לזכרו של נדב לויתן

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

רק לפני חודשיים התכתבתי באינטנסיביות עם נדב לגבי פתיחת בלוג אצלנו, כאן ב"בננות בלוגס". והנה, איזה שוק, הוא נפטר. ובגיל צעיר למדי, 67, ואני אפילו איחלתי לו שיעשה סרט מאירוע שכתב בספר שלו ששלח לי.

את נדב פגשתי בשנות השמונים. ראיינתי אותו על אחד מסרטיו לעיתון "על המשמר". את אחיו, המשורר, המבקר והעורך עמוס לויתן, אני מכירה זה 25 שנים מעבודתנו המשותפת ב"על המשמר" ואחר כך ב"דבר" ובהוצאת "גוונים". אבל את סרטיו של נדב אהבתי בלי קשר להקשר המשפחתי. פשוט אהבתי אותם.

לפני כמה שנים פירסמתי פוסט על סרטיו בבלוג שלי ברשימות, ורק לפני חודשיים מישהו סיפר לו על הרשימה והוא קרא אותה. באיחור, אבל מוטב שכך. אני כל כך שמחה שהוא קרא את הרשימה שלי עליו לפני מותו. שמחה שלא פספס אותה.

כי נדב לא זכה לדעתי להערכה שהגיעה לו בעולם הקולנוע הישראלי. אולי כי היה במאי מעט קאמרי. לא עשה רעש וצלצולים, אלא פעל בצנעת מה. אבל הוא עשה כמה סרטים יפים, עדינים ורגישים, כמו "סיפור אינטימי" ו"גרופי", כשהשיא בעיני היה הסרט "אין שמות על הדלתות" משנת 1997. שמחתי כאשר העניקו לו את פרס אופיר, למרות שהמבקרים לא הרבו לפרגן לו לאורך השנים.

ואז, בעקבות אותה התכתבות, דובר בינינו על כך שיפתח אצלנו בבננות בלוג. יפרסם רשימות, סיפורים, תסריטים. תחילה הוא התלהב מזה, ביקש לחשוב על כך, ואחרי כמה שבועות החליט לוותר. מי יודע, אולי בשל מצבו הבריאותי. אולי הרגיש את בוא הקץ.  

לשמחתי, הוא שלח לי ספר שלו, ספר שהוא מכתב של סב לנכדו, שנדב העדיף לפרסם ללא אזכור שמו, לכן לא אחשוף את הפרטים של הספר גם עכשיו. אולי אלמנתו חווה או יתר בני משפחתו יעשו זאת באחד הימים, כי מדובר בספר ראוי ורגיש ביותר, שמעלה זיכרונות מן הקיבוץ ומהמשפחה.

גם אני שלחתי לו ספר שלי, את הרומן "סוף סוף רומן", והוא קרא וכתב לי דברים יפים מאוד ושימח אותי מאוד. ובהקדשה שוב כתבתי לו שאני אוהבת את סרטיו.

משמח אותי שהצלחתי למסור לו את הערכתי הרבה ליצירתו לפני מותו.