פנייה שבקשה בצידה
בהמשך לקובלנות שהושמעו כלפי המקומון העיר מרשת שוקן על שפירסם בהרחבה בוטה דברים של יצחק לאור ביקשה אשכר אלדן כהן שאציב בבלוג שלי ב"בננות" פוסט מיוחד שייועד לכל מי שרוצה לחתום על עצומת קובלנה המופנית אל כבוד השופטת בדימוס, גב' דליה דורנר, נשיאת מועצת העתונות.
על העצומה אפשר לחתום בכתובת המוצעת בקישור: http://www.atzuma.co.il/haiirlaor, שבו פרטי התלונה ונימוקיה.
הדברים הם המשך לפרסום נרחב וחסר התקדים של דברי יצחק לאור במקומון הארץ, העיר, ביום שישי, ה-7.5.10. הקישור לקובץ הכתבה המקורי הוא:
פרסום דבריו של לאור בהעיר עשוי להיחשב כהפרה בוטה של כללי האתיקה העיתונאית. השבועון התבקש לפרסם את גירסת המתלוננות, אולם בקשתן להתמודד עם דבריו של יצחק לאור בפרוטרוט נאות שיגיב כהלכה על טענותיו הבלתי פוסקות של לאור בכתבה, נדחו על-ידי השבועון. זאת העילה לפנייה אל מועצת העתונות.
אודה לכל מי שימצא לנכון לחתום על העצומה או יפנה אחרים לחתום עליה. כמו כן אני מציע לכל מי שמעוניין בכך להעתיק את הפוסט שלי ולהציב אותו בפוסט לפי בחירתו כדי להרבות את מספר התומכים בעצומה הראויה הזאת.
גיוֹרא לשׁם
20.5.10
המצב קשה גיורא. אנשי שלומו של יצחק לאור מפוזרים ונושכים כל חלקה טובה.
חלקם גם עשו בעצמם את הדברים המיוחסים ללאור. תרבות ההטרדה המינית מושרשת כאן.
והכי גרוע שגם נשים מגינות עליו.
גיורא, אתה ממש אובססיבי בעניין. לא נמאס לך?
גיורא אתה אביר!
יצחק לאור מייחל לתגובות כמו "גיורא, לא נמאס לך?"
תחשבו שלאור תוקע למישהי את הלשון לגרון מעל שלחן העבודה שלה ב"הארץ"
אבל למה ללכת רחוק, לך זה קורה או לאחותך או לביתך
ואחר כך קורא לך בשפת הנמכה והשפלה "דודה"
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/108/798.html?hp=1&loc=2&tmp=2399
גיורא, אולי במקום לשמש כל פעם שופר לכל מיני עצומות, מכתבים, פעם זה נגד מתי שמואלוף, פעם נגד אילן ברקוביץ', היום כנגד יצחק לאור ותומכיו (כולל תגובות אינסופיות שלך מתחילת הפרשה ועד עכשיו), תפשיל את השרוולים ותכתוב פוסט מנומק בנושא? ראה זאת כקריאה.
לכל המגיבים:
החלטתי להצטרף למאבק בהטרדות מיניות לא דווקא בגלל יצחק לאור.
מנעורי אני מוטרד מנחיתות מעמדן של נשים בחברה הישראלית והעולמית והדבר מציק לי.
בעבודתי הספרותית הרביתי לכתוב על מצוקתן של נשים יוצרות, הרביתי לתרגם משוררות שבעייה זו עומדת במוקד יצירתן (ובין השאר, משירת פלאת, סקסטון, ריץ', בישופ ואחרות) וסייעתי רבות למשוררות ומתרגמות בישראל הכותבות בעברית או בשפות אחרות.
בשתי יצירות שיריות גדולות שפירסמתי בשנים האחרונות ("שולי האש" ו"הנה ימים באים") כתבתי את הדברים מנקודת ראותה של אשה משום שחשבתי שזה הביטוי הנכון לבחינת המציאות, בה בעת שניסיתי לברוא עולם פיוטי שלם מנקודת ראותה של אשה. הבעיות שבהן אנחנו דנים כאן משצקפות ביצירות ההן.
בעבודתי רבת השנים בפיתוח תוכנת מחשבים הקפדנו לקיים בחברה שוויון בין נשים וגברים. בהיות הנשים שוות בכשרונן לגברים היה יתרון רב בהעסקתן משום שלא יצאו למילואים בעוד שגברים נאלצו לצאת לשבועות ארוכים.
החברה שבה עבדתי מצאה לנכון לתגמל אותן על כך וכן לאפשר להן שהייה נינוחה יותר עם ילדיהן.נבע שיום עבודה של נשים יהיה קצר בשעה מיום עבודתו של גבר, בשכר שווה בהתאם למעמד.
השקפתי ביחס למעמד נשים בחברה התחזקה עם נישואי לאשה שהיא עצמאית בדעותיה ומופלגת בכשרונותיה.
תחושותי אף התחזקו עם הולדתן של בנותי. שתיהן בעלות כשרונות יוצאי דופן ובכירות בפעילותן בתעשיית ההיי-טק בישראל.
לחשבון זה מצטרפת העובדה שאני סבן של שלוש נכדות שתחפשנה את דרכן בחיים ואני מקווה שהמכשולים שלפניהם יתיצבו יהיו נמוכים מאלה של בנות דורי.
ההטרדה המינית, בכל היבט שלה, היא אך פן אחד של היחס הבוטה והמזלזל כלפי נשים, בארץ ובעולם.
זה רק צד אחד של קיפוחן הכלכלי, הזלזול בחינוכן, הקלות שבה מנסים לחדור לפרטיותן והחרות היחסית שנוהגים בגופן ובנפשן.
צר לי מאוד שבכל העיוותים האלה נזקקים תמיד לבחינות משפטיות — היה מעשה פלילי או לא היה?
להשקפתי, את הלבטים האלה לגבי יחסי נשים וגברים צריך להפנים בהרהור מצפוני, אתי, ועדיפה ההבחנה האתית על ההזדקקות למשפט הפלילי.
זאת אכן הסיבה שהדברים האלה מציקים לי כל העת ואפשר לומר שאני "אובססיבי".
למגיב שהציע לי לכתוב פוסט שלם בעניין הצד האתי של יחסי בני אדם אני מציע, בפשטות, לקרוא "דגימה" מיצירה הספרותית ולהיווכח שבמידה לא פחותה אני ממש פטור מכתיבת פוסט מיוחד.
המסה "דינסדרלה במטבח" למשל, ראתה אור גם בבלוג הזה והמגיב מוזמן לקרוא אותה כלהכה.
אחדים מתרגומי לשירת נשים הוצבו כפוסטים בבלוג הזה.
אני מודה שבכל הצבה עמד לנגד עיני גם שיקול חברתי פומבי, שהוא, לעניות דעתי, הדבר המבדיל בין השפעתה של יצירה בספר לבין השפעתה של יצירה מוצבת בבלוג, אם כי יתכן שמדובר באותה היצירה עצמה.
ראיתי את הפוסט הזה,כלומר את הכותרת,וכבר חששתי שגם אתה,גיורא,ממרום גילך המופלג,זכית שיטרידו אותך.