חזירה

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

הפוסט של אומי על אבעבועות רוח ישר החזיר אותי איזה 35 שנים אחורנית, לנערותי.

בגלל שהייתי הכי קטנה, ואחי ואחיותיי היו מבוגרים ממני ב-6 עד 12 שנים, לא עברתי איתם את מחלות הילדות. כך שבילדותי קיבלתי רק אדמת, וזהו. כל שאר המחלות פסחו עלי.

כך קרה שעברתי את מחלות הילדות דווקא בנעוריי, עם בת אחותי, זו שגידלתי.

והיה לי מזל. מזל גדול.

בגיל 14 היה לנו טיול בית ספר. ומשום מה נורא לא רציתי ללכת. ודווקא אהבתי טיולי בית ספר, ולא היתה שום סיבה הגיונית לאי רצוני העז לא לצאת לטיול הזה.

הוריי הסכימו, הודענו שאני חולה ונשארתי בבית. ואיזה מזל ענקי.

כבר באותו יום, היום הראשון לטיול, בשעות הערב, הבטתי במראה וניבטה אלי חזירה. הפנים היו נפוחות ובייחוד הלסת. הצבע היה אדמדם, וזה כאב, ובתוך זמן קצר הגיע החום הגבוה.

שכבתי בבית חמישה ימים עם חזרת קשה וכאבתי מאוד. אחייניתי חלתה במחלה איזה שבועיים-שלושה לפני, ובכלל לא העליתי בדעתי שאדבק, למרות שלא חליתי במחלה בילדות. אבל אני חושבת שמשהו בתוכי כנראה כבר ידע שאני עומדת לחלות, ובגלל זה התעקשתי לא לצאת לטיול.

לו יצאתי, היה עליהם להחזיר אותי בערב מהצפון הרחוק לתל אביב, באופן מיוחד. אני הייתי סובלת, המורה שהיתה מחזירה אותי היתה סובלת, ובנוסף הייתי פוגמת בשמחת המטיילים ובהתנהלות התקינה של הטיול השכבתי. איזה מזל שאיזה קול קטן בתוכי אמר לי להישאר בבית.

אבעבועות הרוח הגיעו אלי אפילו יותר מאוחר, רק בגיל 17. שוב נדבקתי מאחייניתי הקטנה. זה היה אירוע קל למדי, עם קצת חום וכאבים, ולא יותר מדי אבעבועות. כך שהאירוע לא היה קריטי או משהו.

אבל חודש לאחר מכן הווסת לא הגיעה. לא קלטתי מדוע. הרי המחזור היה תמיד מאוד קבוע אצלי והגיע כמו שעון. בהתחלה נורא נבהלתי והייתי בטוחה שאני בהריון. קראתי לאימי וסיפרתי לה, וגם היא היתה כל כך מבוהלת וגם היא היתה בטוחה שאני בהריון. איזו בהלה! איזו בעתה!

בסוף, אחרי איחור של שלושה שבועות, הווסת הגיעה. ואני הבנתי שמה ששיבש את המחזור המדויק שלי היתה מחלת האבעבועות, ולא שום הריון. איזו הקלה!

והבנתי שיש דברים שבאים בדרך הטבע שמוטב לא לשבש. וגם הבנתי מדוע האימהות מתעקשות לשלוח ילד בריא לילד חולה, כדי שיידבק ויסגור את עונת מחלות הילדות כבר בילדות, ולא בגיל שבו זה כבר לא הכי מתאים…