בננות - בלוגים / / החוויה המתקנת שלי
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

החוויה המתקנת שלי

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

כבר סיפרתי כמה קשה לי להצטלם. והחוויה רק נעשית קשה יותר כשמדובר בצילום לעיתון. עברתי כמה וכמה סשני צילום כאלה במהלך השנים עבור ספריי, וזה תמיד הרגיש לי כאילו אני בשר על אנקול.

 

השיא היה הצלם של "חדשות". שלחו אותי אליו כדי שיצלם תמונות שלי לראיון שערכה איתי נרי ליבנה על ספרי הראשון. הגעתי אחוזת חרדה לסטודיו שלו, והסתבר שכל חרדותיי היו מוצדקות.

 

הוא העמיד אותי, סובב אותי, סידר לי את החולצה, שם לי קליפסים בכל מיני מקומות בבגדים, שוב סובב אותי, בקיצור, התנהג אלי כמו אל גוש בשר, והכול במין גסות מעצבנת. ומה, הרי אינני אחת מדוגמניות האופנה שלו, אני באתי רק בשביל צילום של תמונה לעיתון.

 

ההרגשה היתה איומה, ומאוד מאוד משפילה. מה גם, שכל הזמן היה נדמה לי שהוא מודד אותי מלמעלה למטה במבטו הביקורתי והלעגני משהו. (מה שבטח היה נכון, כי הוא היה בעיקר צלם אופנה, ובטח רגיל להביט כך על נשים).

 

בשאר הפעמים כבר באו אלי הצלמים הביתה, אבל התחושה לא היתה טובה יותר. כמה פעמים בכמה תקופות שונות באו אלי צלמות מכל מיני עיתונים שראיינו אותי, וכולן משום מה החליטו שאני רק אביזר בבית.

 

אחת השכיבה אותי על הרצפה, אחרת מיקמה אותי בין הכורסה לווילון, השלישית אמרה לי להציץ מהמחיצה כמו ילדה שעושה "קוּקוּ" – כל מיני בקשות משונות. ומפני שאני ביישנית, ונבוכה, ושונאת להצטלם, ולכן לא מספיק אסרטיבית – הסכמתי לכל הבקשות המשונות, ושוב הרגשתי כמו חתיכת בשר.

 

לימים באו אלי שני צלמים, כל אחד בזמנו שלו, וצילמו "נטורל", מה שנקרא, בלי לביים אותי ולהעמיד אותי, וזה כבר היה יותר סביר, ועדיין הרגשתי קפואה ולא מתמסרת.

 

והכי גרוע, הצלם שהגיע אלי כשיצא הספר החדש, בראשית האביב של שנה זו.

 

גם איתו הרגשתי קפואה, אבל אפילו יותר מהאחרים. גם לא היה שום קליק בינינו. ואולי באמת צריך סוג של קליק. ואני, שגם ככה מרגישה כמו קְלוֹצית כשמצלמים אותי, הייתי איתו הכי קלוצית שבעולם.

 

ממש הרגשתי מין פחד ממנו וממה שבוודאי ייצא מהמצלמה שלו. ובאמת יצא זוועה. אלו היו התמונות הכי איומות שצילמו אותי אי פעם, ועוד יצאתי עם ארשת של תשעה באב על הפנים. כל כך התפדחתי מהתמונות האלה.

 

ואז באה ההזמנה לראיון ממדור הספרים של עיתון "לאשה", ושלחו אלי צלם בשם גל חרמוני, ובתוך שניות של שיחה הרגשתי איתו ממש נפלא, נינוחה ורגועה, כאילו אנחנו מכירים שנים.

 

הוא והמאפרת שלו לקחו אותי לגינה, ובתוך חצי שעה היתה סדרת תמונות מופתית, שכבר תוך כדי צילום ידעתי שתצא נפלא. לא רק שיש לו עין מצוינת, והוא יודע להוציא את הכי טוב ממך באמצעות תנוחות ותאורה וזוויות צילום, הוא פשוט כל כך נעים איתך, שאת נכנעת לקסמו ומתמסרת למצלמה.

 

כל כך הצטערתי שהגעתי לצלם הנהדר הזה רק היום, בגילי, ולא כבר בספר הראשון, לפני שנים. כך יכולתי לחסוך מעצמי את כל הסבל המתמשך הזה, ואת ההרגשה שזהו, אני לא פוטוגנית, ובטח ובטח שלא יכולה להצטלם אצל זרים.

 


18 תגובות

  1. יעלתי, באמת תמונות מהממות. זה מדהים הפער ביניהן, גם אני מאד הרגשתי בזה, כצופה מהצד. בתמונות ההן היית כל כך עגומה, ההיפך הגמור מאיך שתיארתי אותך, כיפית ומצחיקה, עם אירונייה דקה, מושחזת. והנה פה, אפשר לראות אותך בדיוק כמו שחשבתי שתהיי. זה באמת מדהים.

  2. מירי פליישר

    יעל
    בעיני אלה הצילומים הכי טובים. בבקשה בבקשה תחליפי את התמונה שיש לך פה איתה. תמיד היית יפה במיוחד וגם היום. תביני תשלימי ותקבלי. יפה הסקירה שלך ואני מזדהה איתה לגמרי. עוד מחכה לצלם שלי….

  3. חגית גרוסמן

    צילום מקסים ומאיר וכל כך נשי.

  4. את נורא יפה

  5. מכירה את החוויה, והתמונות נפלאות, צריך רק מישהו ישדע ללחוץ נכון על הכפתור, באנושיות

  6. יעל,
    זה מחירה של החשיפה לציבור.
    לו היית מחכה כמוני עד גיל 70 לראיון ראשון על ספרי בעתונות, כל זה היה נחשׂך ממך.
    בני הדורות שקדמו לי הבינו את זה היטב וכמעט שאיש מהם לא התראיין מעודו לעתונות, אף כי העתונות בימיהם היתה גורם חשוב בהרבה מכפי שהוא כיום, למרות שרק מתי מעט מבינים את העובדה הזאת לאשורה.

  7. סיפור "תולדות הצילום" שלך מעניין והתמונה טבעית ויפה.

  8. את יפה כאן מאד.

  9. יעל, תמונות יפות מאד. אני מאחל לך שאלה ישתלטו על חייך. גם אני שמחתי היום כשקיבלתי מאחי תמונה ובה אני(והוא) כפי שאני חולם להיות. היום נשבעתי שכך אהיה.

  10. תודה רבה חברים יקרים.

  11. רונית בר-לביא

    הזדהיתי מאד.

    התמונות האלו מאד יפות,
    ממש המנוחה והנחלה למצוא כזה חיבור
    ועוד עם צלם ומצלמה.

    אני עד היום לא הצלחתי אפילו פעם אחת בחיי לא למות בשנייה של הצילום.

  12. אכן צילומים מקסימים !

  13. את נראית נהדר
    וגם

    צעירה מגילך!

  14. אכן, אי אפשר להשוות לתמונות במעריב. לא יכולתי לקשר בין הקול שלך לתמונות ההן, וכאן זה כל כך קל.
    אז יש תקווה לסופרות ביישניות? הלוואי גם עלי.

  15. איזה יופי!

  16. היי יעל,
    נעמת לנו מאוד, את יודעת, ותודה שחלקת את מחשבותייך על גל ככה עם העולם. עכשיו תארי לך איזה עונג יש בעבודה יומיומית איתו. הוא באמת שווה את המחמאות

  17. עדנה גור אריה

    התמונות יפות. זה באמת חשוב מי מצלם, מה הוא רואה או רוצה לראות, טוב שהייתה כאן חוויה מתקנת. עכשיו את יודעת מי מצלם אותך טוב.

  18. באמת תמונות נהדרות!

השאר תגובה ל ריקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל