יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אני לא אוהבת תחרויות ספרותיות. אני לא מאמינה בהן. ברור לי שמדובר במשחק מכור. ולכן השתתפתי במעט מאוד מהן עד היום.
בפעם הראשונה ששלחתי משהו לתחרות היה שנתיים לפני שספרי הראשון ראה אור. כבר היה לי חוזה ב"עם עובד", אז החלטתי לשלוח את אחד הסיפורים לתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ". לא זכיתי כמובן.
באותה תקופה חשבתי שיהיה נחמד אם הספר שיראה אור, יזכה גם בפרס אקו"ם בעילום שם, אז שלחתי את הקובץ שהיה אמור לראות אור בקרוב. הוא לא זכה כמובן. במהלך השנים הבחנתי שבפרס אקו"ם בעילום שם זוכים ממילא רק ספרי מיין סטרים, מה שקשה לומר על ספריי, אז לכן זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהשתתפתי בתחרות הזו. הבנתי שבשבילי זה מיותר. אין מצב שאזכה בתחרות הזו.
דבר נוסף ששלחתי אליו מועמדות הוא פרס ראש הממשלה לספרות. עשיתי את זה פעמיים, פעם אחת גם מסיבות סוציאליות. לא זכיתי. אז הבנתי שאין הרבה טעם להמשיך לשלוח מועמדות מדי שנה.
והיתה עוד תחרות אחת ששלחתי אליה, שהבהירה לי סופית שהמשחק מכור מראש. אבל מכור חזק.
זו הייתה תחרות די נידחת, למיטב זכרוני. אולי זה היה פרס "גולדברג" לספרות. מכל מקום, שלחתי שלושה עותקים של ספרי השלישי "סוף סוף רומן" שראה אור בהוצאת "חרגול". לספר הזה היה מזל די נאחס. הוא יצא קצת לפני האינתיפאדה השנייה ב-2000, כך שמובן שלא היה לו הרבה סיכוי בחנויות. גם ביקורות היה במשורה, בטח שלא כמו ספרי הראשון שקצר לפחות 30 ביקורות, כולל במקומונים הכי נידחים. טוב, זה היה לפני בום הספרות המקור הגדול. אז עוד היתה איזו הזדמנות לספרות מקור.
מכל מקום, על הרומן הזה ששלחתי לפרס "גולדברג" היו שתי ביקורות טובות למדי ב"מעריב" וב"העיר", וביקורת קטלנית בעיתון "הארץ". משום מה הנדלזלץ החליט שזה ספר מדע בדיוני, כי כתוב על הכריכה שהוא מתרחש בישראל עתידנית, ונתן אותו למומחית להיסטוריה. למה? לא יודעת. אולי חשב העורך שהיסטוריה וישראל עתידנית קשורים איכשהו. זו גם הודתה בביקורתה שקראה רק חצי ספר, וגם הלכה והשוותה אותו בטיפשותה לסרטי המד"ב של הוליווד, למרות שהקשר בינו לבין מדע בדיוני קלוש ביותר. למעשה, זה בכלל רומן על העשייה הספרותית. ישראל העתידנית היא רק רקע.
אני חוזרת לפרס גולדברג. בתוך שבועיים משליחת העותקים לתחרות קיבלתי מכתב שהספר נדחה ולא ישתתף בתחרות. התקשרתי ושאלתי מה זאת אומרת. אמרו לי שמאחר שהם מקבלים כמויות עצומות של ספרים לתחרות, הם עושים סלקציה מוקדמת, ולכן לא כל הספרים נכנסים לתחרות. שאלתי מהי הסלקציה. ענו לי שיש להם את השיטות שלהם.
מהר מאוד התבררו "השיטות". ביקשתי שישלחו לי את העותקים חזרה, וכשקיבלתי אותם ראיתי שמסתתר באחד העותקים איזה נייר חשוד. זה היה צילום של הביקורת האיומה והשגויה והמגוחכת והמטומטמת מעיתון "הארץ". הביקורת של אותה אישה שכלל אינה מבקרת ספרות, אלא מומחית להיסטוריה, שבכלל לא הבינה מה קראה וגם לא עניין אותה, הרי כתבה את זה בעצמה ברשימה.
אז זו הייתה "הסלקציה"! הפקידות נדרשו להוציא מעיתון "הארץ" את הביקורות על הספרים שנשלחו לתחרות (וכמובן, רק מעיתון "הארץ", אלא מה), ומי שקיבל ביקורת רעה בעיתון הזה, לא נכנס לתחרות.
מיד התקשרתי לפקידות של התחרות ונפנפתי בצילום של הביקורת מ"הארץ". בצד השני הייתה שתיקה רמה. בטח הפקידה ששלחה לי את עותקיי ושכחה להוציא משם את הביקורת, קיבלה אחר כך חזק על הראש. זה לא היה אמור לקרות. המועמדים לא אמורים לדעת באיזו קלות דעת פושעת דוחים את ספריהם מלהיכנס לתחרות.
זהו. מאז אני לא שולחת את ספריי לשום תחרות. ברור לי שהמשחק כל כך מכור, שהוא כבר מסריח מעובש. חבל אפילו על דמי המשלוח.
לכן, האמת שמאוד הופתעתי שזכיתי בפרס אס"י של איגוד סופרי ישראל על כתבי יד שטרם ראו אור. אבל כנראה שזה היוצא מן הכלל. כאן זה פרס פנימי של איגוד סופרים, אז כנראה שכאן המשחק לא מכור. האם זה חידש את אמוני בתחרויות ספרותיות? אני חוששת שלא.
מה חדש? זה קורה גם בהוצאות ספרים שדורשות תשלום ללקטור…
גם פרסים בעבר אינם עוזרים. הם מבטיחים איכות בתעשיה המבקשת רבי מכר…
נו באמת. כמה זמן את חברה באיגוד הסופרים? מילא את. איגוד הסופרים חילק צו'פרים לכל יושבי ראש האיגוד בעבר ובהווה. זה נראה לך בסדר?
חילק צ'ופרים כלומר קיבלו ספר.
אני חייבת להודות שלא הייתי חברה באיגוד. גם אינני מאמינה באיגודים, ולכן פרשתי בזמנו מאגודת הסופרים. קרה המקרה שהוצאת ספרא של איגוד הסופםרים הוציאו אנתולוגיה בשם "עקלקלות", היה לי שם סיפור שנלקח מהרומן "האלילות". הם אהבו אותו בספרא, והציעו לי לשלוח את הספר לתחרות. ואז גם נרשמתי לאיגוד, כדי להשתתף בתחרות.
כך שמה שרוצה לומר יוני, שאין לי מושג, כי אני חברה באיגוד רק מאז ספטמבר, שאז גם שלחתי את כתב בהיד לתחרות. לא יודעת אם זה טוב אור רע, או מה זה אומר על האיגוד. בכל אופן, את אגודת הסופרים, הארגון המתחרה, מאןד לא אהבתי.
נכון, יש הוצאות שלוקחות כסף על לקטורה. זו שערוריה בעיני.
היי יעל
כל מה שכתבת נכון… מאוד נכון, רק מה שברור שהחיים מפתעים.
ולכן זה סיבה להמשיך…
מתחת לכותרת -בא לי לנסות…
מזמן הפסקתי לחשוב שיש מישהו – חכם שמארגן את הפרסים…
יש שם משיהן…
וגם אני מישהו…
ולפעמים קורה משהו
שלך
חג שמח
טובה
יעל, את בעצם אומרת שגם כאן המציאות הפוליטית גברה על כל השאר. המקרה (הדי משעשע, אני חייב לציין) של הביקורת שהשתרבבה בטעות לעותק שהוחזר לך, רק מראה במקרה הזה גם מהי אותה נטייה פוליטית ומעבר לכך את השטחיות של השיקולים. חבל.
צודקת צודקת
אוי, יעל יעל, יש סופרים שהפרס מכבד אותם, משדרג אותם; ויש סופרים כמוך שמכבדים את הפרס בעצם קבלתם אותו, משדרגים אותו, את הפרס. זה המקרה שלך ושל פרס אס"י.
צריך קצת להבחין בין הפרסים.
אני סבור שבפרסים "הגדולים" — פרסי ישראל, ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר — זוכים בדרך כלל האנשים הראויים.
יתכן שבפרסים היותר "קטנים" חלה בשנים האחרונות שחיקה באיכות השופטים.
גם לאוזני מגיעות מדי פעם שמועות על הליכים לא לגמרי תקינים ב"תחרויות" כגון אלו שנוהגות ב"הארץ", אולם מה כן תקין במוסף לספרות של "הארץ"?!
בשתי האגודות, אגודת הסופרים העברים והאיגוד, ההתנוונות גדולה, ואני סבור ששני האיגודים נמצאים במצב "סופני". כנ"ל ארגון אקו"ם, שבאספות הכלליות האחרונות נראה כגן-חיות של טורפי אדם.
גיורא, כל שכתבת כאן נכון הוא, אבל עדיין החלוקה הזאת תקפה בעיניי. הנה עוד דוגמה: לדעתי, זה כבוד לפרס ברנשטיין שאתה כמסאי זכית בו, נדמה לי כשלוש פעמים. ועם זאת, יש מבקרים, ואיני רוצה להכפיש אף אחד, שבונים את עצמם מזכייה בפרס זה כאוטוריטה. הם יוצרים לעצמם ארומה של יוקרה באמצעותו. רני.
הספור שלי "עלים של חסה" זכה בתחרות הספור הקצר של "הארץ" זה היה נחמד ,מפתיע ומענין. צריך להתיחס לזה כאל ספורט. זכה -זכה לא זכה- לא צריך ! יזכו הקוראים.
אחרי ככלות הכל יצביעו הקוראים בליבם והזמן כמובן .
חנה, זה סיפור מקסים בעיניי וגם לקחנו אותו ירון ואני לאנתולוגיה שעשינו. רני.
זכיותי בפרס ברנשטיין היו לפני כ-25 שנה.
אכן זכיתי שלוש פעמים.
מאז לא התעניינתי בפרס ואינני יודע מה מצבו כיום ולכן נמנעתי מלהעיר עליו.
עבודה בעיניים זה לתת פרס ליו"ר האיגוד הנוכחי, ליו"ר האיגוד הקודם, ליו"ר אגודת הסופרים בעבר, לתת כיבודים אחד לשני כשמרבית הזוכים יודעים מראש שזכו, זאת שערוריה!.
לכותב "העבודה בעיניין":
אינני יושדע מדוע התגובה מופנית אלי.
אינני חבר האגודה או האיגוד.
בארגון אקו"ם, שבו אני מעין חבר רשום זה יותר מ-20 שנה, אין מעניקים לי זכות הצבעה למרות בקשתי. על כן אני מונע מעצמי בשלוש השנים האחרונות השתתפות בפעולותיו.
קראתי וצחקקתי.
בהזדמנות זו מוסיפה צחקוק משלי למדורה – הרכב צוות השופטים בתחרות הקצרים האחרונה של הארץ. יפתח אשכנזי, ששמו ייזכר לדראון עולם כמיזוגן שכתב טקסט דוחה במיוחד על הרחם של סופרת גלילית באצטלה של חופש הביטוי, אברי הרלינג הטבח-סופר(כאילו דא? האם שופטים בתחרות כתיבה לא נדרשים להוכיח קילומטרז' כתיבה כלשהו לפני שהם מתמנים כשופטים?) ועוד שופטת אחת, שכחתי את שמה, פרופסורית לספרות, אבל לא מהבולטות שבהן. בני ציפר ללא ספק התעלה על עצמו הפעם. היתכן שסוף סוף כותבים בעלי שיעור קומה הבינו בדיוק לאן פניו של המוסף הזה מועדות והדירו רגליים?
פרופ' יפה ברלוביץ', השופטת בפרס, היא דווקא חוקרת בולטת בתחום ספרות הנשים החלוצית בארץ-ישראל במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
העובדה שהיא אינה מיחצ"נת את עצמה אינה צריכה להפחית מיכולתה ומיושרה (שאני יודע עליו הרבה יותר משמותר לספר בפומבי).
הפוזה הפטריאכלית של 'אני יודע הרבה יותר משמותר לספר בפומבי' היא לא רק מעופשת, אלא לחלוטין לא רלוונטית יותר. רוצה- ספר, לא רוצה- אל תספר, אבל הנפנוף הזה 'יודע ושפתיי חתומות' הוא פשוט פתטי. לא מדובר בסודות לאומיים הנוגעים למפעלי טקסטיל דרומיים, ואני גם לא קונה את עניין 'לא מייחצנת את עצמה'. כשלמישהו חשוב להשמיע, הוא ימצא את הדרך. לא כל דיבור פומבי הוא יחצון.
איך את יכולה לפתוח ככה פה על אדם מכובד, שמנהל אתך דיון?
מי את בכלל?
למירי,
האמת היא שאת צריכה לבקש סליחה על גסותך כלפי.
כאשר אני מצביע על צניעותו של אדם שאני מכיר שנים רבות אני מנסה להטעים שידועים לי דברים שרשומים לזכותו בלא שהאדם שעליו מדובר רוצה לתת להם פומבי.
וכדי להעיר משהו על פרופ' יפה ברלוביץ', מן הדין שתכירי אותה כמוני. או-אז תוכלי לחלוק עלי או להסכים אתי.
.
את סופרת פעילה עשרים שנה. ייתכן ואת פשוט לא כותבת מספיק טוב?
סתם השערה. לא יודע, כזאת שאני הייתי שואל את עצמי.
לכותב לעיל : דבריך שטות
אין ספק שמשהו רקוב בביצת הסיפרות
בכל זאת, אפשרות .
אי אפשר לייצר קריירה ספרותית ארוכה תודות לקשרים. הקהל מרגיש.
ולכן מי שכן זוכה בפרסי ספרות משמעותיים, סטטיסטית, מוכשר וראוי. אולי גם היא. אבל אולי לא.
זו תגובה ממש נאיבית, הרי גם זכייה בפרסים ובתחרויות ספרותיות כרוכה לא אחת בקשרים ובהקשרים. רני.
בושה שזה המצב, בושה וחרפה, מדוע תחרויות ספרותיות אמורות להיות כרוכות בפרסים למקורבים? זה נראה לך אתי?
מדוע אתה לא כותב על כך בעיתונך?
אין זכות לציבור לדעת איך מתרחשים השקרים האלה עם הקשרים ?????
נקודתית אתה צודק.
ועדיין, אם גברת יעל ישראל פעילה עשרים שנה ולא הצליחה ל, לא פופולרית בקרב קוראים ולא עם יודעי חן ספרותי (ביקורות מעורבות, לפי עדותה) יכול להיות שהיא פשוט לא סופרת כזו מוצלחת , ושהיא לא עשתה עדיין (אולי היא עוד תעשה) משהו חשוב בספרות שהצדיק את המעמד .
זאת פשוט אופציה.
לגבי הדיון שנעשה כאן מעל הראש שלי על "הכישרון" או "חוסר הכישרון" שלי:
ממילא אין לי קשרים ומעולם לא היו לי, וממילא, כדבריי, שלחתי את ספריי רק פעמים ספורות לתחרויות, ובפעם האחרונה זה היה לפני כעשור. כידוע, פופולריות לא קשורה לאיכות. וכידוע, גם פרסים לא. יש מספיק פרסים שניתנו לאנשים חסרי כישרון לדעתי ולדעת רבים.
כך שלא אני אעיד עך כשרוני, אבל מה שכן, ברור לי שהרבה "סופרים" חסרי כל כישרון זוכים בפרסים ובפופולריות ומבכירות רבות, אז מה זה מוכיח? כלום. הכול מקריות. וקשרים. שלי תמיד אין, כי אינני מלקקת תחתים, ולא אהיה.
אני רק יכולה לשמוח על העורכים המהוללים שאהבתו את ספריי והוציאו אותם: מוקי, חנן ואלי. ואהבתם והבנתם של ספריי גם היא מתנה גדולה.
ושאלה נוספת: מי יגדיר כישרון? יש דבר כזה כישרון אבסולוטי? טעם אבסולוטי? איזה הבלים. לכן אני גם בזה לתחרויות ספרותיות. הרי זה בדחיוק כמו תחרות מלכת היופי. מי קבע שטעם של השופטים הוא הטעם ה"נכון"??
תחשוב על זה, מסייה.
וכנ"ל לגבי מבקרים. ועוד אכתוב על זה, כםי שהבטחתי כמה פעמים: על חוסר השחר של הביקורת.
אגב, זה נחשב זה שמלמדים אותי באוניברסיטה? האם זה מוכיח שעשיתי "משהו חשוב בספרות שהצדיק את המעמד"?
בוודאי שזה נחשב הכי חשוב יעל שזה ייחשב בעיניך ויש לך במה להתגאות
יעל ואלמוני, הדיון לא נעשה מעל ראשך, חלילה, הוא פונה ישיריות אלייך. ולמגיב האלמוני, כיוון שבשבילי אתה לא אלמוני כלל ולא שום פלוני ולא בן מיללַי ולא נכד גיללַי, ואת טענות הפסיב-אגרסיב הללו כבר שמעתי באוזניי, אומר לך אך זאת. אם אתה מתיימר לכתוב פרוזה, מוטב שתקרא את הפרוזה של יעל ישראל – זה יכול להועיל לך. אם מישהו נגיד נורא רוצה להשתתף בחוברת תחת הכותרת "אוונגרד" או "אלטרנטיבה", או משהו שונה מעין זה ולא נותנים לו, יקרא בספריה של יעל ישראל וייצא נשכר; אבל אם מישהו נפשו חפצה יומם ולילה בהתפתלויות ובהזדווגויות ספרותיות בהוצאות הספרים המסחריות – יתכבד ויקרא את הסופרים המוכרים ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא. חג שמח, רני.
יעל, שאלה. מצעד הפוסטים הנצפים ביותר, מתעדכן כל הזמן?
כמה צפיות צריך כדי להכנס לשם?
את מדברת על שקיפות, אז כדי להחיל אותה גם באתר בננות.
לטל,
כן, הוא מתעדכן. אבל לצערי, על פי רצונה של שירלי, המצעד לוקח את כל הצפיות של כל הפוסטים מאז ראשית בננות ביולי 07! ולכן למשל אני שם, כי אני מעלה הרבה פוסטים ויש לי די הרבה צפיות. ברור שאין כאן הרבה הגיון, כי קשה מאוד לעבור אותי, אם אני כמעט שנתיים כאן ומעלה המון פוסטיפ. או אמיר למשל, שיש לו המון כניסות, ומירי שהיא כאן מהתחלה ויש לה הרבה כניסות מהפורום קרמיקה שלה. וכו'. וכך גם היתר. רוב הנמצאים במקומות הגבוהים נמצאים כאן הרבה מאוד זמן וגם מעלים הרבה, או שיש להם צפיות ממקומות אחרים, כמו אחותי שולמית, שאל הבלוג שלה למשל מגיעים תמיד קוראים מווי נט, כי לפני שנה וחצי עשיתי עליה כתבה בווי נט, ומאז מגיעות אליה המון נשים מוכות, כל הזמן, אז למרות שהיא לא מפרסמת הרבה מאז, יש לה כל הזמן עוד ועוד כניסות. בקיצור, דברים כאלה.
גם בעיני זה טיפשי ולא נכון. וכבר ביקשתי בעבר משירלי שהלוח יתעדכן לא לפי מספר צפיות גלובלי מאז שבננות עלו, אלא כל שבוע, או חודש, ז"א, למי יש הכי הרבה צפיות כל חודש, נניח. כך היו יורדים מי שלא פירסם החודש וכו'. אבל היא טוענת שזה מסובך לעשות, או שאין לה מי שיעשה את זה, כי אין לה מתכנת. בכל אופן, את כל התלונות בעניינים מיחשוביים יש להפנות אליה. לי אין בזה מילה בכלל. בחיי.
אז יש שקיפות, אבל אין היגיון בשיטה הזו, זה נכון.
הה עכשיו הבטתי במאה הנצפים ביותר
http://blogs.bananot.co.il/topBlogers.php?orderBy=totalViews&orderBy=desc&isSearch=y
(יש הרבה יותר בלוגים בבננות, קרוב ל-500 לדעתי),
ראיתי למשל שאורי אלחייני, שאינו אלא שמעון אדף , עדיין במקום 26, למרות שלא פרסם מאז שיעא הספר. אבל יש לו צפיות מצטברות מגוגל, וכך הוא ממשיך להיות שם.
דןגמה אחרת, הפוכה, ענת פרי, חדשה למדי בננות, אבל מעלה פוסטים כמעט מדי יום, אז היא מקום 22.
האם עניין הספירה הצטברת מובן? בכל אופן, זו ספירה גלובלית מאז ההתחלה.
יעל (ובעצם גם לשירלי).
באונת מוחי הריאליסטי עלה רעיון פשוט, ונוח לתכנות:
במקום לצבור באופן מיכני את מספר הגולשים לכל הפוסטים של בלוגר (דבר שיוצר עיוות בשל הפרשי הוותק בין הבלוגרים) אפשר לקחת את מספר הגולשים לכל הפוסטים של הבלוגר ולחלק אותו במספר הפוסטים.
באופן הזה מקבלים את מספר הגולשים הממוצע של כל בלוגר, ועל-פי התוצאה הזאת אפשר לערוך את רשימת הנצפים ביותר.
ספירה כזאת היא בגדר האפשר ואין בה סיבוך תכנותי שכן כל הנתונים מצויים ממילא במערכת.
אני מציע לדון בכך ואולי לשאול לדעתם של כל משתתפי הבלוג.
יעל – אני ממש מתפלאה עלייך !
המשחק מכור? ואללה !
למה את צריכה פרס זה או אחר כשהמדד היחיד לצריך להיות הוא חשבון הבנק שלך!
כפי שציינתי קודם – אני מאוד אוהבת את הסגנון שלך. נכנסתי לכמה חנויות ספרים וביקשתי לקנות ספר שלך – באף חנות לא היה.
במקום לדאוג לתחרויות ופרסים תדאגי לעצמך בכך שאני ואחרים נוכל לקנות את הספרים. תאמיני לי – זה המדד האמיתי
(תשאלי את רם אורן – שמעולם לא קניתי ולא קראתי את ספריו)
אורנה, הספר הראשון אזל, הספר השני גם (אבל אולי הקיבוץ המאוחד ידפיסו עוד מהדורה כי לומדים אותו באוניברסיטה), והספר השלישי גם אזל, אבל אם את רוצה אותו, אנא שלחי לי מייל, אשלח לך אותו בדואר – יש לי הרבה עותקים.
אבל מה החדשות הטובות?????
הספר גם נמצא בחינם באתר שלי ב"רשימות", וכן גם הרוב המכריע של סיפורי הקובץ הראשון.
ויש ברשת גם את הרומן שכתבתי עם נולי והתפרסם בווי-נט בהמשכים. גם הוא ברשת. אני בעד להעלות ספרים לרשת. הכי פשוט. אז בעצם לא אזל. חוץ מהספר השני, כל שלושת ספריי האחרים הם ברשת, זמינים להורדה לכל אחד.
ואת יודעת מה? להגיד לך כמה הרווחתי על ספריי? תאמיני לי, את לא רוצה לדעת. תקבלי דיכאון. שיקום הסופר שכותב בשביל כסף (חוץ מרמי אורן כמובן).
אני י ו ד ע ת שאפשר לקרוא אותך ברשת – אבל לא זו הכוונה שלי. אני מעוניינת לשלם כסף ושהסופר יהנה מכך שאני משלמת על ספריו. על פי אותו עקרון – אני לא מורידה שירים אלא קונה דיסקים. זו סריטה שכזאת.
אני לא בעד שסופר יכתוב בשביל "כסף, אבל אני כן בעד שתוצר הלואי של כתיבתו יהיה כסף – כי מה לעשות – עם זה אנחנו הולכים למכולת.
הנקודה היא מאוד בעייתית בתפיסה ולא רק של הסופרים. ישנם רופאים מוכשרים ובעלי מקצועות אחרים שלא יודעים לתרגם את מעשיהם והתרומה לחברה – לכסף וחבל שכך.צריך לשנות פרדיגמה.
איי יעל,
פשוט: הצילו
ממש עושה חשק להמשיך ולכתוב
גלית