בננות - בלוגים / / לכי תעבדי
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

לכי תעבדי

 

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

סיפרו לי שקסטל בלום התבכיינה על כך ש"המצב" – יעני מצב הסופרים והספרות בארץ – מאלץ אותה להיות קבצנית. כנראה שהגיברת מכינרת לא שמעה מימיה את המונח "עבודה היא חיינו".

 באמת, ממתי הסופר הוא נעלה מעם? ממתי הוא איזה סוּפֶּר-אדם שיש לפרנס אותו או לספנסר אותו כדי שיכתוב? סופר, או כל אמן או יוצר מכל סוג, גם אם נניח שיצירתו מביאה איזושהי תועלת או הנאה לעולם, הוא אדם ככל אדם אחר מ"פשוטי העם". אין לו זכויות יתר בשל כישרונו, גם אם נניח שיש לו אחד כזה. ואיש לא צריך לפרנס אותו או לתמוך בו.

צאי לעבודה, גיברת. זה מה שיש לי לומר לגיברת מכינרת. כל חבריי שהם סופרים או משוררים עובדים לפרנסתם, רובם בעיתונות, הוצאה לאור או הוראה, ואחרים במשרות "רגילות". אני עצמי עובדת זה 28 שנים בכתיבה, בעריכה, בתרגום ובהוראה. קיבלתי את זה על עצמי מהיום שהבנתי שכתיבה תהיה דרך חיי.

 לא קשה להבין שבארץ כמו שלנו אי אפשר להתפרנס מכתיבת ספרות, ואיש גם לא מצפה לכך. גם ספר – סורי – הוא סוג של מוצר, קומודיטי, חפץ העובר לסוחר, ומוצר תמיד תלוי בכמות הקונים. ואנחנו הרי מדינה קטנה, אין כאן הרבה קוני ספרים – זו עובדה שרירה וקיימת שאין לה פתרון וגם לא יהיה. איש לא עושק כאן סופרים. לא באמת. אין הרבה קונים, אף פעם לא היו ואף פעם לא יהיו. זה המצב. ושום חוק שינסו להעביר לטובת סופרים, לא ישנה את זה. פשוט מאוד, השוק קטן.

 אז מה את רוצה, גיברת מכינרת, שנממן אותך כדי שתכתבי? למה, לעזאזל? מצדי, אל תכתבי. מצדי, לכי תעבדי בספונג'ה. או שתעבדי ככל הסופרים בעבודות הלווין של הכתיבה: כתיבה עיתונאית, עריכה ספרותית ועיתונאית, הוראת כתיבה. אחרים יכולים, ואת לא?

 עצם העובדה שמישהו יכול לחשוב שהוא אדם-על בעל זכויות יתר, ולפיכך מצפה מהחברה לטפח אותו ואת המוזה המפוקפקת שלו, כל כך מופרכת ומגוחכת, שפשוט קשה להתייחס אליה ברצינות. עצם הציפייה מממסד להחזיק כספית סופר (או כל יוצר ואמן), היא מגוחכת ונרקיססטית.

 את הכסף שהגיברת מכינרת רוצה שנשקיע בה (וגם את הכסף שכבר הושקע בה בעבר במיני מלגות), אני מעדיפה להשקיע בזקנים, בילדים, בחולים כרוניים, בחולי נפש, בנכים, בנכי צה"ל, באוכלוסיות מוחלשות, בנוער בסיכון, בנשים מוכות, וכהנה וכהנה.


 

19 תגובות

  1. יעל יקרה, מסכימה איתך לחלוטין.
    שמחה שיש לך את האומץ לבטא את שהרבה מעמיתייך חושבים אולם לא ידעו איך או שאין להם ביצים.

  2. אוהבת את מה שכתבת יעלה זה מה שכתבתי לאביה בפוסט שלה
    יישר כוח על היושרה שלך והאומץ

  3. יעלה את אדירה! פשוט כך, לפני שבוע, באותו יום מר ונמהר לגיברת קסטל בלום של גילוי דעת קהל ועם למצבה האומלל של הסופרת הנכבדת, אמרה לי סופרת נכבדת ותיקה מאוד – "אני נורא מרחמת עליה". אני בפרץ כעס אדיר זעקתי חמס על אוןתם הרחמים. הגיברת קסטל בלום עבדה שלושים שנה את עצמה ואת יצירתה ואת יחסי הציבור להם. וכן היא עבדה בפרך, פשוט כי ניתנה לה הפריוויליגיה לעשות זאת. הרבה זמן פנוי מכל עשייה "נחותה" שאינה קשורה בכתיבת יצירתה. מי שלא טורח בערב שבת שלא יתבכיין בשבת, על אחת כמה שגם רובנו שטורחים בערב שבת לא מצויה להם ארוחת גורמה בשבת. האמת, ממש התפוצצתי מכעס, ואפילו חשדתי בגיברת בעוונותי שזוהי מניפולציה נוספת מצד האומללה – לשכנע כך את שופטי פרס ספיר להפוך את הפרס לקרן לסופרים נזקקים. לא אתפלא אם זה יצליח לה. ונא לא לחשוד בי בקנאת סופרים. תהא יצירת קסטל בלום נשגבת ככל שתהיה, היא כאדם נושא בעול החיים זכתה שלושים שנה מן ההפקר במה שרוב הסופרים אינם זוכים – אולי משום שלא זכו בתכונות האופי הראויות ליהנות מחיי יוצר המכור ומסור ליצירתו ולאגו היוצר שלו בלבד?!

    • קראתי עכשיו את תגובתך חנה לאביה, על פיה סופר רעוע נפש הוא מקרה סעד אמיתי. אותה סופרת ותיקה שאיתה דיברתי על אודות מצבה מעורר הרחמים של קסטל-בלום, טענתה את מה שאולי עוד כמה יאמרו: שאורלי רעועת נפש. א. אינני סבורה שאורלי תהיה מרוצה מהגדרתה ככזו אפילו לא כדי לזכות בפת לחם. ב. בעוונותי אני סבורה שרוב היוצרים רעועי נפש במידה זו או אחרת. אלא שרעוע נפש "אמיתי" ולו בעיני אינו בעל כושר הישרדות אדיר ממש כפי שגילתה אורלי על פני שלושה עשורים תמימים.

      • ענתוש, זה שהיא רעועת נפש או לא, לא משנה בכלל לעניין. היא רעועת נפש? דליה רביקוביץ היתה רעועת נפש? שילכן לביטוח לאומי ויקבלו קצבת נכות נפש. מה לזה ולספרות?

  4. איריס אליה כהן

    יעלה יקרה. את צודקת בכל, מגוחך ומופרך לחשוב שבמקום כל כך קטן אפשר ממש להתפרנס מכתיבה. למעט העובדה שלא עושקים כאן סופרים. עם זה אני לא מסכימה. אני האחרונה להתבכיין, למזלי, אני גם מתפרנסת במשך שנים מעבודה אחרת, ואת יודעת שאני מאמינה שההוצאה שהגעתי אליה היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיי, ובכל זאת, למה שפרסים כספיים, דוגמת פרס שרת התרבות, לא ילך לאדם שעמל שנים על כתיבת ספרו? או לפחות יחלוק בכספים עם ההוצאה? למה גם מי שמצליח, בעבודה קשה, למכור אלפי עותקים, מקבל לידיו פחות משני אחוז מהערך בו נמכר הספר, ואני לא מדברת על הערך שא- מו-ר היה להמכר הספר, אלא מהמחיר בו נמכר הספר בפועל?!?

    זה מה שכתבתי לאביה בן דויד אתמול. ברור שהראיון עם קסטל בלום הוא שערוריה, גם עיתונאית וגם ספרותית, ואכן הגברת גרמה נזק רב, בל יתואר, למאבק הסופרים. אבל המאבק עצמו הוגן ומתבקש. אני לא מבקשת מאף אחד לממן סופרים, אלא רק להיות הוגנים איתם. מצחיק או לא, הם החוליה הכי הכי חלשה בשרשרת. העורכת שלי עכשיו, בפחות מכמה חודשי עבודה, מרוויחה את סכום התמלוגים שקיבלתי אני על מכירת שבע מהדורות.

    • אירוסית, אבל מה לעשות, אנחנו לא חו"ל. גם שם מקבלים את אותם תמלוגים, אבל מי שמוכר הרבה, גם מקבל הרבה. פה אי אפשר למכור הרבה – נתון עצוב, אבל ככה זה. למכור מאה אלף, שזה מצון מבחינה מקומית, זה הרי טיפה בים לעומת מי שמוכר בח"ול במיליונים. הוצאות עושקות את מי שלא מוכר הרבה, כי כך היה וכך יהיה. הם לא מוסד גמילות חסדים. לו היו כאן מיליונים, והיינו מוכרים מיליונים, גם אנחנו היינו גוזרים קופון יפה.

  5. זה לא משמיים, זה המצב בארץ קטנה עם שוק ספרים זעיר. גם בעבר, לפני שמכרו ארבע במאה, התמלוגים היו קטנים, כי הרוב מוכרים מעט. אני מפרסמת זה עשרים שנה, ספרי הראשון יצא ב-93, שאז המצב היה הרבה יותר טוב, וגם אז בקושי קיבלתי תמלוגים, כי בקושי מוכרים כאן. קסטל בלום למשל לא מוכרת יותר מאיזה 5000=7000 עותקים, אי אפשר להתפנס מזה, וג ם בעבר, כשהמצב היה יותר טוב, אי אפשר היה להתפרנס מזה. זו עובדה שרירה וקיימת. הוצאות ספרים אינם מוסד לגמילות חסדים, והן לא מוציאות לנו ספרים לשם שמיים או אפילו לא למען התרבות, אלא כדי להרוויח. התמלוגים בארץ הם בדיוק המלוגים שמשלמים בארצות גדולות בח"ול, פשוט שם, סופרים מוכרים הרבה, במיליונים, אז אפשר לחיות מזה. פול אוסטר למשל מוכר שלושה ארבעה מיליון ספרים לכותר, אז הוא יכול לחיות מזה. הוא לא רב מכר כמו הרלן קובן, אז הוא לא יהיה מליונר, אבל הוא חי מזה בסדר. סופר בסדר גודל שלו בארץ, מוכר גג 10.000 עותקים, ומזה אי אפשר להתפרנס. אי אפשר לצפות מהוצאה לאור, שהיא מוסד רווחי, להיות מוסד לגמילות חסדים. אני עובדת בהוצאות לאור זה 12 שנה, ויודעת מה קורה מבפנים. הן לא היו ולא יהיו לטובת התרבות. הן לטובת עצמן. הן משקיעות כסף כדי להרוויח כסף. עובדה מרה, אבל ככה זה בכל העולם. ושוב, בשוק גדול בחו"ל, הסופר מוכר הרבה, אז גם הוא גוזר קופון. בארץ מוכרים מעט, ואת המעט שמרוויחים לוקחת הוצאת הספרים לעצמה, כי הרווח קטן.

    לגבי קרנןת ומלגות וכו', אני לא ממש נגד זה בגורף, אבל יודעת שזה הכול אחיזת עיניים איומה שמבוססת על הרבה גועל. יד עם זאת, בגדול, אינני כל כך בעד תמיכה בתרבות. עם כל הכבוד, יש דברים חשובים יותר לעשות עם הכסף במדינה הזו. לי חשוב יותר להעביר כסף לניצול שןאה זקן מלגיברת שהרשימה כאן מתייחסת אליה. ואם כבר תמיכה, אז מדי פעם. קיבלת את פרס ראש הממשלה שלוש פעמים? תגידי תןודה ותשתקי. אל תצפי שמישהו יממן אותך כל החיים. מלגה זו פריבלגיה, שאם בכלל, אז לקבל רק מדי פעם, לא כל החיים. מבחינתי, תורתו של אדם אינה אומנתו. שילך לעבוד. זה כולל את כולם, כולם "תלמידי חכמים".

    • קראתי את הכתבה
      לא קראתי ספרים שלה
      נכמרו רחמיי עליה
      לא אני קבעתי שהיא כל מוכשרת
      ואם כן והיא צריכה להמשיך לכתוב אז צריך לחקור את הנושא
      איני חושב שצריך להכניס אותה כרגע לשיחה כי אנו סוטים מהעיקר

      אני לא דיברתי על ההוצאות אלא על המפיצים ולפי דברי ניצן הורוביץ מזה שנתיים הם תוקעים את החוק שלו ומשקיעים מליונים בעורכי דין כסף שמוטב אם היה מגיע ליוצרים

      בנוסף ״חכמי תורה״ ימשיכו לקבל והתורה תגבר על השירה

      אנחנו מדינה קטנה עם מעט קוראים אז זהו נגזר עלינו להפוך למנמיכי שירה וספרות
      האם אנחנו לא מוציאים מליארדים על בטחון כי אנחנו מדינה קטנה

      היה במדינה הזו משהו בקיץ הזה ואף על פי שיש נטיה להמעיט זה לא יקרה וזה יבוא לידי ביטויי בבחירות
      תגידי לי איך אפשר נשכר מנימום או אפילו ממוצע במשק להוציא ספרים
      אז מה נעשה
      נוותר!

      ושוב אומר המדינה הזו עשירה כקורח ולא יקרה כלום אם תשים מאה מליון לקידום היצירה בישראל

      יכול להיות יעל שמצבינו שלי ושלך טוב אבל מה עם האחרים
      מה עם אלא שכשרונם נטחן ונעלם?

      • בעיית המפיצים תיפתר תוך שנים ספורות, כשכל הספרות תעבור לדיגיטל או למהדורות בהדפסה דיגיטלית. קרי: או עם קורא הספרים האלקטרוני, אם בהדפסה שמבצעות כבר היום הוצאות של כותרים מהדפסה יחידנית לפי בקשה.

        או אז ניפתר מהסחטנות של המפיצים.

        אגב, מפיצים היו גם לפני 40, 30 ן-20 שנה, לפני הארבע בעשר, וגפ אז כמעט שום סופר לא הצליח להתפרנס מכתיבתו. מי שחושב ששינוי שיטה כלשהי יסייע לו ויגדיל את שכר הסופרים, חולם בהקיץ.

        אבל, כאשר תתבטל מאליה מגמת הדפסת הספרים, כי השוק כולו יהיה וירטואלי, ולא ישלמו עוד על הדפסה, נייר, כריכה, הפצה וחנויות ספרים – כל הרווח יישאר בידי ההוצאה, ואז יגדלו רווחיו של הסופר. מה שישאר להוצאה להוציא יהיה רק עריכה ויחצנות. זה יחסוך הון עתק ממה שהיום נגזל על ידי כל הגורמים בדרך שמניתי.

    • דברים כדרבנות יעל. מי כמוני וכמו רבים יודע.

    • איריס אליה כהן

      יעלה, לא צריך ללכת לקיצוניות. אף אחד לא חולם על מיליונים, או לפחות יודע שזה חלום רחוק:)
      אבל במה שאת כותבת את משחקת לידי פוליטיקאים קטנים ואפלים. שכן, ברור שגם אני מעדיפה שהתמלוגים שלי (וק"ב מוכרת יותר משבעת אלפים עותקים) ילכו לקשישה במסדרון או לניצול שואה מפשפש בפחים, אבל זאת אחיזת עיניים ודמגוגיה לשמה. כי הכסף שלחלוטין היה צריך להיות שלי, מגיע לידיהם של טייקונים ומונופולים וחברות ענק ולא לאף אחד אחר! ואני בכלל לא מדברת רק על סטימצקי וצומת ספרים, אלא על גדולים ורשעים ורודפי בצע מהם, שמחזיקים קניונים ששווים מיליארדי דולארים, ומשכירים, גם לסטימצקי וצ"ס, מטר מרובע בעשרת אלפים דולר בחודש.

      ועוד, אין דבר כזה, יעלה! אין בשר בלי רוח, ואין רוח בלי בשר! אל תבטלי את התרבות במחי כמה מילים טיפשיות של ק"ב וגולדן. זה בדיוק מה שאני טוענת מאז פרסום הפרשה, הרי את יורה לעצמך/ וגם לי ברגליים.

      • איריס, אין פה שום עניין של קיצוניות, אלא של הכרת התחום לפני ולפנים זה 30 שנה בערך. לידיעך, בלום מוכרת לא יותר מ-5000-7000 עותקים לכותר שלה. לא יודעת מה מוכרת בחו"ל, אבל בוודאי מעט. שום סופר ישראלי לא נעשה רב מכר בחול. לא במושגים של חו"ל לפחות.

        גם בעבר, לפני שנים, מי שמכר כ-10.000 לא הרוויח הרבה. אני זוכרת ששלו מכר 100.000 מספרו הראשון, וזה היה המון, והוא באמת הצליח אז להתפרנס מזה לכמה שנים. וכמובן, רמי אורן, שאף חוסך את עלויות ההוצאה כי מוציא בעצמו.

        גם אם תחפרי בכיס של ההוצאות, לא צמצאי עוד כסף – מניסיון אני אומרת לך. את שוכחת את העלויות הרבות, ואלא יפתרו כאשר יבוא הספר הדיגיטלי, בסוגיה זו קראי את מה שכתבתי דוד ברבי. זה יפנה המון כסף, שיוכל ללכת לטובת הסופרים. והספר האלךקטרוני יבוא מהר מכפי שחושבים. שכתבתי על זה ךפני חמש שנים, צחקו עלי, והנה הספר האלקטרוני כבר כאן, ווההוצאות יאלצו לצעוד עם הזמן.

        לגבי תמיכה בתרבות, אני תמיד מסתייגת מכך, כי אני יודעת איך דברים מתנהלים שם – וכמו בכל מערכת כזו, השחיתות כה רבה, שחבל על הכסף. באמת. וכל זה מניסיון וןהכרות רבת שנים את התחום הזה. רבת שנים מדי.

        • בהמשך לדבריך על שלו. היתה כאן תקופה שבה עירית לינור עם ספריה הצליחה לרכוש דירה מן התמלוגים. היתה גם תקופה שבה הצלחנו להסתדר עם המשכורות שלנו.

          אנחנו בעידן המונופולים וההפרטות ולכל אלו תרם הליברליזם הימני בעיקר של נתניהו. כמו גם נושא הריכוזיות במשק. זה לא רק שלא משלמים תמלוגים, אלא גם משווקים מניות שאין מאחריהם כל תמורה ומספסרים בכספי הפנסיה שלנו. הנגזרת של כך הוא בנקים שמספסרים בכספים שלנו, מונופולים כאשר מאחר בעלי המונופוליסטים לא נמצא כל הון אמיתי. המסקנה מכך, שברגע שאיש כזה פושט רגש או עושה תגלחת הרבה אנשים מפסידים גם מן הפנסיות שלנו, הנגזרת של זה היא מדינה עם המון אנשים עניים, כאשר גם מי שעובד אינו מצליח להתפרנס בכבוד.

          לדעתי, הפתרון הראשוני הוא בבחירות הבאות פשוט להעיף את השלטון הנוכחי. וללכת לכיוון סוציאלי יותר. באשר לחנויות הספרים לא ראיתי שהם פורחים נהפוך הוא הם מצמצמים שעות פעילות, נסגרים יותר מוקדם, ושטחים ענקיים עומדים די ריקים.

          חלק מן הפתרון בעיני הוא באמת להוציא בהוצאה עצמית – אבל אז מי יעשה לך את כל יחסי הציבור.

          עוד מילה, אני חושבת שרק לשבת ולכתוב יכול להטריף את הדעת, בעיני וזה אחד מן החוקים הקיומיים עבודה היא חלק חשוב מקיומנו הפיזי, המנטלי, הרגשי. אנשים שיושבים מובטלים בבית חשים כאילו החברה הקיאה אותה החוצה.

          זוהי סיבה נוספת להגיד לגברת לצאת לעבוד.

          ולדוד ברבי, כאשר אתה אינך מצליח להשתלב בדיון ספרותי אתה הופך אותו מיד לחברתי. גם כאשר אתה עושה זאת, כדאי שתבין על מה אתה מדבר גם במושגים חברתיים, היסטוריים, מושגיים וכמובן גם בספרותיים.

          חוה

      • אני איתך איריס

        תקציבים של מילארדים ניתנים לאנשי עסקים מקטון עד גדול להשקעות באמצעי יצור
        אינטל קיבלה מאות מיליונים ובעלי עסקים קטנים נאות אלפי שקלים
        בזאת אני מבין יותר מיעל
        סטימצקי וצומת ספרים משקיעות מליונים כדי לטרפד את החוק למען היוצרים ומה אומרת יעל. זה הסתיים אל דאגה היצירה תהיה דיגיטלית
        אז אולי זה יהיה בדור הבא אבל מה יקרה עכשיו ליוצרים

        התמימות הזו לוותר על מה שמגיע ולומר לתת לזקן ולניצול השואה היא כל כך חסרת אחריות ואת הסברת לאן הולך הכסף
        מלבד זאת אם אני אחליט לתרום זו תהיה זכותי ושאף אחד לא יתרים אותי
        ומה המחיר של כל התמיכה הרי כל כך מעט בכל התקציב והתוצאה כל כך חשובה

        איזה אסון יקרה למדינה אם כל מי שמוציא לאור ספר יקבל 50 אחוז מענק השקעה
        פעם חשבתם על זה
        מדוע כשבניתי חממה לפרחים קיבלתי מענק ולספר לא
        חשבתם פעם על זה
        אני שמח שבבית העם ברוטשילד כבר מבינים ופועלים בנושא ואני מאחל להם הצלחה
        וכן חנה את צודקת אם אין קמח אין תורה
        ועל כן היה את המעשר
        אז השקיעו באנשי הרוח בבית המקדש היום אנשי הרוח פזורים בדירות שכורות משוועים לקמח

    • חותמת על מילותיך יעל יקרה שהרי כבר שנו חז"לנו: אם אין קמח אין תורה

  6. אלזה לסקר שילר המשוררת המופלאה בשנות חייה האחרונות התגוררה בירושלים וסבלה מעוני אמיתי.נהגה לחפש אוכל ברחוב ולקבל מבעלי חנויות ומסעדות.בסתר וללא ידיעתה תמך בה גרשום שוקן.

    • עצוב מצבה של שילר.

      סתם להזכיר, עמליה כהנא כרמון, מגדולות הספרות בארץ, עבדה עד הפנסיה כספרנית.

  7. שורשיהודה שורשיהודה

    צריך לבטל גם את פרס ספיר ופרסי ראש הממשלה וכל המלגות. אף יצירת מופת לא נולדה מבטלה….

השאר תגובה ל שורשיהודה שורשיהודה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל