בננות - בלוגים / גיורא לשם / לא מוכן להסתגל לסיגל
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

לא מוכן להסתגל לסיגל

 

ביומיים האחרונים קרה דבר שלא אירע לי דוגמתו זמן רב. 
מישהו סבר, לתומו או שלא לתומו, שאני טיפש.

ומעשה שהיה כך היה.

שלחתי לאמיר אור תגובה על דברי סיגל בפוסט עדיף גיהינום של חופש מגן עדן של דום שתיקה, והמתנתי לפרסומה. תגובתי היתה חריפה למדי. בין השאר יצאתי להגנתו של חברי ורעי אמנון נבות שהותקף על-ידי סיגל כטרול בלתי נסבל. כמו כן היו בדבריה ביטויים עלובים על ספרות, שבה אין היא מבינה דבר אף כי היא נוטה להתבטא כאורקל, בתדירות כמעט גבוהה כזו של ד"ר חוה זמירי-בר.

יצאתי מתוך הנחה, שאמיר אור יתלבט הרבה בפרסום התגובה. אך סגנוני וחתימתי היו אמורים למנוע ממנו הטלת ספק בזהות המגיב.

כעבור שעות אחדות קיבלתי מאמיר אור מייל ובו כתב לי כי לפני פרסום תגובתי הוא מבקש לדעת אם אני אכן הכותב והשבתי לו במייל כי אני הוא.

כעבור זמן קצר קיבלתי מאמיר אור מייל שני שבו כתב לי כי הוא מצטער: אין ביכולתו לפרסם את תגובתי מכיוון שמחק אותה!

ובכן, על מי אמיר אור חושב שהוא "עובד"?! הוא היה יכול להימנע מפרסום התגובה בלא לשאול אותי דבר, אני, כהרגלי, הייתי "יושב לו על הזנב" כדי שיפרסם עד שהיה מודה שמחק אותה.

אולם הפעם, במובהק, היה במעשיו נסיון הטעייה. אמיר אור התבטא כמי שעומד לפרסם את התגובה בעוד שתגובתי כבר היתה מחוקה אצלו, ואם לא מחק, כתב שמחק ואגר אותה באחד מגנזכיו הממוחשבים.

תהיה מערכת התגובות ב"בננות" בעתיד אשר תהיה, התנהגות מעין זו נראית בעיני בלתי נסבלת ונלוזה. כדי שיובן מה אעשה אכתוב את כוונתי בלשון פשוטה.

כל תגובה שלי בבלוג כלשהו ב"בננות" תישמר אצלי טרם שיגורה. אם מישהו ינסה להפעיל עלי את התרגיל הנלוז הזה, תגובתי ומושׂאה בפוסט האמור יפורסמו בבלוג שלי בפוסט נפרד לרבות הסברים, ואוי לאותה הבושה!

באשר לסיגל נשאר לי דבר אחד לאומרו.

זאת הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי בתחרות ספרותית כלשהי שבה הזוכה היה אלמוני טרם בחירתו וזהותו לא נודעה למשתתפי התחרות לאחר זכייתו.

הסתר פנים כזה מעורר את החשד שעורך התחרות והזוכה אינם אלא אותו האדם עצמו, שאם לא כן לא ברורה העילה להסתר הפנים של הזוכה. ובכלל, כל התחרות הזאת נראית לאחר מעשה כתעלול מפוקפק ונלוז ואולי תכסיס לחיזוק ה"רייטינג".

 

 

 

                                         סיגל?

 

 

192 תגובות

  1. מישהו צריך להגיד לה קישתא, לא?

  2. המתפלאת מאד

    שלום גיורא
    תשובתו של אמיר מפליאה מאד, גם לא חכמה במיוחד. כל התגובות מגיעות קודם כל לדואר האלקטרוני. ולכן, גם אם בטעות התגובה נמחקה אין שום בעיה להעתיק אותה ולהוסיפה לפוסט.
    בקיצור, אוי לאותה בושה.
    ולחשוב איך הוא ניהל דיאלוגים שלמים עם "סיגל" על שיריו.
    כמה פתטי.

  3. גיורא, טעות בידייך. חבל שאתה קופץ למסקנות עלובות. החשדנות בכוונות נלוזות היא בך ומעידה עליך. לאמיר אור חשסרונות כמו לכל אדם, אך מי כמוך המבין בספרות ועולמה, היה אמור להבין שאינו עוסק בקטנות שמייחסים לו. אמיר אדם בעל יוזמה ואישיותו רבת צדדים – זה מתעתע לפעמים בעיקר עבור ה"מרובעים" שבחבורה. כוונות רעות אין לו, צורך בהתחזות אין בו – מעניין איך הצלחת לפרש את האירועים בעינך הצרה המחפשת עוול.
    גם סיגל, למרות שאינה עילוי ספרותי, שוחרת טוב.
    חבל.

  4. ועל כך נאמר יפתי סיגל סיגל. איזה עיניים בחרת לה, גיורא? ומה זה כאן מרד הנפילים?

  5. החלטתי שכדאי לסבר את העין והמוח בפרשה הזאת ועל כן אני מעתיק לתגובתי את חליפת המיילים בין אמיר אור לביני, כפי שקדמה לפרסום הפוסט שלי:
    גיורא היקר,
    למקרא התגובה האלימה, השולחת את סיגל לכל הרוחות ומוסיפה עוד כמה הפחתות בערכה,
    הייתי בטוח שזהו מתחזה, ומחקתי.
    אם זה אכן אתה, בבקשה, שלח שוב ואפרסם.

    לגופו של עניין, ובלי קשר לפועלו הספרותי א.נ. אכן פעל זמן רב בבלוגיה כטרול, ואף לא הכחיש כשעלו על זהותו.

    יום נעים
    אמיר

    In Amir Or's blog now: The Other Voices
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=4446
    "I lean against the sea at the back of my heart"
    The Museum of Time at Amir's site
    http://www.amiror.co.il/

    ++9723-5600122
    P.O.Box 6056 Tel Aviv 61060 Israel

    —– Original Message —–
    From: leschem@inter.net.il
    To: amir@helicon.org.il
    Sent: Tuesday, August 17, 2010 12:00 AM
    Subject: ,תשובה לא מזוייפת

    אמיר,
    אכן, התגובה לסיגל היתה שלי וכן דרישתי לפרסם אותה.
    גיורא

    —– הודעה מקורית —–
    מאת: Bananot mail system
    תאריך: Monday, August 16, 2010 21:41
    נושא: הודעה חדשה מבננות בלוג
    אל: "leschem@inter.net.il"

    > מאת: אמיר אור
    > דואר אלקטרוני: amir@helicon.org.il
    > תוכן המסר: גיורא היקר
    > קיבלתי מייל, כביכול ממך בעניין אמנות נבות ותגובה שכביכול שלחת אליי במענה לסיגל.
    > האתה הוא?
    > אמיר

    ‭‮

    • אין במייל הזה פרטים אישיים.
      הטלפון של הליקון לא סודי, הכתובת של הליקון לא סודית. לכן אין כאן שם דבר פסול.

  6. ל"קופץ למסקנות עלובות":
    קודם כל, אני נוהג לשבת כשאני חושב ו/או כותב, ואנני "קופץ".
    אינני יודע מי אתה ואולי אינך יודע מי אני. למרבה צרתך, אינני איש תמים ואני יודע בדרך כלל מה זומם אדם כלשהו ולמה, אם כי אני תמיד ממתין להוכחות חותכות, כפי שקרה הפעם.
    זה חודשים שאני עוקב אחרי ההתנהלות בבלוג "בננות" (וביותר מבלוג אחד) והמצב רחוק מלהרנין אותי. במה שהיה אמור להיות בלוג ספרותי (כפי שהובטח לי לפני כניסתי) החלה פה הסתערות פראית של קללות וחנופות בלא שמנהלי הבלוג, אנשים ישרי דרך ובעלי כוונות טובות, היו מסוגלים להשתלט על המהומה.
    כאשר תראה במערך התגובות שלי את התכתובת עם אמיר אור בעניין הזה, תבין גם תבין על מה יצא הקצף ומדוע לא היה מקום לתמימות.
    שים אל לבך, יכולתי לקחת את תגובתך ולהשליך אותה אל הסל. לא נהגתי כך, משום שתגובתך המוטעית להפליא מיטיבה להבהיר לחברי הבלוגייה מה אירע.

  7. גיורא, חבל מאוד שאינך מדייק.
    כתבתי לך בדיוק כך:
    "גיורא היקר,

    למקרא התגובה האלימה, השולחת את סיגל לכל הרוחות ומוסיפה עוד כמה הפחתות בערכה,
    הייתי בטוח שזהו מתחזה, ומחקתי.
    אם זה אכן אתה, בבקשה, שלח שוב ואפרסם.

    לגופו של עניין, ובלי קשר לפועלו הספרותי א.נ. אכן פעל זמן רב בבלוגיה כטרול, ואף לא הכחיש כשעלו על זהותו.

    יום נעים
    אמיר"

    יכולת לשלוח שוב, והייתי מפרסם את ההשתלחות הלא נעימה שלך, שאינה מחמיאה לך בשום צורה. העדפת להתנפח. לבריאות. אין לי זמן לדברים האלה.

    • אנחנו לא אדיוטים

      לאמיר
      אנחנו לא אדיוטים.
      כל תגובה מופיעה גם בדואר האלקטרוני שלנו ושם היא שמורה.
      קשה לי להאמין שטרחת למחוק אותה גם שם
      ואחר כך להגיע גם לדואר ש"נזרק" ולמחוק אותה גם משם.
      אנחנו אמנם לא בני אלים אבל גם לא לגמרי מטומטמים.

