בננות - בלוגים / / על קריאה בכף היד
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

על קריאה בכף היד

 

הפוסט של חגית גרוסמן על הקוראת בכף היד שלה, הזכיר לי אירוע משונה אליו התגלגלתי לפני שנים.

 

הייתי בת 26, והלכתי לטיפול ביהביוריסטי קצר מועד. הפסיכולוגית שלי למדה כירולוגיה – תורת קריאת כף היד, אצל ד"ר ארנולד הולצמן, אחד ממובילי התחום בארץ.

 

הם עבדו אז על פרויקט בו הם ניסו לקצר תהליך טיפולי באמצעות קריאה בכף היד. במקום לבזבז פגישות רבות על ניסיון לברר את הבעיה של המטופל, להגיע למוקד הבעיה הפסיכודינמית ועוד, הכירולוג יגלה את הבעיות ואת הרקע הנפשי של המטופל, והדבר יעזור למטפל להבין את הבעיות המרכזיות שיש לטפל בהן.

 

לא חשבתי שזה הכרחי, אבל הפסיכולוגית ביקשה. ומשום שהם חקרו אז את  הנושא: היכולת להיעזר בכירולוגיה בפסיכותרפיה, הם ביקשו את זה מכל המטופלים שלהם, והשירות ניתן ברבע המחיר. טוב, נותנים בזול, דבר שעולה בדרך כלל מאוד יקר, אז יאללה, אני מבני עמנו, לא? ראיתם יהודי שיפספס דיל שווה, גם אם הוא לא זקוק למוצר?

 

ארנולד גר אז ביהוד, בווילה חביבה. נאלצתי להשכים קום, דבר שאינו ממנהגי, כדי להגיע אליו בעשר בבוקר. ישבתי אצלו שעתיים וחצי. תחילה הוא בחן זמן ארוך את כפות ידי ורשם לעצמו רשימות. אחר כך יצא כדי לסכם לעצמו דברים. כשחזר, הסביר לי מה ראה ומה פרשנותו לדברים. אגב, הוא לא שאל אותי דבר וחצי דבר על עצמי. לא ידע עלי כלום. ממש כלום.

 

הייתי בשוק. לא האמנתי שהידיים שלי מראות את כל מה שסיפר לי. הייתי המומה מהדיוק של דבריו. הוא לא חזה עתידות וכל מיני פוילהשטיק. הוא בסך הכול מיפה את הנפש שלי, אמר לי את החרדות הכי עמוקות שלי, את הבעיות מהילדות. ממש ראה הכול אחד לאחד. ואז נתן הערכה לאילו כיוונים לדעתו עלי להתפתח. ז"א, לא תחזית עתידית אלא כלים למימוש הפוטנציאל שלי.

 

עד היום, כשאני מקשיבה לקלטת שהוא נתן לי, בה מוקלט קולו המרצה בפני את השגותיו, אני המומה מעוצמת הדיוק, למרות שעברו מאז 22 שנים.

 

והוא לא אמר דברים כלליים שיכולים להתאים לכל אחד. הוא אמר דברים כאלה ספציפיים, עד שכמעט נשנקתי בו במקום. דברים שאיש חוץ ממני לא ידע. בקלטת שומעים את הצחקוקים הקצת היסטריים שלי למשמע דבריו. איך יכול היה לדעת שבילדותי הייתי גנבת קטנה, גונבת כסף מהארנק של אימא, ממתקים מחנות הממתקים בשכונה, שזה על פי הפסיכולוגים ניסיון לפצות על מחסור באהבת אם?

 

עוד הוא ראה בכפיי רמת רגישות שאמר כי היא מאוד נדירה, שיש לה צדדים חיוביים ושליליים: מצד אחד קשה מאוד לחיות עם רמת רגישות כזו, סוג של רגישות יתר פיזית ונפשית, מצד שני זה מעניק יכולות לא מצויות, כמו למשל, יכולת לדעת ולחזות דברים.

 

 אני זוכרת שהוא אמר שאני פשוט יודעת דברים, ולא יודעת מאיפה אני יודעת אותם, מאיפה זה בא לי, וזה הסביר לי דבר-מה שהרגשתי בעצמי ולא ידעתי לשים עליו אצבע, להסביר אותו לעצמי. זה הסביר לי את החוויה הזו שאני מרגישה לא אחת, שאני פשוט יודעת דברים שעומדים לקרות, שאני מקבלת מידע מי יודע מאיפה ובאיזה דרך, פשוט יודעת דברים שאחרים לא יודעים.

 

אני חייבת לציין שהוא לא אמר לי שום דבר שלא ידעתי על עצמי, אבל זה אולי משום שתמיד הייתי אדם שמפשפש עמוק בתוכו, ומנסה להכיר את עצמו לפני ולפנים. תמיד ידעתי מי אני, מה הכיוון שלי בחיים. אבל ישנם אנשים רבים, בייחוד צעירים, שלא יודעים מה הכיוון שלהם בחיים, ולהם כדאי מאוד ללכת לכירולוג. זה ממש ייתן להם מיפוי של עצמם ושל הפוטנציאל שלהם בתחומים שונים.

 

רק בדבר אחד הוא טעה. ואני זוכרת כשהתברר לו שהוא טועה, הוא היה ממש מבולבל. כאילו, איך ייתכן שלא ראה את זה? הוא אמר שביד השמאלית שמראה על הפוטנציאל של האדם, רואים אצלי אישה חזקה מאוד, דומיננטית, בוסית, מנהיגה. אבל היד הימנית, שמראה מה שאני במציאות, מראה על תלותיות וחוסר אונים, דבר שקשור לליקויים ביחסים עם האם.

 

הוא שאל במה אני עובדת, וכשאמרתי שאני מבקרת הקולנוע של עיתון "על המשמר" מזה שנתיים, ושכבר פירסמתי די הרבה סיפורים בעיתונות ובכתבי עת, ושאני עורכת הפרוזה של כתב העת הספרותי "שופרא", ראיתי על פניו שהוא המום. כנראה ציפה שאגיד שאני מלצרית או פקיד. איזה פרח קיר דומם. הוא הופתע מכך שאינני כה חסרת אונים ופסיבית, כמו שחשב. אבל אחרי ששמע את זה, אמר שאני חייבת להתמיד בתחום ולחתור למצוינות בכיוון הזה.

 

אז כנראה שגם כפות הידיים לא הכי מטיבות לתאר את מי שאנחנו, או שהוא פשוט פירש משהו לא נכון. הגדיל והגזים משהו שראה.

 

פקשוש כזה שמעתי גם מחברה שהייתה אצלו כעבור עשור. הוא כל הזמן אמר לה שהוא רואה אצלה משהו שקשור בגילוי עריות בילדות, ואילו היא טוענת נחרצות שלא היה שום גילוי עריות בחייה. אני זוכרת שדבריו הנחרצים מאוד הטרידו אותה והשפיעו עליה לרעה. זמן מה הלכה בהרגשה שאולי הוא צודק, למרות שהיא עצמה לא הרגישה ולא זכרה שום דבר בכיוון. זה נורא בילבל אותה.

 

אמרתי לה שאולי הוא ראה משהו נפשי, כגון קשר הדוק מדי עם אביה, לאו דווקא גופני, אלא יותר נפשי, אפלטוני, ופשוט העצים את זה לכיוון של גילוי עריות. כמו שבמקרה שלי הוא לקח את הנתונים של פסיביות וחוסר אונים ותלותיות, ופירש אותם כאילו אני מין אישה נטולת כוחות ונטולת כיוון בחיים, אחת נגררת ונידפת ברוח.

 

מה שאומר, שאכן, מי שאינו חזק מספיק בזהותו ובמי שהוא, עלול אולי להיפגע ממה שאומר הקורא בכף היד. אז קחו את זה בחשבון.

 

האם אני סבורה שזו תורה ראויה? כן. האם היא יכולה להזיק לאנשים מבולבלים בזהותם? אולי. מעט. אם הולכים לקורא בכך היד, צריך לזכור שגם הוא יכול לטעות, שגם אצלו עלולים להיות פקשושים, למרות רמת הדיוק הגבוהה והמפתיעה בדרך כלל.  

 

 

26 תגובות

  1. אולי סופר (מרקט) ו-סופר (מה שאת) בלבלו את הקורא בכף היד 🙂
    מה שבטוח שאת מחוננת

  2. מירי פליישר

    זה מעניין ויפה שאת סולחת לו . לדעתי אין תחליף לטיפול נפשי שבו את מגלה ואת חושפת אט אט את תכונותייך ויכולותייך .
    מעניינת ההבחנה שלך שניצול מיני יכול להיות גם ניצול נפשי גרידא וייחווה כמיני.

    • לא כעסתי עליו גם אז מירי, זה מאוד שעשע אותי, כי ממילא הלכתי בתור בידור בעיקר. הרי ידעתי מי אני ומה אני שווה.

      לגבי הטיפול, אני מסכימה במאתיים אחוזים. ואכן, כעבור שנתיים התחלתי טיפול ארוך טווח, פסיכותרפיה דינמית משולבת ביונגיאניזם. היו שנים מרתקות של הבנה עצמית.

      לגבי חברתי, אני מאמינה שאכו הקשר עם אביה היה רומן אפלטוני חזק מאוד. אולי זה מה שהוא ראה, ופירש בהגזמה.

      • אבל ייתכן שמי שאישיותו אינה מוגמרת וחזקה, עלול אולי להיפגע מקביעות לא מדויקות. זה מה שקצת מדאיג אןתי בתורה הזו.

    • אבחון כירולוגי פסיכודיאגנוסטי אינו תחליף לטיפול אלא מפגש שמטרתו יצירת סדר, ועיבוד של חומר רגשי המודחק לתת מודע ושואב הרבה אנרגיה. מתוך האבחון ניתן להפנות להמשך עבודה וטיפול ואף לדייק את סוג הטיפול המתאים ביותר למאובחן.

  3. יהונדב פרלמן

    מה שבטוח – סיפור סיפור.

  4. מענין, תמיד צריך לקחת בפרופורציה, לבני הבכור עשתה קוראת בכף היד{שעבדה אצל אלבאום} את האבחון הטוב ביותר אותו לא עשו פסיכולוגים ופסיכיאטרים, גם שם ידעתי הכל בעצמי אבל האבחון היה מדויק מאוד.ועזר!

  5. יעל הסיפור מרתק.

    אני מעלה שוב את כתובת האתר של הכירולוגית שלי, אם מישהו מעוניין
    להתרשם ולהכיר אישה חכמה ומקסימה

    http://www.lilacheylon.com/site/index.asp?depart_id=88420

  6. מעניין ועוזר, אכן זה לא נכון או לא, נכון בהיסתייגויות.

  7. איריס קובליו

    יעלה, כתבת יפה. בדברים כאלה רצוי לעשות הצלבת מידע. אם רוצים לדעת משהו ספציפי עדיף לשאול 2-3 "רואים" מהתחום.
    אין ספק שכוחם עצום וכוחם של פסיכולוגים יורד, כמו גל שהיה בעולם ואט ואט ייעלם. כך אני מאמינה.
    אבל אחרי קיצור הדרך הזה, לאדם יש המון המון עבודה על עצמו, לבד, וזה לפעמים לוקח לייפטיים

  8. מעניין. מפחיד אבל הסיפור עם החברה. די מרתיע אותי.

    • אין לי ניסיון בכירולוגיה הספציפית הזאת של ארנולד. בעיקרון אני נותנת לזה קרדיט ומאמינה בפוטנציאל.
      אך הסיפור של החברה מדגים גם את האפשרות לגרום נזק כלשהו למאובחן.

  9. יעלה, גם אני נפגשתי אתו, ודי התלהבתי. בשלב ההוא כבר הייתי בעצמי כירולוג פעיל בשיטות ההודיות-אירופיות המסורתיות יותר. למדתי את שיטתו, ושילבתי בין ניתוח האישיות (שהוא מתקדם ביותר שם, במישור הפסיכולוגי) לבין ניתוח פוטנציאלים ומהלכי חיים מסורתי. ניתחתי כפות ידיים וגם לימדתי – עד שהפסקתי.
    לשיטתי, אחד הדברים החשובים ביותר בקריאה הוא להימנע מהערכות וסוגסטיות שליליות ללא מהלך, ולהוליך את הקריאה כטיפול לכל דבר.
    אבל בשלב שפגשת את ארנולד הוא היה עסוק בעיקר במחקר ולא בטיפול, והיית, אני חייב לומר, פשוט שפן נסיונות.
    לגופה של תופעה, אם מקבלים שהרוח קודמת לגוף, אין פלא שהיא מתבטאת דרכו וניתן ללמוד עליה ממנו – בשפת גוף, בקריאת האישון, כף היד או כף הרגל. למעשה בעיקרון אפשר היה ללמוד דברים על הרוח מכל חלק בגוף, אבל הנ"ל הן פשוט מפות מפורטות ונוחות יותר, ולכן האדם השתמש בהן מאז ימים קדומים.
    לימים נסגר המעגל באופן פואטי באמת, כשבתו של ארנולד קראה את ספרי "שיר", התלהבה ממנו, ותרגמה אותו לאנגלית.

  10. לי היתה חוויה דומה אצל כירולוגית בחיפה. ההפניה היתה דרך הפסיכולוגית של אסנת (אשתי), ואסנת הלכה והתלהבה מאוד, ושכנעה אותי גם לנסות. היא ללא ספק אמרה הרבה דברים מדויקים ועמוקים (לצערי משום מה הקלטת שקיבלתי נמחקה או נהרסה מאז), אבל גם אני זוכר שבעיקר לא הגענו להסכמה בתחום הקריירה: היא חשבה שזנחתי מוקדם מדי את התחום הריאלי (יש לי תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה) ושיש לי פוטנציאל בכיוון הזה ובעיקר בתחום החינוך המדעי; אני רציתי שהיא תראה יותר את הגישושים שלי בתחום הספרות, השירה, התרגום והפילוסופיה, שהפכו לחלק משמעותי יותר ויותר מחיי. מה שכן, שנינו הסכמנו שיש לי נטייה להוראה ולהנחיה, אותה יישמתי גם מאוחר יותר.

  11. אני ובן זוגי הלכנו לאותה כירולוגית בזמנים שונים. המדהים הוא שהיא אמרה לשנינו על ילדינו – שהיינו מודאגים לגביהם – דברים זהים ומדהימים, שאכן התרחשו לטובה. שנינו לא פצינו את פינו במהלך המפגשים. כשבן זוגי היה אצלה, היא אמרה לו שהוא חש רע בעבודתו – מה שהיה ידוע לו = והוא חייב לעזוב למען בריאות נפשו, ושלא ידאג (בן זוגי חרדתי ברמות גבוהות)והדברים יסתדרו. היא נתנה לו כוח ואומץ, ובאותו שבוע הוא הגיש את התפטרותו, ואחרי שבועיים הציעו לו ממקום עבודה שהכיר אותו תפקיד בתחום שרצה בו ובמשרה מלאה. המפגש איתה טילטל את שנינו לטובה, ואנחנו לא מאלה שרצים אחרי "קוראות" למיניהן. הופתענו. נדהמנו.

  12. בעלי קורא בכף היד וכך הכרנו מתוך סקרנותי הבלתי נדלת, זה נכון, אך כף היד משתנה , ולכן עבודה עצמית יכולה לחולל ניסים. עתיד לא רלונטי גם לדעת בעלי.

    ברכות ממני אליך לרגל יום הולדתי שחל היום( יש לי כח לברך ).

    • יעלה
      לדעתי קיימים המוטיבים שציין בשתי ידייך אבל האסרטיבית התגברה. התאור דווקא יכול להתאים לי. לי יש את הקצוות האלה. אבל זה לא סותר את האסרםטיביות. פעם גם הייתי אצל כירולוגית ובגללה פתאם פניתי גם לציור.
      הם די יודעים במה המדובר.

      • נכון מאוד אמירתי. גם אני הבנתי את זה אז ככה. עד היום יש בי בהחלט גם פאסיביות ותלותיות מצד אחד.

        ובעיקרון, בגלל שלא הלכתי ביוזמתי, זה הפסיכולוגית שביקשה, לא לקחתי את זה ברצינות מרובה. וטוב שכך. דווקא הייתי מרוצה שאני יכולה להוכיח לו שהתגברתי על הצדדים החלשים שבי. מין שמחה לאיד כביכול, שהוא טעה בפרשנות. מין ניצחון אישי קטן.

        ובסך הכול הוא גם אמר המון דברים כה מדויקים, שזה הרג אותי. בעיקרון אני חושבת שהפקשוש שלא לא היה ברמת הקריאה, אלא בפרשנות הפסיכודינמית.

  13. מרתק, יעל
    בעבר השתעשעתי בקריאה חובבנית של כף היד(איזה ספר שהיה לי), וקריאות נוספות בתחום המיסטיקה.

    מסכימה שכדאי להזהר במידת ההשפעה שיש לתת לקריאה חיצונית אותנו.

  14. היי יעל
    כמה יפה ההזכרות שלך, גם אני קראתי את חגית ולא ניזכרתי, אך עכשיו קראתי אותך וניזכרתי… לא זוכרת מה אמר, זה כל כך כיף שמדברים עלי… ואני יכולה לשתוק… אני מאמינה בזה, אך הרבה יותר מאמינה שיש סו!!! אין עתיד יש היום…
    להתראות חברתי שמזכירה לי נישכחות
    טובה

  15. הצעה פשוטה לסדר היום: באו נעשה הצלבת מידע מכמה תורות אלטרנטיביות, כך נקטין את האפשרות לטעות. כך עשו מלכים קדומים שהבינו זאת טוב יותר מאיתנו, כי צעירים אנחנו, יש לנו נסיון שימושי של כמה עשרות שנים בלבד.
    יעל, אגלה לך סוד – אני קורא אותך.

    • מרתק יעל, גם אני כשהייתי בת 19 הלכתי לכירולוג, בתל אביב, נידמה לי ששמו היה שאול אולי, ורק דבר אחד אני זוכרת הוא דיבר על פוטנציאל האמנות, ואני לא ידעתי מה ומי אני אז
      ולא כוחות להיות משהו.

  16. אני מאמינה שמטפל/מאבחן מקצועי לא יגיד לך מי את ויקבע אילוחווית עברת בחיים , הוא ישאל :"האם יכול להיות ש…" כי אין שחור ולבן וגם מאבחן או מטפל הוא בסך הכל בן אדם.

    השיטה של אבחון בכף היד הוא מדויק לרוב , גם אני עברתי אבחון כזה ברישום ללימודי באלבאום והייתי המומה .

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל