יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
18 שנה הייתי בגטו יצירתי של עצמי. הייתי זקוקה לזה כנראה. כתבתי ספרים, מאמרים וביקורות, ולא קיבלתי פידבקים רבים, חוץ מביקורות בעיתון על ספריי, ופה ושם איזה מכתב מקוראים. מאז שיש רשת, קיבלתי גם תגובות נורא יפות באי מייל מתלמידות של ד"ר רוני הלפרן, מהחוג ללימודי נשים ומגדר, שלומדות את ספריי.
אבל זה הכול בעצם. ובאיזשהו שלב זה התחיל להרגיש נורא בודד מבחינה יצירתית.
לפני כעשרים שנה הייתי בחבורה ספרותית בשם "שופרא", במשך 4 שנים, וכנראה שזה גרם לי צורך להתכנס בעצמי. אבל לפני כמה שנים התחלתי להרגיש שאני לבד מדי בכתיבה שלי, שאני זקוקה לדו שיח, לאיזו שיחה עם יוצרים אחרים.
אז לפני שנתיים הצטרפתי ל"רשימות" ופתחתי שם בלוג. הייתי שם פעילה מאוד כשנה ורבע, ספגתי הרבה ביקורת, והרגשתי שהאנשים שם לא מתאימים לדיאלוג שאני מעונינת בו. רובם שם עיתונאים, או כותבים בכל מיני תחומים טכניים ותיאורטיים. לא הרגשתי שם הרבה שפה משותפת. אין שם כמעט סופרים ומשוררים, ואני רציתי דיאלוג עם יוצרים כמוני.
אז כששירלי הציעה, פתחנו יחד את הבלוגייה הזו. חיפשתי מקום שבו כולם יוכלו לבטא את עצמם בלי לפחד. זה מה שרציתי להקים בעצם.
למה אתם כאן?
רונית את משהו מיוחד. ישרה, הגונה, רגישה – אין הרבה כמוך.
יש כאלה שאומרים שמזל שאין :))
רונית יקרה שלי,
אני מבינה שהחלק הראשון בתגובתך מיועד אלי, אז אענה ברוח הפתיחות שלך. תגובות ממן זה מתנשאות על הכותב. מישהי כתבה לפני כמה זמן שיר ייאוש, על עצמה. מיד באו כל היכנעס ועטו עליה בהצעות עזרה, ולא זה מה שהיא רצתה. היא רצתה רק להתבטא.
תראי, כבר אמרתי, יש בבלוג יסוד מטעה כאילו כולם סחבקים. אז כן, עד גבול מסוים. עצות משיאים חברים אישיים, בלוגרים זה לא ממש חברים, אחרי הכול.
אני אסביר לגבי, לגבי הכתיבה "החושפנית" שלי שהיא בדיוק כמו כתיבת פיקשן בעיני. פרוזה ואוטוביוגרפיה הן בעיני אותו הדבר. אני סופרת וזה מה שאני עושה. הפרסום נועד מבחינתי להעלות נושא לדיון עקרוני. אם אני כותבת על אם חסרה, זה לא כדי לקבל עזרה נפשית, אלא כדי לחשוף בעיה בציבור, שקוראת במיליוני בתים. אני סופרת ועיתונאית מקצועית, זה תפקידי, לחשוף בעיות, גם אם אני כותבת אןתם כאילו מתוך עצמי. אין כאן בקשה לעזרה, אלא רצון בלהשמיע אצת דעתי, ובדיאלוג. אני פוןט בוחרת לעשות את זה בגובה העיניים, תוך הבאה סיפור אישי שלי, ולא בהרצאה תיאורטית משעממת על מחסור באם וכו".
עכשיו, אם את חברה יותר קרובה של הבלוגר, את יכולה לפנות אליו אישית במייל, ולהציע לו עזרה.
לגבי פניות אחרות לבלוגר, של קוראים, זה כבר נראה לי פולשנות וחודרנות. תראי, זה לא תפוז או ישרא או דה נרקר כאן, זו בלוגיה אחרת, מרביתה של יוצרים, לכן צריך לקחת כל פרסום כאן בערבון מוגבל. ז"א, רובנו לא בתכנסנו כאן כדי לעשות חברים בשטח, אלא לצורך השיח היצירתי. לכן פניות אישיות של קורא לבלוגר הן חודרנות. בשביל לעשות חברים יש במה נפלאה, דה מרקר. כאן יש סוג אחר של דינמיקה ואנשים, מה לעשות, יוצרים, ואלה גם מאוד פגיעים. לו רצו האנשים כאן, הם היו פותחים בדה מרקר. באו לכאן כי הם מחפשים איש את מינו. נו, אני יודעת שזה יישמע מתנשא, זה לא ככה באמת. פשוט, כל אדם מחפש אחר הדומים לו, ככה זה. אני מחפשת דו שיח יצירתי, לא אישי. ז"א, כל דבר הוא אישי באיזה אופן, אולי אומר, לא מחפשת שיח חודרני.
ואני נבינה שנעלבת ממני רונית, אבל דווקא את לא היית צריכה להעלב. הרי אנחנו מיודדות ומתכתבות ממילא. ואת הרי תמיד מציעה לי במייל כל מיני "עזרות", שלא ביקשתי כלל, ושמת לב בוודאי שאני מתעלמת מהן. אז את מכירה אותי, ובאמת אינך צריכה להיעלב. מעולם לא פתחתי את ליבי בבלוג כדי לקבל עזרה או ניחומים. בשביל זה יש חברים קרובים, משפחה, פסיכולוג, לא?
צריך ללמוד לדעת את הגבולות בבלוג. "חשיפה" שלי בפוסט אינה הזמנה לחטט לי בקרביים ולהציע לי הצעות ייעול.
לגבי מקרה יוסי, אני מסכימה איתך שמותר להגיד הכול בנושא. אני חושבת שהוא נעלב מכמה תגובות שהיו מתלהמות. ז"א מהטון שלהן. אני למשל כתבתי לו, יוסניו זה פדופילי מדח בשבילי. ישד לך גברים גברים עם תחת שך ממש? והוא צחק מזה. אז יש דרך לומר, אולי.
ואל תכעסי עלי, את יודעת שאני אוהבת אותך. אבל איזי על הורידים שלי. אני מזל שוב, מתחממת במהירות כשמראים לי צבע אדום.
ועוד דבר רוהית,
אדרבא, רק על עצמי לספר ידעתי זה טוב. טדרבא, שהמגיב חספר עכל עצמו. למה לא. אבל לא לשלוח אותי לפסיכולוג, לא לתת לי עצות פסיכולוגיות בגרוש, לא להגיד שאני מטורפת, לא לשלוח אותי טיםולים אלטרנטיביים או להתבודד במדבר, לא לשלוח לי פיות מהיער או השד יודע מה , לא לתת לי עצות מהתחת. זה מעליב רונית!!!!!!!!! ולא אמרתי שאת עשית זאת, לכן אותך לא מחקתי חלילה. אבל מחקתי כמה אחרים שכן עשו זאת. לא מבינה למהנ את חושבת שלהם מותר לחגוג ליע על הנפש, ולי אסור למחוק אותן ולכעוס.
מעניין מה שאת כותבת, יעל,
לא הכרתי את הפן הזה של לכתוב כל כך מהגאטס פרטים כל כך קשים מהעבר, בשביל הפן האמנותי-עיתונאי של העניין.
לי אישית לא מוכר המקום הזה אצלי,
אבל אני יכולה לנסות להבין את זה.
עד עכשיו נראה לי אך טבעי כשאדם מספר על דברים מאד קשים שהוא מתמודד איתם, להציע גם עזרה,
לא עלה על דעתי שיש כאלה שזה לא מתאים להם.
לימוד בשבילי כנראה.
רונית,
האמת שהרשימה הספציפית הזו על האימא באה כתגובה לסםר של דה בובואר "מות רך מאוד" בו היא כתבה על אימא בשיא החושפנות בשנות השישים ומאוד התנפלו עליה. כתיבה כזו היא מקובלת מאוד, בעיקר על יחסי אימהות בנות. יש המון ספרים נהדרים כאלה, שבו הסופרת כותבת מתוך האוטוביגרפיה שלה.
ואגב, לו רציתי בלוג חברתי, הייתי נשארת בדה מרקר. נחמד שם מאוד, אבל חא אלה המטרות שלי. מטרתי היא להפיץ את דעותיי החריגות בעניינים שאני מרבה לכתוב עליהם: הורות, ילדים, כשלי הורות. ועל רשימות, ואני מקווה שגם עלינו, יש זרקור עיתונאי גדול, וכך הגיעו אלי וביקשו ממני מאמר בדיוק על הנושא הזה לאנתולוגיה שתצא השנה בעם עובד. עכשיו את מבינה למה אני כותבת ככה? יש לכתיבה כזו הרבה הדים, ואני אישית מעוניינת לעשות הדים בתחום הזה שמעניין אותי לדבר עליו ולהפיץ את דעותי החריגות. מאמר תיאורטי הוא משעמם ולא נוגע. כתיבה שיש בה אוטוביוגרפיה אישית נוגעת.
וזה מה שאנשים שוכחים, רשימו ובננות הן לא ישרא, תפוז ודה מרקר. יש כאן סוג כתיבה אחר, שמצפה לסוג שיח אחר.
את עורכת לי היכרות עם עולם שאני לא מכירה.
עולם העיתונאות והספרות.
השיקולים האלה לא מוכרים לי, לכן כנראה אני לא אדם שמפרסם דברים.
אני אישית כשאני כותבת, זו או כשמשהו מצחיק אותי ואני יוצרת ממנו מאמר שמשעשע אותי נורא,
או כשכתבתי שירה זה היה בדם ליבי, אבל התוכן היה מוצפן למדי,
או כשמשהו בוער לי, אני אכתוב עליו AS IS.
והיום אגב בעין כרם, היו מלא תל אביבים שזיהמו את האזור, הגיע צוות די גדול של ערוץ 2 שמצלמים סדרה מסויימת עם חנה הספרי ועוד כמה שאני לא מכירה את שמם.
אחחחחחח התל אביבים האלה.
אם יוצא לך, תקראי את "אני ואמי" של ננסי פרדיי, ספר מכונן ממש, "אימהות" של אדריאן ריץ, ואת "מוות רך מאוד" של דה בובואר. את תמותי עליהם, רונית. איזה עוצמה. תקוותי להצליח לכתוב משהו כזה. אני משתמשת ברשימות בבלוג כאן כדי להיכנס לתוך ספר כזה. זה גם מה שעשיתי עם המאמר לעם עובד. אספתי את הפוסטים שהעליתי ברשימות על הנושר, ועשיתי מהן מאמר. זה מאוד עוזר לי בכתיבה, הבלוג הזה והבלוג ברשימות. דווקא המיידיות שיש כאן עוזרת לי. וגם הרעיונות והדעות שלפעמים מביעים המגיבים.
באתי כי העזתי. משהו שחלמתי עליו. חשבתי שהפוטנציאל נאה בעיני .התרשמתי מכנותך ברשימות והסכמתי שתהיי המנהלת שלי . זה לא פשוט בשביל לביאה ואמנית. לא איכזבת אותי למרות שאת לפעמים טועה . נדיבה ותומכת כשיש משברי התנפלות . והשכנים . תענוג . יש תקופות של שתיקה או העדרות אצל כולם , אבל הפורמט ואת וגם שירלי המצנאטית שלנו -כאן. אז תודה.
מירי, אני גם בלוןגרית כאן. זכותי לעשות בבלוגי מה שאני רוצה. ואם פוגעים בי, זכותי לפגוע חזרה. אני לא שק חבטות של אף אחד.
לגבי הבלןגרים האחרים, כמנהלת, אני מנסה להטביע בבלוגיה איזה הלך רוח. זה הכול. אני לא קלגסית. בלוג הוא במה אישית וכל אחד עושה בו מה שהוא רוצה בסופו של דבר. מצחיק לחשןב שאני יכולה לשלוט פה על אנשים ולגרום להם להגיד או לנהוג כך או אחרת.
אבל תאמיני לי, שבלי הניסיון שלי לשמור פה על איזה טון לא מעליב ומתלהם, היה נהייה פה כמו רשימות. את זוכרת בוודאי מה עשו שם לאמירה הס? מה עשו לי? מה עשו לאבי לן? ועוד ועוד. טוב שלא תלו אותנו בכיכר הבלוגיה.
אז כל עוד אני מנהלת כאן, אני אשתדל שלא יעליבו כאן בלוגרים ויתנו להם להרגיש אפס.
אין לנו ויכוח. מקווה שכך הבנת את דבריי?
פשוט אמרת שאני טועה לפעמים, אז הנחתי שאת מתכוונת לגבי "הבריונות" המפורסמת שלי. אז ניסיתי להסביר.
מה שכן, הבריונות שלי מתמצה בעצם רק בבלוגי, ובו באמת מותר לי לעשות הכול אם פןגעים בי וחודרים לי לנשמה. למחוק וגם להעליב בחזרה אם צריך.
אני נגד התלהמות ועלבונות, אבל אם עושים לי את זה, אם כותביפ לי שאני מטורפת שזקוקה לטיפול וכו" וכו", אין סיבה שאשאר חייבת. גם אם אני "נותנת כאן דוגמה רעה" להתנהגות שאני עצמי שונאת אותה. אבל שוב, אני לא פח זבל של אף אחד.
אני לא חושבת שאת מנהלת קלגסית וכתבתי ברור שאת שם כשבלוגר או בלוגרית מרגישים מותקפים.
הטעות היחידה שפגעה בי לוא דוקא בבלוג שלי היה מה שקרה עם היצירות שיוסי העלה . בדיעבד כנראה שהוא ויתר והוריד הכל . בפועל היה צריך להעיז ולהשאירן . אמנות זהו. והיכן אם לא כאן בבננות מעוז הנשים שסבלו מדיכוי וקיפוח כל ההיסטוריה האנושית שיוכל אמן הומו מוצהר להעלות יצירות שהוא מחשיבן כאמנות ולא רק הוא -גם ההיסטוריה של האמנות.
אז בעצם הטעות לדעתי של המגיבות היתה רגישות לעצמן ולא רגישות לאומץ שצריך אמן הומו מוצהר להעלות את מה שיפה בעיניו. קבוצת מיעוט שסובלת הרבה הרבה יותר מהנשים עדיין ועד היום .
נדרשה רגישות שלא היתה לכן מספיק בהתחלה.
אחר כך אני בטוחה כמו שאני כבר מכירה אותך היית שם בשביל יוסי .
וקטונתי מלבקש ממנו תעמוד בביקורת . מי אני .חלשה כמו זבוב כשמעליבים את אמנותי או את הבחירות שלי. אז זהו יעל זה היה הרמז של"לפעמים את טועה" וכשכתבתי את הטכסט הזה הבנתי עוד יותר את מה שקרה ,כי רמזת באיזה מקום שיוסי עצמו החליט למחוק ולהוריד וחבל לך.
רגע אבל את הרי לא מושלמת וטוב שכך , את מודה בכך וטוב גם שכך לא מתחפרת במשחקי אגו.קחי את התואר , תהני ממנו כפי שמגיע לך והלואי ותוכלי להשפיע על התייחסות מתחשבת בין האמנים שכאן.חלקת אלוהים קטנה ואולי אף מעוררת קנאה אצל חלק מהמבקרים החיצוניים.
מירי, במקרה של יוסי לא הייתי בבלוגיה. כשבאתי הוא כבר מחק את הרשימה. וחבל. ואי אפשר לשחזר פוסט מחוק.
אני נכנסתי בהתחלה, וכתבתי לו משהו בהומור: זה יותר מדי פדופילי בשבילי, יש לך איזה גבר גבר עם תחת שרירי? והוא צחק והביא לי לינק.
אני סבורה שמותר להגיב על נושא מבחינה ערכית, עקרונית, אבל להשתמש בשפה נעימה. אני חושבת שיוסי נעלב מהשפה הבוטה שכתבו לו, לא מהתוכן. אם היו כותבים ביתר עדינות, לא היה נעלב. לכן אני נגד אלימות מילולית. ז"א, מותר היה לפתח שם את הנושא של הפדופיליה, אבל לא בהתקפות, אלא בדיון עיוני. אני מאמינה שאפשר לעשות את זה. אני כתבתי אצל מיכה לגבי ברית מילה, כי אני נגד, אבל ניסיתי להתנסח בעדינות, כדי לא לפגוע אישית. מקווה שהצלחתי.
מירי, מעניין אותי למה מהתחלה קלטת כל כך חד צדדי את מה שהיה עם יוסי.
יוסי הגיע מהתחלה טעון, עוד לפני שמישהו כתב משהו.ואז סיגל כתבה משהו לגבי רפלקסולוגיה לנערים, ואני כתבתי בבדיחות הדעת לגבי הילד שא]ילו בשביל חובבת צעירים כמוני הוא קטן.
כבר אז הוא כתב בתוקפנות לשתינו, כאילו מישהו כאן נגדו.
וזה הלך והסלים.
זה היה טוטליטרי, ובפירוש קטע אישי שלו של תוקפנות שלא קשורה לכלום.
אחרי התקיפות שלו התחילו להחזיר לו, ובאה יודית וכתבה את מה שכתבה על שריפת תמונות וזהו. זה היה הפיצוץ.
גם אז הוא לא מחק.
מה שגרם לו למחוק את הפוסט לדעתי הוא הדברים שמיכה ואני כתבנו לו בטון רגוע,
זה יותר מידי חשף אותו, וזה לא נוח לאף אחד.
ואחר כך הוא כבר גייס במניפולטיביות את כל ה"אמנים" עאלק לתמונת השחור שלו.
יופי. נורא נאור.
בדיוק במקומות כאלה של אנשים כאילו נאורים, צריך להיזהר כפל כפליים, כי כשהחושך מגיע, הוא מגיע בגדול, והלחץ החברתי,
אלוהים ישמור !!!!
ואתם יודעים שזה ככה.
ואגב, יעלה, בכלל לא נעלבתי ממך. ממה יש להיעלב ?
להיפך, קיוויתי שאת לא תיעלבי לי כמו יוסי, כי אני מעדיפה לומר את אשר על ליבי ולא להשתפן. מה לעשות.
ואני מאד מעריכה יעלה, את מה שכתבת כאן, זה הראה לי שאת כנראה יותר אמיצה ממה שחשבתי.
רונית, ממה שאני קלטתי, יוסי נפגע בעיקר מיודית, כי היא התנסחה הכי ישיר בעניין. לפני זה, מה שכתב לך ולסיגל, נאמר במין הומור גולדי גתי, לדעתי, לפי איך שאני מכירה אותו.
אני אישית חשבתי שהדיון מאוד במקום, כי יש רמזים עבים של פדופיליה בתמונות, וסבורה שגם זה חלק מהדיון על אמנות. מה שכן, אני סבורה שהוא נפגע מהטון. הרי גם אני כתבתי לו ראשונה פדופיליה, הוא לא נעלב אלא היה משועשע. כנראה עניין של התנסחות.
הוא לא היה פחות תוקפן מיודית, והוא די הביא את זה על עצמו, למרות שאני לא מסכימה עם איך שהיא כתבה לו.
הוא הבריח בחורה נורא חמודה בשם סיגל, ממש ממש העליב אותה ושאל אותה כל הזמן אם היא בכלל אמנית ומי היא בכלל.
ומה שהכי הרגיז אותי זה המניפולטיביות של הפוסט שאחרי, שאליו התגייסו בעיוורון מוחלט לתפיסתי כמה מאנשים הבלוגייה.
אני הרגשתי בעדריות מסוכנת באותו יום.
מצד שני, כנראה זה האביב, הבלוגייה כרגע לחלוטין בטירוף PMSי של תחילת אביב.
אולי, אני קלטתי את הקטעים איתך ועם סיגל כשעשוע גולדי גתי. ככה היתה עונה גולדי גת. כזהו הוא יוסי. אני התרשמתי שרק אחר כך הוא התחיל להרגיש התקפה של ממש ומחק. ועובדה, אחר כך הוא נרגע ושאל אם אפשר להעלות פוסט שנמחק, ואי אפשר.
וכן, כולם פה רגישים בימים אלה. קדחת אביב ללא ספק.
אגב, אין לך תמונת תחפושות שלך בפורים? מיכל מרשימות יזמה א הפרויקט הזה, ולי עצמי איו סורק אז אני לא יכולה להעלות תמונת ילדות בתחפושת. בא לך להעלות?
אולי, אני קלטתי את הקטעים איתך ועם סיגל כשעשוע גולדי גתי. ככה היתה עונה גולדי גת. כזהו הוא יוסי. אני התרשמתי שרק אחר כך הוא התחיל להרגיש התקפה של ממש ומחק. ועובדה, אחר כך הוא נרגע ושאל אם אפשר להעלות פוסט שנמחק, ואי אפשר.
וכן, כולם פה רגישים בימים אלה. קדחת אביב ללא ספק.
אגב, אין לך תמונת תחפושות שלך בפורים? מיכל מרשימות יזמה א הפרויקט הזה, ולי עצמי איו סורק אז אני לא יכולה להעלות תמונת ילדות בתחפושת. בא לך להעלות?
אולי, אני קלטתי את הקטעים איתך ועם סיגל כשעשוע גולדי גתי. ככה היתה עונה גולדי גת. כזהו הוא יוסי. אני התרשמתי שרק אחר כך הוא התחיל להרגיש התקפה של ממש ומחק. ועובדה, אחר כך הוא נרגע ושאל אם אפשר להעלות פוסט שנמחק, ואי אפשר.
וכן, כולם פה רגישים בימים אלה. קדחת אביב ללא ספק.
אגב, אין לך תמונת תחפושות שלך בפורים? מיכל מרשימות יזמה א הפרויקט הזה, ולי עצמי איו סורק אז אני לא יכולה להעלות תמונת ילדות בתחפושת. בא לך להעלות?
אולי, אני קלטתי את הקטעים איתך ועם סיגל כשעשוע גולדי גתי. ככה היתה עונה גולדי גת. כזהו הוא יוסי. אני התרשמתי שרק אחר כך הוא התחיל להרגיש התקפה של ממש ומחק. ועובדה, אחר כך הוא נרגע ושאל אם אפשר להעלות פוסט שנמחק, ואי אפשר.
וכן, כולם פה רגישים בימים אלה. קדחת אביב ללא ספק.
אגב, אין לך תמונת תחפושות שלך בפורים? מיכל מרשימות יזמה א הפרויקט הזה, ולי עצמי איו סורק אז אני לא יכולה להעלות תמונת ילדות בתחפושת. בא לך להעלות?
מכירה את הפוסל במומו ?
חלאס להסתתר, זה הכי מגעיל שיכול להיות.
תאמיני לי שזה לא הכי מגעיל. מה שהכי מגעיל זה לכתוב לבן אדם שלא היתה כוונה לפגוע בו ושזה פוגע שהוא מנפנף לפני כולם במחיקה הזו ולספר שזה קשה כי זה יום זיכרון משפחתי – היום הכי קשה בשנה. ולספר שהתגובה דיברה בעקיפין על יום הזיכרון הזה ולקבל תגובה – כאן זה לא לשכת הסעד, גט אה לייף!!!!!