  8. וגיורא, למותר לציין שאתה מוזמן להכתים את בלוגך בדברים מעין אלה כאוות נפשך.

    איני חייב לפרסם אצלי שום תגובה שאינה לרוחי, גם אם היא של כבודו.

  9. אמיר,
    אכן, אנא פרסם את תגובתי לדברי סיגל. זאת תהיה ההוכחה הברורה ביותר שהודעתך כי ההודעה נמחקה היתה מפוקפקת מבחינת תוכנה, וזה ניסוח עדין.
    את התכתובת בינינו העתקתי כפי שהיא ועל כן הצבעה על אי-דיוק לכאורה תמוהה כשלעצמה.
    באשר לכשרות תחרות השירה כפי שנערכה בבלוגך נותרו בי תהיות כפי שהיו.

  10. אמיר,
    אכן, רצון בלוגך הוא כבודו ואינך חייב לפרסם תגובה כלשהי.
    ואף-על-פי-כן, מדוע כתבת לי שברצונך לפרסם את התגובה?
    כבר אמר לינקןלן: אפשר להוליך שולל את מרבית האנשים מרבית הזמן אך אי אפשר להוליך שולל את כו בנאשים במשך כל הזמן.
    אני סבור שכדאי לך לחרוט את דברי לינוקלן על לוח לבך והיו לטוטפות בין עיניך!

    • נו באמת, גיורא. קרא שוב.
      כתבתי לך שתשלח שוב, ואפרסם.

      אמנם לאחר שהאשמת אותי בחופזה בשקר אינך ראוי לשום תגובה, אבל בטרם אדיר רגליי, אענה, ולו משום שאינך היחיד שקורא את הכתוב פה.

      ובכן, לידיעה, סיגל כן מזוהה אצלי, כמו אצל איריס ואצל עוד חברים בבלוגיה. מכיוון שכך למקרא תגובתך הדי דוחה, כתוב כתבת לה שלגיורא לשם יש תגובה שאני עומד לברר אם היא שלו, וכי היא לא נעימה כלפיה. ולפיכך, אם כבר עייפה מידי מן העליהום שעשו עליה מיני טרולים ושאר קרציות, אומר לך שלא אפרסם.
      וכל כך למה טרחתי? כי מצד אחד לא רציתי לפגוע בזכותך לדעתך כחבר בלוגיה מכובד, ומצד שני לא רציתי לאפשר לך לפגוע בסיגל, במיוחד בזמן הזה כשכמה עלוקות נטפלו אליה). סיגל ענתה שאתה קטן עליה ואין לה בעיה עם כל מה שתגיד עליה. לכן החלטתי להתיר את תגובתך אבל היא כבר מחקתי עם ערימה שלמה של דברי בלע של הטרולים המוכרים פה (כן, גם מהמייל). חייב לומר שלאדם שהחיים שלו הם לא רק בננות זה קורה ממש בקלות – אני מוחק הודעות בסיטונאות.
      א ב ל – אמרתי לך במפורש שאם תשלח לי שוב את התגובה, אפרסם אותה. מה עוד?
      חושב שזהו שיא האדיבות, כי הייתי מעדיף שתגובות כאלה לא יעברו דרך הבלוג שלי.

  11. אמיר,
    ראה, אתה יכול להתפתל לכאן ולכאן, ולי זה לא משנה כלל.
    מסתבר שאינך מבין היכן היזקיך הגדולים.
    א. תחרות הכזב שערכת הורידה את הבלוגייה למדרגה נמוכה שכמותה לא ראיתי מעודי.
    ב. נסיונך ל"נער" את אמנון נבות, שיצירתו הספרותית שמה בכיס יותר מ-90% של הישגי הסופרים המשתתפים בבלוגייה הזאת (שבה הסופרים נהפכו למיעוט, בסופו של דבר).
    ג. העובדה שאני "קטן על סיגל" קטנה עלי.
    לאחר יותר משנה של בחינה מדוקדקת של דבריה הגעתי למסקנה פשוטה ביותר: או שהיא וירטואלית לחלוטין או ששומה על חברי הבלוגייה להפוך לווירטואליים בשל קיומה.
    מטבע הדברים, החלטתי לבחור באפשרות הראשונה משום שחשתי בכל רמ"ח איברי שאינני וירטואלי!

  12. אמיר,
    במחיקת תגובתי הראית אנינות נפש שלא ניכרה בך כאשר פירסמת בשנים האחרונות תגובות של אחרים, בעיקר תגובות שהיללו אותך כהילל בן שחר.

    • לא פחדתי לתקוף בפומבי ובשמי המלא את
      גרשון שקד ("לא אשנב לא כניסה צדדית",
      "מעריב ספרות" 1985),דן מירון ("החוקר כאני עליון של ספרות שלימה", "עכשיו" )1993, מנחם פרי(עשרות פעמים)וזאת בשנים שהיו אימת הספרות העברית ועל פיהם ישק דבר,ושלא לדבר על עשרות רבות של מאמרים
      לעומתיים קשים שגרמו לעורכי המוספים הספרותיים להחוויר כסיד,שהניבו מאות מכתבי קוראים נזעמים,לא נמנעתי
      מלתקוף במילים חמורות את ב י ת ההוצאה לאור ש ל י ("כתר") וזאת שלושה חודשים לפני שרומן שלי אמור היה לרדת לדפוס
      – קל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא פחדתי ואיני פוחד לא מסיגלית תהא זהותה אשר תהא ולא מאמיר אור,ואם יהיה לי דבר
      לומר עליו ברצינות אומר ברצינות ובפומבי
      אבל תחילה יתכבד ויכתוב איזה דבר רלוואנטי לדיון שאינו מתקיים בשדות הציד הנצחיים של המיסטיקה האינדיאנית
      -לא שאני מזלזל,אני כותב רק על מה שאני מבין,ומה שלא הבנתי או למדתי במהלך שלושים שנות כתיבת ביקורת ועוד שבע שנים
      של לימוד אינטנסיבי שקדם לכתיבת ביקורת,
      כבר לא אדע ולא אבין.- ולא שאני מזלזל,סיגל היקרה,בצוויחות התפעלות מכל סוג ומין,אבל נראה לי שעיסוק אינטנסיבי ויום יומי בספרות,אפילו העיסוק הזה כולל אך כתיבת תגובות בבלוגו של אור,מצריך איזה ידע ותובנה – ברגשות התפעלות אינסופיים אין דיי,זה חשוד,זה מפוקפק,
      וקו הטשטוש בין אתר של סופרים לבין
      מועדון חברתי מזמן נעלם פה.אין זו אשמתך
      כמובן,לא עכברא גנב חורא גנב.אין לי נגדך,תהיי אשר תהיי,דבר וחצי דבר -מבחינתך אני טרול – פלוני שיושב באיזה מאורה חשוכה וכותב דברי פלתסתר איומים או הוגה בספרי=כישוף עתיקים שכתבו ברנר,ברדיצ'בסקי ועגנון – שיהיה כך.
      אני,שכתבתי ופרסמתי מאות מאמרים חתומים
      הנני טרול,מבחינתך,ואילו את, שאיש אינו יודע מי את,למעט אחד שכן יודע אבל הוא לא מוכן ל'גיד,סוד כמוס, – הנך
      דמות ספרותית לגיטימיתשזכתה אפילו בפרס ראשון!.ואחרי אנומאליות כאלה אתם עוד עומדים כנדהמים ששורש יהודה רוקד לכם על גג הפח בנעליים מסומרות וכמעט נחנק מרוב צחוק?

      • אמנון ! תגובתך ריגשה אותי באופן אישי עד מאוד.

      • אין ספק שהיא נמאסה

      • לאמנון נבות,

        האם אפשר לדעת באם הקצף יצא על סיגל מדוע הזכיר האדון לשם גם את שמי? ועוד בראשית הפוסט.

        האם אין הוא מכיר בנפרדותם של אנשים. והרי את שמי אתה יכול למצוא בגוגול וגם שם אין פירוט לגבי כל מה שכתבתי.

        אולי סיגל כנתה את נבות כטרול מכיוון שנהגת להכנס לבלוג של אמיר אור לא בשמך המזוהה. אולי היה זה נכון יותר, גם אם אינך מסכים עם שירתו של אמיר אור וקורא לה שירה אינדיאנית שתנהל עימו וויכוח מושכל בנושא?

        ההתפלחות מידי פעם שלא בשמך, אינך מוסיפה לך כבוד רב.

        ולאדון גיורא לשם הנכבד, מצאתי את שמך כמגיב על מאמר של מנחם בן, או של אלי הירש מה זה משנה שני מאמרים שהכפישו את אמיר אור וברי הוא שאינך נמנה לא על שוחריו ולא על אוהדיו.

        איני נוהגת לסייר בבלוגים של אחרים, אבל לקרוא לי פוסטמה באמת שאינו מביא כבוד לאדם שטוען שעיסוקו הוא בספרות.

        כך או כך, איני אורקל, וחבל בכלל שאמיר טורח להתנצל בפניך, מה עוד שאינך שייך על מחנה אלה המעריכים את שירתו ביניהם רבים אחרים.

        נכון הוא שאמיר אור עדיין לא זכה להכרה לה הוא ראוי. אבל בתקופה פרועה זו כאשר מזכירים את ברדיצבסקי, ביאליק ואחרים ועוד מתגעגעים אליהם – האם לא הגיע הזמן לכתוב ביקורת על הסופרים הפועלים בדור הזה.

        אינך יכול להסתגל לסיגל, אבל גם לאמיר אתה לא בדיוק מסתגל וגם אלי אתה לא בדיוק מסתגל, אז אולי אדון גיורא לשם תבקר בבלוגים שבהם החברה יותר נאה בעיניך.

        ואכן בזכות דברי הכפשה אלו של אמיר זכית לכך שסוף סוף בבלוג שלך יהיו תגובות.

        אומר לך עוד משהו, מר לשם הנכבד, אין לי ספק שאם היית מקבל הערכה ממני תגובותיך היו משתנות. אבל לא זה המצב

        וכפי שכתבתי במייל לאמיר אור, צר לי אבל עם גיורא לשם אי אפשר בכלל לתקשר.
        המסקנה, אולי סיגל היא וירטואלית, אבל גם אתה לא בדיוק פתוח לאנשים אחרים.

        יש כללים להעברת ביקורת, ויצא לי להתכתש כמדומתני עם נבות, אבל איני זוכרת שהוא קרא לי פוסטמה כמוך.

        אם אתה מדבר על כבוד – לא שנעלבתי ממך, אבל הכבוד שלך נפגע, כאשר אתה מדבר בשפה כל כך נמוכה אל אישה ועוד מישהי שאינך מכיר אותה.

        ושוב, אני שואלת הכיצד השתרבב שמי לכאן? לכותרת הפוסט שלך או שמא גם אני וירטואלית.

        לגבי סיגל, אינך חייב – באמת שאינך חייב, אבל היה רצוי מאוד, כאחד שאינו מכבד ומעריך את אמיר אור שתפסיק אולי להיכנס מידי פעם לפוסט שלו, כי משעמם לך, לפי הכפשותיך כאן – איני חושבת שיש לך מה לעשות שם בכלל.

        ועכשיו כמובן שאני מחכה לשפע של נאצות וקללות ממך, כי כבר התרגלתי, לסוג התשובות האלה שלך. תשובותיך בסך הכל מעידות עליך.

        ד"ר חוה זמירי – בר

  13. סיגל,
    השקר טבוע אצלך באופן גנטי.
    מירי פליישר לא מחקה אפילו אות אחת מן התגובות שלי.
    אני מודה שחוש הריח שלי לגבי שקריך כבר נמצא על "אוטומט".
    אמיר אור "חטף" ממני ישירות משום ששיקר לי. אני לא זקוק לך, סיגל יקירתי, כדי לומר לו משהו ב"אופן עקיף". מעולם לא פחדתי להגיד לאנשים את האמת בפרצוף, וכך עשיתי גם כעת.
    מכל מקום, במרומי אלמוניותך, כל התיחסות אליך היא כמו אל אוויר מצחין.

    • הצעה ידידותית למי שנקראת סיגל
    • הצעה ידידותית למי שנקראת סיגל

      היי סיגל היות ויש סימני שאלה לגבי זותך ואווירת החשדנות רבה בבלוג כבלוגרית לטוקבקיסטי אנא קחי לך חופשה מהבלוג עד יעבור זעם ותהיה מערכת תגובות מזהה שתוכל לזהות אותך ולהפקיעך מכל ספק ענינך עובר כל פרופורציות לא זוכרת טוקבקיסט שדנים בו כל כך הרבה
      זה מוגזם קחי חופשה ונוחי וחזרי כשתהיה מערכת תגובות מזהה נוכחותך מעוררת אנרגיות לא בריאות מרבה סימני שאלה וזה לא בריא לאף אחד לא צריך להביא בגללך "משטרה חוקרת" לכל דמות חדשה לכי לדרכך ולעיסוקיך יש עוד מקומות נחמדם רשימות, דה מרקר, במה חדשהו
      חזרי כשנוכל בוודאות לזהותך במערכת תגובות מזהה או בהשקות וארועים ספרותיים
      די לסיוט הזה מה בסך הכל רצינו
      לא ראיתי שמגיבים אחרים שכאן עושים כזאת מהומה או נדבקים כאן באופן אובססיבי נוחי סיגל וקחי פסק זמן
      וחזרי כשיירגע
      זהו
      קבלי ברוח טובה מקווה שהתגובה תתפרסם

  14. התגובוןת בבלוג של מירי פליישר נמחקו שעות לאחר שסיגל הודיעה שהן נמחקו.
    מירי פליישר החליטה למחוק לאחר שלחצה של סיגל גבר.
    ושאלה: מישהו פגש כבר את איריס אליה כהן?
    התשובה מעניינת!

    • למען כבודך ראוי שגם אתה תמחק את פוסט הבושה הזה.

    • שיודעת לשאול

      לגיורא
      אף אחד לא פגש את איריס אליה ,אבל היא דמות אמיתית כנראה.
      השאלה המעניינת היא מה הקשר שלה לאמיר אור ומדוע היא היחידה שהצליחה ליצור קשרים אינטימיים עם "סיגל"

    • גיורא, בלי קשר לסיגל, אני לא מעונינת להתערב בסכסוכים.
      ומחבבת אותך כאדם. למרות שלא נפגשנו.
      אני כנראה אפגש בלי נדר עם איריס אליה כהן בקרוב ממש ואז אדווח לך.

      הרבה- טוב.

    • לאליה כהן יש ממשות בדמות תמונות ועוד.
      שירית לעומתה נדמית כאחותה התאומה של סיגל שלא הייתה ולא נבראה ואפילו לא משל הייתה. זו דעתי

    • מירי פליישר

      אכן המחיקה לא נעשתה בבת אחת בטעות . אחרי כמה שעות גיליתי שיש עוד תגובות שלא מחקתי, כך ששני הצדדים צודקים. בשמונה הודעתי שאני מוחקת ורק לקראת חצות מחקתי את הכל.
      אני מחקתי מכיון שכולכם נלחמתם אצלי זה נגד זה וגם נגד אנשים שלא הגיבו. אז זהו. אלה לא המלחמות שלי ואני גם לא כשירה לעימותים, שונאת לפגוע ונפגעת מהר.שפנה בקיצור.
      I WITHDRAW

  15. אני רוצה לשרש כאן דעה קדומה נפוצה.
    יוצרי ספרות אינם בהכרח אנשי רוח.
    יותר נכון לומר עליהם שהם אמנים.
    יתר על כן, מרובים אנשי הרוח שאינם סופרים.
    עמיחי, למשל, היה משורר נהדר אולם לא היה איש רוח.
    בובר, למשל, היה איש רוח אולם לא היה סופר.

    • גיורא, תגדיר איש רוח.
      בנוסף השגחתי בשרשורים שלמים שנכתבו בימים האחרונים כנגד המשוררת יודית שחר בבלוג של אמיר אור, בהם מושמצת שחר ללא הרף. השרשורים מתפרסמים ונמחקים. לעניות דעתי זו פעם ראשונה שדמות וירטואלית משמיצה אדם בשר ודם עם קבלות. איך זה קורה ומה הפשר.

      • אמיר וסיגל מתבדחים ללא הרף על יודית. חוסר כבוד וזילות. תלמדו מגיורא שמנסה לשמור הן על כבודו והן על כבוד המבוקר על ידו.

    • גיורא, ממליצה לך למחוק את הספקות לגבי איריס. זה פשוט מעמעם את הספק המוצדק בסיגל וחבל כי זה הפוסט הכי טוב שלך

      • מצטרף גם גיורא- הספקות לגבי איריס טיפה הזויים.
        סיגל ושירית- רובנו בספק ענק אם הן קיימות.יותר נכון- מבינים שאינן קיימות. רד מעניין איריס-
        לא מוסיף לך. התגובה היא לקריאתך בלבד ואינך חייב להעלותה

        תודה

  16. אין לי שום כוונה למחוק את הפוסט הזה.
    אכן, הפוסט מביש אך אין זאת בושתי שלי אלא בושתם של אחרים.

  17. לאביטל,
    הו, אין לי כוונה לערב אותך במה שמתרחש עתה בפוסט הזה.
    אכן, מן הראוי לשמור על כבודך בנסיבות האלה.
    אשמח מאוד אם איריס אליה כהן תתגלה כדמות בשר ודם. בעיני מוזר הדבר שעד כה לא הגיבה.

  18. למגיב אלמוני,
    מה פירוש הביטוי "היא היחידה שהצליחה ליצור קשרים אינטימיים עם 'סיגל'"?
    אינני מתכוון בהכרח למלה אינטימיים, אולם מהיכן אתה שואב את העדות שהקשרים אכן התקיימו?

    • שיודעת לשאול

      שלום גיורא
      מכיוון שאיריס אליה כהן היא דמות אמיתית,
      והיא הצהירה כאן שהיא מדברת כל יום כמעט (גם מאמריקה) עם "סיגל" ,הקשר הזה נראה לי חשוד.

    • בעניין "אינטימיים" : אני סבור שהכוונה היתה איך זה שאיריס היא היחידה שהצליחה ליצור קשר כלשהו עם סיגל , לפחות לפי טענתה.

  19. גיורא ידידי היקר,
    אנא הפסק את מחול השדים הזה.זה פשוט הזוי!
    בשבועות האחרונים אני נכנסת לבננות לעיתים נדירות ביותר, אני באמת עסוקה הרבה יותר משדימיינתי, בין היתר בגלל שספרי "מכתוב" עומד לצאת בקרוב, (אני מניחה שאתה מכיר את פרופ' חנן חבר, אתה יכול לברר את הפרטים איתו. הוא וודאי יאשר אותם),אבל אני פשוט לא מאמינה עד אנא הגיעו הספקולציות. אני אמיתית. וסיגל אמיתית. ואמיר אור אמיתי:)
    רציתי לקיים מפגש בננות בביתי בטבעון, אך לצערי, אתם רובכם תל אביבים, וכל ידידי כתבו לי שייתקשו להגיע, אז וויתרתי.

    אווירת החשדנות וחוסר האמון הרקיעה שחקים. אנא אל תתדלק אותה!
    ביום שני הקרוב אני נפגשת עם אביטל,בשש, בתל אביב,
    אולי ניפגש אנחנו שעה קודם?אולי נעשה שם מפגש בננות של פיוס והשלמה?
    תכתוב לי למייל אם תוכל.

    אנחנו מייבשים במו ידינו את המטע הפורח הזה, בחייאת.

  20. לא התיחסתי בפוסט שלי לאיריס אליה כהן.
    לאחר שתגובות אחדות הטילו ספק בקיומה, שאלתי שאלה טבעית: האם מישהו פגש אותה פנים אל פנים? זאת שאלה לגיטימית ואני מקווה שהתשובה תהיה חיובית.
    והיה, אם איריס אליה כהן היא דמות ממשית, עובדת קיומה או אי-קיומה של סיגל נעשית יותר הזויה משהיתה!
    כדי שאיש לא יטעה בכוונותי אני מצהיר בזה כי לא ארפה מן העניינים האלה עד שלא תתבהר כל האמת, לרבות בשאלת תחרות השירה.

    • גיורא, אנחנו סוברים שתחרות השירה היא פיקציה ותו לא. השירים היו גרועים והשיר הזוכה גרוע לעילא ולעילא. סיגל? מי זאת בכלל? היא לכל היותר האלטר-אגו של אמיר אור. אין לה שום קיום ממשי בעלמא כלל וכלל. אגב, אם קיימת באמת מישהי כזאת הדבר עצוב שבעתיים כי זה אומר שאין לה בכלל אישיות והיא מצייצת אחרי אמיר בכל עניין ודעה ונכונה לשרת כאותם דגים המנקים את שיני הכרישים. אבל תנוח דעתך – אין חיה כזו. צר לנו.

      • היודעים עוד יותר

        ראינו כבר שסיגל נולדה בפוסט הראשון שאמיר פרסם כאן (אם לא מחק בינתיים) והיא זו האחראית בפוסטים העוקבים לשירשורים האין סופיים בפוסטים של אמיר, בתקופה של לפני היות חוה זמירי בר .
        היא שכנה שם זמן רב ,ולאחר מכן התחילה לזלוג לפוסטים של אחרים.

        לשם הויכוח: בואו ונניח שלאמיר יש חברה אישית ושמה סיגל והוא משתמש בפרטי הביוגרפיה שלה כעדות לקיומה, או אפילו נאמר שסיגל (אם יש לו חברה כזו) היא אכן דמות אמיתית והיא מנהלת דו שיח עם ידידה האינטימי דרך הבלוג כאילו הם לא מכירים ושם היא מפארת את שירתו.

        איך שלא נסובב את זה, זה נראה רע.

        התעלומה העיקרית היא איך הצליחה איריס אליה כהן (דמות אמיתית) ליצור קשר עם סיגל הוירטואלית שנשמרה תמיד מקשר אמיתי עם חברי הבלוג.
        מה הקסם המיוחד שיש באיריס אליה שסיגל הוירטואלית הסכימה להחשף רק בפניה, ויצרה עמה קשר כל כך הדוק,שאפילו האוקיינוס לא הצליח לעצור. הן נהלו שיחות רבות (גם בסקייפ!) יצרו קשר עם הילדים ואפילו תכננו עבודה משותפת בעתיד!
        הזו סיגל שדאגה כל הזמן להשאר מאחורי הקלעים?
        מה היא החוליה החסרה?
        מי החבל המקשר ביניהן?
        תעלומה מעניינת
        תקום לתחיה בתיה גור ותכתוב את המותחן הבא:
        מאין באה
        ולאן נעלמה סיגל ווקס

    • גיורא לשם, ביקשתי ממך להסיר את הפרטים האישיים שלי מבלוגך וסירבת בשם "האותנטיות של ההתכתבות". ובכן, לידיעתך אינך רשאי לפרסם אימייל,כתבת וטלפון של אדם אחר באינטרנט. נקודה. אתה עובר עבירה.
      גם כל השאר הזוי, אבל מילא. יש בידי כל השמות של הבוחרים שבחרו בשיריה של "שירה עכשווית", אך התחרות היתה בעילום שם. עצם החשד שלך דוחה, ומי שחושב באופן כזה, בוודאי אינו אדם ישר.
      הסרחון שהסרחת פה אינו שווה משפט דיבה, או אפילו גיחוך. מה שכן שקריך יזכו אותך בחיבוקם של כמה מכפישנים אחרים.

      אני מחכה לגילוי איך ברוב ענוותי זיכיתי את עצמי במקום ראשון אינקוגניטו, ואיך גלגלתי את כספי הפרס הגדול לכיסי :)

      עשית מעצמך צחוק די עצוב.
      א.

      • קדימה פתח את הקלפים שאתה שומר קרוב לחזה ונדע שכל התחרות הזאת לא הייתה
        -כמו שחושדים רבים כאן, פיברוק אחד גדול
        ופרס לגרופי ידועה ומפורסמת שלך!

  21. לאמיר,
    כתובת האי-מייל שמסרת בתכתובת אלי, וכן מספר הטלפון ומספר תיבת הדואר הם של עמותת "הליקון".
    העמותה, כידוע, נהנית מכספי ציבור.
    על כן אינני רואה סיבה כלשהי למחוק פרטים שהם של הציבור.

  22. בבלוג של אמיר שוב התפרסמה בשמי תגובה מזוייפת, והנה היא:

    הודעה דרמתית 19/08/2010 15:14
    גיורא לשם
    אני מתנצל!
    הגיבו לגיורא לשם

    ובכן, דעו לכם: לא היה ולא נברא.
    הזייפן המטומטם גם לא ידע שמעולם לא כתבתי את המלה "דרמטית" באיות "דרמתית".
    פרט לכך, תגובותי תמיד מכילות יסוד סודי כלשהו שמאפשר לי לזהות בנקל מה זוייף ומה אותנטי, אפילו אם עברה תקופה
    ניכרת מן הכתיבה או מן הזיוף.

    • הכתיב הנכון המעודכן והפורמלי, על פי האקדמיה: דרמטית

    • מסתבך והולך

      התעלומה(?) ממשיכה:
      אמיר מפעיל את מנגנון השהיית התגובות,בדקתי.
      כלומר הוא אישר את "התגובה השיקרית" בשמו של גיורא לשם כאילו זה התנצל.
      שימו לב, במקרה זה הוא לא שאל את גיורא אם התגובה היא אכן שלו.
      מיהר להעלות אותה "למען ההיסטוריה" והצופים המזדמנים.
      והסיפור עם הטלפונים והכתובות של הליקון…
      על זה אמר המשורר: מסתבך והולך

    • אני זה שכתבתי תגובה.
      תגיד, המשפט אני מתנצל כתבת פעם בחיים?

  23. מיא אמור להתנצל?
    אני או אמיר?
    באשר לי, התנצלתי כאשר היה בכך צורך. אפשר לשלאול את חני שטרנברג, את אביטל קשת ואחרים.
    הפעם אין סיכוי שאתנצל. אין סיבה לכך.
    הצרה היא שגם אמיר אור לא יתנצל והוא יצר את כל הסיבות ההכרחיות, לרבות זיוף תגובות.

    • גם אם איריס אליה כהן מדברת בטלפון כלשהו עם "סיגל" מדי יום זה לא הופך את סיגל לדמות ממשית. מן הסתם לא חסרות מתנדבות למען שעשועים שכאלה.

    • איפוא השנינות שלי, החוכמה, הבנה בספרות ושירה. איש רוח בעל חוש הומור לעילא.
      נו, נתקעתם עם סיגל…תהנו

      • שורש אתה עדיף על סגל

        • וואי וואי וואי

          מעורר רחמים
          שימו לב ,אמיר מעלה תגובות שלו ושל "סיגל" המדברות על כך שגיורא לשם מתנצל, כשברור שזו רמאות וגיורא לשם מכחיש כל קשר "להתנצלות" .

          עד כדי כך הוא נואש!!
          האמת, זה כבר לא מצחיק. זה מפחיד

          • אמנם כך. האישיות הנחשפת לאור ההתנהגות הזאת מפחידה. מדהים עד היכן יכול אדם להגיע בשקרים ובמניפולציות אחרי שמילכד את עצמו בהתפתלויות אין-סוף והוא רק מסתבך בהן יותר ויותר.

          • התגובה לעיל היא שלי ומשקפת את פרשנותי אבל מצד שני, כיוון שאני בעילום שם הסיטואציה לא בדיוק הוגנת ולכן לא היה מקום לכתיבת הפרשנות הזו שלי.  

  24. בוא נשחק קצת. נאמר גיורא לשם אינו איש הידוע למיעוט הציבור, תמונתו אינה נישאת בגאון בבלוג בננות. גיורא אינו מעוניין להתיידע בדרכים מקובלות, אך כן מעוניין בדיאלוג וירטואלי לגיטימי עם אנשים מסויימים שמעשירים את חייו הקטנים. וכן הלאה וכן הלאה.
    מייד נחשד גיורא – כיצד יתכן שאינו רוצה להתפרסם ולהיחשף בשמו המלא? למה חשוב לו כל כך להגן על חסיון חייו הקטנים וחסרי הערך? כיצד ייתכן שגיורא מסוגל לכתוב שיר מרגש? – הרי גיורא מעולם לא קיבל לגטימציה להיותו משורר. וכן הלאה וכן הלאה.
    לך תוכיח: זונה או לא זונה.

    • נניח סיגל:היא לא ידועה, היא לא מבינה
      כלום בספרות, לא פירסמה כנראה דבר בחייה, היא כותבת מאות תגובות,
      כמעט כל יום תגובה ארוכה, מרשה לעצמה לתקוף משוררים ומבקרים ידועים בנושאים שהיא לא מבינה ולא מכירה, חושפת
      טרולים מימין ומשמאל למעלה ולמטה, נותנת עצות איך צריך לנהל בלוג סופרים,
      נוזפת בכל העולם ואשתו, משנה את דעותיה לפי הפטרון שלה פעמיים ביום, פעם לסגור
      תגובות ופעם לפתוח תגובות ופעם לסגור ולפתוח תגובות ופעם לפתוח ולסגור תגובות, יוצאת למלחמה בראש המחנה באויבי
      הבלוג, מקפיצה תגובות, אחר כך לא מקפיצה
      תגובות כי נעלבה ובלי טובות, פעם היא וירטואליה ופעם לא, אפשר לדבר אתה בסקייפ אבל לא בוידאו כי היא רגישה ופגיעה, אבל תמונות של הילדים אפשר,
      ובסוף זוכה בפרס ראשון בתחרות שירים בעילום שם שהפטרון שלה יוזם בשבילה, ולא מסרבת לכבוד אבל להזדהות מה פתאום, היא הרי וירטואליה! ותובעת התנצלות ומקבלת התנצלות מזוייפת כאילו היא אמיתית,כי היא פתאום אמיתית, נשמה, בשר ודם ולא וירטואליה. היא פגיעה! אז מה אתם רוצים ממנה? למה להפריע לה? היא המופע הכי טוב בבלוג אחרי שורש וחוה זמירי.מה רע?
      זמירי בר ולמשטינים אל תהא תקווה.

      • לשני המגיבים הקודמים

        בואו נניח שבננות בלוג הוא בלוג של פסיכולוגים, מתימטיקאים, סוציולוגים,
        ארכיאולוגים וכו'.
        תופעה כמו סיגל תהיה נסבלת? הם היו נותנים לאחת שלא מבינה כלום, אבל כלום
        בתחומים של הבלוג להשתלט, לבלבל את
        המוח, לספר סיפורים ,לתת עצות ,לחלק
        ציונים, להרגיש נפגעת, לבקש התנצלויות,לקשור חברויות, להיות בעד זה ונגד הוא, להגיד מה כן ומה לא, אבל מה אני קשורה, אני בכלל לא, ובכלל אני
        לא קיימת, זה וזה טרולים, וההוא גאון הדור ואתם שום דבר, ומבקר שירה שפרסם מאות מאמרים ומסות, בתוכן כמה מהפכניות על שירת עמיחי וזך זה סתם אחד
        פה שעושה סקנדלים, ומי זה בכלל עמיחי זך? מה הביג דיל? מה הקטע שלכם? לא קראתי ולא מעניין אותי….

        תופעת סיגל היתה אפשרית באתר רציני
        שמכבד את עצמו? מה דעתכם?

      • חחחח… והעיקר שאמנון נבות טוען שהוא לא טרול.
        התגובות שלו יותר ארוכות משל סיגל. אם יש סיגל.

  25. תחילה חשדתי שסיגל אינה יודעת לקרוא, אלא רק לכתוב. כנראה שצדקתי.
    מה שמטריד אותי כעת הוא שאמיר אור לא זו בלבד שאינו יודע לקרוא, הוא אף חדל להבחין בין ימינו לשמאלו ובין אמת לשקר.
    על מי הוא עובד?
    הוא הרי יודע היטב שלא התנצלתי בבלוג שלו בשום צורה שהיא!
    ואף-על-פי-כן, אנא, ראו את שתי התגובות האחרונות למדי בפוסט של אמיר, האחת של סיגל ושהנייה של אמיר עצמו:
    "עדיף גיהינום של חופש מגן עדן של דום שתיקה 19/08/2010 22:09
    סיגל
    מירי יקרה, עכשיו קראתי את מה שכתבת וזהה בסדר מבחינתי. גיורא בינתיים התנצל ואני מצאתי בו צד טוב ויצא דווקא פיוס, אם אתאומרת שגם הוא צדק, אז גם אני מתנצלת אבל אני שמחה שאחרי שהואשמתי בשקר יצא יושרי לאור וזה הכי כיף בעולם כי אני רגילה להתנהל בעולם שבו יושרי ידוע לכל ולכן מעולם לא יצא לי להלחם עליו והוא היה עבורי מובן מאיליו אם כי כן נהגתי לשלם על זה מחיר חברתי. הפעם נראה לי שהמלחמה על יושרי הביאה לי חברים חדשים וזה הכיף.
    אם יש לך סקייפ עם וידאו אשמח שנחליף שמות ונתראה, ומה לא במיל תגידי? כי כבר התכתבי במייל עם חברה ואחרי שכבר האמינה לי שאני אני משהו בתוכה אמר לה שוב שאני לא ישרה וממש נעלבתי. אז בלי וידאו שיראו את עיניי הישרות כשאני מדברת, אני לא מתחילה יותר קשרים!
    מה את אומרת?:)
    הגיבו לסיגל
    עדיף גיהינום של חופש מגן עדן של דום שתיקה 19/08/2010 21:41
    אמיר אור
    הי סיגל, ביקשתי מלשם להסיר את כתובת האימייל שלי, אבל הוא רק מתפתל ומיתמם. אדם שמוכן לגרום נזק לאחר רק בשביל להשיג קצת תשומת לב על שליליותו בבלוגיה, באמת לא ראוי שאתייחס אליו. מיהו – אנחנו כבר רואים.
    ואתה גיורא, למרות שהתנצלת, לא חזרת בך מדרכך הלא ישרה.
    אין לי עניין בפוסט שלך כי אין בו דבר ראוי לקריאה, ואל תפנה אליי עוד, בוודאי לא במיילים. איני מתכוון לפתוח או להגיב."

    • אם סיגל אדם אמיתי היא מאמינה שהתנצלת.
      אם אמיר לא כתב את ההתנצלות הוא גם מאמין.במיוחד אם נפגע ולא רוצה להיכנס לבלוג שלך לקרוא השמצות עליו.
      סיגל אמיתית כמו שלא, אמיר נוהג בתום לב כמו שלא.
      אם אתה מאמין לכולם ולא ממציא כלום. מה הבעיה?
      השמצות יכולות להתחיל גם מאהבה נכזבת או דחיית כתבים.
      הרי ברור ששירי סיגל זכו ברוב קולות. הם היו טובים יחסית למה שפורסם, שהיה גרוע לכל הדעות.
      אמיר אור עשה למישהו רע?
      יודית עשתה למישהו רע?
      גיורא לשם?
      סיגל?
      אמנון נבות?
      תעזבו אתכם מהכל תפרסמו דברי שיר וסיפורים ותשכחו מלהיות אנשים הוגנים . לא אתם ולא המתקיפים,מותקפים,יריבים ואוהבים. אתם לא שונים מאנשים אחרים בכלום. לא העם הנבחר באמת שלא.

      • ל"בננה":
        לאחר כתיבת מאות תגובות סיגל לא מבחינה בין התנצלות אמיתית לזיוף? איפה היא חיה? בעולם ההזיות?
        לא פסלתי את האפשרות שהיא דמות אמיתית, אך ההזקים שלה כאנונימית גדולים מנשוא.
        לא אמרתי שאמיר כתב את ההתנצלות המזוייפת אולם הוא ידע היטב שהיא מזוייפת. אם מה שעשה מכונה "תום לב", כנראה שכולנו שרויים בצרה רצינית.
        טעות אחת בידך: אנחנו שונים מאנשים אחרים. יוצרי הספרות שבנו אכן הקריבו הרבה בחייהם כדי ליצור ספרות: שעות פנאי, פרנסות מכניסות, קריירות אחרות וכו'.
        אמת היא שאיננו העם הנבחר אולם אנחנו שונים מן האחרים ביכולתנו לבטא היטב עולמות שאחרים אינם מסוגלים לבטא.
        האם אמיר עשה למישהו רע? כן!
        הוא הציג מצגי שווא, וזאת הוכח כאן שחור על-גבי לבן.
        בין השאר נחשף פה כי הוא משתמש בנכסים ציבוריים, כתא מייל, טלפון, ת"ד וכו' למטרות פרטיות.
        בסופו של דבר הוא עורך ראשי בעמותה שחלק ניכר מהכנסותיה הוא כסף ציבורי.

        • גם אני האמנתי שהתנצלת עד שלא הכחשת. לא כולם חדי הבחנה כמוך. האם כתבת לאמיר שהתגובה אינה שלך? ושימחק אותה?
          בסופו של דבר ה"עבודה" שאמיר עושה פה נועדה להגביר לקוחות להליקון… כך נראה…

        • גיורא, את העולם שאתה מבטא כרגע עדיף לא לבטא, גם לא היטב. עצובה ההתנשאות שלך. הרבה מאוד יוצרים פשוט אינם מסוגלים להתמודד כראוי עם דרישות חיים סטנדרטיים מינוס גם לו רצו מאוד. תמיד הציקה לי העובדה הזו של היות הנביא בשער חסר יכולת תפקוד בתוך העיר. זו כמובן הקצנה אבל הסתכל סביבך, הסתכל בתוכך טוב טוב – מידת התפקוד בעיר בד"כ מבשרת רעות על רמת היצירה.

        • עוד משהו.
          נכון. ערוצים מסויימים באישיות מפותחים ופתוחים לבטא מה שאחרים אינם יכולים, אבל זהו עולמו של אדם באשר הוא אדם, ושאר הערוצים האנושיים כמו כולם.
          וזה מאכזב מאוד. לא בטוח שיש מקום לחשוף אותם ו"ללכלך" את מה שאתם עושים כל כך טוב

  26. גיורא, אמיר שתל שם את הודעת ההתנצלות המזוייפת שלך בעצמו. זה הסיגנון שלו. הוא מניפולטור וסדיסט ונהנה מהכעס שלך.
    אם תסתכל באותו דף מושמץ, הוא משחק באותו משחק עם סיגל לגבי יודית שחר. הם מתלוצצים שם ארוכות עליה, מאשימים אותה בקונספירציות עלומות והודעות מתחזות. ככה נוהג אמיר חושך.
    כך הוא דורך ומועך אנשים שמפריעים לו. לזכותה של שחר יש לזקוף שהיא לא נופלת למלכודות הללו ומדלגת מעליהן באלגנטיות, ואמיר אור וסיגל נחשפים במלוא אספסופיותם המבחילה. ניתן לומר ששני אלה שרפו עצמם עד זרא במקום הזה.
    הרפה אני אומר לך, הרפה.

  27. מצאתי כמה נחמד להיות פה.
    המבקשים להתאבד מורלית, חברתית ואישית – הצטרפו נא!
    במהרה תמצאו עצמכם שקרנים, מנוולים, (לפנים היה נהוג לכנותכם בעבור נוכחותכם כאן גראפומנים המבקשים להתבלט על סתם, על חוסר הכשרון והענין בכתיבתם: תזכו בכל כינויי הגנאי, תוכלו להתחיל לתהות אם אתם אמנם קיימים, תתערער אמונכם בכם עצמכם כאנשים בעלי תרבות, הבנה, מעמד, תוכלו ליהנות מהעובדה שאינכם כל כך מקובלים בחברה – אפילו חברה סגורה ומקרית ובלתי מחייבת כמו אלה שהתאספו כאן באופן מקרי בבננות ( אך יש סיכוי שעוד מעט יתפזרו): תזומן לידכם התענוג להתווכח על דא והא, על אפלייה והתאהבויות בדמויות לא ריאליות וכו' וכו, עד גמירה, עד זרא, עד מיאוס: לבזבז זמן יקר על שטויות. ליהנות מעולם שפרצופו הולך ומיטשטש: תוכלו גם לזכות במחמאות מפוקפקות שאין להן בסיס רב במציאות עולם היצירה שלכם, וכו'.
    ועוד: תוכלו להפגין דביקותכם בכל מיני בוקי סריקי, לא לרדת מטיעון קלוקל אף על פי כן, כמי שאחזו דיבוק: לבטל את כל הבא מולכם, לגרום שהכל ישירו את שירי קוני לימל – אם הוא איננו ההוא, אז מי הוא בכלל? בסוף הכל יתחילו להטיל ספק בעצם קיומם, כי כידוע כל הכותב כאן הוא איננו ההוא, ( ואז מי ההוא בכלל, כדבר אחד הפוסטים של כותבת לא-קיימת כלשהי): ואם תכתבו כאן, אפילו לא תצטרכו להזדהות, כדי להגביר את אי-קיומכם.
    תוכלו לקרוא שעות תגובות של בוקי-סריקי ולהתמלא בהן לארוחת הערב. לתיאבון!

    • כמעט כמעט, אם כל מה שנכתב והשתלשל כאן בבלוגיה לא היה ממשי ועצוב, אפשר היה לומר שהכל היה כדאי בכדי לקרוא את התגובה המוצלחת הזאת של מ. ג.
      שאפו

  28. אינני מגיב עוד בבלוגו של אמיר אור משום שביקש ממני לא להגיב עוד בבלוגו.
    רצונו של בעל הבית כבודו.
    לבעלי הקיבה העדינה ולחסידי התקינות הפוליטית אני מציע שיחזרו הביתה ויתכסו בשמיכה. אי-רצונם להבחין בין טוב לרע מעיד על חייהם בגן-עדן של שוטים.

    • בלוגרית לשעבר

      גיורא שלום
      אתה אדם רציני
      החיים קצרים כ"כ
      האם כדאי לבזבז זמן יקר וכוחות נפש
      על מענה לכל גיבובי הנחמדות המזוייפים המאפיינים את המקום הזה?
      כעצה ידידותית – כדאי להשקיע זמן וכוחות יצירהבמקומות הראויים לכך.
      קיומה ההזוי של סיגל אינו מעלה ואינו מוריד ורקמשתף אותך בטלנובלה מגוחכת.

  29. תחילת ה"תגרה" בהתקפה פרועה של אמיר את סיגל על חברי ורעי, אמנון נבות.
    למרות שמדובר בבלוג שבו כולם מטיפים ברוב מתיקות ל"אחוות בננות" לא יכולתי לעמוד מן הצד כאשר טפטפו פה רעל על איש ספרות בעל הישגים מוכחים בפרזה ובביקורת ספרות.
    השאלה "למה לך, גיורא, לבזבז זמן יקר על דברים כאלה" אינה במקומה.
    העומד מן הצד נהפך להיות משת"פ להתנהגות בזויה ונלוזה.
    לצערי, נוכחתי לדעת שאפילו דבר בסיסי כהגינות בוויכוח וב"תגרה" אינם מכובדים על-ידי אחד הצדדים.
    עשיתי די צורכי בהפניית תשומת הלב לקלקולים המוסריים שהתגלו במהלך הדברים.

  30. רבותי הבלוגים והמגיבים,
    אנא, הציצו בבלוגו של אמיר אור, בפוסט:
    "עדיף גיהינום של חופש מגן עדן של דום שתיקה".
    כדי להשכיח את תעתועי העיוועים שבהם נקט במהלכו של הוויכוח אתי הוא מחק את כל התגובות!
    אכן, זו אמת וזה שכרה!

  31. לתגובתי האחרונה:
    בשורה הראשונה צ"ל "הבלוגרים".

    • חחחח…. רואים למר אלגנטוס את כתמי הזיעה בבתי השחי. יש לו בעיה הוא שקוף בבלוגיה. הוא למד שהשרשור מסגיר את הווייתו הנרקיסיטית הסדיסטית. ועכשיו מה, בוער לו שגם אתה תמחוק את הבושה שלו בשרשור הזה. יש לו כמה אופציות. אחת ללכת לשירלי ולהתבכיין לה שאתה מכפיש אותו. השניה, להרבות בשרשורים שלשולים שידחקו ותישכח הבושה. דרך שלישית ללקק דחוף ולייצר עדה תומכת גדולה. הנה הוא כבר עושה את זה אצל ללי. פתאום ללי יצרה את השיר "הכי טוב שלה". אבל כפי שאמרנו האיש שרוף, מכירים את הטריקים הזולים שלו כאחד האספסוף. בדיחה מהלכת.

  32. הודעת מחיקה:
    כותב התגובה שחתם בכינוי "חיחיחי" ביקש ממנו למחוק את תגובתו.
    המבקש מוכר לי, התגובה אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר הדברים, ונעניתי לבקשתו.

  33. רק שאלה אם אפשר להסביר לי

    מי זאת סיגל ומה הבעיה?

  34. לשואל מי היא סיגל:
    לי אין פתרונים.
    כדאי לפנות אל אמיר אור. אולי הוא יידע להשיב לך.

    • למה לתהות מיהי סיגל? "סיגל" היא טפילת רשת מצויה שאין לה חיים, כמו שורש יהודה הרקוב. אלה אנשים נטולי חיים שמשרישים ומרקיבים ומחרבנים את מררתם בבלוגים של אנשים אחרים. צריך להפנות אותם למרפאה לבריאות הנפש, לא לרדת עליהם.

    • טפיל רשת מצוי – יצור שמבלה את כל זמנו בלכתוב בבלוגים של אחרים.

    • לגיורא,

      כתבתי תגובה ארוכה למעלה.

      אבל נדמה לי שלאחר כל מה שכתבת כאן על אמיר אור, אין כל טעם שתיכנס אי-פעם בכלל לבלוג שלו.

      להסכים עם הקריאה על אמיר שהוא סדיסט, זייפן, ועוד שאל ספקולציות ומניפולציות – מסתכמים ומתנקזים למסקנה אחת ברורה – שבאמת אין לך מה לחפש אצלו,

      ולכן גם לא תצטרך להסתגל לסיגל וגם לא אלי – ובכך פתרנו את הבעיה הלא כן?

      והרי גם כך יש לאמיר תילי תילים של סבלנות לענות לך תדיר ולהתייחס אליך בנימוס.

      בסיכומו של דבר סוף סוף זכית שיהיו אצלך תגובות רבות בבלוג, שבדרך כלל אין בו מגיבים כמעט.

      ובאשר לשמי? על שום מה? אני בוודאי מזוהה, אם כי סביר להניח שלא קראת מאומה מכל מה שפרסמתי עד היום.

      חבל שדרך מסע של הכפשות של מי שאירח אותך בנימוס רב אצלו בבלוג במשך זמן רב, זכית לרייטינג.

      ד"ר חוה זמירי – בר

  35. פרט לשתי תגובות של ד"ר חוה זמירי-בר טרחה הגברת החיפאית לשלוח אלי איי-מייל באמצעות מערכת "בננות".
    צחות ביטוייה וטוהר כוונותיה כה נגעו ללבי עד כי החלטתי לתת לאי-מייל שלה פומבי, למען יראו וייראו:
    ——————
    "מאת: חוה דואר אלקטרוני: [חסוי]
    תוכן המסר: לגיורא, אתה מספיק פחדן כדי למחוק את התגובות שלי. הזכרת כאן את שמי שלא לצורך. אני מזהירה אותך, מכיוון שאני די מצוייה בעולם המשפט, עוד מילה אחת בגנותי או שלא לצורך אגיש נגדך תביעה על הוצאת דיבה/לשון הרע ברבים. אם נזכור גם את פוסטמה ושאר שטויות שכתבת. ראה הוזהרת. אתה מתבקש לא לענות לי. כמו כן, לאור דברי עם אמיר אור – דרכך אליו לבלוג שלו חסומה בפניך, ואני אדאג שכך יקרה. אני מציעה שתוריד לאלתר את שמי מן הפוסט שלך, לי ולך אין מאומה במשותף."
    —————–
    מן המכתב אני מסיק כמה דברים שהם חידוש גמור בשבילי:
    א. אני פחדן.
    ב. יש לגב' חוה זמירי-בר גם דוקטורט למשפטים, ואני לא ידעתי.
    ג. אסור לי לענות לה. לכך אני נעתר ברצון.
    ד. היא התמנתה כנראה למנהלת בלוגו של אמיר אור.
    ה. היא מבקשת שאמחק את שמה הנצחי מן הבלוג שלי. בלתי אפשרי! שם כה נצחי לא ניתן למחיקה!
    ו. היא חילקה את כל רכושנו המשותף לא נשאר למזכרת אפילו חוט מאריך (ע"ע "גשש חיוור").

  36. ד"ר חוה זמירי-בר אינה אומרת אמת או שהיא אכן הוזה.
    לא היגבתי על מאמר של מנחם בן ו/או של אלי הירש הנוגע בשירתו של אמיר אור.
    יתרה מזו. ראוי לה לד"ר חוה זמירי-בר שתעיין בספרו האחרון של אמיר אור כדי שתוכל להבחין שהוא ראה אור בהוצאה שנמניתי עם מייסדיה ועורכיה.

    • אם תבדוק היטב, תראה שבאחד מן המאמרים של הירש או של בן ששניהם אינם ממאורות הדור בביקורת הספרות העכשווית – הזכרת את מירי בן שמחון.

      כאשר מאמר שלם מדבר בגנותו של אמיר אור, אותו אתה מכנה כאן בפוסט סדיסט, שקרן ועוד שמות תואר שאין להם קשר ולו מאומה עם אישיותו של אמיר, מן הראוי היה בנוסף להזכרת שמה של מירי בן שמחון שתאמר לפחות איזו מילה מפרגנת על אמיר עצמו.

      כך או כך, כל הפוסט הזה נראה גרוע, אבל אני מודה לך על שפרסמת את האימייל שכתבתי לך. אין בינינו כל רכוש משותף, ואין בינינו מאומה ובכל זאת דאגת לשרבב את שמי בדברי ההסבר לפוסט.

      תגובה אחרת שלי היתה מופנית לאמנון נבות ולא אליך – למעלה, מטעם אחד, שהיה נראה לי שהוא מעט יותר קשוב ממך לתגובות של אחרים.

      לא איני מנהלת את הבלוג של אמיר, ואולם הוא היה זה שהפנה אותי לכאן לקרוא את דבריך על סיגל, שאחרת איך הייתי יודעת.

      איני מסיירת בין בלוגים, אני נכנסת רק לבלוג של אמיר אור, ואיני חושבת ששירתו היא שירה אינדיאנית כדבריו של נבות, שבמאמר על מירון מלין על מצבה של השירה היום.

      בניגוד לשניכם, אני סבורה שאמיר הוא אחד מן המשוררים הבולטים היום בתקופתנו, אלא שכולם מתרפקים על הורוביץ על אבידן ועל וולך, וחוזרים ושבים אל ביאליק, אל שטרניחובסקי, אצ"ג ואחרים.

      מן הראוי היה להתחיל לכתוב ביקורת בונה גם על משוררים שכותבים היום.

      אני מקווה שאת דיעותי אינך יכול לקחת ממני, ועדיין איני מבינה איך השתרבב שמי לפוסט הזה – מה עוד שבכל הויכוח על סגירת תגובות נמנעתי בכלל מלהשתתף.

      מה השגת גיורא? בסך הכל אבדת מקום בבלוג של אמיר, שהוא מבין אלו שבאמת מעלה את הדברים המעניינים ביותר.

      האם יהיו לך פנים כעת להיכנס לבלוג שלו ולהגיב?

      חוה

      • לד"ר חוה זימירי-בר,
        כנראה שאת רגילה באי-אמירת אמת: לא כיניתי את אמיר אור בשום מקום כסאדיסט ושקרן, אם כי האשמתי אותו בהולכת שולל.
        מותר לי להזכיר כרצוני את שמה של מירי בן שמחון ז"ל, ובפירוש אסור לי לומר מלה על ספר שיריו האחרון של אמיר אור –לא אתי להעיר על ספר שראה אור בהוצאה שאתה נמנית עם מייסדיה ועורכיה, ועורכה כיום הוא חברך הקרוב.
        ההתנהלות שלך ב"בננות" מעוררת אצל חברים רבים הרמת גבות של תמיהה, אולם אין היא באמת עייני.
        אם נבות סבור ששירתו של אמיר אור אינדיאנית, זאת דעתו.
        הביטוי שלך "ביקורת בונה" אינו יכול שלא לעורר את בלוטות הלעג שלי.
        אכן, זה הביטוי שאותו יִחדו הבולשביקים להשתקתה של כל ביקורת. כדאי ללמוד היסטוריה!
        שאני אקח ממך את דעותיך? חס וחלילה! מה אעשה בהן?
        איבדתי מקום בבלוג של אמיר אור?
        מעודי לא שאפתי לתפוס את מקומך שם. בוודאי שהוא מעלה דברים מעניינים ביותר, ובין השאר את דבריך האזוטריים והאקזוטיים.

        • (1)באמירה ההומוריסטית "מיתולוגיות אינדיאניות" כוונת הדברים היא שחלק מהמיתוסים המחוללים אצל אמיר אור אינם מוכרים לי ואינם נראים לי כחלק מעלמא הדין של השירה העברית,מיל"ג ועד יהודה ויזן.מחוללים אלה לא היטיבו עם שירת זלמן שניאור,למשל,והחריגו אותו כדי כך
          שעבר לפרסם סיפורת ביידית.
          (2) אין בכך כדי לפסול את הלגיטימיות של שירת שניאור או אור כמובן.
          (3.) לא חיוויתי דעה על כלל שירתו של אמיר אור, שכן בחרתי לא לעסוק בשירה אלא בסיפורת.
          (4.)אכן,הספרות העברית לדורותיה נהגה חשדנות רבה עם מי שמכניס 'זמורת זר'
          למאגר נכסיה,אלא אם נעשה הדבר באופן עקיף. "לנוכח פסל אפולו" סימן אולי את
          קצה הטווח האפשרי,ומאז הוא עוד התקצר
          והלך.
          (5) היום אפשר לכתוב כל דבר כמובן,
          ממילא כמעט אין קוראים.

          • לאמנון נבות

            אני שמחה על תשובתך, ושמחה שהיא נעשית בצורה ישירה, ואולי אפילו לא אצל אמיר.

            קראתי את דבריך על דן מירון ומותר לציין שאני יותר ממסכימה על מה שכתבת עליו. אבל דן מירון אינו מרגיז רק אותך, ודווקא עכשיו, אלא אנשים אחרים.

            אני רק מקווה שבניגוד לחרטוטי הספרים שלו, אותם כתב בארץ, בארה"ב הוא יידרש למחקר קצת יותר רציני.
            לא אאריך בעניין דן מירון.

            לגבי שירתו של אמיר אור. הבנתי את כוונתך, אבל אני נכנסתי הנה מלכתחילה בשל שירתו של אורציון ברתנא שהפסיק לכתוב.

            את אמיר פגשתי וראיינתי עוד בשנות התשעים. היה לי קשה להסתגל לשירתו. איני יודעת אם שמת לב אבל גם אני כתבתי יותר על סיפורת מאשר על שירה.

            יחד עם זאת במשך הזמן למדתי את שירתו של אמיר, ואפילו ערכתי מסעות בעקבות שירתו.

            ואכן, כמו שטוענים שאמיר הושפע מטשרניחובסקי, אומר האחרון בשירו "לנוכח פסל אפולו" כאשר הוא עומד לנוכח האל בארץ משהו בנוסח הרחקתי לכת ועתה אני עומד בפניך עם התפילין בידי. איני מדייקת – השיר נמצא אצלי בבית.

            אמיר אומר בשירו "אפיטף" (בנוסח ההלך של אלתרמן "גם אני לא הרחקתי לכת" כאמירה בפני עצמה – משפט זה אותי באופן אישי כבש, ואפילו אמצתי אותו כמוטו.

            אתה צודק שפסקה שירה בארץ ואנשים קוראים ספרות טיסה, השאלה היא האם אני (איני רוצה לדבר בשמך) צריכה להסכין עם קריאה של הרלן קובן ואחרים.

            אגב, הזכרת במקום כלשהי את הלדרלין, ואכן חיפשתי את שירתו, ובאמת מצאתי שם השפעות.

            באופן אישי, אני מעריכה את הערותיך ואת הידע שלך, אבל בעיני באופן אישי שירתו של אור מוצאת חן.

            ואוסיף עוד משהו, דורית זילברמן (ד"ר לספרות) לא מצאה את מקומה בעולם הספרות ועשתה הסבה לעריכת דין.

            לשם יכול לצחוק עלי ככל שירצה – ביליתי שנים בבתי משפט ויכלתי לעשות הסבה תוך שנה וחצי, אבל אני אוהבת את הספרות, ואוהבת היסטוריה וגם פילוסופיה וגם הפוסט-מודרניזם מעניין אותי ביותר.

            ואסיים בחתימתי הרגילה
            חוה

            ואני אכן חושבת שיכלתי ללמוד ממך לא מעט. בבחינת כל מלמדי השכלתי.

        • לגיורא,

          לא אתה כינית אותו סדיסט אבל פתחת במה שלמה להכפשות של אמיר, ולא כיהית באיש, אלא הגדלת עשות.

          לדבריך אמיר עצמו ביקש ממך שלא להיכנס לבלוג שלו.

          כינויים כמו הוזה או משקרת. מעניין מדוע אתה תדיר מדבר בשבח עצמך, ואינך נמנע מלגנות אחרים.

          אדם צריך להיות קרוב אצל עצמו – אבל לא בצורה שהוא מעיד על עצמו שהוא הילל בן שחר, שבנותיו מושלמות, שהשגיו מהוללים וכו..

          איני רוצה לרדת לרמה בה כל הפוסט הזה מתנהל. את ההערכה כלפי אני מקבלת וקבלתי מאנשים שאינם נופלים מאדון גיורא לשם…

          דברי אצל אמיר מרובים בין היתר אם לא שמת לב מכיוון שהתחייבתי לכתוב מאמר עליו. מעניין הוא שאין לי בעיה למצוא במה לפרסום מאמרים או מסות…

          אבל גיורא לשם מדבר בשמם של אנשי בננות. ומיהם באמת אנשי בננות? ומדוע אני נכנסת רק לבלוג של אמיר אור?

          טוב, על מי שאיים שיהלום בפני באגרוף, או בכל צורה אחרת וקרא לי פוסטמה… נדמה לי שבדק בית עצמי לא יזיק.

          ותשאל בבקשה את ידידך אמנון נבות מי הוא לקאן, ומי הוא דרידה, ומי הוא פוקו, ולא רק ספר אחד אלא את מכלול התיזות שלהם, ועוד חוקרים שאתה טוען שאני מדברת בשמם, כך נוהגים אגב אנשי אקדמיה, אינם מאמצים לעצמם תיאוריות של מישהו אחר כאילו הם המציאו את הגלגל.

          ואחרי שאמנון נבות יסביר לך מעט ולו משהו – דברי האיזוטריים יתחילו אולי להיטען באיזו משמעות עבורך.

          עד אז חידה אהיה בעיניך ועל כן את נהנה להטיח בי רפש.

          אבל אתה יודע גיורא, הערכה היא משהו הדדי ואני בוודאי שאיני מזוכיסטית.

          ולגבי יונה וולך בוודאי שמתה מסרטן ועוד בסביבות גיל הארבעים, אבל יש הסוברים שסרטן היא מחלה פסיכוסומטית – אורחות חייה הפרועים על אחת כמה וכמה שלא תרמו לבריאותה הפיזית וגם הנפשית.

          זהו היקש שיכלת לעשות אותו לבד באם אכן התמחית גם בתחומים טכניים.

          זהו לא אגיב אליך יותר ואתה יכול להמשיך לירות בי את חיציך. לדבר בשם אחרים זו תופעה שידועה בתחום הפסיכולוגיה כסחטנות רגשית.

          זהו פחות או יותר מה שעשית בכל הפוסט הזה לאמיר להרבה אנשים גם בכך שנתת פתחון פה לנאץ ולגדף.

          חוה

  37. שאלה לאמנון נבות
    מדוע תמיד אתה מסמן גבולות עם גרוסמן וקורן? מאין הבסיס לבוז לגרוסמן (ומושפעיו), וההערצה לקורן, שאמנם \"שוט\" — אותו ערך ידידך מ.פ. — היא מפסגות הנובלה העברית, אך רוב יצירותיו מוגבלות וכבויות מהפואטיקה ההמינגואית שלו עצמו?
    מה רע בסיפוריו הקצרים הראשונים של גרוסמן? בדיקדוק הפנימי? של נעליך!

    • שאלה מצוינת. הרי הפער בין הכישרון של גרוסמן כסופר לבין כישרונו המוגבל של קורן זועק לשמיים. אבל אל דאגה. לנבות יש תזה.

    • שלום לך אבנר

      התשובה: משום שספרות מורכבת,לטעמי,מתכסית חיצונית נוצצת,
      סופרים כגרוסמן או יהושוע או עוז, ומסופרים שהם מחוללים פנימיים.אלה דמויות הצל – ישעיהו קורן או עוזי גדור
      הן דוגמאות מובהקות.

      אין מדובר בהכרח במצב סטאטי.סופרים שעברו פאזה בעשורים האחרונים: יעקב שבתאי, יהושע קנז ובמידה מסויימת יואל הופמן.סופרים שהפכו פאזה לטובת הצל :
      דן בניה סרי.סופרים שמצאו את עצמם בעמדת ביניים קצת מבעיתה : לאה איני.
      (נראה לי שגם קנז חוזר להעדיף את מצב
      הצל ואת המחולל הפנימי על הבוהק החיצוני.צריך להמתין ולראות)

      וכמובן,שום המינגווי.שרווד אנדרסון,אולי
      ,אם בכלל)

  38. לד"ר חוה זמירי-בר,
    סוף-סוף את כותבת דבר אמת בכך שאת מודה שלא כיניתי את אמיר אור "סאדיסט".
    בכל השאר, כדרכך, את מחמיצה את המטרה.
    אני הצבעתי על כך שאמיר אור סובב אותי בכחש ועל נלוזותה של עדת המעודדות הסובבות אותו ומיידות בשמחה גושי בוץ קטנים בכל מי שמעז לבקר את אלילן ירום הודו.
    לא העדתי על עצמי שאני הילל בן שחר. קריאה צמודה יותר, כפי שמקובל אצל דרידה ולקאן, היתה מוכיחה לך שקראתי כך לאמיר אור.
    מכיוון שאינני מוצא סיבה מיוחדת לדבר בגנות עצמי אני פשוט כותב כל מה שמתחשק לי, ואפילו מקדיש שיר או שניים לבנותי ולנכדי.
    לדבר בגנות הרעים זה אצלי הרגל מתקופת הילדות וטרם השתחררתי ממנו.
    והנה, עוד שקר קטן שלך: אמת היא שקראתי לך פוסטמה אבל לא איימתי להלום בפרצופך באגרוף. כנראה שבאותו הרגע חלמת על מישהו אחר.
    למה אני צריך לשאול את אמנון נבות מיהו לקאן, דרידה, פוקו וכו'. מכיוון שאת מכירה את כל כתביהם על פה, אנא הזמיני אותו אל אחוזתך החיפאית והסבירי לו בניחותא מי הם ומה הם. אני בטוח שיקשיב בסבלנות ואולי אפילו יפער את פיו מרוב תדהמה.
    לא הבנתי בדיוק את שייכותה של יונה וולך לנושא. ידעתי גם ידעתי שהיא מתה מסרטן מוח העצם אולם לא ידעתי שיש לך מומחיות יוצאת דופן באשר לסיבות הפסיכוסומטיות שגורמות למחלה.
    עד כה סברתי שאת מומחית רק לתיזות של לקאן, דרידה, פוקו, לרבות התיזות שלך והמחוקרים המסועפים שביצעת, בצירוף כמה אנקדוטות על פרופ' נתן זך בהיכלי האקדמיה החיפאית.
    אקח בחשבון שיש לך גם רקע מדיציני רחב.

    • אמנון נבות ידוע כמי שמתמחה בפוסט-מודרניזם. הערה, שהזכיר גם במאמרו על דן מירון.

      לכן, הצעתי שהוא יסביר לך את דבריו של המוזכרים ויש עוד… רבים אחרים.

      איני חיפאית במוצאי, גרתי מרבית חיי ברמת-השרון. התואר הראשון שלי הוא בהיסטוריה ובמקרא באוניברסטית תל-אביב.

      התואר השני הוא בספרות משווה בבר-אילן, כך שהצלחתי לחמוק מעריצותם של פרי ושות.. במקום זאת היו לי מרצות פרופסוריות שאת לימודיהן ערכו בסורבון. רק את התואר השלישי עשיתי בספרות עברית מכיוון שלא רציתי לכתוב בשפה שאינה שפת מקור.

      איני תוצרת של אוניברסיטת תל-אביב לשמחתי הרבה. את הדוקטורט שלי כתבתי על מלגות הצטיינות.

      רוב הדוקטורט מתעסק בנושא הפוסטסטרוקטורליזם – לגבי יונה וולך כאשר הזכרתי שמתה מאורח חיים פרוע, הערת לי שהיא מתה מסרטן. וכאן אני עונה לך.

      לאשר להלום בי – איימת גם איימת, פשוט ערוך חיפוש ותמצא את האיום בהקשר של הפוסטמה.

      מדוע אני כותבת את כל אלו – תחום ההתמחות העיקרי שלי לא היה הספרות העברית. מצטערת. תמיד מצאתי עניין יותר גם בהיסטוריה כללית וגם בספרות הכללית. כל ידע אחר רכשתי בעקיפין מכיוון שגם לימדתי.

      עניתי לך במלוא הרצינות – הלעג שלך פשוט אינם מתאימים לי.
      תבין גיורא שנים בניתי את ההערכה העצמית שלי בעצמי, בלא עזרה מאיש.

      אין כל אפשרות לערער אותה בטון כזה או אחר. מה עוד שיש לי זיכרון לגמרי לא רע.

      מבחינתי סיימתי.
      השאר נותר להרהור בין עצמך לעצמך.

      חוה

  39. לסתום את הפה של גיורא לשם !!!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם