ברנשים מבוגרים, חתיכות צעירות

 לפעמים אני רואה ברחוב כוסיה עולת ימים חבוקה בזרועותיו מצמחות התבלולים של גבר מבוגר. מה אומר? זה לא החזיון החביב עלי. אני מניחה שזהו חלומם הרטוב של רוב הגברים, אבל אותי הוא לא מפסיק להתמיה. 

   לפעמים, יוצא לי לגרוף רגעי מסך מתוכנית המציאות של יו הפנר והשפנפנות שלו, שמוקרנת בערוץ הבידור. שוב ושוב מנסה מוחי הוותיק והיגע לברר לעצמו למה, לעזאזל, בחורה צעירה עם עור דבש ושיער פלומת תינוק, תרצה לחלק את יצועה עם קשיש נפול איברים וצמוק ישבן?

   מחזה האימים הזה מזכיר לי רק דבר אחד: פרק מ"סקס והעיר הגדולה", בו סמנתה מחוזרת על ידי מיליונר קשיש ומחליטה ללכת על זה. אבל ברגע האמת, כשהוא מוריד את המכנסיים וחושף ישבן נפול, מקומט ודל בשר ושרירים, סמנתה לוקחת את בגדיה ונסה משם, כשהיא כמעט מקיאה את כל ביני מעיה.

   אני יודעת שזה נשמע יהיר ושוביניסטי מצדי, והרי אני עצמי כבר לא אפרוחית וצימוקית כפי שהייתי. לכן אני מודיעה כאן ועכשיו שאין בדבריי כדי לפגוע במי שעבר את גיל הארבעים-חמישים-שישים, אלא רק להציע חופן תובנות על התופעה המוזרה הזו של אהבת דצמבר ומאי.

   אהבה של גבר מבוגר ואישה בצעירה ממנו בדור ויותר, או אהבה של אישה מבוגרת וגבר צעיר, היא בעיני מלכודת לא פשוטה. נכון שההיסטוריה מלאה בזוגות כאלה, בעיקר של גברים מבוגרים ונשים צעירות. מה גם שבעבר היה מקובל להשיא צעירות למבוגרים, וישנן חברות בהן זה עדיין מקובל – חלק ממערכת חברתית הרואה באישה הצעירה פרס עובר לסוחר לגבר מבוגר ומצליח. 

   ומה לגבי החברה המערבית? איך זה שגם כאן יש די הרבה מיידעלך שנלכדות בכפם של אשמאים זקנים? מה יש בהם בחבר'ה האלה, שנזקקים לעיתים לויאגרה כדי לממש,  שמושך את הנערות? קסם הבגרות, ניסיון החיים, עוצמה כלכלית, מעמד רם ונכבד? מדוע דוגמניות אפרוחיות שלא מיצו את חיי הנעורים, נדבקות למשל לדונלד טרמפ? מראה הרי אין לו. גם לא חזות צעירה. סתם גבר מבוגר ולא אטרקטיבי. אז מה יש ב"קשישים" האלה, בכל זאת? 

    אני עצמי הייתי אפרוחית כזו. אהבתי גבר שהיה מבוגר ממני ב-16 שנים. אז נכון שהוא לא היה קשיש מצומק, אלא רק גבר בן 38 במלוא אונו ומשיכתו. אבל בכל זאת, הפרש של 16 שנים בגיל הוא הפרש גדול. אפילו אז, בחושיה המאוד לא מחודדים של ילדונת, הבנתי את זה, וזה לא הפריע לי, רק קסם כנראה.

   הייתי בת 22 כשהכרתי את אדם, שהיה אהבת חיי – הגבר שאהבתי יותר מכל גבר שהכרתי לפניו או אחריו. זו הייתה אהבה לוהטת, מכלה, מטורפת, ממכרת. מצידי לפחות. אדם היה הרבה יותר קוּל ושקול, בגלל שהיה מבוגר ממני ולמוד ניסיון בחיים, באהבה ובזוגיות.

   והנה הבעיה הראשונה: באהבת מאי ודצמבר יש פער עצום בניסיון החיים בין הנערה הצעירה לאהובה מבוגר. אני רק התחלתי את חיי, ועל אף שהיה לי ניסיון לא מבוטל במין ובגברים, עדיין היה בזה משהו בוסרי, של נערה, לא של אישה. ואילו אדם היה גבר משופשף, גרוש פעמיים, אב לילד, וכבר מצולק מהחיים, אפילו עייף במקצת.

   והנה עוד מכשלה: כמה, או כמה רציתי להעניק מנעוריי, מתקוותי, מעיני הפקוחות בהתרגשות לעולם, לאדם שלי, אהובי העייף, הכבוי. כמה רציתי להרעיף עליו מאנרגיית הנעורים שלי. כמה רציתי לרפא אותו באהבתי החדשה, הטרייה.
 

  כשאת צעירה ואפרוחית ומנהלת מערכת יחסים עם גבר מבוגר, שכבר חווה הכול וראה הכול, אתם לא נמצאים בנקודה שווה בחיים וביחסים. זה לא כמו בני זוג באותו הגיל, שנמצאים באותו מקום בחיים: פוקחים עיניהם לעתיד המזהיר המצפה להם; נמצאים באותו השלב ביחסים עם בני המין השני, עם העולם, עם עצמם; חווים את אותו שלב בהתפתחות, המאפשר לשניהם לצמוח ביחד כשווים.

   כשאת צעירה והגבר מבוגר, יש לו פור עלייך. הוא יודע על העולם ועל נשים הרבה יותר משאת יודעת על העולם ועל גברים. הוא יכול לתמרן אותך בקלות יתרה, כי אינך מנוסה מספיק. 

   אז נכון שלפעמים יש לזה יתרונות, כמו דמות אב שאת מסדרת לעצמך בדמותו, הבנה רבה יותר מצידו בתחום המין, הדרכה מינית, וכאלה. מצד שני, אותם יתרונות עלולים להפוך מהר מאוד לחסרונות, שוב, בגלל שהמערכת אינה שיוונית. יש בה אדם אחד שיודע יותר, בקיא יותר בהלכות העולם, מנוסה יותר ביחסים, ואדם אחר שאינו מנוסה עדיין בכלום. 

    בגיל 22 אומנם חשבתי שאני יודעת הכול, מבינה את כל רזי המין ובקיאה בנפש הגברית, אבל מהר מאוד הסתבר לי שלא. בטח שלא מול גבר מבוגר ממני ומנוסה כל כך, שניסיון החיים חרץ עליו חריצים לא קלים. 

   הוא היה מבוגר ומנוסה ועמוק יותר כבנאדם, וזה אילץ אותי להתמודד עם רגשות בעוצמות שצעירים עדיין לא חוו. הקשר הזה הבהיר לי עד כמה ניסיון חיים, שלרוב הוא אינו קל אצל רובנו, משפיע על האישיות ועל הפסיכיקה שלנו. ולאדם שלי היה חתיכת "קיטבג" של התנסויות חיים ורגשות שבאו בעקבותיהם. ועם כל זה היה עלי להתמודד. ומה ידעתי אז, מה? כלום כמעט. למרות שחשבתי שאני יודעת המון.

    אינני מטיפה כאן נגד זוגיות מאי ודצמבר, רק טוענת שצריך מאוד להיזהר מזוגיות כזו כי היא אינה טבעית. ולמה אינה טבעית? כי עובדה שהרוב הזוגות הם בערך באותו גיל, עם אותו מחסן חוויות, עם איזשהו מצב שיווני בהתפתחות האישית. זה בריא יותר, זה נכון יותר, זה שפוי יותר.

     היום אני יודעת שאישה צעירה וגבר מבוגר זה מתכון לאסון, אפילו לנשים שמחפשות דמות אב, ואולי במיוחד עבורן. שום גבר לא יהיה אביך האבוד, מיידעלע, בא לי להגיד לנערות המחפשות גבר אב, מבוגר, נעים הליכות, תומך, מגונן, בקיא בחיים. זו רק אשליה שהוא יתפקד כאביך. 

   ומה לגבי אותו קיטבג של צרות וניסיון, ואקסיות וילדים שמביא איתו החתן המבוגר? איך תתמודדי עם זה, כשאת עדיין מוצצת את החיים עם קשית, כמו פנטה תוססת? רק לפני דקה למדת לבחינות הבגרות, השתוללת עם הבנים בצבא. מה לך ולקשיים האלה שנושא עליו גבר מבוגר?

    מניסיוני, זה היה קשה. קשה מדי. זה ארך שבע שנים, והסתיים במותו של אדם – סיפור בפני עצמו שלא אכנס אליו עכשיו. אבל דבר אחד אני יודעת: למרות שהקשר הזה העשיר אותי מאוד, הוא גם גבה ממני מחיר כבד. הוא ביגר אותי מוקדם מדי. נאלצתי להתמודד עם דברים במערכת היחסים, שעל פי רוב אינם בנמצא ביחסים בין אנשים באותו הגיל. 

   אבל כמוני לפני 25 שנה, גם היום אני רואה בנות שנשבות בקסם המבוגר, ילדות שמחפשות אבא. בא לי להגיד להן להיזהר. בא לי להגיד להם שאי אפשר למצוא שוב את אבא. בטח שלא בבן זוג, ולא משנה כמה בוגר ותומך ומרתק הוא, מבטיח להיות לך אב ואם ואהוב.