"נשמות טובות"

 

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

מדי פעם אני נתקלת בתגובות "מלאות אמפטיה" בבלוגים שונים. כביכול, מציג המגיב/ה תגובה אכפתית, ומציע הצעות ייעול וטיפול ו"עזרה" לכותב הפוסט.

 

הנה מבחר מהשבוע, ובלי להזכיר שמות (ויש עוד הרבה, אבל אלה ממש חדשים):

 

בלוגר אחד הציג תמונה שצייר, שמראה תכנים קשים. מיד כתב לו מישהו שממש כואב לו הלב עליו ועל ייסוריו ותסבוכיו הנפשיים, מציע לו שילך לפסיכולוג, ומשמיע גם טרוניה: מדוע אתה הולך לכל הקטעים האפלים והחולים האלה…

 

בלוגרית אחרת כתבה פוסט אישי מאוד העוסק בדימוי עצמי, ומיד באו שפע של הצעות "ייעול" פסיכולוגיות: שתטפל בעצמה, שתתחיל לראות את עצמה, ועוד שטויות פסיכולוגיות ברבעון גרוש. וזאת אחרי שהבלוגרית כתבה בפוסט במפורש שאינה מבקשת ייעוץ, ניחומים או רחמים.

 

אצלי למשל, זה קורה לא אחת, יען כי אני נוטה לחשוף דברים קשים בחיי. מציעים לי מגוון שיטות וטיפולים ועצות פסיכולוגיסטיות מגוחכות ברמות.

 

אם כל זה לא היה עצוב כל כך, זה היה מצחיק. כי "הנשמות הטובות", היכנעס המקצועיות, לא מבינות/מבינים דבר אחד: כל העצות הללו מצביעות רק על דבר אחד – על אימתו ובעיותיו הנפשיות שלו עצמו, של המגיב עצמו.

 

כידוע, "המייעץ" עט על מי שכמו מביע חולשה, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמו. הנה, אתה, הכותב ה"חלש והמתוסבך", מפגין את חולשתך, אז אני, המגיב "החזק והבריא בנפשו", אציע לך הצעות ייעול, לפעמים גם עזרה, ואף "אשתתף בצערך", ובכך ארגיש טוב יותר עם עצמי.

 

כולנו מכירים את "המייעצים" הללו גם מהחיים, אלא שברשת זה נוח יותר. הרבה יותר נוח. המייעץ מסתתר מאחורי מילים, ללא זהות ופנים, בשעה שרוב הסיכויים שהוא בעצמו נכה נפשית, בוודאי מכוער, אולי איזה צולע או שתום עין או שוקל ארבע מאות קילו. כי רק מי שמרגיש כל כך רע עם עצמו ומסתתר מהעולם, מרגיש לעצמו לחובה "לטפל" באחרים כדי להרגיש טוב עם עצמו.

 

בכלל, הרשת היא המקום להרגיש עליונות על בלוגר או על כל כותב אחר. במחי תגובה מגעילה, לפעמים כזו המסתתרת מאחורי טונה של "כוונות טובות", אתה מרגיש על הגובה. הנה אני, במו מקלדתי, "חשפתי" את עליבותו וחולשתו וכיעורו של הכותב. וואו, איזה שקאל אני.

 

אותן "נפשות טובות" אנונימיות (וזה לא משנה כרגע אם הן מזדהות בשמן, זה עדיין אנונימי), לא מבינות/מבינים דבר חשוב אחד: שדווקא אותו כותב שמתמודד באמנותו עם הצדדים האפלים של הנפש, או כותב בחושפנות על חולשותיו, הוא האדם החזק והבריא והשווה, בשעה שהוא, המגיב מלא "הכוונות הטובות", אינו אלא האפס המאופס.

 

ויסלחו לי המגיבים, אבל מי שמגיב כך, אינו אלא אפס מאופס נטול כל מודעות עצמית, מוכחש ומודחק, שאלוהים ישמור!

 

למעשה, אני די בטוחה שאותם מגיבים כאלה, שאורבים לכל פוסט כדי להחתים (ולהכתים) שם את דעותיהם הנחרצות עליך ולתת מעצותיהם המופלאות שיעזרו לך להתרפא ולהיות אדם טוב יותר, הם אנשים חולים נפשית שמסתתרים על היום בבית, פוחדים מעולם, לא עושים שום דבר עם עצמם, ומקלידים כל היום תגובות פאתטיות כדי להרגיש שהם לא עלובי חיים.

 

על פי רוב, מציג את עצמו "הנשמה הטובה" כמי שהוא "רק לטובתך אומר את זה". הוא מנתח אותך ומבקר אותך כאילו הוא סחבק שלך מיליון שנים. על פי רוב, הוא גם לא מבין דבר ממה שכתבת, ו"מנתח" את זה בהתאם לבעיה הנפשית האישית שלו.

מצחיק, יש כמה מגיבים שעושים זה בצורה כה מתוקה, עד שחלק משתכנעים שהם באמת "לטובתם". אבל בתגובות שלהן מסתתרת אותה עליונות של "אני הבריא, אתה החולה", "אני החזק, אתה החלש".

ועוד משהו מעניין: די ברור לי שהמגיב "המתוק", שאת עצותיו המתנשאות מסתיר מאחורי מילים מתוקות, בעצם נורא רוצה להתחבר איתך, שתתייחס לקיומו, שמישהו יראה אותו סוף סוף!!!

 

עוד דבר שמאפיין את "הנשמה הטובה", הוא להציע לך הצעות ייעול בהתאם לדברים שהוא "עבר בחיים". (חחחח… עבר בחיים? הרי בטוח שהוא לא עשה מעולם שום דבר, לא הלך לשום מקום, והוא נרקב בכיסאו מול המחשב זה עשרות שנים). מה גם, שאותו "מייעץ" לא רק שאינו מודע לעצמו ואין לו בעצם שום ניסיון בכלום, הרי ברור שהוא תוקף אותך (לפעמים במילים של חלב ודבש), כדי להיבנות עליך. כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו, וכדי להרגיש הוא קיים.

 

ועוד דבר המאפיין אותו – זה שהוא מרוכז בעצמו. הוא לא באמת רואה אותך, לא באמת קורא אותך, אלא קורא רק את מה שהוא רוצה לקרוא, ובעיקר, רואה רק את עצמו שם. וזו הסיבה שהוא חייב להציע לך הצעות, כדי לנקות את עצמו מהתחושה האיומה שזה בדיוק הוא עצמו, זו ההשתקפות שלו: הוא האפס, הוא העלוב, הוא החולה, הוא הסוטה, הוא זה שאין לו חיים.

 

מצחיק, היתה איזו מגיבה קבועה אצלי פעם, שהיתה מתקיפה אותי כמו עלוקה כאשר כתבתי דברים אישיים כואבים. כאשר "העזתי" לענות לה, היא היתה ממשיכה לתקוף ואומרת לי ללכת לחפש חיים.

 

וזה בדיוק הדבר – למגיב הממוצע בעצם אין חיים. הוא חי כל היום מול המחשב, אורב לחולשות הזולת כדי לנקר אותו ולהרגיש טוב יותר על חשבונו.

 

ובהזדמנות חגיגית זאת, הנה מבחר ברכות שכתבו לי מגיבים ברבות השנים בבלוגיי:

 

את צריכה טיפול

 

את חולת נפש

 

את מטורפת

 

את צריכה אשפוז

 

לא פלא שאת כותבת ככה, הרי את ממשפחה של חולי נפש

 

את חסרת כישרון

 

לא ייצא ממך שוב דבר

 

את בכלל לא סופרת

 

את שמנה ומכוערת

 

את ממציאה את רוב הדברים שאת כותבת עליהם, הרי שום דבר מזה לא קרה לך

 

את שקרנית

 

לכי תחפשי חיים

 

את פתאטית

 

את מכערת לנו את הנוף בבלוגייה

 

את עושה רעש בבלוג, כי את סופרת גרועה ואת רוצה שיתייחסו אלייך

 

את סוטה

 

למה את כותבת על הדברים המגעילים האלה?

 

למה את משתמשת בשפה הדוחה הזו?

 

למה את כותבת זין וכוס?

 

למה את חושפת ככה את עצמך?

 

תסתמי את הפה תיכף ומיד!

 

אני בא לטפל בך

 

עוד יטפלו בך

 

את סכנה לחברה

 

את סכנה לעצמך

 

איך את מעזה לכתוב את זה?

 

את טיפשה, סתומה, מטומטמת ומפגרת

 

את עושה רעש כי מתעלמים מהספר החדש שלך

 

הם כותבים עלייך ביקורת רק כי הם הסחבקים שלך

 

את זקנה מגעילה עם חתולים

 

מי בכלל ירצה אותך?

 

כתיבתך הספרותית בנאלית וטריוויאלית

 

את כותבת בעצמך את התגובות הטובות בפוסטים שלך ובכתבות ובביקורות עלייך ברשת

 

כל מי שיקרא את ספרייך, זה איזה רבע קוראת לסבית מהחוג למגדר

 

את ממציאה את קורות חייך

 

לא היית מבקרת קולנוע מימייך

 

לא היית סופרת מימייך

 

אין לך אחות חולת נפש, את ממציאה את זה

 

יש סתירות במה שאת כותבת על עצמך

 

את מגזימה

 

את רעשנית וולגרית

 

אבל למה לא עשית ילד? אני בטוחהההה שיכולת להיות אימא טובה!

 

אז מה עם טירוף עובר בתורשה. יכולת לאמץ ילד, לא?

 

את שונאת אדם

 

את שונאת גברים

 

את שונאת נשים

 

את שונאת ילדים

 

את שונאת את הדת

 

את מיזנטרופית

 

את זונה של ערבים

 

את שמאלנית מלוכלכת

 

את גזענית שונאת מזרחים

 

את גזענית שונאת אשכנזים

 

את מסריחה

 

את מגעילה אותי

 

ועוד ……………………………..

 

 

להמשיך?? כי הרי זו רק רשימה קצרה ממה שכתבו לי נשמות טהורות במשך השנים.

(אגב, יצוין כאן, שגם כאשר אני סוגרת את האפשרות להגיב, ובכך למעשה רומזת שאיני רוצה תגובות, לא שינחמו אותי, לא שיציעו לי עזרה, לא שיציעו לי עצות, לא שיגידו לי ש"לא את לא מכוערת, את יפה", "לא, לא לא מטומטמת, את חכמה", וכו',  לא פעם אנשים לא מסוגלים לשלוט על עצמם והם בכל זאת שולחיםן לי מייל.. אוי אוי האנושות. אין תקווה….)