יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
* את כותבת רק על עצמך, נמאס.
* את כותבת יותר מדי על אחרים, כולל יותר מדי רכילות ספרותית, נמאס.
* את לא מפרסמת מספיק מהסיפורת שלך.
* את מפרסמת יותר מדי מהסיפורת שלך.
* את לא מפרסמת מספיק מהביקורות הספרותית שלך.
* את מפרסמת יותר מדי מהביקורות הספרותית שלך.
* למה את מפרסמת את ספרייך בחינם ברשת? את עושה ככה זילות לעולם הספרות!
* למה את לא מפרסמת את ספרייך בחינם ברשת? תפתי אותנו, תפרסמי, שנקרא אותך ונדע מי את כסופרת.
* את כותבת על שטויות וזוטות קטנות, בנאליות וחסרות חשיבות, כמו התרנגולת שהיתה לך בחצר והחתולים שלך.
* את מגזימה וממציאה על עצמך פרטים גרנדיוזיים וגדולים מהחיים בנוסח רומן למשרתות.
* את כותבת על שטויות וזוטות, וצר עולמך כעולם נמלה.
* מה את כותבת על דברים גדולים ברומו של עולם שאינך מבינה בהם דבר?
* את יותר מדי קלילה ושטותניקית.
* את יותר מדי כבדה ורצינית.
* למה לא כתבת על הנושא הזה וההוא?
* למה כתבת על הנושא הזה וההוא?
* למה את טוחנת כל הזמן את אותם נושאים?
* למה את מתפרסת על יותר מדי נושאים?
* למה את כותבת בבלוג יותר מדי?
* למה את כותבת בבלוג מעט מדי? (אם קרה ולא כתבתי יותר משבוע).
* * *
והשאלה השאלתית: למה מי שמתעב את הבלוג שלי, טורח לקרוא אותי?
* * *
ועוד דבר מצחיק:
המנויים לבלוג. אומנם בבננות קשה לדעת כמה מנויים יש, כי צריך לספור ואין לי כוח לזה, אבל ב"רשימות" מצוין מספר המנויים לקבלת עדכונים בבלוג, וכשמישהו נרשם או מוריד את עצמו, אפשר לדעת מיד.
עכשיו, בניגוד לבננות, שכשיש פוסט חדש נשלח עדכון אוטומטית למנויים, ב"רשימות" ניתן להחליט אם לשלוח עדכון, או לא. לרוב איני שולחת, רק אם יש רשימה שחשוב לי שהרבה יקראו.
מה שהכי מצחיק, שתמיד מתווספים או יורדים לי מנויים בהתאם לרוח הרשימה. כתבתי משהו פוליטי מדי, מיד יירדו כמה מנויים שזעמו על מה שכתבתי. כתבתי משהו ספרותי, מיד ימחקו את עצמם מהשירות כמה מנויים שלא סובלים ספרות. נדיר שישנה רשימה שכולם "מבסוטים" ממנה. ואת המחאה מביעים המנויים בכך שהם יורדים מרשימת התפוצה שלך. נו, גם זו דמוקרטיה.
בקיצור, בלוג הוא מגדל בבל אחד גדול, שבו לעולם לא תבין מה קוראיך רוצים ולעולם לא תצליח לספק אותם.
יעל, גדול!!!
אל תתקפלי. רוב רשימותיך מרתקות ונוגעות ללב.
מה זה חשוב מה הקוראים רוצים השורה התחתונה היא תמיד אותו הדבר – את כותבת על יעל ישראל ויעל ישראל כותבת עליך…
בקיצור אגו טריפ אחד ארוך.
למה לא, בעצם?
בסוף התקשורת תמיד אשמה.
ידידתי היקרה
התיאוריה של לרצות את כולם אינה קיימת ואינה צריכה להתקיים.
תמיד אבל תמיד תעשי מה שאת מאמינה בו וזה מה שמעניק לנו – לכול אחד שנוהג כך- את הייחודיות שלנו.
איתך
אמל
יעל
אני קצת מתפלאה עלייך !
מה הרגישות הזאת ? למה את כל כך נסערת מתגובות של אחרים? האם לאחר כל כך הרבה שנים לא למדת להתעלם?
אין לי שום ספק שאת כותבת את הבלוג הזה בגלל ההערות האחרונות שאותן גם אני ראיתי – אך התעלמתי
לא תארתי לעצמי שתשקיעי בכך זמן להעלות על הכתוב את התגובות המטומטמות.
את נהדרת ותמשיכי כך
:))))
אני בעד מחאות שקטות. כמו מחאה להפסיק לקנות באיקיאה.
כמו מחאה להכניס פתק לבן בקלפי.
כמו מחאה להפסיק לקנות אצל בעל מכולת גנב.
רק שבפרופורציה אני חושבת מה עוול גרמת את לאנושות? שיש לך בלוג? פשוט המשיכי להיות את בלי קשר למי שקורא או מה שאומרים, כל עוד זה משרת אותך לעצמך.
בשבילך:
ב- שבילי
ל-לעצמי
ו-למתעניינים
ג-ם.
יעל, ככה זה תמיד ימצאו משהו להתלונן, הבלוג שלך דינמי ומדליק, וזהו
🙂
יעלה,
אנשים מתלוננים ומדברים מהרהורי ליבם,
מה שמציק להם באותה תקופה,
זורקים עלינו,
אנחנו רק הטריגר.
מה את שמה ?
היי יעל
זה כל כך חכם.
מגדל בבל…
שלך טובה
במילים אחרות:
everything can and will be used against you
!
יפה כתבת שלעולם ביקורת וביקורתיות נשארת.
בלוג הוא מחברת, יומן אישי, בעיניי. לא מקום לרצות אף אחד מלבד עצמך.
מקבץ התלונות בבלוג הוא מקבץ הוואריאציות של הטבע האנושי, שמעת פעם על קבוצת אנשים שיש לאנשיה דעה אחת? כמנין האנשים כך מנין הדעות. חוץ מזה כבר אמרו עלינו פעם שאנחנו עם קשה עורף. השיירה בכל זאת עוברת יעלה, למרות קולות הרקע ומצהלותיו- כך היה ויהיה תמיד.
:-))
כמו פלונית (פולנייה?) שאמרה לאחד: תישאר איתי. טוב, לך. לאן אתה הולך?
רציתי שתדעי, אני מאד אוהבת לקרוא את רשימותיך
באמת לא חשוב מה קוראיך רוצים. החשוב הוא מה את רוצה.
המשיכי לכתוב כך אני אוהבת את כתיבתך.
הבלוג שלך מרתק ומגוון ואני מכורה לו. כל התגובות הרעות – סתם מקנאה.
יעל, המשיכי בסגנון ובתכנים שלך. אני נהנה.
עקיבא