בננות - בלוגים / / כמה מילים על עמליה כהנא כרמון
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

כמה מילים על עמליה כהנא כרמון

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

עמליה עבדה כספרנית. כנראה שהבינה שהממסד לא חייב לפרנס אותה. ב-1964 היא סיימה תואר שני בספרנות בהצטיינות, ואחר כך עבדה בזה. כמו המתלוננת הסדרתית שעליה כתבתי בפוסט הקודם, גם עמליה התגרשה, אבל המשיכה לפרנס את עצמה ממקצועה. לאחר מכן גם הנחתה בכישרון רב סדנאות כתיבה, ואני זכיתי להיות בן תלמידיה לפני 30 שנה. (אגב, גם היא לא היתה הכי קוהרנטית כמנחה, לפעמים לא היה קל לעקוב אחריה, ובכל זאת השאירו אותה ולא פיטרו אותה כמו את המתלוננת הסדרתית. מעניין למה, נכון?). ובין לבין עמליה כתבה כמה ספרים נפלאים, מהטובים שנכתבו בארץ.

עמליה כהנא כרמון היא סופרת גדולה בהרבה מהגיברת שעליה כתבתי אמש. סופרת גדולה בקנה מידה עולמי. והיא לא התחננה שיממנו אותה. את ספריה היתה כותבת בכל מקרה, עם או בלי מימון ממסדי. וכך כולנו. אנחנו לא עושים את זה לשם שמיים, אבל אנחנו גם לא עושים את זה למען "התרבות". אנחנו גם לא עושים זאת למען כסף ופרסום; יש דרכים יעילות יותר לעשות כסף ולהתפרסם. בסופו של דבר, אנחנו כותבים למען עצמנו. אנחנו כותבים כי אין לנו דרך אחרת. תורתנו אינה אומנותנו. גם אם איש לא יקרא או יקנה אותנו, נכתוב. ככה זה. ספרות היא בסופו של דבר עסק קטן של מעטים שדבקים בכך. איש לא חייב לממן אותנו. הממסד לא חייב לתקצב אותנו. גם אם לא יתקצבו, נמשיך לכתוב ולפרסם. ככה זה.

 

7 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    נמשיך את הדיון כאן:)

    טוב, יעלה. אני לחלוטין לא מסכימה איתך. צריך להוציא מהמשוואה את הפרטים, לא קסטל בלום רלוונטית, גם לא כהנא כרמון וגם לא אני או את או מאיר שלו או רם אורן. זה לא צריך לעניין אף אחד כמה מכרנו או כמה נמכור וכו'.
    יש פה שני עניינים עקרוניים: מנהל לא תקין ותקצוב התרבות. מתקיימת פה הלנת שכר בריש גלי, ואת פוטרת את זה בהתבכיינות. סופר זכאי כמו כל עובד אחר לקבל תמלוגים על כתיבתו. כמו כל עובד אחר, גם אם זה מה שבחר לעשות. הוא בטח לא מורם מעם, אבל גם נופל ממנו!!! אני לא רוצה לקבל גרוש יותר ממה שכתוב היה אצלי בחוזה, וגם לא בוכה על המבצעים, שהרי ברור שאם לא נכנסים למבצעים, לא מוכרים כלום. ואז כלום מכלום זה באמת בעייתי.

    ועם כל ההכרות העגומה שלך עם המערכת, להגיד הכל מושחת ודפוק ומכור, זאת גם לא שיטה. גם לא להסכין עם זה, "כי ככה זה".

    מקום מתוקן ונאור לא יכול להתקיים בלי שני אלה.

    • יש דבר אחד שאני סבורה ששונה היום מתקופות קדומות: כיום מספר הספרים הרואים אור מדי יום רב ממספר אוהבי הספר, קוניו וקוראיו. באשר לשאר – כמדומני שדבר לא השתנה. מצבם של רוב האמנים (לא רק סופרים) בארץ אך בכלל בעולם – ולדורותיהם – תמיד היה רע ומר. ואפילו יש הטוענים כי הרעבת האמן היא מקור בערתו.

  2. כל מילה בסלע. ועמליה כהנא כרמון אכן סופרת דגולה. האמת האמיתית היא שלו הפנתיאון/גן העדן של הסופרים היה כאן, בימי חלדנו, כנראה שהיינו מתפרנסים מיצירותינו והיה עולה היינו לכתוב מעט יותר.

  3. לאורך כל ההסטוריה האמנים היו מזי רעב לא לשוא מיתוס האמן היוצר בעלית גג,למעט בתקופות המלוכניות למינהן באנגליה צרפת ועוד ובימי הביניים שמלכים לקחו תחת חסותם סופרים ואמנים והיו להם למצנטים ואז הפכו לסופרים או ציירים או משוררים מטעם החצר
    בתקופה הישגית וצרכנית כזאת הרוח נפרטת לפרוטות ובעל הדעה הוא בעל המאה לדור האינסטנט התובעני הזה קשה לעכל ספרות יפה הוא התרגל לפאסט פוד הרבה סופרים איכותיים ,אינם רבי מכר הטובים שבהם הם אטי מכר השנים מיטיבות איתם ,כפי שהגדיר זאת רני יגיל באחת הכתבות שלו על הסופרת גבריאלה אביגור
    אני מאמינה שספרות צריכה להעביר גם מסר כלשהו אמת בוערת באדם ,והיא חזקה מכל תגמול חומרי,הסופר ימשיך לכתוב כי זה בוער בנפשו ולא מטעמי פרסום או התעשרות -אלה לפעמים חלומות באספמיה!
    אם אין דלק פנימי שמניע אז נוסעים על מים ולא מחזיקים מים או כותבים טלנובלות וספרי טיסה להמונים
    ואני מאמינה בכל לבי ,שאם אין קמח אין תורה גדלתי על האמת הזאת.
    גדולי המקובלים עבדו עבודות פיזיות קשות ,כדי לפנות את מוחם למחשבות רוחניות ולכתיבה אחד מהם הוא המקובל הרב יהודה אשלג המכונה בעל הסולם
    עבודה פיזית מפנה את הראש למחשבות
    לולא הייתי מורה הייתי בודאי גנן
    בין הפרחים הכי כיף:)רחל לא עשתה זאת לפני שחלתה ?
    בקר של יום נפלא לכולנו

  4. מה הקשר בין איכות ויכולת הכתיבה לבין חשבון הבנק של הסופר או תמיכת מוסדות המדינה ?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ל