בננות - בלוגים / / כמה מילים לזכר גיורא לשם
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

כמה מילים לזכר גיורא לשם

 

 

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

לזכר גיורא לשם – משורר, מתרגם, מסאי, מבקר ועורך

 אני מכירה את גיורא הרבה שנים. עכשיו אצטרך לומר: "הכרתי את גיורא הרבה שנים".

נפגשנו עוד בימי "על המשמר", באמצע שנות השמונים, כשהייתי עיתונאית בראשית דרכי. בכל פעם שבאתי למערכת, משהו כמו אחת לשבוע, היה גיורא תופס אותי במסדרון ומתחיל לספר לי אנקדוטות מצחיקות על הנעשה בעיתון, על מצב הספרות בארץ, וכמובן, היינו מרכלים קצת על מכרינו.

 החיוך המעט אירוני שלו היה מקדם את פני בדסק החדשות, ותמיד ייחדה אותו אווירה של נינוחות גחמנית משהו בתוך ים העורכים הטרודים. נדמה שלא לקח ברצינות שום דבר. היה מתבדח על הכול.

 על הכול, חוץ מאשר על הספרות. את הספרות אהב והעריך, והתייחס אליה בשיא הכבוד. דבר לא חמק מעיניו. כשם שהיה מתבדח בציניות כלשהי על החיים והעולם, אל הספרות דווקא התייחס בחרדת קודש ובאהבה בלתי מסויגת. היה קנאי למילה. פשוט כך. עברית עילגת עצבנה אותו. שגיאות בשפה עצבנו אותו. אי דיוקים עצבנו אותו. היה יכול להילחם על כך בחירוף נפש.

 לפעמים היה נדמה לי שלאדם כה ציני וספקן כמוהו, דווקא המילה, הספרות שימשה כמעין דת אשר לה סגד באופן אישי, שעליה הגן באבירות כמין דון קישוט מהעולם הישן.

 אהבתי מאוד את תרגומיו המשובחים לשירה ופרוזה. על אחדים מהם, ספרי הפרוזה שתירגם ל"בבל", כתבתי ביקורות משבחות. היה ברור לי שחלק גדול מהצלחתם בעברית תלוי בתרגום המצוין שלו.

 כבר כשהכרנו היה גיורא חולה במחלת הסוכרת, שלא הטיבה עם בריאותו במשך השנים והקשתה על חייו. לפעמים, כשהיה מתבדח איתי, חשבתי על הסבל שהוא בוודאי עובר כתוצאה מסיבוכים נלווים של המחלה. ובכל זאת, הוא לעולם לא נתן למצבו הבריאותי לשבש את החיוך המבודח הקבוע, את בדיחות הדעת ואת אהבתו לחברותא. לפעמים צץ האיש הכואב מאחורי ההתבדחות התמידית שלו, ואני ידעתי שלא קל לו, שכואב לו, שהמחלה מכרסמת.

 לפני שלוש שנים פניתי אליו והצעתי לו לפתוח אצלנו בלוג. באותה עת הוא היה חולה מאוד ואמר שלא יוכל לעשות זאת. אבל לשמחתי כעבור כמה חודשים פנה אלי, ואמר שעכשיו הוא מרגיש הרבה יותר טוב ושהוא מוכן להתנפל על הרשת.

והוא אכן עשה זאת, ובגדול. הוא פתח בלוג פעיל במיוחד, שבו פרסם מסות שלו, שפורסמו בעיתונות במהלך השנים, תרגומים נפלאים של שירה, שירים יפים שלו, ורשימות קונטרברסליות בנושאי ספרות, שזכו להדים רבים והמון תגובות.

 לא תמיד ראיתי עין בעין עם גיורא. לפעמים חלקתי על תגובותיו הקפדניות והמחוספסות מדי כלפי הזולת, כאשר הוא מבחינתו רק הגן על כבוד השפה העברית, על דיוק עובדתי ומילולי בכל מחיר.

 אבל כזה היה האיש. הוא לא היה יכול להתפשר. בעיניו השפה היתה קודש והספרות מקדש.  

 

 הבלוג של גיורא

 

 

 

9 תגובות

  1. אביטל קשת

    באמת ראה את הספרות כדת על כך היו לנו ויכוחים. אך תמיד שלח אלי מילים מפייסים ופעם גם ניחם אותי בעניין אישי.
    היה באמת מין אביר כזה.

    דון קישוט ספרותי.

    הוא נפטר יום אחרי מותו היאצייט של משה רבנו.

    יהי זכרו ברוך.

  2. אביטל קשת

    באמת ראה את הספרות כדת על כך היו לנו ויכוחים. אך תמיד שלח אלי מילים מפייסים ופעם גם ניחם אותי בעניין אישי.
    היה באמת מין אביר כזה.

    דון קישוט ספרותי.

    הוא נפטר יום אחרי מותו היאצייט של משה רבנו.

    יהי זכרו ברוך.

  3. יהי זכרו ברוך
    הוא כאב את כאבה של הספרות ובקורת הספרות
    מן מוכיח בשער
    בעל אומץ ויושרה

    • איריס אליה כהן

      עצוב וכואב. בזיכרון הווירטואלי שלי ובזיכרונות של מהלך השנה האחרונה, אז החלפנו עשרות תגובות ומיילים על רקע כל מה שהתרחש בבלוגייה וגם על אירועים שקרו מחוצה לה, היה גיורא איש נחוש, פייסן, חכם כל כך, חולש על כמויות ידע עצומות וחבר של אמת לחבריו.

      יהי זכרו ברוך והלוואי ומורשתו הספרותית והתרבותית בכלל תנשא עוד שנים הרבה על כפיים.

      • חוה זמירי

        יעל,

        אני לא מאמינה.

        מה קרה? גיורא שבר צלע בחזיהו לפני כחצי שנה. הרבה פעמים הזמין אותי לתל-אביב, ולא הלכתי, כי לא יצא לי. הוא חכה לי בקפה תמר, ולי לא הזדמן להגיע.

        האם תוכלי לתת פרטים מתי ההלוויה?
        לא הכרתי אותו הרבה זמן – אבל הוא עשה למעני כל כך הרבה.

        מה נעשה עכשיו?

        חוה

  4. רונית בר-לביא

    יואוו,
    אני ממש המומה.

    להיכנס לבננות ולקרוא את זה ..
    לא ידעתי שהיה חולה.

    עצוב לי.
    תמיד הרגשתי את האנושיות הכלואה-מתפרצת של גיורא לשם מבעד למסך המחשב,
    וידעתי שהוא אדם טוב שרוצה ואוהב לאהוב.

    אני לא אשכח את חלון התגובות המרצד בעשרות ומאות תגובות בבלוגו כאן מידי פעם, את הלהט שלו,
    את האהבה והאכפתיות שפרצו ממנו,
    וגם את כמויות האש שמשך אליו לא אחת.

    גיורא, יהי זכרך ברוך.
    שתדע שלווה וטוב ואהבה.

    • יעל ישראל

      באמת כה עצוב.

      גיורא היה אדם למוד סבל, הרבה שנים עם סוכרת קשה, והבנתי שבשנים האחרונות גם סבל מסרטן. ובכל זאת שמר תמיד על מצב רוח טוב ועל החברותיות שלו. הוא אהב אנשים והיה איש רעים להתרועע. אפילו בגילו ובמצבו הרפואי.

      וחווה, צריך לשאול את אלי אשד לגבי הלוויה, אני מניחה שהוא יודע.

  5. טובה גרטנר

    היי יעל
    מאוד אוהבת ומתחברת מה שכתבת עליו, לא הכרתי את הצדדים האלה, אבל כשאת כותבת הוא חי מול עיניי, הוא היה תופעה, הוא איש חזון, בפעמים שניםגשנו כשהוא דיבר על עצמו קנאתי בנחשול שיצא מימנו.
    איש אמיץ, הוגה דעות
    בילתי נשכח
    יהיה זכרו ברוך
    שבת שלום
    טובה

השאר תגובה ל אביטל קשת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל