מחווה לאיריס לויט שעושה מחווה לקרטייה-ברסון

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

מזה כמה שבועות שאני עוקבת בהתפעלות הולכת וגדלה בצילומיה של איריס לויט. בהתחלה עדיין לא ראיתי את החוט המקשר, ואז הבחנתי בו: עם או בלי דעת מבצעת לויט מחווה מרתקת לצלם הצרפתי הגדול שאני מאוד אוהבת מראשית התעניינותי בצילום, לפני שנים רבות, עד היום – אנרי קרטייה ברסון.

כמו ברסון, לויט לוכדת את הרגע החי והרוטט, שהוא גם מדויק בצורה מדהימה מבחינה אסתטית וגרפית. הפריימים שלה כל כך יפים ומעוצבים, למרות שנדמה כאילו קלטה אותם ככה סתם במצלמה כבדרך אגב, כמו בצילומים של קרטייה ברסון ז"ל האגדי.  

תביטו למשל בתמונה המופלאה שלה כאן, בננים, ואז תביטו בתמונת הבנים של ברסון. שניהם לוכדים את הרגע החד פעמי, ובכל זאת אצל שניהם הפריים כה יפה, כה מעוצב, שלרגעים נדמה שהוא מבוים. אבל לא, זה רגע חד פעמי, שרק עין של צלם מיומן ורגיש יודעת לקלוט, ככה שהצילום לא ייראה טריוויאלי, אלא באמת אמנותי וחד פעמי.

 
איריס לויט

קרטייה ברסון

והנה עוד דוגמה, לכידת הרגע החד פעמי של לויט – הגבר מול להקת רקדניות הבלט של הטבע, מול חצי אישה ותינוק ועגלה של קרטייה ברסון. בשני המקרים מדובר ברגע חולף שלא תהיה הזדמנות נוספת ללכוד אותו. אבל איזו לכידה חד פעמית, יפיפייה, מזור לעין ולנפש ממש.

 
איריס לויט

קרטייה ברסון

וזו הסיבה לאהבתי ארוכת השנים לאנרי קרטייה ברסון: לעולם צילומיו חפים מפוזה, התערבותו האנינה היא מינימלית, ומושתתת רק על העין המדהימה שלו ולא על התערבויות בימוי או מניפולציות אחרות. לדעת ללכוד את הרגע בצורה כה חיה וגרפית, זה כישרון שיש רק לצלמים מעטים. ולאיריס לויט יש אותו. אני קוראת לכל אוצרי הצילום בארץ: יש לערוך ללויט תערוכה דחוף.