בננות - בלוגים / / יד שנייה
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

יד שנייה

 

בנעוריי, באמצע שנות השבעים, נפתחה לא רחוק מביתי, ברחוב אבן גבירול, חנות היד השנייה הראשונה בארץ. פתחה אותה אמריקאית צעירה בשם סאלי, ובעקבותיה נפתחו ברחוב עוד כמה חנויות כאלה. תל אביב גילתה את מה שאמריקה הכירה זה שנים. בהמשך, הטרנד נפוץ ליתר רובעי תל אביב, ומשם לשאר חלקי הארץ.

 

רק פתחה אותה סאלי הבלונדה את החנות, ואני התנפלתי על הרעיון המצוין. מכרתי לה לא מעט בגדים שלי בקונסיגנציה, וקניתי לא מעט בגדים אחרים, כולם יפים וכמעט חדשים.

 

אני זוכרת כמה הייתי גאה בנעלי עקב סיכה משנות החמישים שקניתי אצל סאלי, שבטח ננעלו בפיפטיז' על ידי איזו פולנייה לאירועי הפילהרמונית. ואילו אני נעלתי אותן בסוונטיז' עם כל מיני שילובים מפוצצים, כולל עם מכנסי ג'ינס, כאשר בסוף שנות השבעים חזרו לאופנה עקבי הסיכה. ולי היה את הדבר האמיתי!

 

והיתה שמלת שיפון מדהימה, תכלכלה, מצרפת, שמי יודע מי מכרה אותה, ואני התנפלתי עליה בשתי ידיים. וסרבל כחול מדהים, ושמלה שחורה קטנה, ותיקים מוזרים, ועוד ועוד.

 

במקביל, מכרתי לסאלי בגדים שנמאסו עלי, גם כאלה שקניתי וגם כאלה שתפרתי. שמלת סטרפלס פרחונית שתפרתי נמכרה ברגע שבו הבאתי לסאלי את השקית. רק ראתה אותה מישהי, ישר התנפלה עליה.

 

ראיתי שסאלי סגרה לפני כמה שנים. הזדקנה או שפשוט נמאס לה. גם חנויות היד השנייה האחרות ברחוב נסגרו מזמן. היום, מי שקונה ביד שנייה מחשיבה את עצמה כחובבת "וינטג'" המעודכנת בחידושי האופנה האחרונה, אבל האמת היא שהשיטה הזו יעילה בכל מקרה ובכל מצב, והיא עובדת כבר עשרות שנים גם בלי לעשות רוח ופוזות.

 

שמעתי, למשל, שביישובים "ירוקים" בגליל, נהוגה חנות כזו. אנשים קונים בגדים בשקל, וכשנמאס להם מחזירים לחנות. האם יש שיטה טובה מזו למחזר בגדים וחפצים במקום להתפוצץ מייצור סיני מטורף?

 

אני קוראת לשובן של החנויות הללו. יותר חנויות יד שנייה לבגדים, רהיטים וחפצים אחרים, ופחות ייצור המוני מטורף, הם לא רק מתנה לכדור הארץ, אלא גם חוויה מתוקה מאוד. אין כיף גדול יותר מלמצוא מציאה מדהימה בגרושים.

 

ויום אחד, בעודי מהלכת ברחוב אבן גבירול, ראיתי בחורה הולכת בשמלת הסטרפלס ההיא שתפרתי, מבד פרחוני שהביא אבי לאמי בשנות החמישים מצרפת. אותה שמלה שנמאסה עלי, והבחורה קנתה אותה ברגע. ועכשיו היצירה שלי התהלכה על גוף אחר. זה היה אחד התענוגות הכי גדולים שלי, לא פחות מהפעם שבה ראיתי מישהי קוראת את הסיפור הראשון שלי שנדפס ב"מעריב", לפני המון המון שנים.

 

12 תגובות

  1. כמה זה "המון המון שנים"?

    • 26.
      מעניין צירוף הזמנים. זה קרה בסוף שנת 1983, נובמבר, במוסף הספרותי של מעריב. די הרבה שנים, אה?

  2. רונית בר-לביא

    קראתי בשקיקה, יעלה,
    ואת צודקת: זה ירוק וזה ממחזר וזה כייף יותר וייחודי יותר ופחות קו יצור המוני-מחרב עולם,
    לא רק חנויות היד שנייה, אלא גם כל ה"שוק קח-תן" שדווקא בירושלים עושים לא מעט,
    מצידי שייצרו בגדים מתכלים, ממש כמו הכוסות המתכלות שכתבתי עליהן אז בפוסט על היריד האלטרנטיבי,

    שבגדים יתכלו לגמרי ויימוגו אל האויר הדק, אפשרי גם תוך כדי האירוע :)

    • לי עברון-ועקנין

      אוי, זה נהדר… לצאת לדייט בבגד מתכלה… כמו הכרכרה של סינדרלה, אך לבחור אם להישאר אחרי חצות או לא… :)

  3. איריס אליה

    יעלה, בטבעון,(אולי בגלל שהיא רוצה להוכיח שכשמה כן היא) החנויות האלה קיימות כמעט בלי שום פרופורציה למספר האנשים. באמת. יש איזה חמש חנויות שאני מכירה ממש בטבעון. ובעמק יזרעאל בכלל, עוד לא מעט.
    ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת, אבל דווקא ממש לפני שנסעתי, היה לי קטע די עצוב, שקשור לעניין הזה, של בגדים יש שניה. כי ראיתי ילד ערבי לובש את חולצת בית ספר של הבן שלי. זאת אומרת, בית הספר של הבן שלי, החולצה יכולה להיות כמובן של מאתיים ילדים אחרים. והייתה לי הרגשה לא ממש נוחה. וזה למרות שבתי הספר בטבעון כן מקבלים ילדים מישובים ערבים בסביבה. חריגים ובודדים, אבל מקבלים. לא משנה.
    אבל אחלה פוסט. אני מתה על העין שלך, שצדה את הארועים האלה, הקטנים. שכל הזמן קורים לנו. וממסמרת אותם אל הלב.

  4. יש בהרצליה וברמת השרון!! ואחרונה קניתי בהרצליה{זה היה בביאנלה הלכתי ברחובות העיר תרה אחר אומנות ופתאום חנות! יד שניה,} שתי חצאיות מהממות שזוכות למחמאות, וברמהש, במורשה חולצה לבנה מיוחדת, וחוצמזה אנחנו כמה חברות שמתחלפות בבגדים ועכשיו יש לי שמלה מנוקדת סטייל מרלין מונרו שנתנה לי חברה, בקצור יעל יש תקווה!!

  5. אני גרופית של יד שנייה, המועדפת שלנו ממוקמת בגבעתיים, שייכת לויצ"ו, ויום אחד קניתי שם מעיל חדש לביתי, אני באה הביתה ומוצאת בכיס מה? נייד.

    כמובן שהתקשרנו אל בעלת הנייד ולקח לה 3 חודשים בערך לבקש את הנייד, אחרי נידנודים שלנו, עד אז היא הסתפקה בשלל הנידים שסביבה.

    מה שמחזיר אותי לפוסט שכתבתי הבוקר.

    הנה הקישור.

    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14317&blogID=161

  6. גם תופרת
    גם כותבת
    רבת כשרונות…

  7. לי עברון-ועקנין

    איזה יופי סיפור השמלה!
    ויש גם מפגשי חברות כאלה – שכל אחת מביאה מה שהיא כבר לא רוצה…

  8. יש באבן גבירול את החנות של ג'ני -אחלה חנות של בגדים יד שנייה.
    איזה פוסט כיפי – יאללה שופינג בזול ובכיף !!

  9. שותפה לאהבת חנויות יד שניה, אבל אצלי יותר של חפצים.
    על כל פנים יש גם את הבזארים של ויצו פעם, פעמיים בשנה. מכירה?

    • מכירה.
      אבל לדעתי צריך יותר חנויות בעיר. לא רק וינטג', גם בכלל. שיבינו כי זו לא בושה לקנות יד שנייה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ל