יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אני מאלה שמסתכלים גם על איך כתוב מה שאני קוראת. כשעוד כתבנו בכתב יד, הייתי בוחנת את כתבי היד של אנשים שהתכתבתי איתם. היום אני מביטה בסוג האות ובגודל הפונט.
אז באיזה סוג אות אתם כותבים?
אני כתבתי די הרבה שנים ב"לבנים", ובשנים האחרונות החלטתי שהכי נוח לי לכתוב ב"אריאל". הוא יפה, נקי ואלגנטי מאוד. והעיקר, מאוד קל לקריאה. מה שכן, כתבי יד אני שולחת בטיימס ניו רומן. כנראה עניין של מסורת. יש משהו באות הקלאסית והמעט מעוטרת הזו שנראה מתאים לספרות. ואולי זו סתם שמרנות או תקיעות.
נדמה כאילו לבחור אות זה עניין סתמי, אבל אני מכירה אנשים שלכתיבה באות מסוימת יש משמעות מיוחדת עבורם. אני מכירה מישהו שכותב באות מרים שהיה שמה של אהובתו. אחר עבד שנים בעיתון, ולא מסוגל לראות אות אחרת חוץ מפרנק ריהל.
גודל הפונט הוא אפילו יותר קריטי מבחינתי. הפונט שלי הוא בכלל דבר שחבריי עושים ממנו צחוק. אני כותבת ב-פונט 26, כי הוא גדול ונוח. יום אחד הבנתי שאני לא בת שלוש יותר, אז למה לי לעייף את העין. אז מי שמקבל ממני טקסט בוורד בפונט ענק, די נבעת, או צוחק. ואילו אני לא מבינה מדוע אנשים מתאמצים לקרוא ולכתוב באותיות פטיט. לא חבל על העיניים?
אז בדרך כלל אני מנסה להיזכר ולהקטין פונט לפני שאני שולחת טקסט, אבל לפעמים אני שוכחת, ובתמורה מקבלת כל מיני הערות מצחיקות עד נזפניות.
עוד דבר ששמתי לב אליו, הוא שאנשים תמיד יחליפו אות ופונט לזה שהם רגילים אליו.
לאחרונה, בסדרת ריאיונות קצרים לחגים שנערכו ב"טיים אאוט", נשאלו כל מיני סופרים וידוענים אחרים באיזה אות וגודל פונט הם כותבים. לא מצאתי שם הרפתקנים. כמעט כולם משתמשים באותיות "הפופולריות" (טיימס ניו רומן, אריאל, נרקיס) וכולם כותבים בפונט קטן, גם כאלה שברור לי שעיניהן ממש מתחננות שיגדילו להן פונט.
ועוד דבר: כתב יד. כבר שנים רבות שכמעט איני כותבת בכתב יד. לפעמים לפלא לי שאני בכלל זוכרת איך מחזיקים את העט וכיצד מעבירים אותה על הנייר. שעות רבות ביום אני על המחשב, ומקלדות אני מחליפה לעיתים תכופות, כי מרוב הדפסה הפכתי למחרבת מקלדות סדרתית.
אני שואלת את עצמי אם יבוא היום שאיש לא יידע לכתוב בכתב יד. אולי כבר לא יהיה כתב יד. הרי היום אפילו בשביל להשאיר פתק אין צורך לכתוב, אפשר להשאיר הודעת קול. אפילו רשימה לסופר כבר לא צריך לעשות. אני רואה אנשים רבים בסופר מדסקסים עם בני הזוג בנייד מה לקנות. חלאס על הפתקים, היום מתייעצים און ליין.
יתרה מכך, אני כבר שכחתי מה זה לקנות בסופר. את רוב קניותיי אני עורכת בנט סל, יושבת מול המסך ובוחרת מוצרים על המסך בעזרת המקלדת והעכבר.
מה בכל זאת אני עוד רושמת בכתב יד? הקדשות בספריי. זה כן. זה עדיין לא השתנה. כמעט. כי בספר האחרון שכתבתי עם נולי שהתפרסם בווי נט, אי אפשר היה לתת הקדשה. אז תחשבו על זה. בקצב שהדברים משתנים כאן, ייתכן שבעתיד לא נוכל לתת הקדשות בספרינו בכתב יד…
אם חושבים על כך, נדמה לי שכבר שנים לא כתבתי יותר משורות ספורות בכתב יד, ואני חוששת שאולי אני כבר לא מאומנת בו. והנה, הוזמנתי לסדנה של הגרפולוגית מיכל דורון, שמנתחת כתבי יד של סופרים ומשוררים, ורוצה לנתח גם את כתב היד שלי מול תלמידיה, ומה אשלח לה? אני מרגישה שכתב ידי חלוד ולא מיומן, אחיזת העט שלי רפה ובקיצור, אינניי יודעת אם ניתוח כתב היד של אנשים כמונו, שכל היום מדפיסים וכמעט לא נגעו שנים בעט, ראוי לאיזה שהוא ניתוח. אולי כדאי שיתחילו לנתח את סוג וגודל האות שאנחנו בוחרים…
יעלה, למשוררי המקלדת יש הבדל עקרוני בין טיימס שאינו מקבל היטב ניקוד לבין לבנים ופרנק ריהל שכן. כן, הניקוד (שאינו חלק אינטגרלי מהמקלדת העברית, למרות שמדובר במעט סימנים נוספים יחסית לשפות אחרות, וזהו כמובן נושא לעצמו).
לניתוח כתב היד כל זה לא משנה כמובן.
כתבי עמוד או שניים עד שהכתיבה תרוץ ואת השלישי תני למיכל. היא מצוינת.
תודה אמיר על העצה. אעשה זאת. לא תיארתי לך שאצטרך להתאמן בכתיבה בגילי הקשיש….
עדות אישית: שירה אני כותב בפרנק ריהל גודל 16 ואכן כפי שמעיד אמיר האות הזו נוחה לניקוד. פרוזה אני כותב באותה אות בגודל 14 .
כתב היד שלי לא קריא אלא לי ולמזכירתי בעבודה והיות ואני מתקן מכתבים עשר פעמים, הדף הכתוב נראה כמו זירת התכתשות של שני כלבים שהתפלשו בבוץ.
קלות הכתיבה במחשב ומדיום האינטרנט, לדעתי גורמים לתיעוש ומיסחור הכתיבה היוצרת. והכמות כמו האסתטיות האחידה לא מעידים תמיד על שיפור באיכות ואולי להפך. במילים אחרות, הגודל כן קובע, לפחות בדרך אל ההוצאה לאור, שהרי כל אחד "יכול", במובן הטכני של המילה, לכתוב שירים או סיפורים קצרים ואפילו אוטוביאוגרפיות באמצעות מקלדת להשכיר. גם התארים משורר וסופר זולים היום להפליא.
האם מקרי הדבר שג.ק. רולינס שכתבה אוקינוסים של מילים תוך שנים ספורות ועוד ידה נטויה (מודה שלא קראתי אף ספר בסידרה של הארי פוטר ואיני מביע דעה על איכות כתיבתה) היא גיבורת תרבות הספר של דור האינטרנט ?
האם מקרי הדבר שתנאי הכרחי לכך שספר היוצא לאור בימינו, יקרא יצירת מופת הוא שיהיו בו לפחות שש מאות עמודים?
(אהוד, קבל חיזוק: ג. ק. רולינג לא שווה את הנייר עליו מדפיסים אותה).
חוץ מזה, אתה צודק, אין ספק שהמחשב גרם לריבוי הכותבים והספרים (לא אגיד גרפומנים).
מה שכן, דווקא בזכות המחשבאני עורכת את עצמי או אחרים המון פעמים. זה הרבה יותר נוח.
אריאל לפרוזה, פרנקריהל לשירה. ולא כולם צדיקים כמוך שכותבים ב-26, אז אני תמיד מגדילה את התצוגה ל-150 לפחות. לעומת זאת כתב יד – אני מאוהבת בכתב ידי ובפעולת הכתיבה ואני כותבת הכול (שירים וסיפורים) קודם במחברות. ההקלדה אחר כך היא גם שלב בעריכה.
לי יקירתי, את צדיקה בסדום. כולם שולחים לי אותיות פטיט לעריכה.
אף כי אני, כנראה, איש המחשבים הוותיק ביותר (מ-1966), אני עדיין כותב את הכל כתיבה ראשונה בכתב-יד, ורק אחר-כך מקליד למחשב.
יש סוג של בקרה בכתב-יד, שכמעט אינו אפשרי בכתיבה ישירה למחשב.
כמי שמנקד בעצמי את שירי ואת תרגומי השירה עלי לציין שהניקוד בכתב-יד ממש הוא מעין פעולה תעסוקתית נעימה להפליא.
הפונט (טיימס או פרנקריהל)נקבע בדרך כלל על-פי אופי הצג: יש צגים שבהם נוח יותר לראות פרנקריהל ויש צגים שבהם הרומן נראה טוב יותר – 14 עד 16 פונקט.
לעתים, וילנה עושה יפה את העבודה אם הוא בגודל 14-15 פונקט — יש בו כובד קלסי נעים.
אחד הסודות היותר חשובים בקביעת הגודל הוא קביעת הרווח. נעים מאוד לכתוב רומן ב-14 פונקט, אולם הרווח צריך להיות לפחות 19-20 פונקט.
גיורא גיורא, 42 שנים במחשב ועדיין כותב בכתב יד? איך זה ייתכן? אני משנת 87, במחשב הראשון שלי, לא ראיתי יותר נייר. וכמה שמחתי שב-89 נדמה לי עברו בעל המשמר סופית למחשב. אוח, זוכר את תוכנת תמר ותוכנת הדואר שלה? זה היה בשבילי הגשמת תפילה. לא ללכת למערכת ולשלוח כתבות במודם. איזה אושר זה היה.
יעלה, עיתונים כתובים בפרנקרהיל וכנראה שזו האות הנוחה ביותר לקריאתם. אני את כתבי היד שלי וגם כאן בבלוג כותבת בטיימס ניו רומן. למה? כי זו בעיני אות יפה במיוחד. נכון שכתוב אל תסתכל בקנקן.. אבל אני תמיד בוחרת דברים לפי צורתם החיצונית. הכל, אפילו מכשירי חשמל, שלא לדבר על גברים. את לא יודעת כמה טעויות כבר עשיתי בגלל זה ומה לעשות, הילדה לא לומדת.:)
נעמית, בדיוק הצעתי לריקי לחפש לה גופן יפה, וזה נשמע לי פתאום כמו שרירן יפה. אין בררה, אצלנו עובדים רק ההורמונים, בכל דבר.
לא חשבתי על זה, אבל באמת לבחירת האות יש משמעות, }אני למשל לא אבחר לעולם בנרקיס, נרקיס עצמו לימד אותי באיזה גלגול גרפיקה ולא אהבתיו בלשון המעטה,} הגודל, הצורה מצביעים על תכונות, צריך להתעמק בזה
(מי זה הנרקיס הזה? סיקרנת אותי).
יעל
אף פעם לא חשבתי על זה, אבל אני מסתכלת על מה שצורת האותיות משדרת לי, אם זה עושה לי קר מידי, או מנוכר, או עגול ומושך לקריאה. אבל בכתיבה רגילה, תגובות או מיילים, אני פשוט נשארת במה שיש (כמו עכשיו)
כן, אני מודה שזה קצת ביזארי, אבל עובדה שאותיות מעבירות תחושות חמות או מנוכרות.
היי יעל
אני מ- או- ה- בת בך, היכולת שלך להביא את עצמך, את האמירה שבתוך האמירה, את
נסיכת הבלוגריות,
אני אומרת נסיכה, כי מלכה אין בה שובבות היא כבר מכובדת,
להתראות נסיכה שלי
טובה
מתוקתי טובה הנצחית והיפה והטובה והחכמה, איזה מילים מתוקות ממך, אני מתה.
איזה פוסט (רשומה ? ) חמוד/ה
יו יעל אני מוכרחה גם לשים לב לענין הזה של הגופן , כי עד עכשיו הלכתי עם ברירת המחדל או אם מה שמקבל ניקוד , בלי באמת לדעת את שם הגופן. (פונט באידיש זה נשמע יותר טוב אבל משהו אחר בכלל: פוּנט – לירה, כסף מנייר)
ואני לעומתך כל הזמן עם עט ביד ורון בלב 🙂
חחחחח ריקי, פונט זה טוב, בהגייה של כסף אידישאי.
ולכי לגופנים, חפשי לך גופן יפה. (איך נשמע טוב ,אה? גופן יפה. נשמע כמו שרירן.)