בננות - בלוגים / / קואוצ'ינג אקספרס
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

קואוצ'ינג אקספרס

באחד הלילות, בעודי מזפזפת, אני נתקלת בפנים של איזה מגרש שדים אפריקאי, ששר משהו בספק צוויחה, ספק קינה, ואני לא מבינה מה זה קשור לערוץ 9 הרוסי.

 

אני מסתכלת טוב על התופעה המגוחכת, ואז אני קולטת שזו תוכנית של כל מיני קואוצ'רים ומגידי עתידות ומכשפים. הצופים מתקשרים, מבקשים ייעוץ ואף משלמים עליו. בתוכנית באותו לילה: איזה מכשף וודו מאפריקה, שנראה כאילו יצא מ"לובנגולו מלך זולו". הזוי ברמות.

 

ראיתי שניסו לעשות את זה בשעות הלילה הקטנות גם בערוץ 10, אבל התוכנית ירדה מהר. משום מה לא היה ביקוש לקואוצ'רים הישראלים. אבל אז עלתה בשבוע שעבר בערוץ 2 תוכנית מזוויעה על חמישה אנשים שזקוקים למהפך דחוף לחייהם, שמקבלים ייעוץ מחמישה קואוצ'רים בכל מיני תחומים. מעבר לעובדה שהתוכנית לא מוסרית בגדול, כי מראים שם מקרים שממש זקוקים לאשפוז, היא כמובן העלתה שוב את השאלה, למה קואוצ'רים בכלל?  

 

ואכן, מאז הדמות המגוחכת שעשה רועי בר נתן, של "הקואוצ'ר מסינסינטי", בסדרה החמודה אך הלא-הכי-מצליחה ב"יס ישראלי", הבנתי שזהו, הקואוצ'רים כאן לנצח, למרבה הזוועה.

 

כבר מהתחלת התופעה הביזארית שאלתי את עצמי למה ומדוע. יש קואוצ'רים לכל דבר בעולם: לכסף, למזון, לבריאות, להרזיה, להתעמלות, לטיפוח, לבגדים, לסידור הבית, לילדים, וכמובן, לחיים. את מה שפעם עשו הפסיכולוגים, וכמובן, החברים הטובים, עושים היום כל מיני "קואוצ'רים", וגובים על זה הרבה כסף על חשבון תמימים, מבולבלים וסאקרים.

 

ומה עשינו עד לפני איזה עשור, כשהקואוצ'רים פרצו לחיינו בצעד תימוני? מה באמת עשינו? אז ככה, התשובה פשוטה: פנינו לחברים שלנו.

 

לו גביתי מחבריי ומחברותיי כסף על כל שירותי הייעוץ שהענקתי להם במהלך השנים, בגין: ייעוץ מה ללבוש ואיזה בגדים לקנות, מה לקרוא, לאיזה סרטים ללכת,  איך לרהט את הבית, איזו קריירה לבחור, וכמובן, המון שיחות נפש שלא היו אלא מעין טיפול פסיכולוגי – לו גביתי מהם כסף על דבר שחברים נותנים בחינם, כבר הייתה לי וילה באיי קיימן.

 

לאן נעלמו החברים? לאן נעלמה הלויאליות החברית? איפה העזרה ההדדית? הערבות ההדדית? הלוא כמעט את כל הדברים שהקואוצ'רים עושים נתנו בעבר החברים. בחינם. מתוך אהבה. מתוך רצון לסייע.

 

אחותי העלתה טענה מעניינת. היא טוענת שהיום לאנשים, ובוודאי שלאנשים צעירים, יש פחות ופחות חברים. הלוא הכול מתנהל על גבי הרשת. אנשים יושבים בבית ליד הסקייפ והאיי.סי.קיו, ומדברים עם "חברים" דרך המסך. לכן כבר אין חברי אמת, ואין מי שילך איתך לחנות בגדים ויגיד לך אם עומד עלייך יפה, אז את שוכרת את שירותיה המפוקפקים של איזו קואוצ'רית יחצ'ומית שתגיד לך. ואין לך חברה שתדבר איתך בטלפון כמה שאת צריכה כדי לעודד אותך להירשם לאוניברסיטה, לעזוב את החבר המתעלל, או להתחיל עם מישהו שבא לך עליו, אז את משלמת 400 ₪ לקואוצ'רית שתעשה את מה שפעם עשתה החברה הכי טובה שלך.

 

 

19 תגובות

  1. מירי פליישר

    אוהבת לקרוא כשאת מהרהרהת עלינו…
    ובאמת נשמה לי שיש פחות חברים לצעירים.

  2. 400 שקל? איפה את חיה? הרבה יותר, משהו כמו 6000 ש"ח לחבילת טיפול. אבל אני יודעת שזה שווה. לפחות הקואוצ'רית שיש לבת שלי עושה נפלאות. והיא כמובן הרבה יותר מחברה. היא מזהה את הראוי לזיהוי ומעניקה לה כלים שעובדה שאפילו אני, אמה, כנראה לא הצלחתי להעניק לה על אף כל אהבַתי.

  3. צודקת. הבל ורעות רוח הקואצ'רים האלה.

  4. את כל כך צודקת.

    איך אנשים תמימים נופלים בפח

    וכרגיל הכתיבה שלך תמיד משעשעת אותי ! קואוצ'רית יחצ'ומית :):)

  5. קודם כל, לסמויה:
    מי שנופל בפח אינו תמים.
    כל ישראלי שחושב הפוך על הפוך בטוח, שמישהו אחר יפתור את כל בעיותיו בצ'יק-צ'ק.
    וחוץ מזה, התופעה היא חלק של ה"ניו אייג'" המטומטם, שהוא, כשלעצמו, צדה ה"רוחני" של הגלובליזציה.

  6. הי יעל, מאוד מדויק בעיניי כל אשר כתבת (בנושא תכניות הטלויזיה אני לומדת עליהן אצלך, כי אני מהממעטות להתחבר אליה). בנושא הקואצ'רים אני יודעת שיש לי חברה שמתייצבת אצלי תמיד כשיש לה בעיות, ולפעמים היא ממש מתעקשת על זה שמגיע לי תשלום, רק מה שקרה מצחיק מכל הסיפור איתה, הוא, לא שאני חטפתי הארה ונהייתי קואצ'רית, אלא היא. כשהיא מגיעה אלי עם כל הבעיות שלה, ומספרת לי שהיא פותרת לאנשים בעיות, אני מבינה מיהם הקואצ'רים שמסתובבים בינינו ומבחינתי: תודה אבל לא תודה.
    ולעניין החברים והאינטרנט, את שוב צודקת. מצאתי אפילו באופן אישי שנוח לי יותר להתחבר וירטואלית מינימלית עם אנשים על מנת למנוע מעצמי אכזבות. חבריי מהמציאות מופיעים עדיין כשיש להם פה ושם בעיה, אבל כשאני עוברת משהו הם נעלמים. אז אין לי כוח אפילו להפגע, פשוט המשכתי הלאה עם עצמי, ומעדיפה לשוחח איתך עליהם, מאשר איתם עלייך:)

  7. נראה לי שזה יותר מזה.

    אני זוכרת שאחרי אחת הלידות, הייתי פשוט מותשת, כל חברותי עבדו, ועבור בני משפחתי אני תמיד ה" המסתדרת" כי כך נח להם,או זה מה שתמיד שידרתי מתוך רצון לפתח אישיות, ואין בהם אשם בכל אופן גם אם עבדתי עליהם שאין עלי במשך שנים ארוכות, פתאום הייתי מותשת מכדי להסתדר , הייתי נזקקת וגלים של עצבות תקפו אותי.
    כל פסיכולוג מדופלם יאמר שהיה לי " בלוז" ועוד שטוייות, אך מה שהיה זה פשוט צורך בסביבה תומכת כתוצאה ממאמץ פיזי ונפשי.

    בסין למשל: אין" בלוז" כי האם נמצאת איתך 40 יום לאחר הלידה.

    כך שחצי מהבעיות שנצפות היום, הם בעצם קריסת התא הגרעיני, והצרכנות שנחתה עלינו.

    אם כי תא משפחתי גם יכול לכפות, במיוחד אם לבעלך 10 אחיות שיודעות הכל יותר טוב וחמה חונקת בנוסף.

    אז בחרנו בחופש המוחלט, לא מצאנו את האמצע, והכיס משלם.

    גמר- טוב.

  8. היי יעל
    נפלא…
    ממש כך, אין לחיים קץ אנשים שוכחים מי הם? מי החברים שלהם.
    להתראות טובה

  9. הכרתי אישית לפני כשנה שנתיים גבר שפוטר מהייטק. בעברו למד קצת פילוסופי ואמנות, ועשה "קורס" אימון אישי במכון אדלר. השיטה שלו היתה למצוא נשים "באמצע הדרך" כפי שקרא להן, מעל דפי רשתות חברתיות, כמו קפה דה מרקר. יש שם הרבה גרושות, נשים מבולבלות וחלשות והן היו הקורבנות שלו. הוא היה פונה אליהן ולדעתי ממש האמין שרוב הנשים בארץ גם הנשואות, באמצע החיים זקוקות לעזרתו לכיוון לדרכים חדשות, למימוש והגשמת "חלומותיהן" . הוא ממש שכנע את עצמו שזה כך. סיפרו לי שהיה מטריד נשים בפניות כי היה משווע לעבודה. לדעתי הם סוג של טפילים. (רובם)

  10. כנראה זה כך בענין הצעירים, חברות בתשלום,הרבה ממכרי מצד שני הפכו לקאוצ'רים וזו פרנסה די טובה אז להם זה הועיל, גם זה משהו..

  11. אוהו יעל, כתבת דברים חזקים. זה גם קשור לרצון לפתרונות אינסטנט, להגיע מהר לגבוה, חזק ויפה.

  12. כפרה עליך כמה שאת צודקת אני מתגעגעת לברזלים בשכונה למרפסות הפתוחות ולשכנה הרכלנית לנשים שישבו וסיפרו על כל מני בעיות בקלילות ממש קבוצות תמיכה היום קוראים לזה מודעות חוגים וכל מני חרטות
    בתשלום והבדידות צועקת כולם מרוכזים בעצמם ,,,עולם שחי בתוך קופסאות הכל מרובע, ולכן שמחים שלפחות החברה של האח הגדול הגיעו יש מישהוא שבא הביתה ולא משנה כבר מי העיקר לא להרגיש לבד וזה עצובבבבבבבב

  13. כפרה עליך כמה שאת צודקת אני מתגעגעת לברזלים בשכונה למרפסות הפתוחות ולשכנה הרכלנית לנשים שישבו וסיפרו על כל מני בעיות בקלילות ממש קבוצות תמיכה היום קוראים לזה מודעות חוגים וכל מני חרטות
    בתשלום והבדידות צועקת כולם מרוכזים בעצמם ,,,עולם שחי בתוך קופסאות הכל מרובע, ולכן שמחים שלפחות החברה של האח הגדול הגיעו יש מישהוא שבא הביתה ולא משנה כבר מי העיקר לא להרגיש לבד וזה עצובבבבבבבב

  14. כפרה עליך כמה שאת צודקת אני מתגעגעת לברזלים בשכונה למרפסות הפתוחות ולשכנה הרכלנית לנשים שישבו וסיפרו על כל מני בעיות בקלילות ממש קבוצות תמיכה היום קוראים לזה מודעות חוגים וכל מני חרטות
    בתשלום והבדידות צועקת כולם מרוכזים בעצמם ,,,עולם שחי בתוך קופסאות הכל מרובע, ולכן שמחים שלפחות החברה של האח הגדול הגיעו יש מישהוא שבא הביתה ולא משנה כבר מי העיקר לא להרגיש לבד וזה עצובבבבבבבב

  15. כפרה עליך כמה שאת צודקת אני מתגעגעת לברזלים בשכונה למרפסות הפתוחות ולשכנה הרכלנית לנשים שישבו וסיפרו על כל מני בעיות בקלילות ממש קבוצות תמיכה היום קוראים לזה מודעות חוגים וכל מני חרטות
    בתשלום והבדידות צועקת כולם מרוכזים בעצמם ,,,עולם שחי בתוך קופסאות הכל מרובע, ולכן שמחים שלפחות החברה של האח הגדול הגיעו יש מישהוא שבא הביתה ולא משנה כבר מי העיקר לא להרגיש לבד וזה עצובבבבבבבב

  16. כפרה עליך כמה שאת צודקת אני מתגעגעת לברזלים בשכונה למרפסות הפתוחות ולשכנה הרכלנית לנשים שישבו וסיפרו על כל מני בעיות בקלילות ממש קבוצות תמיכה היום קוראים לזה מודעות חוגים וכל מני חרטות
    בתשלום והבדידות צועקת כולם מרוכזים בעצמם ,,,עולם שחי בתוך קופסאות הכל מרובע, ולכן שמחים שלפחות החברה של האח הגדול הגיעו יש מישהוא שבא הביתה ולא משנה כבר מי העיקר לא להרגיש לבד וזה עצובבבבבבבב

  17. כפרה עליך כמה שאת צודקת אני מתגעגעת לברזלים בשכונה למרפסות הפתוחות ולשכנה הרכלנית לנשים שישבו וסיפרו על כל מני בעיות בקלילות ממש קבוצות תמיכה היום קוראים לזה מודעות חוגים וכל מני חרטות
    בתשלום והבדידות צועקת כולם מרוכזים בעצמם ,,,עולם שחי בתוך קופסאות הכל מרובע, ולכן שמחים שלפחות החברה של האח הגדול הגיעו יש מישהוא שבא הביתה ולא משנה כבר מי העיקר לא להרגיש לבד וזה עצובבבבבבבב

  18. כפרה עליך כמה שאת צודקת אני מתגעגעת לברזלים בשכונה למרפסות הפתוחות ולשכנה הרכלנית לנשים שישבו וסיפרו על כל מני בעיות בקלילות ממש קבוצות תמיכה היום קוראים לזה מודעות חוגים וכל מני חרטות
    בתשלום והבדידות צועקת כולם מרוכזים בעצמם ,,,עולם שחי בתוך קופסאות הכל מרובע, ולכן שמחים שלפחות החברה של האח הגדול הגיעו יש מישהוא שבא הביתה ולא משנה כבר מי העיקר לא להרגיש לבד וזה עצובבבבבבבב

    • סליחה פשוט חשבתי שלא עבר מפני שאין שום אישור ולכן לחצתי מיספר פעמים מצטערת קבלי זאת באהבה, כיאשה שכותבת כמוך יש בה הבנה ושוב סליחה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל