בננות - בלוגים / / מה ייעשה לאיש שיעשן בביתו?
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

מה ייעשה לאיש שיעשן בביתו?

השכן בדירה שמתחתיי מעשן. כשהוא מעשן, הוא עושה זאת במרפסת של הסלון. העשן עולה ישר אלי, לסלון שלי. בעל כורחי עלי להיות מעשנת פסיבית, או שעלי לקום במהירות מטורפת מהספה, כאילו רודף אחריי שד, ולהגיף מיד את החלונות, כדי לא לספוג את הרעל שגורם לי לשיעול ולהרגשת בחילה קשה. וגם כך, חלק מהעשן כבר נכנס פנימה ומגעיל לי את הנשמה.

 אומרים "ביתו של אדם מבצרו". מבחינת עישון פאסיבי והגועל שאני חוטפת מריח העשן, ביתי הוא כבר לא מבצרי זה כארבע שנים, מאז שהאדם הזה עבר לגור מתחתיי. ביקשתי ממנו לא לעשן ליד מרפסת הסלון, והוא טוען שאינו יכול לעשות זאת, שכן המרפסות בדירות שלנו אינן נפרדות מהסלון, אלא חלק ממנו, כמו בכל הבתים שנבנו בשנות השבעים.

למעשה, הוא טוען, אם כך, שמה שאני אומרת זה במילים אחרות לבקש ממנו להפסיק לעשן בביתו הפרטי, ואת זאת, אינו מוכן לעשות. מצד אחד, אני מבינה אותו. מצד שני, ברור לי מאוד שרווחת הזולת מעניינת לו את הקצה של התחת, שכן כשאשתו אינה בבית, והוא היחיד ששומר על הילדים (בני השנה וחצי והשלוש!), הוא מעשן במחיצתם כמו קטר. אני שומעת אותו מדבר איתם ומשחק איתם, תוך כדי כך שאני מריחה את העשן האיום. אז אם לא אכפת לו מילדיו הרכים, למה שיהיה אכפת לו מהשכנים?

המאבק בין המעשנים ללא מעשנים נעשה אלים ממש בשנים האחרונות, ככל שמתגברים אמצעי האכיפה. בעיני המעשנים, אנחנו, הלא מעשנים, נוקטים כלפיהם באסטרטגיות תוקפניות ופשיסטיות. לדעתם, עלינו להתחשב בכך שהם מכורים, שקשה להם להפסיק את ההרגל הזה, ומבחינתם, אנחנו פוגעים להם בחירות הפרט, בזכויותיהם האנושיות.

באמת? ומה על החירות שלי לא להיות מעשנת פסיבית וכמעט להתפגר משיעול בכל פעם שהשכן שלי מחליט שעליו להתפנן מסיגריה? מה עם הזכויות שלי? מדוע תמיד בסופו של דבר יוצא שאנחנו, הלא מעשנים, אנו הרעים בכל הסיפור? מדוע עלינו להתנצל על שאנו מבקשים מהזולת להפסיק להרעיל ולהגעיל אותנו?

בחיי, אני אפילו מוכנה לממן לשכן טיפול גמילה במכון אברמסון, רק שאפסיק לסבול ככה. הנה עכשיו, בחודשים הנעימים האלה, כשאני מתה לאיזו בריזה נעימה שתגיע מהמרפסת בסלון, איני יכולה להתענג עליה. עלי להישאר סגורה ואטומה בקובייה שלי, כי אם אפתח את החלונות, ישר ייכנס אלי הרעל המצחין. אני מעין אסירה בביתי. אסור לי לנשום אוויר צח. עלי להיחנק בשקט בדירתי המוגפת, כי האדון למטה רוצה להרעיל את עצמו ואת ילדיו הפעוטים.

אז מה יועילו כל החוקים החדשים? על תחנות אוטובוס מדברים לי? ומה אעשה כשאעמוד בתחנת אוטובוס ולידי יעמוד מעשן? בעזרת איזה חוק אעצור אותו? אצלצל למשטרה שיבואו לאסור אותו? אבצע מעצר אזרחי? איך אכפה עליו להפסיק לעשן לידי? הלוא גם בעבר ביקשתי לפעמים מאנשים לידי במקום ציבורי להפסיק לעשן, וזה היה כמו לדבר אל הקיר.

המעשנים טוענים שאנחנו מתנהגים אליהם בבריונות, בשעה שהם הם הבריונים האמיתיים. טוענים שאחוז המעשנים הולך וקטן. אולי. אבל מבחינתי, הם עדיין כאן ובגדול, ומתעקשים שנתחשב בהם כי הם המסכנים מכורים, הם לא יכולים בלי זה.

אתם יודעים מה? למה שהמדינה לא תממן לכולם קורס גמילה? עד מתי נסבול מהמפגע הזה, שמגיע עד ביתנו מבצרנו?    

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ל