בננות - בלוגים / גיורא לשם / מכתב גלוי: יהודה ויזן אל בני ציפר
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

מכתב גלוי: יהודה ויזן אל בני ציפר

 

היום נשלח אלי מכתבו של יהודה ויזן בדבר התנהגותו של אילן ברקוביץ' ברשימותיו במוסף לספרות של עתון "הארץ".
מכיוון שלמכתב חשיבות ציבורית, אני מעתיקו כאן והפוסט פתוח לכל תגובה, ובלבד שלא תחרוג מן המותר על-פי דין.
והרי המכתב:

לכבוד
מר דב אלפון, עורך עיתון "הארץ"

ומר בני ציפר, עורך מוסף "תרבות וספרות"

 

זה זמן מה מתפרסם במוסף "תרבות וספרות" טורו של המבקר אילן ברקוביץ' "משורר בשטח".

טור אשר מתיימר לשקף את ההווה של עולם הספרות, מתוך עמדה אובייקטיבית, פלורליסטית ובלתי-משוחדת.

במסגרת טורו, סוקר ברקוביץ' אירועיים ספרותיים, מפעלים תרבותיים, פסטיבלים, השקות ופרסומים עכשווים ─ וכך בעצם, משרטט לכאורה בפני הקוראים את פניה של הספרות החיה.

עם דעותיו של ברקוביץ' או על יכולתו כמבקר, אפשר בהחלט, ואף מן הראוי להתווכח, אולם כאשר אדם האמון על תפקיד כה חשוב מועל במלאכתו בכוונת זדון, מכך קשה להעלים עין.

עושה רושם, כי עיקר התנהלתו של "משורר השטח" במוסף "תרבות וספרות", תכליתה לקדם את הקריירה האישית שהלז מנסה לעשות לעצמו כמשורר.

בנסיונו להתקבל ולהתחבב על המילייה הספרותי מפרסם ברקוביץ' רשימות מסולפות, כיתתיות, משוחדות ו/או לא רלוונטיות במסווה של פלורליזם. כל זאת כדי לבוא חשבון, לחיוב או לשלילה, עם אישים בעולם הספרות, בהתאם כמובן, לצרכי הקריירה הספרותית שלו ─ וכך בעצם, מטעה את קוראיי 'תרבות וספרות' ומציג תמונת שווא של ההווה הספרותי.

התנהלותו הקלוקלת של ברקוביץ' הגיעה באחרונה לשיאה, כאשר "משורר השטח" החליט "לפסוח" על סיקורו של אירוע חשוב כ"פסטיבל ת"א לשירה" אשר נערך בתאריכים 7.8-8.8, ובו לקחו חלק למעלה מ-50 אנשי-ספרות ורוח ─  וזאת לאחר שבקשותיו החוזרות להשתתף בפסטיבל כמשורר ─ נדחו.

אין זאת הפעם הראשונה שברקוביץ' מגיב בתסכול ושלא במידה לאי-התקבלותו הספרותית, או כפי שכתב לי הוא עצמו, בטרם פרסם רשימה על אנתולוגית השירה העכשווית "חדשה" שבעריכתי: "יהודה יקירי, לא אתה ולא חבריך תימלטו מקלון בנושא העלמת שיר/ים שלי מהאנתולוגיה שלך."

מן הראוי לציין, כי התבטאויות כוחניות מאין אלו, הינן דבר-מה שגרתי בהתנהלותו הלא-כשרה של "משורר השטח", ואך מפאת כבודו של זה, אינני מביא בתוכן המכתב מבחר ציטוטים "מובחר", שהוצג בפני בידי מגוון לא-מצומצם של אנשי-ספרות, אשר בחרו שלא לקבל את ברקוביץ כמשורר.

אין לי ספק, כי עיתון "הארץ" בכלל ומוסף "תרבות וספרות" בפרט, אינם מעודדים התנהלות עיתונאית מסוג זה, ועל כן מצאתי לנכון להביא את העניין לידיעתכם,  בתקווה שתיתנו עליו את הדעת.
                                                                                                                             בברכה       

                                                                                                              יהודה ויזן        

 

העתקים: כלי התקשורת השונים, אנשי ספרות ומבקרים, אילן ברקוביץ' וכו'.

 

 

 

146 תגובות

  1. לא כל כך מתאים לחודש הרחמים והסליחות, כאילו, אולי נדון לכף זכות, ואיפה גם אנחנו נוהגים כמותו, אפילו בקצת, ומה על עבודה על ..

    ועוד.

    ואולי זה לחשוד בכשרים.

    ואולי לא זה הזמן.

    כלומר גם אם הוא לא פתח לנו דלת, ה' יפתח עוד דלת, אני לא לגמרי מזדהה עם הטון.
    בטוח שאפשר לשוחח בצניעות, באינטמיות , ללבן את הדברים בדרך אחרת.

    • כל שניסיתי לומר שאולי עדיף היה לא לתת לזה במה.

      ובאמת שאין לי עניין באיש מן הצדדים, לא מכירה, לא הולכת לערבי שירה, לא מתערבבת . רוב האנשים אינם מןכרים לי. אולם אינך לכתוב שירה ולהתעסק באגו ובמה שעשו לי, זה מנמיך.
      דעתי אינה רק לגבי כותבי השירה, אלה בכלל.
      אני חשה צער לאור כל הויכוחים הללו.
      צער על עם ישראל.
      באמת.
      זאת דיעה אוביקטיבית לחלוטין.

  2. אורנה מיטלמן

    אין ספק שהמכתב נכתב מתוך קינאה, והייתי חושבת שגם אתה תשים לב לזה, אבל אתה כנראה צמא לריב ומדון, אתה מת שאנשים יכנסו לכאן ויתחילו להילחם, זו צרות אופקים לא מרשימה במיוחד ומאוד מפתיעה. חשבתי שאתה מישהו אחר. בכל מקרה, ויזן הוא אחד האנשים הכי נלוזים שפגשתי. הוא לא שוה שארחיב את מילותיי, בקרוב תהיה נגדו תביעת ענק על שתירגם את אליוט ללא אישור מהוצאת הספרים FABER AND FABER, ויזן יגיע בקרוב לכלא וברקוביץ' ימשיך לכתוב על השירה, משום שכפיו נקיות ואילו ויזן גונב דעת, שקרן וגנב.

    • אורן מיטלשוונץ

      לאור הידע הרב המופגן פה בסוגייות הקוזה נוסטרה,השרשור המשפחתי,תוכניותיו ארוכות הטווח של ברקוביץ לחרוז חרוזים נוטפי מיץ מחד גיסא ורשימות האסירים העתידיות של מדינת ישראל מאידך גיסא,ראוי אולי שנשאל את הכותבת היקרה מה מעשים לו למשורר הענוג ברקוביץ בפסטיבל המשוררים
      האימתני של הפשע המאורגן שיזם ויזן?
      כלום לא ראוי היה לו למשורר וכתב הארץ
      שירחק מרחק ת"ק פרסה מהפסטיבל הנ"ל,קל וחומר,שלא יתחנן על ברכיו בדמעות שליש
      ויפציץ את המארגנים הקשוחים בבקשות
      ותחינות שיותירו לו כזרת פנאי לקרוא
      משיריו על במת הפסטיבל בעוד מארגניו קושרים קשר
      לגזול את הקופה של בתי הוצאה בקנה מידה
      בינלאומי לבל ידבק רבב של שותפות לפשע בכנף טליתו הפואטית חס ושלום? ועל הרגישות הפואטית מה? ושמו הטוב כעיתונאי? והעדנה הפואטית המולדת,מה יהא עליה במפגש עם החספוס הויזני הממוקד? הלא רגישות זו עלולה להימעך כתפוז רקוב,חס ושלום! ועלינו,הקוראים, יוטל העונש: שתיית רכז תפוזים ברקוביצ'י מפוגל.
      האירי את עינינו,מיטלמן היקרה,בסוגיות אלו,ורווח לכולנו.

    • גם אני חשבתי שהוא מישו אחר, עד שהגיע לבבנות.
      כאן רואים דברים אחרים.

  3. בל נשכח אין ויזן התעלל בנפשי, יש לו נטיה לא לכבד בני אדם, הוא בא ממשפחת פשע והתחבר עם פושעים כגבריאל מוקד. דרכו מסולפת ולא ישרה. כמו כן הוא מנצל נשים פוגע ומשפיל, חברו הטוב ביותר עודד כרמלי כבר מזמן נטש אותו, וזאת ההוכחה הטובה ביותר המעידה על אופיו הנחות.

    • באשר ליחזקאל נפשי אני מרגיש את עצמי נקי מכל נקיפת מצפון.
      את אשר היה לי להעיר בקשר לרשימה שפורסמה על נפשי ב"כתם", אמרתי את דעתי ליהודה ויזן, למשה גנן וליחזקאל נפשי עצמו.
      בכך, נדמה לי, מלאתי את תפקידי על הצד היותר טוב.

  4. ויזן הוא רשע שנולד למשפחת פושעים והתחנך בבית מדרשו של נוכל וניזון בעיקר ממכתבים כאלה. אתמול התפרסמו שירים שלו ואף אחד לא הביט בהם. הוא ניזון ממכתבי שינאה. הוא איש של שינאה, בקרוב ימוצה עמו הדין.

    • יהודים רחמו! זה חודש הרחמים והסליחות!עווינו,פשענו,תיעתענו,לא הזמנו (עיתונאי חרזן בעל דיפלום) לא נסקרנו,לא הזמנו פקיד חרזן,לא תוקצבנו,
      התייחסנו רע לגראפומאניות שצבאו עלינו,
      היינו סלקטיביים,ביקורות בלתי מפרגנות בעליל כתבנו,בלחצים עמדנו,סלחו לנו,מחלו לנו,כפרו לנו,ניטיב את דרכינו
      כי יש לנו פה ממי ללמוד איך משיגים תקציבי עתק – ואז לא נשתייך פתאום למשפחת פשע,נשים יעידו פה בבלוג על אבירותנו העילאית,תביעות עתק לא נקבל,ולבור הכלא לא ישליכונו,אמן.

  5. אני מבקש להסב את תשומת לבם של המגיבים לכך שהמכתב עוסק בהתנהלותו הביקורתית של אילן ברקוביץ' ולא במעשיו או מחדליו של יהודה ויזן.
    אני עצמי אינני צד לדיון הזה.
    כבעל הבלוג סברתי שיש מקום לפרסם תלונה של איש ספרות אחד על איש ספרות אחר.
    כאשר לי עצמי היתה תלונה לגבי דברים שנעשו במוסף הספרות של "הארץ" (ובהחלט לא היה מדובר בעניין שנגע לי אישית) היו בלוגים אחדים שמצאו לנכון לפרסם את מכתבי, וכך אני עושה כעת.

  6. גיורא, אתה חייב להבין שעמדתך היא חלק מתרבות הרייטינג שאין בה שום עמדה מוסרית. לא איכפת לך אם מישהו נפגע מכך, לא איכפת לך שויזן בכלל לא איש ספרות אלא רוכב על השירה למען פרסום. העיקר שיכנסו לבלוג שלך. זו תרבות רייטינג. והיא עצובה מאוד.

  7. תרבות הרייטינג היא פרסום כל דבר למטרת תשומת לב. לא משנה מה תוכנו, רע או טוב, מועיל או משחית, וכך יהודה ויזן צומח מתוך הביצה הסרוחה הזאת של עולם השירה וכך אתה גיורא משתף עמו פעולה.

  8. לכל המגיבים:
    אני סבור שתלונה על התנהלות ביקורתית ראויה לפרסום ואין בכך שום עניין של רייטינג.
    ומן המגיבים אבקש להבין דבר אחד: מכיוון שכל מה שויזן פירסם עד היום גלוי לעיני, שיפוטי לגבי דבריו מתבסס על נתונים יותר בדוקים מאשר תגובות של אלמונים שאינני יודע עליהם דבר.

  9. מי זה ויזן הנל?

  10. האשם העיקרי במעמדו האנומלי של אילן ברקוביץ' הוא כמובן עורך המוסף בני ציפר. ציפר פשוט אוהב מכתבים מן הסוג הזה, אלה עושים לו את השבוע. לציפר מעולם לא היה עניין בספרות עברית והוא הצהיר זאת בכל פורום ובכל במה שדנה בענייני ספרות ואל תגידו לי שהוא אוהב את יהושע קנז, גם אני הייתי מאוד אוהב את קנז לוּ הוא היה מושיבי על כס עריכת הספרות ב"הארץ". במה יש לציפר עניין? קצת בספרות צרפתית בקשת שבין אנדרי ז'יד לפרנסואה מוריאק, בכל מה שכתב ברוס צ'טווין וגם קצת סלמאן רושדי, וכמובן בספּינים, בהרגזת המילייה על כל גווניו. (רק לעתים נדירות יפתיעני לטובה כמו בדיון החשוב שערך סביב ספרה הנפלא של לאה איני, "ורד הלבנון") הלכּך הֶאֱלִיהַּ את אילן בלא שום הצדקה. הרי האיש משורר בינוני מינוס ומבקר שבעיקר מבקר בערבים ספרותיים ומהגג משם חוויות שטייט במחברת, משל היה תלמיד בחטיבת הביניים. רני.

    • רן, סלח לי אך הכתיבה שלך הרבה יותר רדודה משל המשורר עליו אתה מלהג. שאגב כתיבתו טובה יותר ללא ספק מספרו האחרון של אריק א'. רן, עזוב, ותר, אתה כבר מלך הבינוניות, בגלל מפעלך המקולל בעמדה כבר אין לדעת מה טוב ומה רע בשירה העברית. מה לך ולשירה בכלל?

  11. לגיורא לשם ולרן יגיל, לצערי הרב, אין עניים המוסר או ברחמים. גם טעמם הספרותי ירוד ולצערי רן יגיל קיבל יותר מדי במות בשביל להחליט ולהכריע לטובת כל כך הרבה משוררים בינוניים. אפילו אדלהייט כבר לא מגן מספיק יציב בשביל להגן עליו מפני הבינוני ומטה. אתה הרסת את פני השירה העברית, ברקוביץ' לפחות שומר על טוהר מידות ומוכיח שהוא אינו מלוכלך ואינו פוליטיקאי כמו יגיל לשם וויזן.

  12. הקינאה החלה כשהוציאו לברקוביץ' אנתולוגיה וביקורת מעולה הגיעה בעקבותיה ואז הטור. בני ישראל אינם מסוגלים לראות יותר בהצלחות של שכניהם, עליהם להרוג, לרצוח, לכרות עלי זית, להחריב כל דבר של מצויינות. הם מכתירים ראש לשועלים (יגיל)שיכתיר איזה משורר בינוני אם לא גרוע (אריק א) וכל המצויינים חייבים למות בתקווה שהדורות הבאים יטו להם חסד. המצב כל כך גרוע וזה בעיקר בזכות אנשים שנהנים ממלחמות (יגיל) והזדמנויות לנבל את הפה וללכלך.

  13. אני יודע שגיורא לשם לא צריך אותי בתפקיד עו"ד תוסיה כהן, אבל אני מזכיר לכל המגיבים שגיורא לשם הוא מבקר ומסאי של אמת, להבדיל מאילן ברקוביץ' שהוא איש של חשבונות קטנים ואני כבר צופה את התגובה שתאמר שאני כזה וזה בסדר. עם זאת, צריך הדבר להיאמר, אין טענה יותר מופרכת מזו שגיורא לשם עושה משהו למען הרייטינג. אם הרייטינג הוא בצד אחד על גדת נהר היצירה, הרי שגיורא לשם תמיד יימצא רחוק בצד השני. גיורא ורייטינג הם הפכים. רני.

  14. ישיב לי המגיב שהאשים אותי בפוליטיקה, היכן אני פוליטיקאי של ספרות?
    ישיב לי המגיב שטען כי טעמי ירוד, היכן גיליתי טעם ירוד?
    בסך הכל צריך להבחין בעובדה אחת ויחידה: בפוסט הזה ניתנה במה למי שמתלונן על מעשיו של מבקר בעתון גדול ובעל השפעה כ"הארץ".
    נותן הבמה, כלומר אנוכי, עשוי לשלם דמי עונשין בריבית דריבית על כך שנתן במה לתלונה של מי שאינו נמנה עם ממסד "הארץ"!

    • לגלית,אורנה ועדי,

      בנות ישראל הכשרות! קראתי בעניין רב את תגובתיכן כאן בבלוג,ואני מבין ואפילו יכול להזדהות במקצת עם חמת הפתנים והזעם הקדוש שמעורר בכן אותו משורר ועורך פסטיבל עול ימים! רק עניין אחד נשגב מהבנתי – תביעתכן הקולקטיבית נוטפת הריר לאסור את המשורר בנחושתיים ולכלאו בתא עינויים ימי ביניימי ו\או
      בכלא ישראלי כשר למהדרין.גם אם נסבור שמשוררות אתן,עלמותי היקרות,ויהודה המכבי של השירה העברית
      המתנערת מאשפות פסח עליכן ולא כלל
      אתכן ברשימת המשוררים בפסטיבלו- עדיין יש הגזמה פרועה בעצם השימוש
      במערכת הענישה הישראלית לצרכי פולמוס ספרותי בעניניין הכללתו או אי הכללתו של
      ברקוביץ' אדום הלחיים והתפוזי במקצת
      והכללתכן בקורפוס השירה התל אביבי.
      אשר על כן נותר העניין תמוה ודורש הסבר,אלא אם כן כוללת עיסקת המאסר
      ומרתף העינויים אתכן עצמכן במגפי סוהרות ובידיכן שוטים,מקלות של מטאטא,זרדים וכיוצא באלה מכשירי ענישה ואתן,מגיבות יקרות,חובטות בעורך הפסטיבל שסרח ופסח על ברקוביץ תוך שאתן משננות לו
      שורות נבחרות משירתו נוטפת המיץ ומשירתכן אתן.

      ואולי את,אביטל יקרה מהבלוג,את שהיית בשני צדי המתרס,הדתי והמחולן,
      תוכלי להסביר לנו מה פשר תשוקתן של בנות ישראל הכשרות והצנועות לחבוש בבית האסורים כל מה שזז,אם אך זכר הוא,ועוד בעיצומו של חודש הסליחות והרחמים?

      ואולי למרקיז דה סאד ולמרקיז דה מזוך פתרונים?

    • טעמך ה"ירוד" גיורא? אני מאוד רוצה להשיב לך על כך. טעמך ה"ירוד" מתבטא בכך שבבלוג שלך לא פרסמת דברי גרפמוניה תיכוניסטית אלא מסות חשובות ומרתקות (רק דוגמה קטנה, על יאיר הורביץ, על יהודה עמיחי, על העיר תל אביב) שהענקת לנו מתרגומיך לד"ה לורנס למשל, לסלביה פלאת למשל; שאירחת יוצרי אמת בלב רחב כמו המשורר והמתרגם משה דור, הסופר והמבקר אמנון נבות והצייר אורי ליפשיץ, ואף הענקת לנו מן המיני-אפוס המקורי שלך "הנה ימים באים". מה אומר ומה אדבר – מקבץ כזה של תגובות אוויליות לא היה כאן הרבה זמן. רני.

  15. חבר של אילן

    לכל המתקוטטים, נקריתה בדרכנו אפשרות לחזור בתשובה ולהשיל מעל עורנו אנרגיות שליליות. כרגע נודע לי שאילן שוכב על מזרן בבית חולים איכילוב לצד מיטת בנו החולה, אסף. אנא שלחו אליו אנרגיות חיוביות וקראו עבורו פרק בתהילים המתחיל במזמור לאסף. יש לנו הזדמנות לעשות מעשה טוב ולחזור בתשובה לקראת יום הכיפורים.

    • איחולי החלמה לבנו של אילן ברקוביץ'.

    • אני מקווה שהכותב לא מהתל בנו כי אין להתבדח בעיניי בנושאים שכאלה. אני מאחל לבנו הקטן של אילן החלמה מהירה ורפואה שלמה ויציאה מהירה מבית החולים. עניינים אלה חשובים המה יותר מכל אמת ספרותית. נחזור למשוגותינו ולוויכוחינו בזמנים קלים יותר. הנה פרק תהלים לקריאה:

      לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת; מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר.
      ב הוֹדִינוּ לְּךָ, אֱלֹהִים–הוֹדִינוּ, וְקָרוֹב שְׁמֶךָ; סִפְּרוּ, נִפְלְאוֹתֶיךָ.
      ג כִּי, אֶקַּח מוֹעֵד; אֲנִי, מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט.
      ד נְמֹגִים, אֶרֶץ וְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה.
      ה אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים, אַל-תָּהֹלּוּ; וְלָרְשָׁעִים, אַל-תָּרִימוּ קָרֶן.
      ו אַל-תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם; תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק.
      ז כִּי לֹא מִמּוֹצָא, וּמִמַּעֲרָב; וְלֹא, מִמִּדְבַּר הָרִים.
      ח כִּי-אֱלֹהִים שֹׁפֵט; זֶה יַשְׁפִּיל, וְזֶה יָרִים.
      ט כִּי כוֹס בְּיַד-יְהוָה, וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ– וַיַּגֵּר מִזֶּה:
      אַךְ-שְׁמָרֶיהָ, יִמְצוּ יִשְׁתּוּ; כֹּל, רִשְׁעֵי-אָרֶץ.
      י וַאֲנִי, אַגִּיד לְעֹלָם; אֲזַמְּרָה, לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
      יא וְכָל-קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ; תְּרוֹמַמְנָה, קַרְנוֹת צַדִּיק.

      תהלים עה

      רפואה שלמה.

  16. רפואה שלמה לבנו של אילן

    פרק נ'

    " מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱ‍לֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ. מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ. אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה. שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים. כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ. הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה. זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ. וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי. וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ. וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה. תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ. בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים. "

    אני שולחת לו אנרגיות חיוביות

    • זאת לא גלית וסקר, שהיא חברה טובה שלי, עלי כתבו כרצונכם, גלית פשוט מאד עסוקה ולא מגיבה כאן לאיש.

      גיורא מדובר בזיוף.

  17. לגיורא לשם היקר

    שלום גיורא. אתה מציין בפתח דבריך שלא תחרוגנה התגובות מן המותר על פי דין, ואולם עצם פרסום המכתב הוא עבירה על חוק הוצאת לשון הרע.

    מעולם לא ביקשתי מיהודה ויזן להופיע באף אירוע שהוא ארגן. האמת היא שהוא פנה אליי כדי שאשתתף בפסטיבל שלו וסירבתי מסיבות אישיות שלי. מכתבו, אם כך, מכיל שקרים והוצאת לשון הרע, דבר המהווה עבירה פלילית.

    מכיוון שאני טרוד כעת בענייני בני המאושפז במצב לא טוב בבית החולים, תוכל להרגיע את חברך יהודה ויזן ואת מגיניו כאן, אתה ורן יגיל, בכך שלא אעשה דבר.

    חשוב לי רק שהדברים יהיו ברורים: מעולם לא ביקשתי להופיע באף אירוע שיהודה ויזן אירגן, לא כמשורר, לא כמבקר ולא כתפוז. זהו שקר וכזב מוחלט ואתה נותן לכך פומבי.

    בושה וחרפה. ואתה עוד כותב שאתה בדקת. לא בדקת דבר. תתבייש לך!

    אילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".

    • אם תגובה זו היא הפירוש העדכני לחזרה בתשובה….

    • לאילן ברקוביץ' שלום.
      אינני שופטץ לפני קוראי הבלוג גירסתך מול גירסת יהודה ויזן, גירסה מול גירסה.
      באשר שני צדדים אומרים "אמת דיברתי", דבריהם עומדים זה מול זה בבלוג, ולא אני אשפוט מי דובר אמת.
      בשום מקום לא כתבתי שבדקתי את דברי ויזן או דבריך. מה שכן כתבתי הוא שמה שיהודה ויזן יצר עד כה בספרות מוכר לי יותר ממה שמוכרים לי יצירותיהם של מגיבים אלמונים שאינני יודע מיהם ומהם.
      איעחולי לבריאות בנך נאמרו ונאמרים מקרב לב.

    • למרות שזה לגיטימי,לא הייתי מציע לך לצרף תואר משורר ובעל מדור לשמך בכל תכתובת.
      יהללך זר ולא פיך.אפילו אבידן לא נהג לצרף את שם התור משורר ורשימת תאריו ותפקידיו
      לכל תכתובת.

      זוהי הערה בעלמא.תכתוב על עצמך מה שאתה רוצה,כמובן.

      • אני זוכר תקופה סוימת ב"עכשיו" שדוד היה חתום בדף חברי המערכת כ"יו"ר מערכת בין-גלקטית". אבל זה כמובן מילתא דבדיחותא מבית היוצר של מוקד-אבידן על האגו האבידני, כמו "אבידניום" והאנציקלופדיה "אבידניקה". רני.

  18. מה יש לכם אתם
    משוררים צעירים
    לבוסס רחוק
    מאומנות השיר
    לשם שמיים, על מה המדון?

    שבו נינוח על מפתן הדברים,
    תלו עינים רעבות
    בחימוקי העיר

    הגירו את מראה
    שור הבר והלוויתן.

    • פחות חשוב מי הכותב.

      - פחות חשוב מי הכותב,העיקר הוא גוף
      הדברים.כמבקר ספרות,הייתי נתון פעמים
      אחדות להתקפות קשות,שהקבילו את האישי ואת הספרותי.שלוש פעמים חפפו ההתקפות
      נסיבות קשות מאוד בחיי – אחת מהן דומה מאוד לנסיבות כאן.לא עלה על דעתי,ולא חשבתי שמן הראוי לשלוח מכרים לבקש רחמים על מצבי,ובעוד שהמתקיפים משתתקים ומשננים פרקי תהילים לשלומה של בתי ששכבה מורדמת
      ומונשמת לאחר ניתוח לא פשוט,כשהמדובר הוא בתינוקת,ליזום במסתרים התקפת מצח נוספת.
      הטכניקה הזאת של הרדמת המתקיפים,ולא חשוב אם צודקים הם או טועים, הפכה להיות דפוס בעייתי מאוד.השילוב של בקשות רחמים והתקפות חוזר על עצמו
      למרבה הצער, במקרה הנדון.אם פלוני המשורר חושק במימוש עצמי כמבקר שירת פורום,מן הראוי שיחדל לדחוק את עצמו לפורומי
      הקראת שירה שהוא עצמו אמור לבקר –
      ואם המבקר מותקף (בצדק או שלא בצדק –
      יכול להיות שכפיו נקיות והוא לא ביקש
      ולא תבע השתתפות פעילה בפסטיבל – כטענתו) מן הראוי שישיב לעניין ולא
      יעלה לדיון,אפילו אגב אורחא,את צרת נפשו.

      ועוד הערה חצי קולגיאלית אך עקרונית:
      הגילוי שלהיות מבקר בתנאיה של הספרות
      הישראלית כאן אין שום יתרון,אלא שזה מתכון לצרות ולאסון,למבקר אישית ולכתיבתו הלא ביקורתית כאחד.לא חשוב מה תכתוב,מסביבך מוסקות חביות הזפת – זאת עתיד מר ברקוביץ לגלות מהר מאוד (פליאה היא בעיני איך לא הבין זאת עד עתה).השאלה היא לא מה ביקורת כתבת
      ל פ נ י הגילוי,אלא מה תכתוב אחריו.
      אם בכלל תכתוב.אם בכלל יתנו לך לפרסם
      את הביקורת שתכתוב (והאמן לי – אני יודע על מה אני מדבר)
      זהירות,ברקוביץ!כל זכוכיות המגדלת
      מוכוונות אליך,כל מילה שאתה כותב מהשטח נשקלת במאזניים שאינך משער אודותיהם דבר.תצעק זאב זאב למרות
      שאינך רואה שום זאב,אבל הזאב מסתתר
      מתחת לשיח,קרוב מאוד אליך.

      • נו ברור שהוויזן מפעיל ככה טרור. השאלה אם הברקוביץ' והציפר יתקפלו :)

        • הו מבקר שירה,עמוס צער עולם…
          שמע נא עצת זה אחיך האדם:
          בכל ערב לך לישון מוקדם
          ואל תשכח לקחת משלשל
          ואל מול מבוקריך תתמקיין ותתפתל:
          ובראש וראשונה – דאג באקדמיה לקבל משרה
          שאם מהמדור ישליכוך ,ברעב לא תגווע!

          אל תתחמק ואל תזלזל
          קיים את העצה – כי בה כל ההבדל

          שמעון אלמקור,משורר (1966 )

          • הדבר הכי טוב בבלוגים שמתפרסמים כאן הם בהשמצות והריבים הקטנוניים של אנשי השירה.
            משעשע מאוד – בבוקר מתפייטים ובערב ריב של גן ילדים. לפחות קצת שמייח.
            אבל אולי גם עצוב.

          • לאילן ברקוביץ

            ההסתכלות שלך על מפת השירה שונה אך מיוחדת.לפניך איש לא טרח להכנס למחוזות שאתה אליהם.כצופה מהצד מה שאתה מחולל במדורך מיוחד ומעורר ענין.להוסיף לכך את שירתך שכמוה כמו נגיעות של פסנתרן.אתה נפלא. ואיחולי החלמה לבנך. וחברים יש ענין. יש היבטים שונים. אבל בל נשכח שאנחנו כדברי מנחם בגין עליו השלום.אחים.יהודים.

  19. נו באמת.
    אני תוהה אם יש משהו מגוחך יותר מכך שוויזן, שחרת על דגלו את ההתעלמות מכל כלל אתי שיש, מתלונן על האתיקה הספרותית של מישהו אחר. ואפילו התלונה עצמה היא מגוחכת, ולו בגלל שברקוביץ' דווקא התייחס לא פעם לוויזן בטור, כולל ביקורת על אותה אנתולוגיה שמוזכרת במכתב (שרוב כלי התקשורת התעלמו ממנה בשל העברות האתיות שהיו כרוכות בפרסומה).

  20. מה לנו לקרוא את "בדם קר" לקפוטֶה, נתרכז כולנו כאיש אחד ב"עלייתו השמיימה של העורך הספרותי". רני.

  21. לאורנה מיטלמן – מה יש לתבוע את ויזן על שהוא מתרגם? ירצה להוציא את תרגומיו בספר, תהיה זו התעסקות של ההוצאה שבה יוציא, אם יוציא, בעניין הזכויות.

    לגיורא – מה לך כי אתה מתעסק במלחמות בוץ של משוררים צעירים וזבי חוטם? (לא נכלל בהגדרה הזו א"ב ידידי)

    לא"ב – איחולי בריאות לבנך.

    לעניין – כנ"ל, מלחמות בוץ.

    • אחרי שסאם ישכיב אותך

      לישון,תסבירי איך זה שכולם זבי חוטם
      חוץ מברקוביץ?

      במה זכה ברקוביץ מכל היתר?

      אם נאמין לתלונה,הוא התעקש מאוד לחטוף נזלת במחיצת זבי החוטם של הפסטיבל ועורכיו.

      וד"ל

    • אך טבעי הוא שאגלה עניין במה שקורה אצל אנשים צעירים ממני. לולי התעניינתי היו מאשימים אותי באטימות!
      מלחמת בוץ? לאו דווקא. כל מה שברור לי הוא שיהודה ויזן כתב מכתב תלונה פומבי לעתון גדול ובעל השפעה (ועלול להיות ניזוק ממכתבו).
      אני עצמי הרגשתי חובה לתת פומבי למכתב (מה גם שלא היה לי כאן מניע אישי) כדי לסייע בבירור הבעייה שהוצגה במכתב.
      אם אקשיב לכל הכותבים שמבקשים בנימוקים שונים ל"השתיק" תלונות, אתן יד ליכולתו של עתון גדול להתנהג בחוזק יד ובשרירות לב.
      וכדי להבהיר היטב את עמדתי אני חוזר ומציין כי מעודי לא ביקשתי לפרסם ולו יצירה אחת במוספים לספרות של "הארץ" כי העתון מעולם לא היה לפי רוחי.
      מכתב תלונה אחד שכתבתי בשעתו לעתון דן בגסות רוח של בני ציפר בכותבו רשימת זיכרון על יעקב בסר ז"ל.

      • אני זוכרת את הרשימה הזו גיורא{על בסר} כל הכבוד שהגבת, היא היתה לעגנית ומגעילה במיוחד, היה בה טעם רב של רוע

      • גיורא, הרשה לי להצטרף לשאט הנפש שהביעה כאן חני מאותה רשימה שפורסמה על העורך והמשורר יעקב בסר המנוח. רבים היוצרים שפרסמו אצלו מראשית יצירתם, ואני כמובן זוכר את המעשה הנכון שלך אז. כן, בני ציפר עשה רעות רבות ליוצרים, מתים וחיים כאחד. מה שעצוב עוד יותר הוא שהוא הפיק, מפיק ויפיק מזה הנאה רבה. רני.

        • נכנסתי רק עכשיו וקראתי.מה שהכי בולט זה חבריו של המבקר שבאו בהמוניהם.

          מי שיש לו כל כך הרבה חברים הוא לא מבקר.

          ואני לא חבר של אף אחד פה ולא מכיר.

          • יורי, אתה מדבר שטויות

          • למה זה שטויות?

            אם למבקר יש כל כך הרבה חברים שרצים לעזור לו בעילום שם – סימן שהמבקר לא יכול לבקר אותם.ברור כמו השמש כמו שאמרו ברוסיה והתכוונו לסטאלין.

            איך זה ששמונים אחוז מהתגובות הם לטובת המבקר ונגד מי שכתב?

            אולי בישראל כוח משיכה של האדמה עובד

            בהפוך

          • הצדק איתך. מה גם שעם עבודת הצלבה צנועה, על נקלה תתאפשר ההוכחה על יחסי גומלין בסימן "כנסת ישראל". בטרם נעסוק בנקיון כפיים גורף ישקוד איש איש על מעשיו. אם אילן ברקוביץ' אכן כתב את הציטטה לעיל, ישב בסמוך לכל מיטה שיחפץ ויחשוב. "לא יחפץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו"

            לענייננו, הדבר רק מעיד על התערערות מעמדו של עיתון הארץ כדעתן סובייקטיבי, עוד הרבה לפני תקופת כהונתו של מר ברקוביץ'.

          • אברהם חזום הפיראט

            יהודה ויזן צודק.אבל הכל כבר הרוס.אולי רק בעוד מספר שנים גם יהודה וגם הקוראים יבינו שהסצינה נהרסה.משהו חדש בפתח.אבל מה שהיה לעולם לא יהיה יותר. אני לא יודע לומר אם יהודה ויזן הרס את הסצינה או אנשים אחרים מה שבטוח ליהודה ויזן היה חלק לא מבוטל בהרס.וליהודה ויזן אמירה אישית לך לחפש חברים חדשים. אולי ענת זכריה ודומות לה.חבריך הישנים כבר מזמן בחזית אחרת. הפירטים לעולם יכו שנית.ומכתבי בכי ונהי לאינקיויזטור של עיתון לא הואילו בעבר ולא יואילו בעתיד.לא למדת את זה.היכן רוח הלחימה שלך הלכה.אילן ברקוביץ לא היה מענין ולא יהיה מענין. לך הלאה. ואל תשכח זבל זבל זבל תשעים אחוז זבל מאה אחוז זבל זבל הליקון זה זבל עמדה זה זבל מעין זה זבל דקה זה זבל דור שנות השמונים זה זבל דור שנות התשעים זה זבל .והפסטיבל שאתה עצמך עשית היה זבל. המשתתפים שם היו זבל שאתה עצמך בקרת וצרחת זבל זבל זבל. תשעים אחוז זבל.

          • הפיראט השחור

            יש להמשיך את זה הלאה.חוברת הו לא קיימת. הוצאת שוקן לא קיימת. עורכי הקיבוץ המאוחד זבל. סדרת ריתמוס זבל.מוחקי התגובות זבל. מסנני התגובות זבל.בננה בלוגס זבל. ואנחנו זבובים…זבל זבל זבל. הוצאת קשב זבל.וזבל וזבל וזבל

          • בעיני מר לשם מתנהג כמו זבל

  22. אילן ברקוביץ'

    שלום גיורא. כידוע לך, המתחיל במצווה אומרים לו גמור, אז הנה, הדים למכתבו של יהודה ויזן, כפי שפורסמו ב"מעריב" של יום שישי האחרון. כל טוב לך והרבה בריאות, מאילן.

    בין השורות: אילן עומד בסערה.
    אילן ברקוביץ' סופג ביקורת נוקבת, חברי איגוד הסופרים מתכנסים בצפון, אבל הספרים יורדים לנגב וליאת קפלן עולה על תקליטור
    כרמית ספיר-ויץ | 17/10/2009 16:18
    מקלקל את השורה
    עולם השירה כמרקחה: במכתב ששלח המשורר יהודה ויזן אל מערכת "הארץ" (ולא פורסם עדיין) עם העתק בתפוצה נרחבת ליודעי ח"ן כותב ויזן: "מזה זמן מה מתפרסם במוסף 'תרבות וספרות' טורו של המבקר אילן ברקוביץ', 'משורר בשטח', טור אשר מתיימר לשקף את ההווה של עולם הספרות, מתוך עמדה אובייקטיבית, פלורליסטית ובלתי משוחדת. במסגרת טורו, סוקר ברקוביץ' אירועים ספרותיים, מפעלים תרבותיים, פסטיבלים, השקות

    ופרסומים עכשוויים – וכך בעצם משרטט לכאורה בפני הקוראים את פניה של הספרות החיה. . . עושה רושם, כי עיקר התנהלותו של'משורר השטח'. . . תכליתה לקדם את הקריירה האישית שהלז מנסה לעשות לעצמו כמשורר. . . או כפי שכתב לי הוא עצמו בטרם פרסם רשימה על אנתולוגיית השירה העכשווית 'חדשה' שבעריכתי: 'יהודה יקירי, לא אתה ולא חבריך תימלטו מקלון בנושא העלמת שיר/ים שלי מהאנתולוגיה שלך'".

    ויזן, משהו להוסיף בעל פה?
    "אני מודה לבני ציפר, עורך מדור 'תרבות וספרות' של 'הארץ', על קריאתו הרצינית במכתבי ועל תגובתו הרצינית למכתבי, וכן אני מקווה שיעמוד בהבטחתו כי בקרוב יטפל בענייני איתור השחיתויות".

    ברקוביץ', אליך.
    "אני מצר על רוח הדברים שעולה ממכתבו של יהודה ויזן ומאחל לו הצלחה רבה כמשורר וכעורך 'כתם'".

    • לאילן ברקוביץ:
      תודה על שהבאת בתגובתך את הדברים שפורסמו ב"מעריב" ביום שישי.
      בכך, אני מקווה, הפוסט הזה סייע לברר דברים עד תומם.

      • לאילן ברקוביץ'
        לא ברור לי מדוע הבאת את הכתבה הקצרה ממעריב. היא לא מבהירה האם הטענה שדרשת בתוקף לצרף את שירך לאותה אנתולוגיה היא אמת. גם לא נמסר בה מה הייתה תגובתו של ציפר על אותן טענות.
        הכתבה הזו משאירה את התהיות באותו מקום.
        בברכה
        מ.פ.

        • מ.פ, זהותך ידועה לי.

          למען הסר ספק, אחזור על דבריי. ראשית: מעולם לא ביקשתי ממר יהודה ויזן להשתתף באף אירוע שהוא ערך. הוא פנה אליי כדי שאופיע בפסטיבל תל אביב לשירה וסירבתי מסיבות אישיות.
          שנית: כל כוונתי במשפט המצוטט (שהוצא לחלוטין מהקשרו במכתב המקורי) הייתה לומר ששיר או שירים שלי היו ראויים להיכלל באנתולוגיה של כל שירה צעירה שהיא מימינו אלה. לא אכפת לי שהם לא. מעולם לא טענתי שבשל העובדה הזו אכתוב נגד יהודה ויזן או שירתו במדורי. אני כותב בדיוק לגופם של דברים. כך נהגתי לגבי האנתולוגיה שערך ויזן וכך נהגתי לגבי ספר שיריו "מבוא לאסתטיקה קלה".

          ביום שבו אעשה חשבון פוליטי לעצמי, אפסיק לכתוב את המדור.

          בברכה רבה, אילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".

        • מ.פ, זהותך ידועה לי.

          למען הסר ספק, אחזור על דבריי. ראשית: מעולם לא ביקשתי ממר יהודה ויזן להשתתף באף אירוע שהוא ערך. הוא פנה אליי כדי שאופיע בפסטיבל תל אביב לשירה וסירבתי מסיבות אישיות.
          שנית: כל כוונתי במשפט המצוטט (שהוצא לחלוטין מהקשרו במכתב המקורי) הייתה לומר ששיר או שירים שלי היו ראויים להיכלל באנתולוגיה של כל שירה צעירה שהיא מימינו אלה. לא אכפת לי שהם לא. מעולם לא טענתי שבשל העובדה הזו אכתוב נגד יהודה ויזן או שירתו במדורי. אני כותב בדיוק לגופם של דברים. כך נהגתי לגבי האנתולוגיה שערך ויזן וכך נהגתי לגבי ספר שיריו "מבוא לאסתטיקה קלה".

          ביום שבו אעשה חשבון פוליטי לעצמי, אפסיק לכתוב את המדור.

          בברכה רבה, אילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".

          • לאילן
            אני מאמין לך.
            אתה לא יודע מי אני וזה לגמרי לא חשוב. בי נשבעתי ששאלתי כי תהיתי מה האינטרס שלך להביא לכאן את הקצרצר מ"מעריב". הוא לא מוציא אותך טוב.

            או שמא יש לי בעיות בהבנת הנקרא.

            בהזדמנות זו אציין, שאני נהנה מהמדור שלך אבל לגמרי לא מבין את ההתנהלות שלך ברשת.

          • אילן ברקוביץ'

            מ.פ יקר, כשמשוררים מתחילים לדאוג לאיך הם "יוצאים", טוב או לא טוב, אז מתחילה הבעיה. לא אכפת לי איך "יצאתי". אמרתי את האמת שלי וזה הכל.

            אשר להתנהלותי ברשת, ראה למעלה.

            ותודה רבה לך על דבריך על מדורי. הוא יצא לחופשה מאונס בשל מחלת בני ואני מקווה שיחזור במהרה. אילן.

          • לאילן,
            החלמה מהירה לבנך. אני מצטער שלוקח כל כך הרבה זמן להחלמתו. אני זוכר שכתבת על כך בעת הויכוח כאן בבננות.

            אתה מבלבל בין שני דברים שונים:
            נכון, אל לא למשורר להתחשב ב"דעת הקהל" בבואו לכתוב את שירו.

            הקטע מ"מעריב" אינו שירה ולא פרי יצירתך. הבעתי פליאה על האינטרס שלך בלהביא אותו לכאן.
            אם היו מתקיפים אותי בעיתון (אני לא מדבר על ביקורת ספרותית) ומאשימים אותי בחוסר אתיקה ולבסוף משאירים (בכתבה) את העניין לא פתור.
            לא הייתי מביא את הקטע הזה לידיעת הציבור שאולי לא קרא את הידיעה.

            בברכת החלמה לילד

          • אילן ברקוביץ'

            תודה רבה על ברכת ההחלמה לבני. זה אכן לקח זמן אך הסתיים לטובה, בינתיים, גם בזכות תפילות שנישאו ממש כאן.

            אנו מחזיקים כנראה בדעות שונות. אני לא חושב שניתן להפריד בין שירתו של אדם לבין חייו, וכל מה שהוא עושה בהם, לטוב ולרע, ולכן מאמין גדול בשירה טוטאלית. אבל הנושא רחב ביותר לדיון ואני לא חושב שכאן המקום לעשותו.

            חשוב היה לי להביא כאן את הכתבה שפורסמה. אם לדעתך אני לא "יוצא" בה טוב, אז לא נורא.

            שיקולי המקצועיים הם אתיים טהורים.

            בברכה, אילן.

          • נתראה בקרוב

          • לא התברר דבר

            לא בקווי הגבול שבין המבקר למושאי ביקורתו

            לא בגבול שבין מושאי הבקורת למבקר

            לא בעניין יושרה

            ולא בעניין המגבלות שמבקר צריך לקחת על על עצמו אם הוא מבקר.

            ואפילו לא בהגדרת התפקיד – האם המבקר מבקר שירה או את חיי השירה
            (שני דברים שונים)

            ודרך אגב,באותו פסטיבל הותקף ברקוביץ קשות על ידי מבקר שירה עמית
            -באזני עורכו,בני ציפר,שהיה חלק מהפורום!

            ולגבי השמועות והידיעות שברקוביץ פונה בתחינה לכל מיני גורמים בבקשה לפרסם את שיריו-ויזן לא היחיד שדיווח בעניין זה-עניין זה חייב להיפתר.או שברקוביץ יגביל את עצמו
            באופן קיצוני בפניות,או שיחדל להיות מבקר ואז הרשות בידו לפנות לכל אדם
            ולשכנעו לפרס את שיריו-כולל אל מבוקריו לשעבר.

            והבעיה המרכזית שמתחת לפני השטח – ההרגשה והידיעה שברקוביץ משורר זוטר
            וחלש,והחשד שהמבקר רוצה לפרוץ דרך למשורר,שניהם קוראים להם ברקוביץ.

            בקיצור,העניין הוא עוד סטיכיה,עוד אנומאליה ברצף.

            והפניה אל ציפר,שהכריז פעמים אחדות שהוא מתעב את הספרות העברית ושהיא נלעגת בעיניו – שהוא הוא ישפוט ביושר,נלעגת ומופרכת יותר מכל.

            התוצאה היא רק שציפר נהנה ביתר שאת מהתבזות קולקטיבית זו של משוררים שהם מבקרים ומבקרים שהם משוררים,ולכולם אין איפה לפרסם.

          • אילן ברקוביץ'

            ג. א היקר. אשמח לקרוא מכתבים שבהם אני מתחנן לפרסם את שיריי בבמות השונות. מה דעתך לשבת ולכתוב אותם בעצמך?!

            כי אין מכתבים כאלה. לא יפה לשקר. גם לא תחת שם עט.

            דווקא העלת טענות חשובות במכתבך ולכן אמשיך להרהר בו, ברשותך.

            במיטב הברכות, אילן.

          • מכתבים לא ראיתי ולא ביקשתי לראות
            קיבלתי דיווחים רבים וחוזרים מכמה גורמים על פניות מסוג זה.

            למען הדיוק.

            אין לי סיבה לפקפק ביושרם.
            אבל הספק תמיד קיים.
            ואולי מבקר בזמנים הרעים האלה צריך להיות מעל לכל חשד.(אבל גם בזאת איני משוכנע לחלוטין),

            ועוד אדייק,מי שהתקיף אותך פומבית
            לא היה ואיננו מזוהה עם יהודה ויזן.
            הוא לא ניהל את הפורום,וכפיו נקיות.
            וגם זה למען הדיוק.

            ככה שהמצב לא פשוט

          • אילן ברקוביץ'

            המצב פשוט נפלא, ג.א. צא החוצה וראה את העולם, כמה שירה מופלאה יש בו.

            לילה טוב, מאילן.

          • לא לא לא ברקוביץ.

            המצב לא נפלא כלל.

            אל תשלה את עצמך.

            בעיקר – בתחום השירה.

            ג.א.

  23. יהודה ויזן לא סקסי ולכן לעולם לא יהיה משורר. לא יעזרו כל הסימפוזיונים, כתבי העת והפסטיבלים. לא ניתן לכתוב שירה בלי סקס אפיל. כלשהו. אפילו של אחד שאוהב עציצים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם