יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אחרי שתקראו את הפוסט הזה בטח תגידו שאני אדם לא נאור, שלא רוצה להידבר עם אחרים השונים ממנו. טוב, אולי. אבל מה לעשות שכך אני מרגישה?
לאחרונה התעוררה כאן בבלוגייה הזעירה שלנו, סערה קטנה בין הבלוגרים הדתיים לבלוגרים החילוניים, ואביטל וליאור הציעו הידברות.
כן, אני יודעת שזה נשמע נורא נאור והומני להידבר. ואולי באמת כך צריך. אולי הבעיה שלנו היא שאיננו מדברים.
מצד שני, ההצעה להידברות שמגיעה תמיד תמיד רק מהצד הדתי, תמיד נשמעת לי כמוקש. כאילו לא הידברות רוצים כאן, אלא להטיף לי. הזדמנות להתנפל על "הילדים שסרחו" כדי ללמדם מה טוב. וזה תמיד עושה לי הרגשה לא נעימה ומתנשאת.
כי האמת, בכלל לא בא לי להידבר עם איש. נוח לי כמו שאני. לא בא לי לנסות לשכנע אחרים במה שאני מאמינה ובדרך חיי, ולא מתחשק לי שהצד השני יעשה לי את זה.
אז לא נעים להגיד את זה, כי ככה אנחנו יוצאים נורא לא נאורים, אבל תכלס לא בא לי. אין לי מה להגיד לשום אדם, אין לי בשורות גדולות, וגם אם נדמה לי שיש לי כאלה, מקסימום אני אכתוב אותם, ומי שרוצה שיקרא, ומי שלא – לא.
גם לא בא לי לשמוע שום בשורות גדולות מהצד השני, שנדמה לו שיש לו כאלה לבשר לי.
איכשהו, כך הרגשתי עם ניסיון ההידברות הזה. גם הפוסט של אביטל שהזמין אותנו להידברות היה בו משהו תוקפני (ואביטל, אני לא נלחמת בך, בחיי. כתבתי לך בתגובה בפוסט אחר שאני חושבת שאת בלוגרית בנשמה). וגם איך שליאור "התנפל" עלינו שניפגש איתו לדבר, הורגש לי כצעד נמהר ותוקפני. כאילו מתנפלים עלי. והרגשתי איך לא נעים לי להגיד "לא, לא בא לי להיפגש. אני לא רוצה לשמוע הטפות."
אומרים שדברי חוכמה בנחת נשמעים. איכשהו, לא זה הרושם שיוצרים בעיני הדתיים.
דיברו כאן השבוע על מיסיון, וכמה הוא מעצבן. כן, אין דבר מעצבן כמו מיסיון. מכל סוג שהוא, מכל דת ומכל קבוצה. אבל איכשהו, רצון ההידברות הדתי תמיד נשמע לי כמו התנפלות מיסיונרית.
וזה לא נעים לי. צר לי, לא בא לי לדבר. אין לי מה להגיד לצד השני, ואין לי רצון לשמוע את הצד השני. תגידו שאני אטומה, זכותי.
אני מודה בכך שלא בא לי להידבר. לו הרצון להידבר היה בא ממני, ניחא. אבל אני לא רוצה בכלל, טוב לי בשלי. אז למה אני מרגיש מותקפת?
מתי, אני שואלת, נניח לאחר בשלו? מתי נחיה כאן באחווה למרות שכולם כאן שונים, אחרים, מאמינים באמונות ובדתות שונות, מתנהגים בצורה שונה? מתי נקבל את האחר ונניח לו?
לצערי, לא זו התחושה שמעבירה בי היהדות הדתית, אלא של לחץ, כפייה ותוקפנות מאוד מאוד לא נעימה. וכך עלי להרגיש סלידה מאנשים שהם עמי, אחיי, שמאמינים באותו אלוהים שאני מאמינה בו, אלוהים שאני אוהבת כל כך. איזה עולם מעוות.
אני רוצה לבקש משהו מכל מי ששומע: אני טובה כמו שאני, ומבקשת שאיש לא יתנשא מעליי וינסה לשנות אותי מפני שהוא חושב שהוא טוב יותר כי הוא נוהג בדרך אחרת ממני. בתמורה, אני מוכנה ומזומנה לקבל את האחר שלא נוהג כמוני, ולא להתנשא מעליו ולנסות לשנות אותו בכל דרך, ישירה או עקלקלה, בתוקפנות או "בנועם" מזויף.
תודה.
מסכימה איתך, זו בדיוק התחושה
שמעבירים דברים כמו בפוסט האחרון של אביטל.
אני בכלל נמנעתי מלהגיב בו עד עכשיו,
עכשיו הגבתי כי כבר לא יכולתי.
עם כל הכבוד לתהליך שעושה אדם, לחזרה בתשובה וכולי, כולנו הרי חוזרים בתשובה בחיים האלה,
כולנו בתהליך של תיקון,
מדובר בשני אנשים שמזלם ומזלו של הציבור הדתי שהם לא מייצגים אותו.
אני אומרת, חזרו בצנעה למקומות שלכם, איש איש לביתו, ותסתכלו טוב טוב, פנימה.
גם אנחנו, כל אחד מאיתנו צריך.
אחר כך, אם נרצה להיפגש, בכייף.
אם תתעקשו להביא רב, אני אביא אמן אורח משלי.
אמן אורח… חחחחח.. את גדולה.
חה, כמה נכון, גם לי לא בא.
יעל שימי לב מה היא עשתה כאן ואיך היא העמידה שנים נגד כולם.
פיקחי עינייך יעל היקרה.
ממני.
זה קרה כאן כבר המון פעמים ואז פלא שאנשים הופכים ללא נחמדים.
לא למדנו עדין להגיש את הלחי השנייה דבר שאני דוקא חושבת שיפה אך לא יושם עד כה לא פה ולא בשום מקום אחר בעולם.
אז יעל בואי לא נהיה חד- צדדים ורווים הסתה זה מכוער.
היי יעל, אמרתי את זה בשיא הרצינות.
ממש לא בקטע של הומור.
ואביטל, כשאת ויוסף, כל אחד בנפרד, מטיחים את הבוץ האישי שלכם בפנינו,
אז אנחנו מגיבים.
אם את רוצה לראות בזה מתקפה על שניכם, זו בעיה שלך.
תמיד אפשר להימנע מלהסתכל פנימה ולהגיד: "כולכם נגדי".
מהרגע שנכנסת לבלוגייה באת עם:
"כולכם נגדי", מה ציפית לקבל ?
מסכימה לאומן אורח , לא לשנאת השונה ולהסתה של מנהלי בלוגיות וקוראיה.
לא הסתה שלך יעל, אלא הסתה כוללנית יותר יעל של הכותבים כאן. ולכן ביקשת דוגמא ואני מצביעה עליה בשידור חי.
עד כה נמנעתי מזה אך להבא אשלח לך כל קישור ותגובה בהחלט.
כן, אביטל, ואת מה זה אוהבת את השונה.
הרי מי הביא את כל ענייני הדתיים-חילוניים לבלוגייה ואת כל רוח הלחימה אם לא את ?
תודה לך יעל, דברים מהלב. אהבתי את דבריך. לא קראתי את הפוסט המדובר.
ולגבי אלוהים : אלוהות מהדהדת בהכל, גם היכן שכאילו לא נשמע שום הד. גם בנרות השבת וגם בחבל התלייה. גם באבני הכותל וגם על שולחן מרפסת תל אביבית, עליו מונחת צלחת אבטיח עסיסי.
🙂
יעלה, להניח לאחר להיות מה שהוא זה בהחלט נאור.
אחרי מה שהיה כאן בבלוגייה לא עקבתי, אבל זה מוכר לי ממקומות אחרים ואני אוהבת מאוד את היכולת שלך לנסח דברים במדויק ולסנן את כל מה שצורם ומזויף.
יפה אמרת יעל. גם בי זה יצר איזושהי התנגדות. כי לי דווקא בא להיפגש, אבל לא עם ניחוח של התנשאות או ניסיון להראות לי אור מכל סוג שהוא.
יעל,
אני כל כך מסכימה ומכבדת את דברייך.
יעל, עד היום לא נכנסתי לוויכוחים שיש פה לפעמים, הפעם כן. כתבת בחכמה רבה, ואני אוהבת שליבך ופיך שווים!(גם אני כזו)כחילונית, הכפיה הדתית גורמת לי לסלידה עמוקה, כמו שאני לא כופה על אף אחד את דרכי שלי, אני גם לא רוצה שיכפו עלי.(חיה ותן לחיות)
כל הכבוד לך על כל מה שכתבת, אהבתי כל מילה, כל משפט, כל שורה!!!
ואם כל כך אהבת למה את מפחדת להזדהות?
(אביטל טוענת שאני אחרי יום רע ולכן אני תוקפנית ומרירה. זו כנראה גם הסיבה שאני תוקפת אותך).
אליענה חיזרי וקראי את תגובתי .
אליענה, זאת תמר, אני כתבתי ללא השם, פשוט שכחתי לכתוב, אז כתבתי שוב עם שמי,
סליחה אני פשוט עייפה מאוד!
תמר, אני מבקשת סליחה. יש כנראה משהו בדיון הזה שבאמת גורם לי למעט תוקפנות..
זה בסדר אליענה, אני כמובן סולחת, ובכלל אין על מה לסלוח, כל אחד טועה לפעמים, אבל באמת אני גמורה מעייפות,(ערה מ-ארבע בבוקר)ועוד מחכה לי יום ארוך (אני מארחת הערב).וכן הדיון הזה גורם לתוקפנות כלשהי!
ועוד דבר אליענה,שיהיה לך חג-שמח!
:))
סליחה שכחתי לכתוב את שמי, אז שוב.
יעל, עד היום לא נכנסתי לוויכוחים שיש פה לפעמים הפעם כן. כתבת בחכמה רבה, ואני אוהבת שליבך ופיך שווים (גם אני כזו) כחילונית הכפיה הדתית גורמת לי לסלידה עמוקה, כמו שאני לא כופה על אף אחד את דרכי שלי, אני גם לא רוצה שיכפו עלי (חיה ותן לחיות) כל הכבוד לך על כל מה שכתבת.
אהבתי כל מילה, כל משפט, כל שורה!!!
יעל היקרה,
כתבת באומץ רב ובאמת פשוטה דברים שארבים רוצים לומר. אני חושבת שכדי להיותאדם מאמין לא צריך הידברות ולא צריך יותר ממשפט פשוט "איש באמונתו יחיה".
שושנה
בודאי שאני מסבימה איתך. הייתי עונה להם: "איש באמונתו יחיה".
יש לנו בעיה את מבינה. כשאנחנו מתבדלים צועקים שאנחנו יוצרים פילוג בעם, כשאנחנו רוצים להתקרב צועקים "מיסיונרים". אז מה נעשה?
נשב בין המשפתיים ונחכה.
עד אז אני מבטיח לך, לא ננסה להתערב בעניינכם ואתם השתדלו שלא להתערב בשלנו.
אגב אני מקווה שנותרת בריאה ושלמה אחרי ההתנפלות שלי.
אם הכוונה להביא רב כזה או אחר שמטרתו להוכיח לנו שנפשותנו טועות ורק קיום מצוות ואמונה באלוהים יציל אותנו את צודקת לגמרי.
אבל אם אלו יהיו דברי חוכמה, לימוד שקשור מצד אחד באקטואליה מצד שני בתורה, משנה, גמרא וכולי, זה טוב.
אני השתתפתי בלא מעט שיעורי תלמוד, מעולם לא היה שם ניסיון להחזיר בתשובה, או להצדיק משהו בגלל צו אלוהי, ולראייה אני לא מקיים מצוות כלל, לא מאמין כלל בקשר בין דת לאלוהים, וזה רק מתחזק אצלי עם הזמן, ויחד עם זה מאוד השכלתי ורותקתי באותם מפגשים.
מילי כדורבנות.
יעל, את טובה כפי שאת.
לכל אדם זכות, להיות טוב כמו שהוא, ולחשוב כמו שהוא, ולהאמין כפי שהוא, ואין הוא צריך לכפות את אמונתו על סביבתו. איש איש באמונתו יחיה.
הרי זה היופי שבעולם. ובאדם. השוני. והיכולת שלנו לקבל. היכולת. אנחנו באמת יכולים.
נשבעת לכם שכן.
האמת הפשוטה היא שלא מצאתי דתיות של אמת בדת, ומבחינתי, הרבנות היא החילוניות האמיתית בהתגשמותה הנוראה ביותר.
אין קדושה במצוות – אלא חילול קדושה.
איך אגדיר זאת ? – אין מצוָה ואין מצוֶה, אלא יש היענות לרוח שבנו. ואין היענות אלא באחריות הולכת וגדלה על עצמנו ועל העולם.
אני מאחל ל"דתיים" שיחזרו בתשובה לחיפוש דרך חופשי,
שיחזרו מן הרצוי אל המצוי, (כי רק הוא יכול להוביל אל איזשהו רצוי),
שייצאו מן הגטו של הדת ויגיעו לידי ביקוש הדרך האמיתי,
ושיראו הרבה אור ברוחם שלהם.
אמיר יקירי,
"אין קדושה במצוות – אלא חילול קדושה."
בדיוק כך!!!! כך בדיוק אני מרגישה.
תודה שניסחת כה מדויק.
חג שמח
וזאת משום שכל "מצוה" מעצם הגדרתה היא "מצוות אנשים מלומדה" ולא היענות אותנטית וספונטנית.
חג שמח, יעל היקרה.
תודה רבה לכל המגיבים היקרים.