בננות - בלוגים / / איך תמקסמו את השימוש בבלוג שלכם
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

איך תמקסמו את השימוש בבלוג שלכם

 

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

 

נדמה שרבים, אולי בקרב הפחות צעירים, עדיין לא הצליחו לפענח את היתרונות של בלוג למי שמקצועו כתיבה. (מצד שני, תלמידיי בקורס למדיה חדשה בקמרה אובסקורה, צעירים בראשית שנות העשרים לחייהם, גם הם הביטו בי בעיני עגל כשהסברתי להם את היתרונות הללו. אז אולי זו אינה בעיה של "זקנים", אלא של כולם בעצם).

 

לכן אפרט כאן את כל השימושים שניתן לעשות בבלוג כדי להפיק ממנו את המרב.
בלוג ככרטיס ביקור אישי.
כיום, אין עסק שאין לו אתר. אם אינך בגוגל, אינך קיים. אני מכירה אנשים שרק מכירים אדם, ישר מגגלים לראות מי הוא ומה הוא. אם את/ה עוסקים באחד ממקצועות הכתיבה, אין דבר טוב יותר למקסם את הפרסום שלך מאשר לפתוח בלוג ובו לשים קורות חיים, חומרים, טקסטים וכל דבר שאתם רוצים שידעו עליכם. אילו יחסי הציבור הטובים ביותר בעידן שלנו.
בלוג כארכיון. כאשר פתחתנו את הבלוגיה, ידענו שסופרים, עיתונאים ומשוררים יירתעו מהרעיון של בלוג, שנתפס כיומן אישי מטומטם של בני נוער. לכן שירלי הציעה שנציג זאת כבלוג שנפתח למטרות ארכיון, לקיבוץ מאמרים ושאר טקסטים ברשת. האמת, קיווינו שאנשים יתמכרו, ואולי יתחילו לפרסם גם רשימות, ולצערי בדרך כלל זה לא קרה. אבל ברעיון להשתמש בבלוג כארכיון, רבים משתמשים כאן, כאשר הם מעלים רשימות או לינקים לרשימות שלהם שפורסמו במקומות אחרים, רשימות שנכתבו בעבר הרחוק, חומרים ספרותיים שכבר פורסמו, ועוד. אני אישית סבורה ואף מעודדת סופרים להעלות את ספריהם שכבר נעלמו מזמן מהמדפים, והזכויות חזרו אליהם, ולהוסיף גם אותם לארכיון. במה זה עוזר? זה ממקסם את היתרונות של שימוש בבלוג ככרטיס ביקור אישי. הקוראים נכנסים אליכם דרך הבלוגייה, או במשך הזמן דרך גוגל, ואתם שם במלוא הדרכם, עם כל החומרים שלכם.  ואל תזלזלו בגוגל. הכניסות המשמעותיות באות המשך הזמן, ולאו דווקא בזמן שבו הפוסט נמצא בחלון העדכונים בעמוד הראשי של הבלוגייה. כך אתם מעצימים את הפרסום שלכם ברשת. מה גם שהרבה פעמים אנשים מוצאים רשימות שפרסמם ברשת, ונותנים אותם כלינק בויקיפקדיה. למשל, אם כתבתם ביקורת על ספר של סופר מסוים, אתם יכולים להכניס אותו לעמוד שלו בויקי, ולהעצים את מספר הקוראים.
בלוג כיומן רשת אישי.
היום, כמעט לכל סופר ועיתונאי ומשורר בעולם יש בלוג, שבו הוא כותב, לפעמים מדי יום. בלוג כזה משרת אותך לא רק כדי להפיק הנאה על ידי כתיבת הגיגיך, זיכרונותיך וכו', או לשמר קשר עם הקוראים שלך. הוא גם מביא אליך קוראים לטקסטים הספרותיים שלך. כבר כתבתי מה עשתה למעני הרשת. כשהתחלתי לפני כארבע שנים את הרומן שלי עם הרשת, איש לא הכיר אותי מלבד אנשים בחוגים ספרותיים פנימיים. על אף שהוצאתי שלושה ספרים, פרסמתי בהרבה כתבי עת ואנתולוגיות במשך עשרים שנה, ולמרות שאני כותבת כבר שנים ביקורות ספרים וסרטים, משום מה לא הכירו אותי. בעקבות הבלוג הראשון שלי ב"רשימות", התחילו סוף סוף להכיר אותי, וזה דווקא בזכות הרשימות האישיות שלי. וזה הביא למבול של הצעות עבודה לכתיבה עריכה, הצעה ללמד בקמרה ובמקומות אחרים, ועוד ועוד. כך שגם את כתיבת ההגיגים, שנחשבים לדבר שולי ונחות, ניתן לנצל ולנתב למיתוג אישי באמצעות הרשת.
בלוג עיתונאי.
את הבלוג ניתן לנצל לכתיבת רשימות ביקורת ועיתונות בכל תחום. ולמרות שגם בזה הרוב כאן מזלזלים, ורואים בכך בזבוז זמן ו"כתיבה שולית לשעות הפנאי", לא כך הוא. אתם שוכחים איזה כוח עצום יש לגוגל כיום. אנשים מגיעים דרך גוגל לכתבות שמעניינות אותם, וכך ניתן להעביר ביקורת על כל דבר שלא מוצא חן בעינינו, או להעביר מסרים או ידע שיש לנו, לטובת הזולת. זה נשמע בומבסטי, אבל זה לא כך בכלל. אני למשל פרסמתי לא מעט רשימות בתחום הפסיכיאטרי: חלקן על השימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, בעקבות הניסיון האישי שלי,  וחלקן על אחותי נכת הנפש, החיים איתה והטיפול בה. וכמעט שאין יום שלא שולחים לי מייל ומודים לי על הרשימות הללו, מבקשים ייעוץ וכדומה. אני באמת מרגישה שאני עושה שירות לזולת ברשימות כאלה. אני מרגישה שבאמת עזרתי במשהו, וזו הרגשה נהדרת. אני עושה שימוש דומה בבלוג האוכל שלי ב"על השולחן" כדי לבקר מוצרים, רשתות מזון ומסעדות. בעצם, ניתן לפרסם את דעתנו על כל דבר, ותתפלאו, זה משפיע. כי כמו שאני אומרת בסדנאות שלי לכתיבה למדיה חדשה, היום כל בלוגר הוא מבקר. למה? בזכות גוגל. ואם אתם גם יודעים לכתוב, ומבינים במה שאתם כותבים, אתם גם מעניקים ככה שירות לקוראים.

 

וזה כמובן רק על רגל אחת. יש היום כבר לא מעט תיאוריות על איך הרשת שינתה ותשנה אותנו, וכיצד עוד תשפיע על העיתונות ועל מעמד המבקר. אז אם אנחנו משתמשים בכלי הזה, כדאי למקסם את השימוש בו.

 

 

8 תגובות

  1. איריס אליה

    לגמרי, יעלתי. כל מילה בסלע. גם אני, בסך הכל כמה חודשים כאן, (וברור שאפילו אני לא שמעתי על עצמי)מקבלת לא מעט מיילים שנוגעים לעניינים של זהות מזרחית ועניין בשירים שתירגמתי, של המשוררים האפרו אמריקנים.
    ולכל המגיבים המאד מרושעים (זה בעצם אותם שניים, כל הזמן, כולם יודעים)שקצרה בינתם מלהכיל את אותם דברים שנאמרים שוב ושוב, אני מנצלת את הפוסט שלך, אחותי, להפנות לפוסט הזה שלי,
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13606&blogID=290

  2. מירי פליישר

    נהדר.
    אצלי בינתיים האינטרנט איפשר לי להיות מוכרת למדי. לא הביא לי מי יודע מה תערוכות. אבל תחום עניין וכמובן השימוש בכתיבה מתפתח…לאט לאט. בלוג משלי, כמעט כמו חדר .

  3. תודה יעל, למדתי ממך

  4. יוסי וקסמן

    אין כמוך!!!!
    מלכת הבלוגים שלי!
    למדתי את כל התורה ממך, ואני חושב שאת יכולה להיות גאה בי…
    נשיקות וחיבוקים,
    יוסי

  5. תודה יעל. פוסט מעניין.

  6. עקיבא קונונוביץ

    יעל, תודה, אקח בחשבון את המלצותיך, אם כי לא כולן ברורות בעיניי הרגילות למדיה אחרת.

  7. תַּלְמָה פרויד

    אכן עצות מועילות, יעל, ותודה.
    לקוראי הרשת, אוכל לגלות מניסיון אישי עד כמה מה שנכתב כאן על ידך, נכון:
    לאחרונה פניתי במייל למוסד ידוע בארץ בהצעה כלשהי. עוד בטרם יבש הדיו על הצג, הם אצו-רצו וגיגלו אותי ב'גוגל' והגיעו לבננות…

    (ותודה לשירלי צ'ילצ'ינסקי ש'עשתה סדר' :)))

  8. שמעון ריקלין

    נראה שפתאום נכנסתי לבית ספר שבו מלמדים מקצוע חדש.
    תודה למורות.
    כיף להיות כאן.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל