת תחפושות מיוחדות.
    זה היה חלק מהחינוך של הבנות היהודיות לפני מלחמת העולם השניה, בטורקיה, היו שולחים אותן ללמוד באליאנס בבוקר, ובבית ספר לתפירה אחר הצוהריים.
    כך יצא שאני ואת הרווחנו את התחפושות הללו.. הרבה פעמים כשאת מדברת על אימך אני מתחברת מאוד, הקודים שלהן, הושפעו גם מקודים חברתיים.

    • יעל ישראל

      אוי יודית, בדיוק!! אימא שלך למדה באליאנס ירושלים?????? מתי, באיזה שנים? וואו, כמה מרגש. ובאמת הן למדו לתפור ולרקום ולסרוג, היא היתה עשר בזה, אימא שלי.

      • יעל ישראל

        אה, אמך למדה באליאנס טורקיה. טוב, גם כאן בירושלים כולן למדו את המלאכות האלה. הם עלו כשהיא היתה בת 8.

      • את מותק.. (:
        אמי הגיעה יותר מאוחר מאימך לארץ, שתיהן בשנות השמונים שלהן, אמרת שאימך הייתה בערך בת עשר כשהגיעה? אמי עלתה בגיל עשרים, אחרי המלחמה. היא למדה באליאנס באיסטנבול, ואת התפירה הן למדו משום שגברת בורגנית צעירה, היה יאה שתתפור ותרקום.
        אמי סורגת עד היום למרות שבקושי רואה והאצבעות כבר בקושי נשמעות לה.
        לגבי האימהות, הן היו אימהות שמאוד דאגו שהילדים יראו טוב, יתלבשו נקי, ילמדו, אבל היה באימהות גם סוג של סרוס, וזו היתה אימהות קרה. אם כי במקרה של אימך זה נשמע יותר קיצוני, אני מתרשמת. את יודעת, אני סיימתי יסודי בכיתה ח", התלמידה המצטיינת של השיכבה, וזכיתי בפרס ביאליק על יצירה, בראש ידעתי שאני לא טיפשה כנראה, אבל בהרגשה הייתי אפס, כי אף פעם לא אמרו לי מילה טובה אחת. ההיפך, כשהייתי מביאה 95 אמי היתה מגיבה מדוע לא הוצאתי 100.
        לכן אני אומרת לך, זה היה גם קוד חברתי, דורות של נשים מסורסות, דיכאוניות. אני לא עושה דברים כאלה לילדי, אפילו אני מציעה להם להכשל בשביל להרגיש את החוויה, מאפשרת להם ימי חופש בשביל להתאוור, אבל שניהם מצטיינים בכל זאת, כלומר את הבאג המסרס הטורקי לא חייבים להעביר.
        והנה אני מתחברת פה לפוסט הקודם על אימך.

        • יעל ישראל

          נכון, ולא רק הן. הנה קראתי עכשיו את "מוות רך מאוד" של סימון דה בובואר. היתה לה אותה אימא בדיוק כמו שלנו, מסרסת. ונכון שסימון יכלה להיות אימא שלנו, ואימה הסבתא שלנו, אבל גם דור האימהות שלנו לא טוב מדור הסבתא של בובוואר. ואני חוששת שגם היוםפ יש נשים כאלה, צעירות, שיכולות להיו הבנות שלנו. כמה מזעזע. ראיתי אתמול אחת מהן ב"סופר נני", תוכנית על הטרגיות של ההורות.

          • לכלב צריך רישיון, להרוג נשמה של ילד, מחוסר ידיעה, מבורות, מדפיקות נפשית, מחוסר יכולת, מאנוכיות, מתסכול, מתסביכים, מסטיות, מחולשה, מנרקיסיזם, ומעוד אין סוף מרכיבים אנושיים, להורות לא צריך רישיון.

  2. יעלה
    תיקחי מצלמה ותצלמי תמונה. מקווה שיש לך איך להעביר למחשב ממצלמה. יוצא אחלה
    אם התמונה לא עומדת עקום.

    • יעל ישראל

      גם זה אין לי דארלינג. חבל. תמונות נורא יפות יש לי. אבל תעלו אתם. בהמוניכם. וכדאי לסור גם לרשימות, גם הם יעלו אני מקווה.

  3. גם אצלי עלתה אותה מחשבה בדיוק.

  4. רונית בר-לביא

    אני אחטט אחר כך בתמונות מפעם,
    וגם לי אין סורק,
    אני אנסה לצלם תמונה מתמונה….

    ושמתם לב שבמסיבות פורים הגברים מתחפשים בדר"כ לנשים, והנשים לזונות ?
    מעניין מה זה אומר …

    • יעל ישראל

      באמת? מאז הנעורים לא הייתי במסיבת פורים. לא ידעתי את הפרט הזה. וואלה!!!!

      • רונית בר-לביא

        מאז הנעורים ?

        האמת שאני מבינה אותך.

        מסיבות פורים הן מן הגזמה של שמחה מאולצת ולא טבעית, הן בדר"כ מדכאות אותי.

        אבל אם את רוצה, בירושלים תהיינה כמה מסיבות באוירה כפרית של לפני מאתיים שנה, אחת בלה צ"ימבה, בית הבוץ שבבר גיורא, והשנייה בבוגי שבז"ראר בכר.

        אני שוקלת ללכת, על אף ההכרח לשמוח באגריסיביות …

        • יעל ישראל

          גדול, "אווירה כפרית של לפני מאה שנה." מוותרת על התענוג.

          לא, בעצם לא מהנעורים, מאז בית צבי. והשתכרתי שם ככה שהקאתי את הנשמה.

          פיכס על מסיבות פורים. אירוע פאתט.

  5. מיכל עלמה

    הפרויקט הגיע אליי והצעתי אותו לך יעל ולאתר בננות, ושיהיה בהצלחה.

    הפרוייקט לא מבוצע בינתיים ברשימות.
    אבל, את מוזמנת להציע.

  6. כמה זמן עוד תטחנו את זה , לא נמאס להתבשל בארסיות הזאת?

    • להטיף לה אסור אבל להטיף לאחרים מותר? לפגוע בה אסור אבל לפגוע באחרים מותר? להעמיד גבולות של דיבור ענייני חייבים אבל לדבר בגובה הביוב – רק לה מותר?
      נורא מוזר אביטל שגם אחרים נפגעים. לוקחים לה את תפקיד הנפגעת. נורא מוזר שלכתוב על זה ולקבל תמיכה מאנשים טובים ותמימים זה בסדר, אבל כשמעלים תיאור של העלבונות שלה פתאום הפוסט נמחק. בשקט בשקט. בלי התנצלויות, בלי הרעש והצלצולים של ההתלהמות שלה.
      כשפתאום קוראת תמימה מעלה הרהור שהיא לא מקבלת אנשים בזרועות פתוחות, שלא אהבה מניעה את הסיפור הזה, פתאום לא צריך מאה סימני קריאה. פתאום מקפלים בשקט את הבאסטה.

      • ואגב- זה בטח לא נעים לשמוע למרות שאין כאן טיפה של עלבונות וקללות. אבל זה ימחק כי לא יפה. כי יש פתיחות אבל לכל פתיחות יש גבול. והעדר שימשיך לרעות בנחת ולתת מחמאות ולרפד.

השאר תגובה ל יעל ישראל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל