אונס מילולי

 

 

 

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

כמה שבועות הלכתי בלי לדעת מה אני ממש מרגישה. אבל אז הבנתי שאני מאוד כועסת ומאוד פגועה. ושאני צריכה לפרוק את ליבי ואת מחשבותיי בסוגיית האלימות המילולית.

 

ראיתי אמש תוכנית מרתקת על מצב האישה בעולם, בעיקר בעולם השלישי. ראיינו בה עיתונאי זוכה פרס פוליצר, שאת שמו שכחתי לצערי, שמסקר את העולם השלישי, בעיקר את אסיה ואפריקה, ומתמקד בעוולות שנעשות שם לנשים. לאחרונה הוא הוציא ספר שנקרא "מחצית השמיים", על הקיפוח האיום שנשים עדיין סובלות ממנו בעולם.

 

במאה ה-19, הוא טוען, הבעיה האנושית הקרדינלית בעולם היתה העבדות. במאה ה-20 וה-21, הבעיה לדעתו היא עדיין אי השיוויון בין המינים, בעולם כולו, ובפרט בעולם השלישי, שם האישה עדיין משולה לשפחה ולרכוש, ומעמדה נחות יותר משל חיית מחמד. הוא קרא כך לספרו, כי גם לנשים יש מקום בעולם, לנשים יש את מחצית השמיים בדיוק כמו לגברים. ובכל זאת מעמדן עדיין בכי רע, והן סובלות מקיפוח, מאלימות ומאלימות מינית קיצונית.

 

ראיתי את התוכנית, שכללה מקרים טרגיים ומחרידים של נשים שנרצחו, נאנסו, הוכו, נמכרו לעבדות מין, מתו בלידה בשל חוסר טיפול רפואי, ועוד, והתחלתי לייבב נוראות.

 

ואז קלטתי כמה באמת נפגעתי ממה שהלך כאן בחודשים האחרונים. אני יודעת שניסיתי להתקשח, ולאטום את עצמי כדי להתמודד עם הנגע, ולכן לא נתתי לרגשותיי מקום חשוב במערך ההתמודדות של שירלי ושלי עם הבעיה. אבל כשאני מודה עכשיו ברגשותיי, אני חייבת לומר שהרגשתי שאני עוברת אונס. אונס שיטתי, יומיומי.

 

במשך כמה חודשים של הנגע המכוער הזה, אני ועוד כמה בלוגריות עברנו אונס מילולי יום יום ושעה שעה. ואיש לא מוחה, איש לא פוצה פה, איש לא מנסה להילחם או לעזור לשירלי ולי להילחם בהטרדה המינית הנוראית, המעליבה שעברו כאן כמה בלוגריות, ובראשן כמובן אני, שהייתי מטרה מרכזית לאונס המילולי הזה.

 

ולא רק שאיש לא מוחה, לא פוצה פה, גם התחנונים שלי לבלוגרים מסוימים למחוק תגובות ולסגור את מערכת סינון התגובות נענו בסוג של נונשלנטיות אדישה, מבישה ומתנשאת. לפעמים ממש נאלצתי להתחנן, וזכיתי בתגובות בנוסח "אנו מעדיפים פתוח, כדי לשמור על דיאלוג חי וחופש הדיבור".

 

וזה שכמה בלוגריות נרמסות כל הזמן על ידי אונס מילולי מחריד, פשוט עבר להם מעל הראש. והיו את אלה שאף כתבו דברי תמיכה והערצה לאותם אלה שהמשיכו "לדגול בחופש הדיבור". עוד חופש דיבור כזה ואבדנו כחברה וכפרטים. חופש דיבור על חשבון אונס מילולי של אנשים. טוב, ברור, לו זה קרה להם, הם היו מיד מעלים קול זעקה. אבל זה אצל השכן, אז מה אכפת לי אני. העיקר שאני שומר על "חופש הדיבור". 

 

אני שואלת את עצמי מה היו התגובות לו הגברים כאן היו עוברים את האונס השיטתי הזה. אבל רק כמה נשים עברו אותו, וכמה הומואים, כאן מהבלוגייה וגם מבחוץ. אז כנראה שבגלל זה שותקים.

 

מעניין, בקונגו, שהיא מרכז האונס בעולם, אנסו שנים נשים וילדים ואיש לא קם בזעקה רמה. עכשיו התחילו לאנוס שם גברים, אז הזעקה עלתה השמיימה, קרי, ל"ניו יורק טיימס". כתבת ענק התייחסה לאונס גברים כאל דבר איום ונורא, בעוד שנשים נאנסות שם כבר שנים, והמעשים המחפירים אפילו לא נוגעים למישהו באצבע הקטנה.

 

מעניין שכאשר האלימות המינית היא שוביניסטית-גברית וסקסיסטית, קל יותר לאנשים לקבל אותה. אולי זה עובר להם מעל הראש, כי אנחנו כל כך מורגלים בהטרדה ובאלימות המילולית והפיזית כלפי נשים. כאשר 95 אחוז מסרטי הפורנו מכילים דימויים אלימים נגד נשים, אז כשמישהו כותב מה הוא יכניס בדיוק לאישה מסוימת ואיפה, זה כנראה עובר מעל הראש. ממשיכים הלאה. מסיבים את הפנים ומקווים שמישהו אחר יתמודד עם הנגע. או שפשוט לא משתפים פעולה בשל אותו "חופש הדיבור" המפורסם.

 

ואני עצמי מעולם לא עברתי אונס, תודה לאל, לא מילולי ולא פיזי. עד עכשיו. מעולם לא אמר לי אבי או כל גבר אחר דברים מחפירים ומעליבים כאלה. לפעמים ברחוב מישהו קרא לעברי משהו, אבל זה היה נדיר מאוד ו"פרווה" למדי. אז אני איני מורגלת בכך שמקללים אותי ואונסים אותי מילולית. לא מורגלת ולא מוכנה לקבל את זה. ובכל זאת גם אני, כנראה מתוקף היותי מנהלת הבלוגיה שצריכה להתמודד עם זה, פשוט ששתקתי והבלגתי. שתקתי והבלגתי.

 

עד שאתמול זה התפרץ בתוכי. קלטתי שעברתי כאן ממש מכבש של אונס מיני מילולי, שנמשך זמן ארוך מאוד על בסיס יומיומי, אני ועוד כמה נשים שגם הן קיבלו ריקושטים שמדברי הפסיכופט, שאנשים כאן עוד מנסים להידבר איתו, לרצות אותו… לא ייאמן.

 

אותו עיתונאי זוכה פוליצר הסביר מדוע אחד מפשעי המלחמה הנפוצים ביותר הוא אונס. אין גופות, אין עדויות, וזו הדרך הכי חזקה להפיל אימה על בני אדם.

 

וכך קרה גם אצלנו. האונס המיני המילולי שנרשם כל הזמן בחלון העדכונים הפיל אימה על הבלוגרים, והם התחילו לנסות להיות נחמדים לטרוריסט, אולי כך הוא יעזוב אותנו במנוחה.

 

אבל לא עושים חוזים עם טרוריסטים. לא משתפים פעולה עם נגע רקוב. ובעיקר, לא מסבים את הפנים כי לאחרים זה קורה, לא לנו. ולא מעודדים ומתפעלים מ"שומרי חופש הדיבור" על חשבון אלימות כלפי בני אדם. לא, צריך לעשות כל מה שצריך כדי לנגע את הנגע המזעזע הזה.

 

אותו עיתונאי זוכה פוליצר טוען שכפי שבמאה ה-19 העבדות היתה עניין של מה בכך, ואיש לא תיאר לעצמו שהיא תסתיים שכן היתה נורמה, כך גם קיפוח הנשים, האלימות המיני והפיזית כלפי נשים, ההטרדה המינית וחוסר השיוויון בין המינים יכול להסתיים, למרות שעכשיו זה נראה לנו בכלל לא מציאותי, כי באופן ישיר או עקיף הוא עדיין נורמה, אנחנו עדיין מקבלים אותו באופן לא מודע.

 

הייתי רוצה להאמין בכך.

 

                                                                ******

 

ועוד משהו בעניין ההתחזות בתגובות. ראיתי שאנשים מקילים בכך ראש; כנראה שזה נראה כאן לחלק מהאנשים כמהתלה חביבה. אחרי הכול הטרול רפה השכל, שחשב כנראה גם הוא שזה מהתלה חביבה ותו לו, כתב בתגובותיו המזויפות דברי שבח, לא נאצות. נו, אז מה את עושה עניין?

 

אבל אין שום דבר חביב או הומוריסטי בלהתחזות למישהו אחר ולזייף תגובות בשמו. מעבר לכך שזה מעשה פלילי חמור, ושיש לו השלכות קשות למי שעלול להימצא במצב כזה (תשאלו את יודית), מדובר גם כאן באונס נפשי קטן.

 

באחת התגובות ששתל המתחזה בשמי, הוא לקח פרט מהביוגרפיה שלי ומיקם אותו בתגובה. הוא השתמש במידע שנכתב באחד הראיונות איתי – אמונתי  באלוהים – כדי לעשות ממני חוכא ואיטלולא. זה היה הרגע שבו ממש הרגשתי נאנסת, הרגשתי שיורקים עלי, ובאותו רגע ממש בא לי להקיא. לא רק שמישהו מתחזה לי, שזו תחושה איומה ממש בפני עצמה, הוא גם שם ללעג את הדבר הכי יקר לי.

 

אין שום דבר מצחיק או נחמד בתגובות מתחזות, גם אם הן "חיוביות" כביכול. מי שמתחזה לך אונס אותך וגונב את זהותך ואת כל מה שאתה. אל תתנו לזה יד. שום חופש דיבור שבעולם לא שווה רמיסת בני האדם.