בננות - בלוגים / / חלב כמו של פעם? פחחחח…
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

חלב כמו של פעם? פחחחח…

 

היה לנו טקס כזה בבית, בילדות, כשהיינו חוזרים מהשק"ם באבן גבירול עם המון אוכל שקנינו, ובתוכו כמה בקבוקים של שוקו מעוקר של "טרה" ועוד כמה של חלב מעוקר של אותה החברה.

אם לא היינו מחלקים את השוקו שווה בשווה בין כולם, היו פורצות מלחמות. חסר למישהו שמזג לעצמו יותר. הבקבוק הכיל ארבע כוסות, וחלילה אם מישהו רצה יותר. ולמה? כי זה היה השוקו הכי טעים בעולם. קר, חם, בטמפרטורת חדר – פשוט מעדן.

 

מאחר שהשוקו והחלב המעוקרים של "טרה" היו הכי יקרים בשוק, התקמצנו אצלנו וקנו רק כמה בקבוקים בכל קנייה. אז כשהשוקו נגמר, עברנו לחלב המעוקר והכנו ממנו שוקו. גם הוא היה נפלא, כי לחלב המעוקר של טרה היה טעם נהדר, שאני מתגעגעת אליו עד היום. הייתי מוכנה לשלם מאה ₪ לבקבוק כזה, לו יכלו לשחזר אותו למעני, רק כדי להיזכר בטעם של הילדות. החלב הזה היה כל כך עבה ושמן ועשיר בטעם, ממש תענוג!

 

אחר כך, בנעוריי, אני זוכרת את עצמי יוצאת מהיחידה הצבאית שבה שירתי, שמוקמה במשרד העבודה ברחוב אילת, יורדת ברחוב יפו-תל אביב, פינת הרצל, וקונה לעצמי בימות החורף נקניקיה בלחמנייה ובקבוק קטן של שוקו טרה. הייחוד בקיוסק הפינתי הזה בהרצל היה שהם חיממו את בקבוקי השוקו הקטנים. איזה תענוג היה ללגום שוקו חם בחורף בהפסקת הצהריים שלי בצבא.

ואני כבר לא מדברת על החלב האמיתי, היישר מעטיני הפרה, ששתיתיי בטיול שנתי בכיתה א', באחת המחלבות בארץ: חם, עשיר, שמן רצח, טעים בצורה פושעת ממש.

 

לכן כיום, כל חלב שמתחזה לחלב של פעם מעורר בי צחוק. חלב כמו של פעם, איך בדיוק? מהפרות שמלאות בהורמונים ובאנטיביוטיקה, שאוכלות תערובות מבעיתות של עצמות של פרות? איך ייצא מזה חלב בטעם של פעם?

 

כרגיל, מאחזים את עינינו בפרסום. הפרסומת של "תנובה" לחלב כמו של פעם הריצה אותי לסופר לקנות את האשליה. מי יודע, אולי… אולי… אולי בכל זאת. אולי יהיה בזה משהו, לא כמו החלב בטעם מים שמוכרים לנו בקרטונים זה שנים.

 

בדיקת טעם מהירה העלתה את המובן מאליו: אשליה ותו לא. החלב קצת יותר שמן מהחלב הרגיל, קרוב לארבעה אחוזים, וזה מעניק לו טעם מעט יותר עשיר, אבל ממש מעט. הוא אפילו לא מזכיר את החלב של תנובה, ההוא מפעם, בבקבוקים בטנוניים. זוכרים אותו? את החלב שהביא החלבן כל בוקר, והיה משאיר ליד הדלת?

 

כמה אהבתי את הבקבוק הזה. בצוואר הבקבוק ובמכסה העשוי נייר כסף הצטברה שכבה עבה של שמנת טבעית. השומן של החלב, שמי יודע כמה אחוזים היה, פשוט עלה והצטבר בפיה. לפעמים חתולי הגינה טיפסו אלינו לקומה השנייה, ובכפותיהם ובציפורניהם היו מנקבים את המכסה, ומלקקים את כל השמנת הנהדרת הזו. ואז אימא שלי הייתה אומרת לי: "מצטערת, החתולים כבר ליקקו…" וכמה הייתי מתבאסת מזה, כי בתור הקטנה תמיד נתנו לי ללקק את המכסה.

 

אז שלא יספרו לנו סיפורי בדים. חלב בטעם של פעם היה רק פעם. כל השאר "שקרים בפרסום".

 

29 תגובות

  1. גיורא פישר

    שלום יעלה
    פה נכנסת לתחום שלי.
    לידיעתך: אין במזון של הפרות שום הורמונים ושום בטיח, ובודאי לא אנטיביוטיקה. עם מסירת החלב למחלבה נלקחת דגימה מכל מיכל חלב. אם מתגלים אנטיביוטיקה- פוסלים את החלב כולו של כל המיכל ומי ששלח חלב עם אנטיביוטיקה (שמתגלה תמיד) צריך לשלם אלפי שקלים קנס. הסיבה היא שהאנטיביוטיקה לא מאפשרת לחלב להתגבן ולכן החלב "אבוד".
    אני מזמין אותך וכל מי שמעוניין להגיע למרכז המזון אצלנו בכפר כדי לראות במו עיניו כיצד מכינים את המזון לפרות (טל שלי: 0546482664 יופי של טיול עם הילדים ,בשמחה אארח אתכם) לראות את הרפתות המבריקות והמצוחצחות.

    ובקשר לטעם, קשה מאד לשחזר טעמים של ילדות כי המרכיב הדומיננטי שבהם- "הילדות" קשה לשיחזור.
    אבל באמת יש הבדל, איך אני יודע? כשהייתה לי רפת חולבות פעילה, עד לפני כחמש שנים נהגתי לקחת חלב מפרותי הבייתה ולשתות אותו לאחר הרתחה. בודאי היה הבדל משמעותי בינו ובין החלב שקונים במכולת. ההבדל נבע מכמה גורמים: אחוז שומן גבוה יותר – בדרך כלל בסביבות 3.5-4 ,אך עיקר ההבדל נובע לדעתי כתוצאה מתהליך ההומוגניזציה שמעבירים בו את החלב כדי שיהיה עמיד יותר ויוכל לעמוד זמן רב יותר על המדפים.

    • אני אוהבת לקרוא את פיסות הזכרונות האלו, ככל שהם אישיים ופרטיים כך הם גם אנושיים כלליים ומזכירים לי את שלי. אהבתי והתגעגעתי ,יעלה

  2. מי שקורא את זה יחשוב שאת חתיארית… תכלס, אני לא מאמין לפרסומות, גם לא לפרסומות של מוצרים ולא לפרסומות חדשותיות.

  3. יעלה, נראה שהיית חתול בגלגול הקודם, עם אהבת החלב שלך, במיוחד באהבת ליקוק הפקקים
    לי באופן אישי החלב היה סיוט. החלב של פעם והחלב של היום. אבל סיפורי הלבן והבקבוקים בדלת… זה כבר משהו אחר—

    הרשימה כתובה נהדר

  4. לתשומת לב המעונינים, בלונדון עדיין יש חלבנים שמניחים בקבוקי חלב כרסתנים המכוסים במכסה מתכתי בפתחי בתים שנבנו במאה התשע עשרה. את החלב עצמו לא טעמתי כי אני לא שותה חלב ולא אוכל מוצרי חלב – ומעכשיו, גיורא פישר בודאי ינתק כל קשר איתי…

    גיורא, תודה על ההזמנה, אני מקווה שיום אחד אגיע עם הנכדים

  5. תורמת דם סדרתית

    ניכר שלא קראת את הרומן
    "אל תקחו את חמדה"

    מטוב ליבי, הכריכה האחורית.

    אל תיקחו את חמדה! היא הרה! זעק מנחם…,

    זהו רומן פסיכולוגי המספר על מסע שעובר הרפתן הזוטר מנחם, אדם תמים ותימהוני, שבשיחה קצרה עם נהג משאית בשער הכניסה לקיבוץ רמת הרוכב מגלה מה שנשמר ממנו כסוד כמוס והרחקתו מהרפת לתפקיד שומר שער הקיבוץ, זאת כשנודעה נטייתו להתאהב בפרות ויתרה מכך, נטיית הפרות להתאהב בו ולדחות מעליהן כל סוג של הפריה, ואי לכך שליחתן לשחיטה.

    זהו גם סיפורה של חמדה, הפרה שניצלת זמנית מגורל שחיטה עד שהחוקר יעקוב זומר ממשטרת הרפתות יפענח את פרשת כניסתה להריון ביום בו הוחלט באסיפת הקיבוץ לחסל את הענף הקורס.

    הסופר עוזי כלשוני חושף דרך הרומן "אל תיקחו את חמדה" פרשה שהתרחשה בשנות החמישים המוקדמות. הרומן נפסל להוצאה לאור ע"י הצנזור הראשי דאז יעקוב צוריאלי, שלא אישר את פרסומו מחשש לזריעת דמורליזציה ולקריסת הענף שהיה גאוות המדינה שבדרך.

    "בשפה עשירה ומלאת ניחוחות אדמה, עשב ותלתן מאיר עוזי כלשוני את אחת הפרשות האפילות שהתרחשו תחת מעטה הלובן של תעשיית החלב כשזו עוד הייתה בחיתוליה."

    רות (תלתני) אבן-נגב – "הדף הירוק" העיתון הרשמי של קיבוצי התק"מ.

    "פלחים, נוטעים ולולנים לא יבינו לעולם רצון טוב של פרה"

    נמרוד איש-עמק – "חלבון" בתאון איגוד החולבים.

    "מה עושות הפרות בלילות?

    מה לא?"

    לאה גולדברג – בתגובה לעוזי על העותק המקורי, שנשלח לה בכתב יד ע"י הסופר.

  6. יעל ,איך הזכרת לי את החלב המעוקר של טרה בבקבוקים
    עד שלא הזכרת לא שמתי לב שהם נעלמו לנו לגמרי מהנוף , גם אני אהבתי אותם מאד 🙂

    ולגיורא הרפתן : משהו נראה לי מסריח בממלכת החלב 🙂

    שאלה לי אלייך :אולי אתה יודע איך זה שמועד התפוגה של חלב מעושר יהיה תמיד ארוך בשבועיים ימים מתאריך התפוגה של "חלב טרי" ? אולי בגלל שהוא זול יותר ורוצים לעודד את צריכת החלב היקר יותר ?
    תמהתני 🙂
    מה שבטוח שכולנו יודעים מה טוב יותר מכוס חלב אחת 🙂

    • היי ריקי
      אני אמנם מתהדר בתואר רפתן ,אך כבר חמש שנים שאני לא חולב פרות. אך מכיוון שעשיתי את זה כארבעים שנה אני חושב שמותר לי להחזיק בתואר
      לפחות עוד כמה שנים
      אם כי התואר לא ממש מופרך ,כי יש לי בני בקר במשק אך לא פרות חולבות.

      ובקשר לשאלתך ,אין לי מושג מה קורה עם החלב כשהוא מגיע לתעשיה. אני רק יודע שיש הקפדה גדולה אצל הרפתנים על הנקיון ועל בריאות החלב. החקלאי מקבל תשלום או קנס על פרמטרים אלו.
      כמו כן אין שום הורמונים או תוספים אחרים למזון הפרות.
      כמו שכתבתי קודם אתם מוזמנים (באמת!!) לבוא עם ילדים או נכדים ואשמח להראות לכם את המושב עם ענפיו
      אני חוזר על המספר: 0546482664

      גיורא

      • אין ספק גיורא שאתה מחזיק בדין כאן במטע בתיק הרפתן 🙂
        כשהייתי בכיתה ג' אגב זוכרת שאמרתי שאני רוצה להיות רפתנית, באמת!
        פרות הן חיות נפלאות ואני אוהבת אותן וריח הזבל ניחוח חציר זה אמיתי לגמרי 🙂
        הזמנתך מפתה לגמרי אלא שהילדים ישתו אותי בלי קש אם אציע להם זאת ולנכדים עוד אצטרך לחכות קצת 🙂
        מכל מקום הצעה נלבבת ביותר , מודה לך נשמע לי כיף לגמרי

        • היי ריקי
          אז אפשר לבוא בזוג. נאוה ועמוס יוכלו להראות לכם את הלול הַבִּיוֹנִי שלהם.
          יאללה
          ובקשר לנכדים, גם אני צריך לחכות. אבל יש תקווה באופק כי בני הבכור יאיר עומד להנשא עוד שבועיים.

  7. רונית בר-לביא

    את מתארת נפלא, יעלה.

    נזקקתי לכוס נס קפה ושוקולד מריר טבול בו בכדי לצלוח את המאמר הכייפי הזה מבלי לרייר.

    • תודה יקירתי. שתי כוס לאטה על חשבוני.

      גיורא, חחח, רוצה תפקיד בכיר במועצת החלב?
      אגב, עכשיו אני הולכת לחטט קצת באינטרנט, למצוא הוכחות לדבריי. בטוחה ששמעתי מלא פעמים שדוחסים לפרות ותרנגולות הורמונים. לגבי אנטיביוטיקה, אולי זה בתרנגולות, נגד הזיהומים. ומה לגבי התערובות שנתנו להן, שגרמו באירופה למחלת הפרה המשוגעת. מה נותנים להן בארץ? בטח לא חציר ודשא כמו פעם, נכון?

      חבל להיתמם גיורא, מכל מקום הרסנו את כדור הארץ כבר מזמן, האדמה והמים ספוגי הורמונים, שפכים תעשייתים ורעלים שונים. גם לפירות ולירקןת כבר אין את הטעם של פעם. נשלחנו לשמור על הכדןר הזה, וחיסלנו אותו בפחות ממאה שנה.

      • גיורא פישר

        ליעל שלום

        "חדל להתמם ,גיורא" "תפקיד במועצת החלב". הייתי אמור להעלב מההערות האלה אפילו שה חה חה חה מקדים אחת מהן.
        זה לא הוגן להטיל ולערב את כל חוליי האדם והשחתת כדור הארץ לבלילה אחת. מתערובת כזו אפשר באמת להיות חולים.
        לגופו של עניין, אין לי כבר עניין אישי במשק החלב לכן אני יכול להעיד בשיא האובייקטיביות ואין בי שום היתממות.
        לפני כ10 שנים הכריחה הממשלה את כל הרפתנים ועשתה רפורמה במשק החלב שהזרז העיקרי לה הייתה ההכרה שהפרה היא המזהמת הראשית של מי התהום בישראל. כמויות הזבל האדירות החשופות לגשמים וחודרות למי התהום הביאו לחקיקה המחייבת את הרפתנים לכסות בגג את כל החצרות שבהן מסתובבות הפרות. והגבילה את הכמויות שניתן לפזר בשדות כזבל.
        גיסי הוא פרופסור למשפטים בארה"ב ומתמחה באיכות הסביבה והוא טוען שאין באף מקום בעולם תקנות מחמירות כמו בישראל.
        כאמור, אני מזמין כל אחד ואחת לבוא ולבקר אצלנו במושב (50 ק"מ מירושלים מתל אביב ומבאר שבע, ממש מרכז העולם)
        ולשוחח עם מנהל מרכז המזון אצלינו ועם הוטרינר.

        והערה קטנה יעל: כקורא אדוק של הבלוג שלך אני זוכר איך יצאת מהכלים כשמישהו העיר משהו על אמינות תאוריך. מה אני אמור להרגיש כשאת מפקפקת ביושרה שלי?
        בברכה
        גיורא

        • היי גיורא,
          עדיין לא חיפשתי מאמרים, אבל אחפש. אם אמצא, אעלה אותם. זה דברים שהירוקים מפרסמים כמובן, ויש החולקים עליהם. אבל מי שחולק בדרך כלל הוא זה שחשוב לו למכור את תוצרתו החלקאית והמועצות למינהן. כאמור, ניגודי אינטרסים וכו'.

          אשר להחרבת כדור הארץ, אבל מה לעשות שכבר החרבנו אותו? אפילו האוכל האורגני לא טעים. ואי אפשר לתלות את זה בדמיונות ילדות. כי האוכל היה עדיין די טעים גם לפני 15 שנה, ואז לא הייתי ילדה, אלא אדם בוגר. אבל מאז חלה החרפה חמורה בעניין טעם הירקות והפירות. לכן ברור שמשהו קרה לאדמה ולמים, שמשפיעים על החלקאות בעולם כולו. בעיני זו היתממות לומר שלא, ושאיו זה אלא דמיונות שלנו "שפעם היה טעים".

          עניין מועצת החלב וכו' נאמר בהומור כמובן.

          אשר לעניין היושרה. צר לי אם נפגעת, זה לא כוון כלפיך אישית בשופ פנים ואופן, כי הרי עניין איכות החלב אינו משהו שאתה נושא על כתפיך. זה עניין גלובלי. ייתכן שהרפת שלך מצוינת ממש, לא אפקפק בכך. אצל אחרים אולי לא. לא פיקפקתי באיכות חלבך, אלא בכך שאתה מיתמם שעלול מאוד להיות חלב גרוע וירוד במקומות אחרים בארץ ובעולם, למרות כל ההחמרות בנושא. שוב, זו דעתם של הירוקים, ואני די מזדהה איתם. וחוץ מזה, שהזיהום של כדור הארץ משפיע גם כמובן.

          לכן לדעתי הצנועה אין כאן כל השוואה עם הקטע שלי, כי במקרה שלי זה היה פקפוק במשהו ביוגרפי אישי שלי, וכאן אני מפקפקת בגישת כל המתעסקים בחלב!!, כי ברור שיש להם אינטרסים, מה גם ששוב, אני לא מפקפקת ביושרתו של גיורא פישר לגבי החלב ברפת שלו, אלא בגישה הגלובלית של מועצות החלב. כאמור, לא אליך אישית, אלא לגבי היחס המיתמם של מועצות החלב. ואתה בטח מכיר גם את התיאוריות של הירוקים והטבעונים לגבי המוגלה שיש בחלב, ועוד ועוד. כך שזו גישה אחת מול גישה שנייה. מחקרים של צד אחד מול מחקרים של צד שני. קשה להכריע בכך, וכנראה שכל צד ימשיך לדבוק בדעתו.

          מכל מקום, את כדור הארץ כבר החרבנו וזיהמנו בצורה כזו, שגם אם נפסיק כעת, ייקח הרבה שנים עד שהוא ישתקם ויתנקה. ולזה בטח אתה מסכים.

          ואולי אני יפת נפש, ויפייפות נפש לא מסתדרת עם דרישות הכלכלה והרמאויות הקטנות שלה, אבל בעולם כמו שלנו כנראה צריך גם יפי נפש.

          נראה לי שגם במקרים נוספים גילינו (המלחמה, הכיבוש וכו') שאני כנראה יפת נפש, ואתה לא. וכל צד תמיד רואה בצד השני מעין אויב על דעתו, גישתו ואמונתו.

          העיקר, נרים כוס שוקו לכבוד כדור הארץ נקי ומשוקם, אולי עוד נגיע לזה, אולי יש עוד זמן.

          • יעל, נראה לי שגיורא שלם מחיר אישי לא פשוט על עמדותיו בנושאי המלחמה.כך שיש כאן שני אנשים שעיקר יופיים הוא הנפש.
            ובכלל הנושא הזה לא נראה לי רלוונטי לויכוח הזה על החלב.
            העיקר השוקו.

            • אביטל, זה לא היה כדי לומר שליבו של גיורא גס ואילו שאני איזו יפיופית נפש נשגבת, אלא כדי לומר שמהדיאלוג בבלוג אצלי בנושאים שונים, שנוצר ביני לבינו, התרשמתי שגיורא הוא אדם פרגמטיסט ומעשי, עם שתי רגליים על הקרקע, ואילו אני מין אידיאליסטית חסרת שורשים ומעופפת, זה הכול. וזה מוביל לגישות שונות לחיים, שתמיד מעצבנות את הצד השני. לא היה כאן ולא רמז זעיר לאובדן הנוראי שלו, או לאובדן של שום אדם, כולל אותי, מהמלחמה האיומה הזו.

              • וגיורא, אם גם אתה חלילה פירשת משום מה את מה שרמזה כאן אביטל, שאני לוחצת לך על האובדן הנוראי שלך, או מקשרת את זה לדעותיך – סלח לי, סלח לי, סלח לי! לרגע לא התכוונתי לכך. אפילו לא לרגע. הפרשנות של אביטל מאוד הפתיעה אותי.

                התכוונתי לזה שכבר בעבר, בכל מיני דיאלוגים אצלי בפוסטים, למשל בתקופת המלחמה, סוגיית נכי צה"ל ועוד, הבעת עמדה נצית, לעומת העמדה היונית שלי.

                כך שאין כאן שום אזכור לאובדן הכואב שלך. אתה איבדת את היקר מכל, גם אני איבדתי אנשים יקרים במלחמה, ואיני רואה בזה קשר לדעות שלנו בעניין המלחמה, שאולי הן חלוקות. ואת הדוגמה נתתי כדי להמחיש את גישתך הפרגמטית, לעומת גישתי "המעופפת", "יפת הנפש".

              • גיורא פישר

                שלום יעל
                באמת אין צורך להכניס לדיון את המחיר שהבן שלי שילם. זה לא לעניין.

                דרך אגב, מי אמר לך שדעותינו בקשר למלחמה וכיבוש הן שונות? אני יכול לשער לעצמי שהן דומות ביותר. ההבדל הוא שאני ומשפחתי ראליים וגם מחוייבים לעם ולמקום.

                אם יש דבר שאני מתקומם נגדו בדבריך זו האצטלה של "יפת נפש" עם או בלי מרכאות ששמת על שִכְמךְ.
                אני חושב שאני יפה נפש בכל המובנים לא פחות ממך (לדעתי הרבה יותר). יש לי ולמשפחתי קבלות על כך שאינן קשורות לנושא השכול אלא להתנהלות היומיומית של חיינו.

                ולעניין המזון, אין ספק שיש הבדל בטעמים. הטיפוח הגנטי של הירקות והפירות כיוון אותם לחיי מדף ארוכים יותר ומראה חיצוני נאה יותר. הטיפוח הזה בא על חשבון הטעם אין ספק.
                אני לא נושא על כתפי את משק החלב ,גם אין לי עניין כלכלי בו בשנים האחרונות. אני רק יכול להבטיח לך (אבל למה שתאמיני לי?) שההקפדה על בריאות החלב והנקיון ברפתות עולה עשרות מונים על זו שהייתה ברפתות בילדותך.
                עיקר ההבדל בטעמים נובע לדעתי מתהליכי היצור שהחלב עובר לאחר שהגיע למחלבה ,תהליך הפסטור ,ההומוגניזציה ,הוצאת שומנים וחלבונים מהחלב.

                בברכה
                גיורא

                • גיורא פישר

                  בוקר טוב יעל
                  אני רואה שכתבנו ביחד. ברור לי שלא התכוונת לשום דבר הקשור לשכול. ההבדלים הם הבדלי גישות. דרך אגב, לא חשבתי פעם וגם לא עכשיו שדעתן של משפחות שכולות נכונה או חשובה יותר מזו של אחרים.
                  באופן מכוון לא יצאתי "מארון השכול" אלא רק לאחר קרוב לשנה ב "בננות" .לא רציתי שישפטו את הכתיבה שלי לאור השכול
                  וגם לא את דעותי.

                  דרך אגב, אין שום שינוי בדעותי הפוליטיות והחברתיות בעקבות נפילתו של בני.
                  אבל יש הבדל גדול בהבנתי את אנשי מחנה השמאל שמניתי את עצמי עימם.
                  להוותי התברר לי שבמבחן המציאות והאנושיות הם כשלו בצורה המחפירה ביותר ורק אישרו את הטענה שאנשי השמאל (הפוליטיקאים) יש בהם אטימות להבדיל מאנשי ימין.
                  אין לך מושג כמה זה עצבן אותי לגלות שמנהיגי המחנה שלי הם "יפי נפש" בפרוש הרע של העניין.

                  בברכה
                  גיורא

                • גיורא, גם כאן פירשת לצערי את דבריי כאילו גיניתי אותך בעוד ש"האצלתי" את עצמי. ואילו אני התכוונתי לדבר אחר לגמרי. אני, וגם אתה, אגב, כינית אותי בפוסט על נכי צהל, יפת נפש. עם מרכאות. ובצדק, יפי נפש במובן הזה שאלו אנשים שנתלים באיזה מוסר מוחלט, שהרבה פעמים הוא משולל קשר למציאות. אני מודה שאני כזו. בעוד שהתרשמתי שאתה אדם שבוחר במציאות, כפי שכתבת "ההבדל הוא שאני ומשפחתי ראליים וגם מחוייבים לעם ולמקום." אלו הבדלי גישות, לטובה ולרעה.

                  לגבי פרשת החלב האינסופית, ברור לכולם שהיום החלב נקי יותר, מי בכלל דיבר על זה. מדובר על הגברת ייצור הלב בפרות על ידי נתינת הורמונים, תערובות גרועות לאוכל, וכו', ולא המתכוונתי לרגע אליך, אלא בכלל לתעשיית החלב, שכמו על תעשייה, גם היא צינית ומוכתבת עך ידי שיקולים כלכליים. זוהי דרכו של עולם, אני יודעת. ועדיין מותר לי שזה ירגיז אותי ושאשף לטוב מוחלט, הגם אם הוא נאיבי.

              • יעל כולנו לא מה שאנחנו נראים.
                חשבתי שלא ידעת, או שכחת בלהט הויכוח.
                לרגע לא שפטתי.
                אני בכלל חושבת שאנו לא מכירים אף בנאדם, לעומק, וכל הכרות היא הרבה ערבבוב, של צרכים ודמיונות.
                בעיקר כאן באינטרנט.
                קראי גם מה שכתבתי על טופז.

                שבת- שלום

                • אני כמעט לא ידעתי כי לא תמיד אני קוראת את הבלוג של גיורא, תלוי מתי ואיך.

                  וגם את ההתכתבות הזאת גילית כרגע, בנוסף לא הבנתי את הקשר למלחמה.
                  אני למשל אוהדת את דעותיך בתחומים מסוימים ושוללת אותן לחלוטין בתחומים ידועים אחרים.

                  אני לא בנאדם שעושה( לפחות כאן) מן הקשרים כאלה.

                  שהאדם כולו כזה או אחר.
                  ברור לי שאנו מעורבבים.
                  לכן אני גם מרבה להגיב גם אצל כאלה שלכאורה אין ביננו קשר, דעות מוקצנות לחלוטין, קו חשיבה אחר, גם איני נרתעת מויכוח קשה, זה באופי שלי, ואולי זה קשה לאחרים, ( בטוח) כי עבורי תמיד יש איזה קשר.אני לא רואה את זה כאישי.
                  כלומר כל עם ישראל הוא גוף אחד.
                  אני לא ידעתי אם ירדת לסוף דעתי.
                  מקווה שכן. רק הסברתי.
                  אביטל

          • יעל,
            גיורא פישר צודק.
            ואוסיף עוד דבר באשר לטעמי המזון וכו'.
            בשל הצורך לשמר היטב שטחי קרקע מן ההכרח לנצל כל דונם בצורה היעילה ביותר.
            ניצול יעיל תלוי בדישון ובמכשור.
            אוכלי האורגני הם מן המזהמים הגדולים של כדור הארץ, משום שכל גידול אורגני דורש שטחי קרקע גדולים בהרבה מגידולים שאינם אורגניים.
            ועוד עצה: כאשר כותבים על דברים מקצועיים מן הדין לדעת אותם היטב.
            בנעורי זכורה טענה של חרדים שמגדלי חזירים מוסיפים את חלב החזירות אל תנובת החלב של הפרות.
            וכפי שאת אומרת: פחחחחחחחחחח…
            כל טיפת חלב חזירה מגבנת מיד את חלב הפרות!

  8. יעלה, את מעלה בי זכרונות. את צנצנות הזכוכית שהביא לנו החלבן. רק מה, תעבתי חלב, וגם שוקו, והנסיונות של אמי לכפות עלי לשתות חלב בבוקר לא צלחו. ברגע שהייתה מסתובבת הייתי שופכת לחור בכיור.
    החלב היה מביא לי להקיא פשוט. וגם היום בצורתו המימית הוא לא מביא לי חשק לשום דבר.
    אבל גיליתי את היוגורטריות שצצות כמו עלי שלכת לאחר געגוע, עם הפירות הטריים והאגוזים שמפוזרים מעל, ורוטב האוכמניות, מוכנה לחיות כל היום על האוכל הזה.

השאר תגובה ל ריקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל