בננות - בלוגים / / כמה מילים על איש יקר: דן דאור ז"ל
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

כמה מילים על איש יקר: דן דאור ז"ל

 

 

 איני יכולה שלא לכתוב כמה מילים על דן דאור ז"ל, על חיבתי אליו, על מה שעשה למעני.


את דני פגשתי לפני כ-25 שנים באחת מהפגישות שלנו, של חבורת "שופרא". זה היה בבית של אילן שיינפלד. דני היה מבוגר מאיתנו מיותר מעשרים שנים, ואולי לכן היה נבוך וביישן. אבל ראו שהוא מתלהב מהתלהבות הנעורים שלנו, ואולי רצה בה חלק. אילן ערך בינינו הכרות, ואני התרשמתי ממשהו רך וטוב שיש באיש הזה.  על המקום חיבבתי אותו.


למעשה, נודע לי עליו כמה שנים לפני כן, מדברים חמים שסיפר עליו גיסי, אלי, שלמד אצלו פילוסופיה באוניברסיטה בשנות השבעים. בין גיסי לדני התפתחו יחסי חברות חמים, ודני מאוד טיפח אותו כי צפה לו גדולות.


כך שאל הפגישה הראשונה איתו הגעתי "משוחדת". חיבבתי אותו מראש. כי דני אהב לעודד אנשים צעירים ומוכשרים, ולא ראה בהם את אויביו, אלא אנשים שיש לטפח. לא ידעתי שיום יבוא והוא יטפח כך גם אותי.


אבל עברו השנים, ודומה שדני שכח אותי. וכאשר בשנת 1999 שלחתי לו את כתב היד של "סוף סוף רומן" (אחרי שהוחזר לי על ידי כל ההוצאות החשובות ונתקע לקריאה שלוש שנים אצל מנחם פרי), וכעבור שבועיים משליחת כתב היד קיבלתי מדני טלפון שבו סיפר כמה הוא אוהב את הרומן, לא היה גבול לאושרי.

 
האמת, כבר התחלתי להתייאש מהרומן הזה, חשבתי שכבר לא יראה אור, ובנוסף, היו כמה עורכים שאמרו עליו דברים איומים, ואני חשבתי שאחרי שני ספרים שלי שלא הצליחו בקרב הקהל, כנראה שהוצאות כבר לא רוצות להוציא לי ספרים, וזה אומר שהקריירה שלי כסופרת קבורה סופית.

 

אבל אז בא דני, שמאוד הערכתי אותו ואת פועלו, שתמיד החשבתי אותו לאדם חכם ולאיש רוח יוצא מן הכלל, וסיפר כמה הוא אוהב את הרומן ושיבח אותו כל כך. זה כל כך ריגש אותי. למעשה, דני החזיר אותי שוב לבימה הספרותית, וזה מבלי שבכלל זכר אותי. הוא פשוט אהב את הספר. הוא אהב אותו, ולא שיקלל בהחלטתו שיקולים חוץ ספרותיים. כי דני היה איש כזה: ישר וכן, ואם אהב משהו, לא עשה חשבון לשום דבר.

 

בעקבות חתימת החוזה עם "חרגול" דיברנו כמה פעמים ונפגשנו פעם, ואני גיליתי איש רך, מתוק ועניו, עם חיוך שהיה לפעמים ילדותי כזה, תמים אפילו. בכל הפעמים הללו תמיד הודיתי לו כל כך על שהחזיר אותי לבימה הספרותית, והוא תמיד נבוך מהוקרתי ומדבריי.

 

הרבה עורכים הכרתי בחיי הספרותיים, ודני היה אחד הטובים שבהם, ספרותית ומקצועית, וגם, ואולי אפילו חשוב מכך, מבחינה אנושית.

 

 

10 תגובות

  1. יעל, את צודקת, כזה היה האיש שרק לפני כמה ימים דיבר על חבר משותף בערב בתולעת ספרים, ופתאם איננו. אבל אני ראיתי הולך ונחלש בשנים האחרונות. אם זאת כמו שאמרת, נשאר נעים וקשוב ואפילו מתוק.

  2. מירי פליישר

    טוב לדעת עליו עוד, כי אני מכירה את הפוקוס על שירה סינית ולי הוא תרם רבות.

  3. רונית בר-לביא

    אני לא הכרתי את האיש, אבל טוב לשמוע שלפעמים גם לחומר מצויין, צריך שיהיו האוזניים המתאימות לו, והדברים מגיעים בזמן הנכון להם.

  4. חבל על דאבדין !
    גם אני ראיתי אותו בשבוע שעבר בערב ב"תולעת ספרים" לזכרו של משה הנעמי (זינגר) ערב שערכו והנחו אסתר אטינגר וסבינה מסג
    דן דאור היה אחד מן הדוברים ולא יצאו שלשה ימים והוא איננו
    יהי זכרו ברוך
    והדברים שכתבת לזכרו יעל , חמים ונאים

  5. לא הכרתי את האיש, אבל הכרתי חלק ממפעלותיו.
    אבידה.
    יהי זכרו ברוך.

  6. מרגש הפוסט הזה והמילים החמות על האיש הטוב הזה. תמיד יש מישהו שפותח דלת. יהי זכרו ברוך

השאר תגובה ל ריקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל