יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לצורך הדיון שהתעורר כאן לאחרונה בעניין ברית מילה, אני מביאה כאן קטע שכתבה חברתי השנונה, החכמה, המצחיקה וההורסת נולי עומר. אני נורא מזדהה עם מה שהיא כתבה על ברית המילה, ברומן ששתינו כתבנו ,"יקירנט" (זה שפורסם בווי נט בהמשכים).
זה חלק מהדיאלוג בין גיבורי הספר, רונית הנשואה השובבה, ואלונה, שמודה שהיא אישה ולא אלון הרואה ואינו נראה. בחלק זה ברומן הן דנות באפשרות להיות בצד השני, עטורות כלי זין.
היית עורקת לצד השני? שואלת אותה רונית.
וזה מה שאלונה עונה:
מה נראה לך? יש לי תיאוריה שאולי נכונה, לפחות לגבי חלק גדול מאוכלוסיית הגברים, הטוענת שאלה שעברו ברית-מילה, חוו טראומה נוראה שתלווה אותם למשך כל חייהם.
שם הטראומה: "זינפוביה". תינוק בן שמונה ימים, פיצי, קטון, תם וחף מכל ידע על האלימות והרוע שבעולמנו, נח שמח וטוב לב בחיקה השמנמן של אמו. פתאום איש זר חוטף אותו, מרטיב את שפתיו המתוקות ביין מבחיל ו- חותך לו את הזין! התינוק הפצפון נדהם מהכאב, מבועת וצורח. פלא שלימים כל פגיעותו, פחדיו, חששותיו והאגו שלו יתמקדו באותו איבר?
אותו איבר, שבשעת זיון די למחשבה אחת זניחה ונואלת שתגיח לראשו כמו שדה, כדי שתכשיל את עמידתו בזמנים ובמעמד.
אז לשאלתך: לא. לא הייתי רוצה להיות יצור שכל בטחונו העצמי נע סביב הזין שלו. (ואגב, שימי לב לשלל הביטויים סביב הנושא: "על הזין שלי", "שם עליך זין", "נשבר לי הזין" , "איזה זין…")
ואת? אם יכולת לבחור, יש סיכוי שהיית בוחרת לערוק לצד השני?
זהו, איי רסט מיי קייס, נולי אומרת את כל מה שאני מרגישה בנוגע לנושא הזה. וזו לא אופנה שניקינאית אצלי, זה לא חדש אצלי, כי מאז שעמדתי על דעתי בגיל בת מצווה אני סולדת מהמעשה הזה.
כאשר אחייני האהוב עבר את זה, לא הייתי מסוגלת לעמוד בכאבו ובכיו. וצר לי, אבל הוא בכה בהיסטריה, ולא כמו שבוכים במקרים אחרים, כולל בחיסונים. חתכו לו בבשר החי. מאז אני לא מוכנה ללכת לבריתות.
לפני חצי שנה עבר את המעשה הברברי בנה המתוק של אחיינתי. הם עשו את זה אצל רופא עם הרדמה, כדי לחסוך ממנו את הכאב. גם זה משהו. אלא שבעקבות כך נוצרו סיבוכים והוטל בו מום: הצרת השופכה, ועכשיו הוא ייאלץ לעבור ניתוחים מתקנים בשנים הבאות. בניגוד למה שחושבים, יש הרבה פשלות בפרוצדורה המבעיתה הזו. רבים יוצאים ממנה עם כל מיני מומים. ורק השבוע ראינו עוד דיווח מבעית מבית היוצר של אמנון לוי על מוהלים שמשמשים בצורב לייזר בשעת המילה.
לא הגיע הזמן לוותר על הקצביה הזו, שאפילו מנהג יהודי של ממש איננה?
והנה מאמר מקיף על תוצאותיה המרות של ברית המילה, שכתבה עפרה ישועה ליית, לשעבר עיתונאית בכירה במעריב, מתוך ספרה "ארץ, ברית", שהתכבדתי לערוך.
היי, יעל. איני מזדהה כלל הנאמר על ה"ברית" ובעיקר לא, על "ברית המילה" שקושרת בין מלה למילה word למרות האיות השונה. אהבתי את הביטוי "זינופוביה" אך נדמה לי שהוא חובק הרבה יותר מאשר פחד המילה. בעיקר זהו הפחד הקמאי מאובדן הגבריות. או האמירה הגברית שהיא ממהותה חדה וחודרת ואוי לה אם תרפה ותהיה רכה ומטושטשת . הזכריות נושאת את הזכרון ואת משך הזרע (הלוך ילך ובכה משך הזרע" והזכרון, תלוי מילה. תלוי יכולת העברת מילה. וכך באופן חד ומיוחד עובר הזכרון היהודי בחיתוך ה"זכר" והופך לברית מילה שהיא ברית של זיכרון.
הי יעל
לדעתי אין ויכוח כאן – הרי מי שבוחר בברית המילה עושה זאת ממילא ממקום לא רציונאלי וספק אם טיעון רציונאלי ככל שיהיה ישנה את דעתו.
תשאלי אותי איזה טקס אני הכי מתעבת – ברית מילה ברור. למרות המשמעויות הרבות, עתיקות היומין, רצף הדורות וכו" – אין ספק. קשה להתמודדות וגם מסוכן.
לא אשכח אירוע טראומטי במיוחד אצל גיסתי . כששאלתי איזה טשטוש/ אלחוש התינוק קיבל ויקבל הם אמרו לי שלווים לגמרי "הוא יקבל קצת יין". ואז הגיע איזה מוהל תרח בן שמונים וככה זה גם היה נשמע. צרחות איומות.
אף אחד אצלי לא צרח 5 ימים יום ולילה ולא נרגע כמו אחרי חיסון (בימים שעוד קיבלו חיסון מהסוג הישן והרע). הבהלה של אחיות טיפת חלב ועצתן לקנות מכיסנו את החיסון הטוב הבהירו לי שיכולנו לגמור הרבה יותר גרוע.
בכל זאת חיסון לטעמי הוא חובה.
וברית המילה? – זה עניין של בחירה שצריכה להיעשות במקסימום ההבנה, הבירורים, ההקלות (לזריקה המדוברת, אגב, בעיות משלה), המקצועיות וההשלמה, עד כמה שניתן להשלים עם אירוע שכזה.
ואם לא? אז לא. הוא לא יתקלח במקלחת צבאית כל החיים שלו. הוא לא יהיה חריג כשיחליפו לא טיטול , אף אחד לא יסקור אותו בזכוכית מגדלת בשירותים של בית ספר. זו לא סיבה בעיני לערוך ברית.
ברית היא מלשון ברית. אנחנו הולכים עם הברית של אברהם כברת דרך מאוד ארוכה ועדיין רוצים להשתייך אליה בדרך זו או אחרת. ועדיין בוחרים לבחור בה עבור ילדינו. אם לא זה אז באמת בשביל מה?
סליחה על ההתערבות, אני לא מתווכחתאיתכם ומאחלת לכולם שבת שלום. הערה רק למיכל.
מיכל : חיסון הוא חובה, אבל לא בגיל יום .
למה להתקבע על דברים שלא נאמרו.
הי אביטל,
אחרי הילד הראשון עברנו לחיסונים באיחור של 3-4 חודשים מהמומלץ. לא נראה היה לנו להעמיס את כל זה על פג. עם השלישי גם אחרנו קצת.
את החיסון הראשון נתנו בבית החולים. לצערי הילדים שלי כולם נדקרו הרבה יותר מזה בימים הראשוינם לחייהם ונאלצו לעבור המון בדיקות בגלל שהיו חששות לכל מיני בעיות נדירות.
שבוע טוב ותודה לאל שכולם בריאים.
אני דווקא כתבתי על העניין בבלוג שלי מהכיוון של אוטיזם שלא נדע.
יש מאמרים שקושרים את החיסון המחומש שניתן בגיל שנה לתופעה.
נכון , בטח שאין הוכחות וכדומה.
אבל בעיניי אין הוכחת לכלום ועדין הרפואה המודרנית הביאה המון חולאים לצד מזור , לצד עוד חלאים מה שלמשל הרפואה הסינית לא עושה. לדעתי מוטב להתנהל בזהירות.
מה שמדהים זו המחשבה שהעור המגן הזה מיותר. למה הוא שם באמת?
http://www.circumstitions.com/Functions.html
מיכל, אז הגיע הזמן להפעיל את הרציונל וגם את המוסר. לא מוסרי לעשות דבר כזה ליצור קטון. זו בגידה מצד הוריו שאמורים לגונן עליו, לא לחשוף אוןתו בעוללתו לכאב כזה ואולי מום.
אמיר, פיסת העור הזו מגינה על אבר המין. אחרת היא לא היתה שם. תראה, אפילו זנב אין לנו, למרות שיש עצתם זנב. אז כנראה שצריך את העורלה הזו, שגכם את שמה כבר צריך לשנות.
אני לא הייתי בויכוח הנ"ל, עבדתי ברוך ה(א)שם, בשביל שלושה אנשים.
אבל אני חייבת להודות שהפעם היחידה שלא התמודדתי עם משהו שקשור לילדי היתה הפעם שחתכו לבני, שיחיה. פשוט ברחתי כי לא יכולתי לשאת את הסבל שלו ולא יכולתי לעזור לו. אז בכיתי בהיסטריה במדרגות, וברגע ששמעתי את הצעקה שלו, חטפתי אותו מהזכרים שהקיפו אותו, ומאז אני מקפידה שאף אחד לא יכאיב לו, משימה לא פשוטה, הילד עוד מעט בן 21.
פחדתי שיהיה חריג, זו הסיבה שהסכמתי, בחברה הישראלית המצ"ואיסטית הנושכת הילדים היו ממררים לו את החיים. אז דאגתי שהמוהל יהיה בעל שם, ולא תרח בן אלף רועד ידיים.
מנסיוני דאז, הברית שעשתה אחותי אצל רופא בבית חולים נגמרה לא טוב, כי לרופאים אין ניסיון במילה,וכך ניסיתי למזער את הטראומה. אגב, יש האומרים שזה בריא, ונוצרים עושים זאת מטעמי בריאות, למשל, הנשים היהודיות חוטפות פחות סרטן רחם מהסיבה הנ"ל.
אגב, אתמול תלמיד רב עם ילד ואמר לו: יא זין, אני יואכל אותך.
והתמלאתי הרהורים מה זה אומר..
לאמיר,
במיוחד הרסו אותי היתרונות הבאים, שימו לב לאחרון:
Provides skin for grafts to burnt eyelids, reconstructive surgery, etc.
Storage of contact lenses, smuggled jewels, etc
נו, ולוותר על כל האפשרויות המרתקות האלה? :))
יודית,
היום כבר מפריכים את עניין סרטן הרחם ועוד יתרונות שפעם חשבו שמילה תורמת. יש לכאן ולכאן. ויש הרבה פגיעה, גם ממוהלים מוסמכים ומעולים. כל יום מראים איזו פשלה בטלוויזיה.
הפילוסוף היהודי פילון הסביר, בעקבות הרודוטוס, כי מטרת המילה היא לטהר ולנקות את אברי ההולדה ולמנוע בעד מחלות. הוא מוסיף ואומר כי ע"י כריתת הערלה חפץ המחוקק להחליש את כוח תאוות המשגל.
ב"מורה נבוכים" ח" ג, פ" מ"ט נאמר: "אחד מטעמי המילה היא למעט המשגל ולהחליש את האבר כפי היכולת אבל תחסר בו התאוה היתרה על הצורך, והיות המילה מחלשת כוח הקישוי, לפעמים שתחסר ההנאה, הוא דבר שאין ספק בו, כי האבר כשיושפך דמו ויסר מכסהו מתחילת בריאותו יחלש בלי ספק, זהו החזק בטעמי המילה אצלי." הרמב"ם, הפוסק והרופא המפורסם, אומר דברים גלויים וברורים ומדגיש בפירוש שאין לו כל ספק בזה, כי המילה מחלישה את כוח הקישוי של האבר ושוללת ממנו את הנאת התשמיש הטבעית בצורתה הביופיסית המלאה. כריתת הערלה נוטלת מהנימול את הפוטנציה הנורמאלית השלמה של האבר. לפי דברי הרמב"ם מסרסת המילה את כוחו ורגשות המין של האבר. הרמב"ם ידע וראה את האמת, אולם בתקופתו לא היה מקום לערער על מנהגי הדת