בננות - בלוגים / / הרהור לשבוע הספר: המשורר לעומת הפוליטיקאי
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

הרהור לשבוע הספר: המשורר לעומת הפוליטיקאי

תרבות ופוליטיקה

תשובה למר אוסישקין

חיים נחמן ביאליק

 

ב"הגנה" חוברת כפולה ד-ה יצא מר אוסישקין לדון ב"שאלת ההֲבָרָה" מתוך נקודת הפוליטיקה, ואחרי שכתב שם מה שכתב הסיק הלכה למעשה, כי בדיעבד, מאחר ש"הקומץ" בארץ ישראל, "השטאב העליון שלנו", בחר, ויהא בטעות, בהברה הספרדית – שוב אין אחר מעשה קומץ כלום, ואנחנו כלנו באלפי רבבותינו מחויבים להכנע.

אומר את האמת: כל המשא והמתן בשאלת ההברה, לפי הצורה שנתן לו מר אוסישקין, נראה לי תמוה מאוד. מה נפשך: אם ההברה תלויה, כסברת מר אוסישקין, בבחירה או בגזרת שלטון ─ מי יעכב אפוא בעד ה"שטאב" לשנות בחירתו, לאחר שיוכיחו לו מומחים את טעותו. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וטעות, התלויה בבחירה, לעולם חוזרת. אלא מה? אינה תלויה בבחירה, כמו שהבינה זאת לנכון המערכת בהערתה, וכמו שהיא באמת ─ מה, אם כן, מקום לכל המשא והמתן?

ואולם צריך אני להגיד גם זאת, כי עיקר הנידון כשהוא לעצמו אינו מעסיקני הפעם כלל. שאלת ההברה תפתר, כמובן, לא על ידי הפוליטיקה, ומצד זה דעתו של מר אוסישקין לא מעלה ולא מורידה. על מה אין לעבור בשתיקה? ─ על אותה הטנדנציה הכללית, שמבצבצת ועולה מכל שורה ושורה של דברי אוסישקין ומן ה"פתגמים" המשולבים בהם. הפתגמים הללו יותר משהם באים ללמד על עצם הנידון, יש בהם כדי ללמד על השטה כלה של ה"קברניטים" שלנו ועל יחס ה"פוליטיקה" שלהם לערכי תרבותנו ויוצריהם. את השטה הזאת חושב אני, ורבים כמוני, לנפסדת ולמזקת, ואם תנצח ─ סכנה רבה כרוכה בה לכל עבודת התחיה, ומצד זה כדאי באמת לבחון את דברי מר אוסישקין ולענות ל"קברניט" כקברניטותו. נשמע מה בפיו!

"בשאלה זו" ─ אומר הוא ─ כלומר בשאלת ההברה, "צריכים להתענין לא רק הבלשנים והסופרים שלנו, כי אם גם, ואולי קודם כל, קברניטי הפוליטיקה הלאומית שלנו", לפי ש"התנועה הזאת", כלומר, התנועה של תחית הדבור העברי, "איננה כלל וכלל תנועה תרבותית או פידגוגית כי אם אך ורק תנועה פוליטית מדינית".

דברים כדרבונות. "איננה כלל וכלל… כי אם אך ורק…" מי ששונה הלכה פסוקה כזו ודאי שיש בידו הוכחות מוצקות. נשמע מה הן:

ה"תנועה הזאת" ─ אומר הוא להלן ─ "נולדה באותו הרגע עצמו" ─ דיוק על פי השעון ─ "שהונח היסוד לבנין המרכז הלאומי בארץ אבות. בן יהודה, שאפשר לחשוב אותו לאבי התחיה של הדבור העברי, אחרי הדפיסו את מכתבו ההיסטורי בסוף שנות השבעים, עזב את פריס והשתקע בירושלים" ─ מאורע גדול ונשגב! ─ "וכל אלה שהביטו על הדבר מנקודת המבט התרבותי התנגדו לזה ─ לדבור העברי ─ בכל תקף. הסופרים היותר ידועים ממנדלי עד פרץ ופרישמן ─ אלה הסופרים שחקו ולעגו תמיד להדבור העברי. מיסדי הגימנסיה העברית הראשונה שלנו ביפו היו דוקא לא מגדולי הסופרים והפידגוגים".

מקצת מן הדברים האלה ─ אעיר דרך אגב ─ בכל ה"דיקנות" הנפלאה שבהם, לא נאמרו, כמובן, אלא לתפארת המליצה, "לחזוק החברה". לא זאת הפעם הראשונה שהפוליטיקה בודה לה לצרכיה המיוחדים "גבורים" ו"אויבים" או "זמנים ומועדים היסטוריים" שלא היו מעולם. "אלה הסופרים" שמנה מר אוסישקין לא שחקו ולא לעגו מעולם לדבור העברי, וכל שכן שלא התנגדו לו בכל תקף. לא נאה לבר דעת לחזור בקול רם ובאזני הקהל על דבה תפלה כזאת, אפילו אם היא מן ה"מפורסמות" בשוק. כמו כן, "אבהותו" של "הגדול הגבור" בן יהודה בדבור העברי אף היא מוטלת בספק גדול, וכבר הוכחשה כמה פעמים ברבים; איני מבין גם זאת, מה ראה מר אוסישקין להקטין את ערכם הפדגוגי של מורי הגימנסיה? האם כדי להגדיל את כח ראיָתו? כלום יודע לנו מר אוסישקין פדגוגים מעולים מהם? וכלום לא קדמו לאלה בעבודתם הפדגוגית בארץ ישראל גדולי הוראה כיצחק אפשטין, דוד ילין, וילקומיץ ועוד?

ואולם, כאמור, אין זו אלא הערה דרך אגב. עיקר כחו של אוסישקין לא בראיותיו, אלא בפתגמים קצרים ובהלכות פסוקות, כמשה מפי הגבורה. קובע הוא בקרדום מסמר אחר מסמר. אחד מהם  כבר הובא למעלה: "תחית הדבור איננה כלל וכלל…  כי אם אך ורק…" עתה יבא המסמר השני:

"המדיניות ─ זה הוא ההמון ─ זה הוא הדבור; התרבות ─ זאת היא האריסטוקרטיה ─ זה הוא הספר" ─ וראיה "גדולה":

"ובאמת אנו רואים בחוש, שהמלחמה היותר עזה וכבירה בעד תחית שפת הדבור מנהלים בכל העולם רק קברניטי הפוליטיקה הלאומית ─ כך היה בביהם, באונגריה, ובאירלנד וכך הוא גם אצלנו. הציונים נלחמים בעד שפת ארצנו העברית, והסוציאלים בעד הז'רגון, שפת הגלות".

והיוצא מזה? "שהפוסק היחידי בשאלת ההברה הוא"… כסבורים אתם, אותו ה"המון", שהוא ה"פוליטיקה", והוא ה"דבור", ומימלא גם בעל ה"דעה"? ─ חלילה! הפוסק היחידי בשאלת ההברה הוא דוקא:

"הקומץ הקטן שנמצא שמה (בארץ ישראל) ושיש לו ערך הרבה יותר גדול ונכבד מאשר להמיליונים של יהודים היושבים בהגיטות הגלותיות. השטאב העליון שלנו שם הוא ומחויבים אנו להכנע לו".

"הגיון" נאה ─ לא כך? אבל נניח נא לפי שעה את ההגיון. קודם כל יש לתקן טעות אחת בדברי מר אוסישקין המובאים למעלה. "המלחמה בעד תחית שפת הדבור" ─ אומר הוא ─ "מנהלים בכל העולם רק קברניטי הפוליטיקה הלאומית ─ כך היה בביהם, באונגריה, באירלנד, וכך הוא גם אצלנו".

טעות קטנה: בביהם ובאונגריה ובמקצת גם באירלנד ─ המלחמה מתנהלת לא בעת "תחית שפת הדבור", כמבטאו המשונה של מר אוסישקין; שפתם שלהם הרי היא מדוברת ועומדת בפי ההמונים או בפי מקצתם, ולאיזו תחיה היא זקוקה? אלא לשם מה "המלחמה מתנהלת"? לשם הכרת זכיותיה המדיניות והשלטתה התרבותית של לשון ההמונים ─ ומעין תפקיד זה הרי ממלאים אצלנו, לפי דעתם, וגם לפי הודאת מר אוסישקין, דוקא הסוציאלים, ולא הציונים.

ואם כך, השם מר אוסישקין לב אל עוצם הסכנה שבדבריו, גם לפי שטתו הוא? נניח, שאנחנו בני הפרוזדור שבגלות, כלנו באלפי רבבותינו, מחויבים באמת להכנע לפני הקומץ הקטן ש"בטרקלין" הארצישראלי; אבל מה נעשה אם האלפים והרבבות יעלו אל הטרקלין בחומה ─ ובלי התקנה בפרוזדור בהברה הספרדית ─ ויבטלו את ה"קומץ" ברוב? אם "המדיניות הוא ההמון", ועם זה, היחוס של ה"שטאב" יחדל ─ הרי ממילא יהי הוא, אותו ההמון, הפוסק האחרון שבאחרונים, שהלכה בודאי כמותו! ואם ההמון יפסוק: ז'רגון ─ מה יעשה אז מר אוסישקין? אל מי יפנה לעזרה? אל ה"מקל והרצועה" של ה"שטאב" שבטל באלף? או אולי סומך מר אוסישקין על הנס, שהכניסה אל הטרקלין תהיה גם מכאן ולהבא "טפין טפין" כדי בטול בששים?… אמנם יש עוד בעולם "תרבות ופידגוגיה" ─ ואולם לדעת מר אוסישקין, תנועת הדבור העברי הרי "איננה כלל וכלל תנועה תרבותית ופידגוגית אלא אך ורק תנועה פוליטית".

אין צריך כלל להיות בלשן, אלא דוקא מעט יותר פוליטי, כדי להבין, שאם נשמיט מתחת הנסיון של תחית הדבור העברי בארץ ישראל ובכל מקום את בסיסו התרבותי והפדגוגי ─ כי אז יהי ערכו הריאלי, כלומר, הפוליטי, פחות משוה פרוטה. נסיון של תחיה שפה בפה, ואפילו בן שלשים ואפילו בן מאה שנה, אם אין זכותם וכחם של תרבות, היסטוריה וחנוך ועוד כמה תנאים אחרים מסַיעים לו, איננו בלתי אם צל עובר וחלום יעוף – מין אֶסְפֶּרַנְטוֹ, ולא "חזיון מוחשי" ו"עובדה של חיים", כמו שרואה מר אוסישקין בחלומו. רוח מצויה אחת יכולה להפך על פיה את כל "הקערה" ולא יצילוה שום חשבונות וצרופים של פוליטיקה.

"כך היה בביהם ובאונגריה" ─ כך ולא כל כך! שם יש שפת דבור ממש, ובפי ההמון ממש, ומשתדלים בכח המדיניות לעשותה לשפת התרבות והחנוך. אצלנו ─ חלוף הדברים: ה"יש" היחידי שלנו הוא לפי שעה רק שפת הספר והתרבות, ובכח החנוך אנו שואפים להפכה לשפת הדבור. את ההבדל הזה אין שום פוליטיקון רשאי לשכוח, הרכוש הריאלי היחידי שיש לנו לפי שעה בעין ─ הוא דוקא שפת הספר, דוקא התרבות, דוקא החנוך. ומי שמבטל בשאלת השפה את ה"בעין" ובונה על ה"אין" ─ לא רק בלשן איננו, אלא הוא ─ אוי ואבוי! ─ גם פוליטיקון גרוע.

הפוליטיקון הגמור יבין, שאם לדבור ולהמוניות גרידא ─ כחה הפוליטי של כל שפה אחרת המהלכת בין היהודים ─ שפת המדינה וכל שכן הז'רגון ─ יפה פי אלף מכח העברית אפילו לגבי ארץ ישראל. ובאמת, הרצל, למשל, ששאל בתם לבבו: "בי אדוני, הגידו לי מה זאת תרבות עברית?" ─ הוא דלג ב"אלטנַיְלאנד" שלו בקלות נחמדה על כל הענין של שאלת השפה. היהודים יושבי אלטניְלאנד שלו מדברים בשפות שהביאו עמם מארצות מגוריהם: בגרמנית, בז'רגון, וכו' ─ וכדין! מי שאינו יודע מה זאת תרבות עברית, ממילא אין לפניו גם לשון עברית. אבל מר אוסישקין, שמצד אחד הוא כופר בכל לשון אחרת מדוברת, ומן הצד השני "תנועת הדבור העברי איננה כלל וכלל תרבותית או פידגוגית" ─ מה ישאר אפוא בידו הוא? לא כלום! דרי ה"טרקלין" שלו יהיו מחויבים להיות חרשים ואלמים!

הפוליטיקון הגמור, המבין ערכם של דברים לא יהא אץ וקוצץ לפני קהל "הגנה" דבור מפוצץ מעין זה, ש"לפטפוט" של ילדים בגן, או לשלט בשוק בעברית משובשת יש ערך הרבה יותר גדול במובן הפוליטי מאשר להספר היותר חשוב בדור האחרון – ל"מורי נבוכי הזמן" או מאשר ליצירה שירית. הוא לא יאמר כזאת לא מיד, בשעה שמלבד אותו הספר אין בידינו כלום, ואפילו אם יש מעין פטפוט ומעין שלט משובש, הרי הכל בא לפי שעה מכחו של אותו ספר ונסמך עליו וניזון ומקבל חיותו הימנו ובלעדיו לא תצויָר מציאותם כלל וכלל; והוא לא יאמר כזאת גם לאחר זמן, כשנזכה באמת ─ מי יודע אחרי מתי עוד ─ לדבור גמור, ממשי, טבעי, דבור נושא את עצמו, כמו שלא יעיזו לאמר כזאת הגרמני, הצרפתי, האנגלי ביחס לשפתם ולספרותם הם. הפוליטיקון איש התרבות יבין, כי הַקְבלה כזאת ─ פטפוט ילדים לעומת ספר של הֶגֶל, למשל, ושלט משובש לעומת יצירה שירית ─ אפילו במובן הפוליטי, היא הקבל תפֵלה בכלל, לפי שהיא ריקה מכל תוכן ממשי, וממילא אינה אלא פַּרַדוֹכְּסְ גס ובאנאלי. משל למי שיאמר: "יפה מנה קטנה של שמן קיק לקיבה מקולקלת במובן המדיציני משור פר מקרין מפריס". עוד פסיעה גסה רק אחת בהקבלה זו ─ ו"החכמה העמוקה" שבה תובן על נקלה: וספר התנ"ך? היש לו לזה "ערך פוליטי", או פטפוט והשלט המשובש יש להם, כלשונו המשובשת של מר אוסישקין, ערך "פוליטי הרבה יותר נכבד" ממנו? וכי דברים כאלה נתנו למדידה? וכי כך מודדים אותם? מר אוסישקין, שזוכר את ה"דאטה ההיסטורית" של מכתב בן יהודה ה"היסטורי", אולי יזכר עוד מכתב היסטורי אחר, שכתב באותו הזמן עצמו, בשנת 1870, גוי אחד, ורֵינאן שמו, לגוי אחר, ושמו שטרוֹס, ושם נאמר: "כי דאנטה, פטרארקי ואמני הריניסאנס יסדו את אחדות איטליה, וגיתה, שילר, קאנט והֶרְדֶר יצרו את ארץ האבות בגרמניה"? היש בכחו להבין, לפחות, דברים כאלה? תמיהני. וכל שכן שלא יבינו, לא הוא ולא שכמותו, אם יֵאמר להם ─ הה שמים! ─ כי אפילו "אלה הסופרים" הלועגים, כביכול, לדבור העברי, כמנדלי, פרץ ופרישמן ─ ערכם לגבי תחית האומה והלשון גדול הרבה עד לאין שעור מכל הפטפוטים והשלטים המשובשים, ואפילו מן המאמרים המחוכמים של הקברניטים בשאלת ההברה גם יחד. לא, הם בשום פנים לא יבינו!* עיניהם של אלה הלא סתומות מראות את המנהיג האמתי, ואף אם נעלם, של אנית הפוליטיקה ─ את הרוח, ולבבם הלא ערל מהבין כי בלעדיו כל מפרשיה כלם אינם אלא סמרטוטים מתים. לא כן הפוליטיקון הגמור ואיש התרבות. הוא יבין ויבין שכל "תחיה", וכל שכן תחית שפה, העומדת "אך ורק" על פרוגרמה פוליטית ואינה ילידת פנים, צרך נפשי עמוק, זעקת נשמה של דורות לשלמות פנימית, סוף דבר, הכרח תרבותי ─ "תחיה" כזאת ערכה הפוליטי היא קלפת השום. גם פטפוט ילדים ושלט משובש, כדי שיהיו "אמת פוליטית", מוכרחים להעשות תחלה "אמת נפשית", ובלעדי זאת יהפכו לקומֶידיה תפלה, שכחה הפוליטי שוה לכחם הקטלני, למשל, של כלי תותח מצוירים על הנייר או לכחם הממוני והמשפטי של שטרות מזויפים. הפוליטקון איש התרבות ורחב הלב והעין לא יבין בכלל, מה היא אותה ההקלה של פוליטיקה לעומת תרבות. וכי הפוליטיקה עצמה, במשמעה הרחב, אינה בכלל תרבות? וכי התרבות עצמה אינה בכלל פוליטיקה? הפוליטיקון בהיר העין יבין לבסוף, כי כל אותה המדיניות שמתאמרת להעשות אפוטרופיָה ולשית כפה על ה"תרבות" על מנת לשעבד את זו לצרכיה ולא להשתעבד לה ─ מדיניות כזאת סופה להעשות אַנָסית, ועם שומר נפשו ואשרו ירחק ממנה. אשרו הגמור של העם תלוי לא במעשה תקפם וגבורתם של "קברניטיו", אלא בהתפתחותם החפשית ─ חפשית לחלוטין ─ של כל כחות נפשו ופנות חייו. רוח העם הוא האדון היחידי והוא המחוקק, והפוליטיקה אינה אלא שמש ומשרת שמח לעשות רצון קונו, ולא להפך. ופוליטיקאי כזה, בגשתו אל "בית היוצר" של תרבות העם, ישל נעליו תחלה ולא יכנס לשם בסנדל מסומר, ובבוא לפניו שאלה כ"שאלת ההברה", למשל, יאסוף ידיו ממנה, בהבינו כי שאלה ממין זה אינה נפתרת לא באגרוף ולא בדבור מפוצץ ולא בקומץ של "ראשי המטות", אלא על ידי אלפי תנאים וגורמים אחרים ובכחם של חקי ברזל תקיפים, תקיפים אפילו מ"כח רצונם" של קברניטים, דבר שידוע לכל מאן דבעי למידע ─ מלבד לקברניטים שלנו.

ואם אחרי כל אלה תציק לכם אליבא דמר אוסישקין הקושיה החמורה: ובאמת מדוע לא לשון מדוברת ממש, ובפי ההמון ממש? אם "המדיניות זהו ההמון, זהו הדבור" ─ הרי "היוצא מזה" מובן מאליו לכל תינוק, ושום קפיצה הגיונית אל ה"קומץ" ואל ה"טרקלין" לא תבטלהו?…

מר אוסישקין כפוליטיקון מובהק, נזהר מנגוע בשאלה זו בפירוש, אבל בדרך הבלעה הכין תשובה לה. ושוב בצורת אפוריסמוס:

"כל האידיאולוגיה של שפה זרה (קרי ז'רגון) בתור שפה לאומית ─ אומר הוא בהדגשה ─ היא זנות רוחנית. »והיה מחניך קדוש« – זהו הצווי המוחלט בזמן שעם מתכונן לרשת את ארצו ומדינתו".

ההדגשה היא של מר אוסישקין. מכלל, שמיחס לדבר זה חשיבות מיוחדת, ערך מכריע ─ ובצדק! שום נמוק ממשי אחר מלבד זה אין למצוא בכל דברי מר אוסישקין. אבל אם כן, יואל נא מר אוסישקין להודיע: מתוך איזה אוצר לקוח נמוק זה? משל המדיניות או משל התרבות? "זנות רוחנית", "מחנה קדוש" ─ כלום לשון הפוליטיקה היא? כלום הפוליטיקה נכוית מדברים כאלה? הפוליטיקה ─ קַיְמא לן ─ ריאליסטית היא, ואין לה אלא מה שידה ממששת. אם דבור ─ דבור גמור, ואם המון ─ המון ממש. כלומר, שוב אותו הז'רגון. לפוליטיקה יש מלבד זה צווי מוחלט שלה: אל תשגה בחלומות. ואם, תחית הדבור "איננה כלל וכלל תנועה תרבותית פדגוגית" ─ מה צדקה לו, לבעל הדעה הזאת, להשתקשק בכלי זין שאינם שלו ושהוא מבטלם למפרע?

אין זאת כי אם מרגיש גם הוא במעמקי לבו, שלא מדעת, כי נמוק זה, שהוא כלו תרבותי, הוא משענתו האחת הממשית, בית מנוסו האחרון, ואם כן, אך לשוא נחפז הקברניט לטפס ולעלות על כסא הוראה, שאינו מזומן לו. לפי שעה יואיל לפנות את הכסא לבעליו הגמורים ─ לאנשי התרבות והפדגוגיה. הם יורו, והפוליטיקה, אם בת תרבות היא, תשמור לעשות.

 

י"ב טבת התרע"ט, אודסה

 


* ראוי להזכיר כאן לדורות, כי לפני שש שנים בערך, נפסל ראש יוצרי לשוננו ומחייה מנדלי מו"ס לחברוּת של כבוד ב"חובבי שפת עבר" באודיסה, בעטיו של מר אוסישקין, וזמן מה אחר כך – גם ב"ועד הלשון" בירושלים בעטיו של בן יהודה. 

                                   
                                      מתוך פרוייקט בן-יהודה

34 תגובות

  1. אדם בשם ליאור עזיז פירסם חמש תביעות משפטיות ארוכות על בני אדם שונים כתגובות בבלוג שלי.
    הן נמחקו ללא הסתיגות.
    אני מודיע בזה שבפעם הבאה שתגובה מעין זו (שהיא למעשה תכתובת משפטית שאינה נוגעת לי) תתפרסם בבלוג שלי אתבע את המפרסם במחיר 2 ש"ח למלה.
    ראו, הוזהרתם.
    פרט לכך, כל תגובה עניינית תזכה לברכה, ואין זה משנה היא תחמיא או תפסוק לכף חובה.

  2. ראובן מירן

    נו גיורא, אתה יודע שויכרט ומשה דור משוררים טובים ופוריים ממך, ובלעדיהם קשב לשירה לא היתה נוסדת. אתה סתם הליצן שבחבורה, הנספח…

    • גיורא בוקר טוב, אסונות הטבע האנושי לא נגמרים. אתה, יעל אני ומי יודע מי עוד יהיה – נפלנו קורבן לטפיל מעוות בגדול. מה ניתן לעשות עם המטורף ליאור עזיז? חוץ מזה גיורא, אני מכירה את ראןבן מירן וכל חושי אומרים לי שהתגובה האחרונה בפוסט שלך היא מפוברקת בעליל. הווה אומר, לא הוא כתב אותה. סדום ועמורה לובשת ופושטת צורה.

      • כככככככככככ

        פארודיות הורסות על בכירי סופרי ישראל. ראשון ניר ברעם המוכשר והנאה, כך הוא משווק ספרו לעיתונות: הנה לכם ספרי החדש היפה אנשים טובים יצא בהוצאת עם עובד האיכותית מאוד. הספר הוא רומן רחב יריעה המתרחש בגרמניה הנאצית, הספר מקסים מהמם, מרתק, מרשים, אפי, מעמיק, יצרי, יצירת מופת חד פעמית בספרות הישראלית . כמובן שכל ספרי הם יצירות מופת חד פעמיות, ותשאלו את חברה שלי איך היא נהנית לעביר את ספרי על הכוס שלה ולהרטיב מזה. אני עובד בתור עורך בעם עובד, עבודה שסידרו לי בפרוטקציה. אני מרוויח 15 אלף נקי ומוציא בערך ספר אחד בארבע חודשים, ככה שיש לי המון זמן לכתיבה וליחסים קרובים עם עיתונאים ואנשי רוח. חבר שלי איתמר בן כנען כתב על ספרי המדהים הקודם בעכבר העיר, חברי הטוב גלסנר ממעיר בכתב על ספרי המדהים במעריב, חברי כתבו עלי בהארץ, וכמובן של הביקורות היו אוביקטיביות אמינות, מעמיקות, כנות, ונטולות פניות. אני פשוט מדהים. פרוסט ואני אוכלים מאותה עוגייה של הדודה שלנו. אני דומה לאבי עוזי ברעם, שהיה אפס פוליטיקאי משמים, אך עשה קריירה מפטפוט נצחי עם העיתונות. אבא דיבר על פוליטיקה, כדורגל, אוכל, גרוזינים בהריון ומהלא…עכשיו הוא נשוי לאביבה הגרוזינית שהיתה מזכירה שלו, ועכשיו עובדת אצל אדלר חומסקי במשרד פרסום. אבא בא אליה כל צהריים לאכול חינם ולפטפט עם כולם על הימים היפים. אני כמו אבא, גדול ונהדר וחכם ומכושר. ובכלל בלי קשרים בתקשורת. אני סולד מיחצנות! אני סולד מזיוף! אני מתראיין כל היום והלילה רק כי מכריחים אותי!! כאמור, שמי ניר ברעם, גם סופר רב מכר וגם סופר איכות. אני הדור הבא של סופרי ישראל. ס.יזהר ילד לעומתי…אז קנו את ספרי ורוצו לספר לחברה, ותנו לחברות שלכם להעביר את הספר על הכוס שלהם, הם ירטיבו את הכריכה אבל לא נורא, גם ככה לספר שלי יש ריח של דגים רקובים מן הים… ועכשיו רן יגיל הסופר, העורך, המתרגם, הפובליציסט, המשורר, הפילוסוף, בביקרות בNRG על מצב הספרות בישראל: אין ספק שזו שעתה היפה של הספרות בישראל, עם קולות נועזים וחדשים כמו יעל ישראל, אילן שיינפלד, סמי ברדוגו, וקולי שלי עצמי, ישראל עומדת מול תור הזהב השירי והסיפורי שלה. יעל ישראל זה עגנון אני בשביס זינגר. אמרתי כבר במעריב שיחזקאל נפשי הוא אריק אינשטין ויהודה ויזן שלום חנוך. אולי אני מטורלל ולא מבין מה אני מדבר בכלל, אבל בכל זאת הקשיבו לי, אני חייב שמישהו יקשיב לי ויאהב אותי, כי אבא היה כל הזמן בהצגות ולא חיבק אותי לפני השינה. אני ממליץ על יצירות מופת ישראליות נוספות: ספרי על רצח רבין בקיבוץ המאוחד- מילה שלי אוביקטיבית, נשבע לכם, זה הספר הכי טוב של העשור!! מזל שיגאל עמיר רצח את רבין – ככה כתבתי ספר על זה ויצא לי בקיבוץ המאוחד המכובד. עד אז פרסמתי רק בהוצאות נידחות תמורת בוכטה כסף, ועכשיו אני מוערך ואפילו הבת של רבין באה לערב הספרותי שלי. תודה לך יגאל עמיר. תודיע לי מתי אתה רוצח עוד ראש ממשלה כדי שאכתוב מראש על זה ספר. ספר אחר שלי יצא בכרמל- שוב, בלב שלם אני אומר-יצירת מופת! כמו כן, אמנון נבות החדש בכרמל (אני עובד בכרמל, ובלי משוא פנים אני אומר בכנות, זו הוצאה מדהימה, מספר אחד בישראל, ספרות מופת עולמית ומוניטין של מאתיים שנים!!) עוד המלצות: יהונדב פרלמן, אילן שיינפלד, יעל ישראל כבר אמרתי?, יעל ישראל כל ספריה בקיבוץ המאוחד (אני קורא בהם שוב ושוב כל ערב. וכל פעם מגלה משהו חדש!!) זהו, סופשבוע תרבותי לכם, אני יוצא עם הילדים לקטוף פרחים בשדה ולחלום שאני עליזה בארץ הפלאות שרוקדת על האבנים הצהובות של השירה בישראל בדרך לפגוש את הקוסם הגדול, עופר נימרודי כמובן והנה סמי ברדוגו, הסופר שפרופ' פרי מכנה סופר מכונן, אהרון שבתאי של המאה הזו. מתוך ילדה שחורה: "תמיד בבית הספר קראו לי ילדה שחורה, ומאוד נעלבתי. אמנם אני כושית ונאווה כמו פלסתינית וסודנית, אבל אני גבר ולא אישה! אז מה אם בבית ספר שיחקתי מחניים עם הבנות, והייתי מתאפר איתן בשירותים, זה אומר שאני לא גברי? בצבא שרתי בחיל נשים הייתי פקידה פלוגתית בקרייה. אחר כך למדתי ספרות באונ' תא אצל פרופ' פרי הגדול. אני לא אוהבת לדבר על נטיותי המיניות רק ארמוז שאני אוהב שיערות על הרגליים, חזה שטוח, ואיבר מין מתוח כמו קפיץ. אבל אני סטרייט!! ושאף אחד לא יוציא אותי מהמגירה בה אני שם את כתבי היד הנפלאים שלי! והנה עינת יקיר, סופרת מוכשרת עד כאב בראיון שנתנה לווינט לרגל צאת ספר הילדים שלה לילדים אוטיסטיים. "אני מוכשרת כמו שדה, אומרים שאני חקיינית של אהרון שבתאי, אבל זה שקר! אני אהרון שבתאי! כשהייתי בת חמש נכנס בי דיבוק וצרחתי כל הזמן אני שבתאי אני שבתאי, אמא לקחה אותי לרופא אליל, שאמר לה, הבת שלך תהיה סופרת גדולה, היא אהרון שבתאי! ספרי הראשון עסקי תיווך היה הצלחה פנומנלית-זכיתי בפרס מערוץ 2 שסידרו לי בהוצאת כתר. ספרי השני בעלי מלאכה הוא יצירת מופת פוצעת ומכאיבה. אני לא רוצה להתייחס לשמועות כי אני לסבית ונשואה לציייר הומוסקסואל, זה באמת לא עניינכם אם אני מגלה קנדומים של זרים אצלי בחדר שינה כל שבת בבוקר!" ולסיום ]פרופ' נסים קלדרון המהולל בראיון חושפני שנתן לגיל ריבה אגב ישיבה בערום בסאונה: אני מאוד מאוד מכובד, ומבין בספרות. הנה כתבתי ביקורת מהללת על שמעון אדף ועל אתגר קרת. הם נפלאים! נכון, הסתרתי את העובדה כי הוצאתי ספר אצל אותו עורך של שמעון אדף וקרת ובאותה הוצאת ספרים. נכון קיבחלתי צ'ק שמן על ספרי ועל הביקורות מההוצאה הזו. אבל זו עבודה!! אני ישר איכותית נחשב ומוסרי! אני צריך להביא אוכל לילדים(אין לי ילדים) ולקנות בגדים לאישה (אין לי אישה). ולשלם חשבונות (אין לי חשבונות). זהו, ואם דמרקר לא ימחקו מחר יסופר על מסעותיו של בני ציפר עורך ספרות בהארץ בסאונות הומוסקסואליות בלונדון, ועל בני מר ס עורך ספרות בהארץ על חוויותיו בגן העצמאות. לא להחמיץ!!

  3. גיורא פשוט תמחוק את התגובות האלו ותביא גאולה לעולם

  4. לכל המגיבים,
    ידוע לי כי לא ראובן מירן שתל את התגובה הנלוזה.
    באשר לכתב התביעה של ליאור עזיז, שאינה שייכת כלל לענייני, הודעתי במפושר שאתבע 2 ש"ח לכל מלה שיפרשם בבלוגי ואני אכן מתכוון לתבוע את הכסף.

    • תיקוני הגהה להודעתי:
      לכל המגיבים,
      ידוע לי כי לא ראובן מירן שתל את התגובה הנלוזה.
      באשר לכתב התביעה של ליאור עזיז, שאינה שייכת כלל לענייני.
      הודעתי במפורש שאתבע 2 ש"ח לכל מלה שיפרסם בבלוגי ואני אכן מתכוון לתבוע את הכסף.

      • מוני יקים אנטיציוני

        כמו שיילוק הכל מתורגם לכסף תשתה את דמו של
        עזיז עד טיפת דמיו האחרונה.
        הוא צודק אתה לא משורר אולי חרזן בספק ואינך
        להתמודד עם החושפים את הווייתך האובססיבית ללא
        שימוש בכלי הצנזורע .

        בגילך לשם ובהוויתך הקולוניאליסטית

        תתבייש לך !

  5. אאאאאאאאאאא

    פארודיות הורסות על בכירי סופרי ישראל. ראשון ניר ברעם המוכשר והנאה, כך הוא משווק ספרו לעיתונות: הנה לכם ספרי החדש היפה אנשים טובים יצא בהוצאת עם עובד האיכותית מאוד. הספר הוא רומן רחב יריעה המתרחש בגרמניה הנאצית, הספר מקסים מהמם, מרתק, מרשים, אפי, מעמיק, יצרי, יצירת מופת חד פעמית בספרות הישראלית . כמובן שכל ספרי הם יצירות מופת חד פעמיות, ותשאלו את חברה שלי איך היא נהנית לעביר את ספרי על הכוס שלה ולהרטיב מזה. אני עובד בתור עורך בעם עובד, עבודה שסידרו לי בפרוטקציה. אני מרוויח 15 אלף נקי ומוציא בערך ספר אחד בארבע חודשים, ככה שיש לי המון זמן לכתיבה וליחסים קרובים עם עיתונאים ואנשי רוח. חבר שלי איתמר בן כנען כתב על ספרי המדהים הקודם בעכבר העיר, חברי הטוב גלסנר ממעיר בכתב על ספרי המדהים במעריב, חברי כתבו עלי בהארץ, וכמובן של הביקורות היו אוביקטיביות אמינות, מעמיקות, כנות, ונטולות פניות. אני פשוט מדהים. פרוסט ואני אוכלים מאותה עוגייה של הדודה שלנו. אני דומה לאבי עוזי ברעם, שהיה אפס פוליטיקאי משמים, אך עשה קריירה מפטפוט נצחי עם העיתונות. אבא דיבר על פוליטיקה, כדורגל, אוכל, גרוזינים בהריון ומהלא…עכשיו הוא נשוי לאביבה הגרוזינית שהיתה מזכירה שלו, ועכשיו עובדת אצל אדלר חומסקי במשרד פרסום. אבא בא אליה כל צהריים לאכול חינם ולפטפט עם כולם על הימים היפים. אני כמו אבא, גדול ונהדר וחכם ומכושר. ובכלל בלי קשרים בתקשורת. אני סולד מיחצנות! אני סולד מזיוף! אני מתראיין כל היום והלילה רק כי מכריחים אותי!! כאמור, שמי ניר ברעם, גם סופר רב מכר וגם סופר איכות. אני הדור הבא של סופרי ישראל. ס.יזהר ילד לעומתי…אז קנו את ספרי ורוצו לספר לחברה, ותנו לחברות שלכם להעביר את הספר על הכוס שלהם, הם ירטיבו את הכריכה אבל לא נורא, גם ככה לספר שלי יש ריח של דגים רקובים מן הים… ועכשיו רן יגיל הסופר, העורך, המתרגם, הפובליציסט, המשורר, הפילוסוף, בביקרות בNRG על מצב הספרות בישראל: אין ספק שזו שעתה היפה של הספרות בישראל, עם קולות נועזים וחדשים כמו יעל ישראל, אילן שיינפלד, סמי ברדוגו, וקולי שלי עצמי, ישראל עומדת מול תור הזהב השירי והסיפורי שלה. יעל ישראל זה עגנון אני בשביס זינגר. אמרתי כבר במעריב שיחזקאל נפשי הוא אריק אינשטין ויהודה ויזן שלום חנוך. אולי אני מטורלל ולא מבין מה אני מדבר בכלל, אבל בכל זאת הקשיבו לי, אני חייב שמישהו יקשיב לי ויאהב אותי, כי אבא היה כל הזמן בהצגות ולא חיבק אותי לפני השינה. אני ממליץ על יצירות מופת ישראליות נוספות: ספרי על רצח רבין בקיבוץ המאוחד- מילה שלי אוביקטיבית, נשבע לכם, זה הספר הכי טוב של העשור!! מזל שיגאל עמיר רצח את רבין – ככה כתבתי ספר על זה ויצא לי בקיבוץ המאוחד המכובד. עד אז פרסמתי רק בהוצאות נידחות תמורת בוכטה כסף, ועכשיו אני מוערך ואפילו הבת של רבין באה לערב הספרותי שלי. תודה לך יגאל עמיר. תודיע לי מתי אתה רוצח עוד ראש ממשלה כדי שאכתוב מראש על זה ספר. ספר אחר שלי יצא בכרמל- שוב, בלב שלם אני אומר-יצירת מופת! כמו כן, אמנון נבות החדש בכרמל (אני עובד בכרמל, ובלי משוא פנים אני אומר בכנות, זו הוצאה מדהימה, מספר אחד בישראל, ספרות מופת עולמית ומוניטין של מאתיים שנים!!) עוד המלצות: יהונדב פרלמן, אילן שיינפלד, יעל ישראל כבר אמרתי?, יעל ישראל כל ספריה בקיבוץ המאוחד (אני קורא בהם שוב ושוב כל ערב. וכל פעם מגלה משהו חדש!!) זהו, סופשבוע תרבותי לכם, אני יוצא עם הילדים לקטוף פרחים בשדה ולחלום שאני עליזה בארץ הפלאות שרוקדת על האבנים הצהובות של השירה בישראל בדרך לפגוש את הקוסם הגדול, עופר נימרודי כמובן והנה סמי ברדוגו, הסופר שפרופ' פרי מכנה סופר מכונן, אהרון שבתאי של המאה הזו. מתוך ילדה שחורה: "תמיד בבית הספר קראו לי ילדה שחורה, ומאוד נעלבתי. אמנם אני כושית ונאווה כמו פלסתינית וסודנית, אבל אני גבר ולא אישה! אז מה אם בבית ספר שיחקתי מחניים עם הבנות, והייתי מתאפר איתן בשירותים, זה אומר שאני לא גברי? בצבא שרתי בחיל נשים הייתי פקידה פלוגתית בקרייה. אחר כך למדתי ספרות באונ' תא אצל פרופ' פרי הגדול. אני לא אוהבת לדבר על נטיותי המיניות רק ארמוז שאני אוהב שיערות על הרגליים, חזה שטוח, ואיבר מין מתוח כמו קפיץ. אבל אני סטרייט!! ושאף אחד לא יוציא אותי מהמגירה בה אני שם את כתבי היד הנפלאים שלי! והנה עינת יקיר, סופרת מוכשרת עד כאב בראיון שנתנה לווינט לרגל צאת ספר הילדים שלה לילדים אוטיסטיים. "אני מוכשרת כמו שדה, אומרים שאני חקיינית של אהרון שבתאי, אבל זה שקר! אני אהרון שבתאי! כשהייתי בת חמש נכנס בי דיבוק וצרחתי כל הזמן אני שבתאי אני שבתאי, אמא לקחה אותי לרופא אליל, שאמר לה, הבת שלך תהיה סופרת גדולה, היא אהרון שבתאי! ספרי הראשון עסקי תיווך היה הצלחה פנומנלית-זכיתי בפרס מערוץ 2 שסידרו לי בהוצאת כתר. ספרי השני בעלי מלאכה הוא יצירת מופת פוצעת ומכאיבה. אני לא רוצה להתייחס לשמועות כי אני לסבית ונשואה לציייר הומוסקסואל, זה באמת לא עניינכם אם אני מגלה קנדומים של זרים אצלי בחדר שינה כל שבת בבוקר!" ולסיום ]פרופ' נסים קלדרון המהולל בראיון חושפני שנתן לגיל ריבה אגב ישיבה בערום בסאונה: אני מאוד מאוד מכובד, ומבין בספרות. הנה כתבתי ביקורת מהללת על שמעון אדף ועל אתגר קרת. הם נפלאים! נכון, הסתרתי את העובדה כי הוצאתי ספר אצל אותו עורך של שמעון אדף וקרת ובאותה הוצאת ספרים. נכון קיבחלתי צ'ק שמן על ספרי ועל הביקורות מההוצאה הזו. אבל זו עבודה!! אני ישר איכותית נחשב ומוסרי! אני צריך להביא אוכל לילדים(אין לי ילדים) ולקנות בגדים לאישה (אין לי אישה). ולשלם חשבונות (אין לי חשבונות). זהו, ואם דמרקר לא ימחקו מחר יסופר על מסעותיו של בני ציפר עורך ספרות בהארץ בסאונות הומוסקסואליות בלונדון, ועל בני מר ס עורך ספרות בהארץ על חוויותיו בגן העצמאות. לא להחמיץ!!

  6. גיורא לשם

    למוני יקים,
    ישמרני האל משתות את דמו של ליאור עזיז.
    אני לא מתכוון להרעיל את עצמי.
    ואתה, ראה, 2 ש"ח למלה זה תעריף מוזל.
    ממך, כתושב חוץ, אני עשוי לתבוע יותר.
    קולוניאליסט זה אתה!
    אתה יושב במדינה שבה לא נולדת. אני גר ותושב המדינה שבה נולדתי.
    חוץ מזה, אני מקווה שאתה בריא ושלם, ששמחת בנצחון ספרד במונדיאל ושאתה ישן טוב בלילה.
    כאשר תבקר במולדתי אל תשכח לטלפן אלי!
    יהיה מעניין מאוד לפגוש חייזר!

  7. מוני יקים אנטיציוני

    והינך חלק של קולקטיב פולש בשמה של תורת גזע
    קולוניאליסטית ולא עברת תהליכי הגירה מסודרים
    כמו גם שהכוזרים התייהדו ולא עברו תהליכי גיור
    כהלכה כך שמציאותך ונוכחותך הם הוויה מלאכותית.
    לעומתך אני עברתי תהליכי הגירה אוניברסליים לפי
    חוקי המדינה בה אני מתגורר ולא לפי שיוכי
    לקולקטיב כובש גזעני ששדד את אדמת אבותיו של עם
    פלסטיני ילידי שמרביתו הושלך לגטאות .
    איש אינו רוצה לפגוע בכוזרואשכנזים אלא לבצע
    בהם את מצוות 'תיקון עולם' ולהחזירם כמצוות
    הצהרותיהם לארץ אבותיהם האמיתית בארופה.
    הישראליות המלאכותית שאתה נאחז בה כטובע שזה
    הקש האחרון היא יצירה זמנית כוחנית בשרות
    המעצמות הנוצריות שונאות הערבים והאיסלם אבל
    אלמנט זה ילך וייחלש בשנים הקרובות וישים את
    הקץ לאותו פיאסקו מדיני שיצרה הציונות
    האשכנזית חמדנית הקרקעות ועיסקאות הנדל'ן.

    כי שני עמים אויבים אנו כמו שמן ומים שלא
    מתערבבים

    בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם

  8. גיורא לשם

    צר לי עליך, מוני יקים היקר.
    אתה יודע, נסיוני ההיסטורי לימד אותי לרחם עליך עוד בטרם אירע האסון.
    אתה מבין, אבות אבותי, דודי, בני דודי, ציבור לא קטן של כ-30 שלומי אמוני ישראל היו מהגרים חוקיים בארצות תפוצתם ביבשת המערב במשך מאות בשנים, רובם יוצאי ספרד.
    והם עלו בעשן!
    לא הייתי רוצה שכך יקרה גם לך, המהגר בעל המסמכים החוקיים ביבשת המערב.
    יהיה אשר יהיה, אני יושב בארץ מולדתי, בקי היטב בתרבותי העברית ומשוקע בה מעורה בנופי מולדתי הארצישראלית.
    והיה, אם תזדקק יום אחד לעיר מקלט, אל תהסס לפנות אלי. אפרוש עליך את כנפי ואודיע ברבים, שמוני יקים חי בטעות כל ימיו ואל לדורשי רעתו לבקש ממנו נקם בשעתו הקשה.

    • מוני יקים אנטיציוני

      הכוזרואשכנזים שנואים בכל מקום בו דורכת רגלם
      בשל מעשיהם ולא בשל זהותם כמו פרשת מיידוף
      למשל.
      ברומניה היה פרומיל שבפרומיל של יוצאי ספרד וכל
      השאר צאצאי הגיור הכוזרי לך ולמד היסטוריה שלא
      מטעם.
      היהודים בני עם ישראל הספרדומזרחי קיבלו את
      העונש הגדול ביותר בהיסטוריה שלהם מידי ארופים
      פעם מהקתולים בספרד ופעם שניה מהכוזרואשכנזים
      בפלסטינה .
      אין אנו זקוקים לפטרנליזם ההגנתי שאתה מגחך בו
      62 שנות שעבוד הבהירולנו שאתם האויב האמיתי
      שלנו ולא הערבים בקירבם חיינו אלפי שנים
      ואנו אחים לגורל משותף נגד הפולשים מארופה
      הכוזרואשכנזים ועמיתיהם האימפריאליסטים
      הנוצרים מעבר לאוקיאנוס.

      רק חורבן הציונות הכוזרואשכנזית יבטיח את המשך
      קיומו של עם ישראל הספרדומזרחי !!!

  9. גיורא לשם

    למוני יקים היקר,
    מה לי ולמיידוף? ראיתצי אגורה מן הכסף הזה? מה איכפת לי ממנו. שיישב בבית-סוהר כמה שמתחשק לו וזה לא מזיז לי.
    ומה לי ולרומניאקים?
    הייתי ברומניה? מישהו מאבותי היה ברומניה?
    מה, אתה רומני? לא הייתי מאמין!!
    כדי לדעת שסבי, סבתי, דודים, דודות, בני דודים ובני דודות עלו בעשן אינני זקוק לספר היסטוריה.
    לעומת זאת, שאתה זקוק לספר היסטוריה, ורצוי שיהיה בכתב ברייל. בכל פעם שעיינת בפרט היסטורי כלשהו עלה בעיניך עובש וראית דברים שלא כתובים שם, מה גם שהעובש מפזר בגוף רעלנים שונים, וצר לי עליך, אחי מוני.
    אהה, נזכרתי, לפני זמן מה היה בארץ ישראל עוד מוני אחד. אתה, במקרה, יודע מה קרה לו?

    • מוני יקים אנטיציוני

      סליחה אם טעיתי והוריך לא פלשו מרומניה אלא מארץ
      ארופית אחרת.
      תוציא את השואה ואלו שעלו בעשן מהויכוח כי אם
      תמשיך אוציא ממך עשן ותתחיל להתבכיין.
      מוני שהיה פעם גילה בדרך הקשה את עולם השקר
      והגזענות שטוו הציונים האשכנזים והפך למוני
      אנטיציוני כי שני עמים אויבים אנו !!!

השאר תגובה ל אתר זימה ומזימה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם