מלאכת החיים

היד קלה, אבל לשם מה?

  אני מביטה סביב במחלקה הסיעודית בבית האבות בו מאושפזת אימי. כל הזקנים משותקים חלקית, רובם חולי דמנציה, בקושי מבינים מימינים לשמאלם, מקשקשים איזו שטות לא מובנת.   אבל לפעמים משהו בהם מצטלל. הזקנה ליד אימי אמרה לי לא פעם: "אני רוצה למות ולא נותנים לי למות." היא קובלת על הרפואה, על המשפחה, שמחזיקים אותה בחיים בכוח. מכוח מה? אולי ...

קרא עוד »

להיכנס לוורידים

    הרבה דובר כאן לאחרונה על דו שיח בפוסטים, על תגובות פולשניות או אלימות או לא נעימות לכותב הפוסט, ועוד. רבות אני מתחבטת בכך בעצמי. מהם הגבולות. מתי זה פולשני ואישי מדי ואלים, ומתי זה לגיטימי.   אז עכשיו אומר את דעתי האישית. יהיו שיסכימו איתה, יהיו שלא. אני בטוחה שרבים יכעסו עלי, אבל אומר את דעתי בכל זאת.   ...

קרא עוד »

אימא

    לאביטל, ולכל הנשים שלא זכו לאהבת אם לפעמים, כשאני אומרת לחברים שאימי לא אהבה אותי, הם אומרים לי, "לא ייתכן, זה בטח רק נדמה לך. היא בטח אהבה אותך ולא הראתה." דברים כאלה.   כאשר נתתי את הרומן השני שלי "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה, 1997) לקריאה לחברה טובה, היא הזדעזעה שהגיבורה בת ה-11 אומרת שאימה לא ...

קרא עוד »

מלחמות המשוררים

    מהצד, משוררים יקרים שלי, זה נראה די מגוחך. חייבת להתוודות. לא מבינה אף פעם על מה ולמה מתרחשות מלחמות עולם בסדק הקטן הזה שבו יושבים כמה משוררים רגוזים. אבל כנראה שגם זה חלק מן ההבדל בין הנפש המשוררית לנפש הסופרית, עליו כתבתי כאן בעבר.   ויש עוד משהו שקשור, שחשבתי עליו לאחרונה. סופרים נוטים הרבה פחות להתקבץ בחבורות, ...

קרא עוד »

החיים הטובים בגיהינום

  הייתה תקופה שהייתי מכורה לתוכנית ריאליטי מבעיתה בערוץ E, שמה "דוקטור פלסטיק", והיא מראה מספר מנתחי-על בלוס אנג"לס, ש"ניפינג  וטקאינג" את כל נשות הוליווד, הנעלות והפלבאיות, אלה שרוצות להיות כמו הכוכבות.   אבל מה שמבעית באמת בתוכנית הזו, שמנסה להראות כמה החיים יפים במערב, איזה נשים יפות יכולים המנתחים לעשות מאיתנו, זה חייהם של המנתחים עצמם.   לכאורה, מראים ...

קרא עוד »

מותו המיותר

      לעינת   ברשימה שלי על החלומות שאני מרבה לחלום על הגימנסיה, המגיבה עינת הציעה שאולי אני מרבה לחלום על המקום בגלל אותו נער שקצת התאהבתי בו, אשר התאבד.   על אף שאינני מרגישה כי זוהי הסיבה, שכן הייתה זו רק אפיזודה בכל שנות לימודיי הארוכות בגימנסיה, בכל זאת ניסיתי לחשוב עד כמה מוות כזה משפיע על נפש ...

קרא עוד »

השטיח הפרסי שלי

   לאסתי ירושלמי, שהזכירה לי את השטיחים הפרסיים היפים, באהבה  פעם אחת בלבד רבתי עם אבי. פעם אחת בכל חייו (הוא מת כשהייתי בת 34). ולא הייתה זו רק המריבה הראשונה שלנו, אלא גם מריבה שהגיע לטונים רמים. הייתי אז בת 21.   לפני כן, בנעוריי, אני הייתי נוזפת בו או צועקת עליו, והוא היה יושב אפור ונכלם על הכיסא ...

קרא עוד »

אני רואה אותה בדרך לגימנסיה

  לאמיר, עוד "ניצול" מהגימנסיה שלי (אם יש כאן עוד כאלה, נא להזדהות)   כמו כל נערה, גם אני חשבתי שכתבו את מילות השיר הזה עלי. אבל אני חשבתי את זה גם כי למדתי בבית הספר שכולם קראו לו בפשטות "הגימנסיה", גימנסיה הרצליה. אי שם בשנות השבעים, איזו תמימות. הייתי נורא קטנה כשהתחלתי ללמוד שם, בת 12, כיתה ז', חטיבת ...

קרא עוד »

זינפוביה

לצורך הדיון שהתעורר כאן לאחרונה בעניין ברית מילה, אני מביאה כאן קטע שכתבה חברתי השנונה, החכמה, המצחיקה וההורסת נולי עומר. אני נורא מזדהה עם מה שהיא כתבה  על ברית המילה, ברומן ששתינו כתבנו ,"יקירנט" (זה שפורסם בווי נט בהמשכים).   זה חלק מהדיאלוג בין גיבורי הספר, רונית הנשואה השובבה, ואלונה, שמודה שהיא אישה ולא אלון הרואה ואינו נראה. בחלק זה ...

קרא עוד »

קלון עכשיו

  קלון, עכשיו! זה המעט שאפשר לבקש ממני מזוז, או ממי  שצריך. וזה מה שכתבתי לפני שנה וחצי כמעט בעצומה של חלי  http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp "מסכימה עם כל מילה ורק עוד דבר קטן: אני דורשת שאם הוא יורשע, שיקחו ממנו את כל הפנסיות וטובות ההנאה שמעניקים לנשיאים יוצאים". הגיע הזמן לדרוש את זה. לא רוצה שהוא יעלה לי 4 מיליון ש"ח לשנה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ל