בננות - בלוגים / גיורא לשם / ליחצן את הכלב
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

ליחצן את הכלב

 

כמה סופרים בישראל חיים על כתיבתם? חמישה? עשרה? 

גם מי שאינו אוהב לשקוע בהרהורים כאלה אינו יכול לפטור את עצמו מן הניחוש שלי, ששכר־הסופרים של כוכב תקשורת כדן מירון בעבור מאמר בעיתון נמוך משכר "ציפורה" או "סתמי". ובמחשבה שנייה, משכרה של עירית לינור, אם לנקוב בשם מפורש אחד.

לעירית לינור עט זריז, ממזרי. אפילו חולשתם היחסית של ספריה המשעשעים שירת הסירנה (עכשיו, הסרט) ושתי שלגיות אינה מעיבה על ההבזקים הנורים לכל עבר (וכל איבר) בטורהּ הסאטירי השבועי. כך, לכל הפחות, התרשמתי בימי כתיבתה בעתון חדשות ז"ל.

דן מירון, מיותר לציין, הוא מבקר ספרות אקדמי מן השורה הראשונה ומצליחן לפי כל קנה־מידה. לא במקרה. כאיש מוכשר, חרוץ ויודע כתוב (אם כי הוא נדרש לעתים לעשר מלים כאשר אפשר להסתפק בשש), דן מירון יודע ל"מַמֵּשׁ" (כפי שאומרים בשוק ההון) את השקעותיו הלמדניות. אין בכך פסול, זולת האנומליה: בכלי התקשורת משלמים יותר לכותבים שאינם מגיעים לקרסוליו.

עיני אינה צרה בעירית לינור. גם דן מירון אינו נמצא כאן על תקן של קדוש מעונה. ללינור, כך נדמה לי, יותר קוראים. בעיני מעסיקיהם, בעלי העיתונים, שניהם נמדדים בסולם ערכים תקשורתי זהה  הרייטינג.

בנאלי להתלונן על כך שתורת הפערים הכלכלית הזאת פושה דווקא באומה שמתעקשת לכנות את עצמה "עם הספר". מה לנו כי נלין על עיתונים, על עורכיהם ועל מו"ליהם, שכן מה נאמר על מבקרים פחות נוצצים מדן מירון, על משוררים (שקוראיהם מעטים, בדרך הטבע) ועל סופרים, שמיטבם אינו מן הסוג המתחבב בנקל על קוראים.

לפני 160 שנה ויותר העיר אלקסיס דה טוקוויל, בביקור היחיד שערך באמריקה, בפרק קצרצר הקרוי הספרות כפרקמטיה
"דמוקרטיה לא רק נוסכת טעם לספרות באנשים ממעמדות הסוחרים ובעלי־המלאכה, היא אף מחדירה רוח של פרקמטיה לספרות. קהל הקוראים הגדל ללא הרף והרצון הבלתי־פוסק למשהו חדש, מבטיח מכירת ספרים שאיש אינו מרבה להחשיבם."

הזהרתו של טוקוויל ניתנת בנקל לתרגום כאן ועכשיו. בחברה דמוקרטית, סופרים רבים מתיחסים אל הספרות כאל משלח־יד סתם וקוראים רבים מתיחסים אל הספרות כאל מצרך. השאלה היא, האם ה"יצרן" מספק סחורה בעלת ערך ואם ה"צרכן" מקבל מצרך שאותו הוא רוצה לרכוש.

לפני ימים אחדים קראתי בכתב־העת לספרות מאזנים דברים אחדים במדור שהוקדש לרב־שיח שהוכתר בכותרת ספרות: תקשורת/שיווק/יחסי־ציבור. דברי הפתיחה (איך לא?) נכתבו בידי דליה מגנט, שהוגדרה כמומחית לפרסום, שיווק ויחסי ציבור.

זה בסדר. אך דליה מגנט גם מתימרת לירות בליסטראות פילוסופיות כבדות, כגון "אני מוכר – משמע אני קיים". התחכמות נאה, לכל הדעות, אלמלא היתה מזמינה לפטור בני־אדם מן ההכרח לחשוב. כשמדובר בסופרים, העסק מסובך יותר. כשסופר אומר, "אני כותב  משמע אני קיים," האמירה הזאת (איך לומר זאת בלא קונוטציות הירואיות?) היא "על באמת". אולם אינני רוצה להתעלל יתר על המידה בהיגדי סוחר־סופר. הבעיה היא הסתירה המהותית שבין יצירה למסחר.

אני מודה שדליה מגנט נאמנה לתפקידה כמשווקת, ואין טעם להתווכח על כך. הצרה מתחילה כאשר היא מתחילה לארוז את "המוצר" ולמנות את תכונותיו המסחריות. או־אז אנחנו מוזמנים לצעוד אתה ביריד ההבלים.

- "אנחנו עוסקים בשיווק ספרות," אומרת מגנט בג'ינגלית.

- "לא נכון," אני מתקומם חרש, "אתם עוסקים בשיווק ספרים."

קולות ההתקוממות גוברים בקרבי כאשר עיני מעיינות בדברי שכנתה לכתב־העת, רות אלמוג. "מנקודת הראות הכלכלית אין ספק, שתרבות היא מוצר ככל מוצר," כותבת אלמוג ללא ניקור של ספק. ושוב אני מוחה, "לא נכון," אם כי הפעם בקולי קולות. תרבות היא כל מה שאין לו מחיר, אני מתעקש.

למען האמת, אני מתקשה להאמין שרות אלמוג מתיחסת אל ספריה כאל מוצרים. התנהגותו של השוק היתה צריכה לטפוח על פניה וללמדהּ סדרו של עולם. העובדות מדברות בעד עצמן: לעולם אין מוניטין של סופר קובעים את מחירו של הספר בשוק או את תפוצתו (למעט ספרים משומשים, שכבר היה מי שקראם והוציאם למכירה. אך זהו עניין שמעבר ליחסי־ציבור ותמלוגים). בתחשיבי המו"לים, מוניטין אינם מצטרפים כלל לעלות.

הסופר, בנפשו פנימה, יודע כי יצירתו חומקת מכל הגדרה של מחיר ותחשיב. אפשר "לתקשר" את "חייו", ליַחצן את כלבו, למכור מקומונים המונים בפרוטרוט את אהבותיו ושנאותיו, ואף לשווק את ספריו בכמויות. אולם בסתר לבו הוא יודע, כי את שורש נשמתו, את עולמו, את "גילויו וכיסויו", את הדבר המיוחד ההופך אותו למה שהוא כסופר, לא ניתן להפוך ל"מוצר", אפילו במחיר חייו.

לאחר כל הדברים האלה, הסופר, כך נדמה לי, חש תִפלות. 
על איזה יחסי ציבור מדובר פה? מה יועיל לו החיזור על השווקים? כמה מזומנים יצלצלו בכיסו לאחר שימכור את כל המוניטין שלו, אם מוניטין הם אכן מטבע עובר לסוחר?

"אם כבר אוכלים חזיר, מוטב שהשמן ייזל," נאמר במימרת ליצים יידית.

בשביל סתם כבוד וכל כך מעט כסף כדאי לספוג השפלות כה רבות?


גיורא לשם, 
מעריב, 11.11.94

 

 

12 תגובות

  1. עדכון קטן גיורא:
    ל"מַמֵּשׁ" (כפי שאומרים בשוק ההון)
    = להוון, היוון וכו'

    • גיורא לשם

      בעת כתיבת המאמר, 1884, המלה "היוון" כמעט שלא היתה בשימוש.
      בשנים ההם בעיקר "מימשו" השקעות, ולא "היוונו" אותן.
      יכולתי לשנות את המלה למלה היותר מקובלת היום, אולם החלטתי להשאיר את הביטוי הישן יותר על כנו.

  2. רונית בר-לביא

    גיורא, אני מסכימה כאן עם כל מילה.

    וזה נכתב ב 1994, מאז הכל הפך קיצוני עוד הרבה יותר.

    היום מה שלא שיווקי לא קיים,
    והדור שלי וזה שאחריי, לא סופר ממטר שום דבר שאינו מג'ונגל כהלכה,
    אני מדברת על 99% מאיתנו.

    גם ה"אלטרנטיביים" הרוחניקים, בטח קראת את מאמרי על "שווק לי ואשווק לך", כולם היום עוסקים ברייטינג ושיווק.

    אני לא בטוחה שזה רק לרעה, ייתכן שזה פשוט צו השעה העולמי.

    נורא עצוב לי לראות משוררות וסופרות למשל שמתפרנסות מתמלול, הדפסה של עבודות לאנשים.

    אני אומרת: עסקו בדיוק במה שאתם אוהבים, באמנות אל תעשו הנחות.
    וכשצריך להתפרנס, מתפרנסים לא מאמנות אם אפשר, רק לא לעקם את היצירה בשביל רייטינג.

  3. תגובה לענין הנכבה:

    גיורא, אתה אמיץ. אני מסכימה איתך שאין זה יום אבל אלא נסיון להעמיד רצף ארועים שיערער את יסודות קיומנו כאן.

    בפסטיבל מרר היה עיתונאי מצרי שיודע עברית ץ היית צריך לראות איך התחנפו לו והישמיצו את ממשלת ישראל, כל זה לאדם שכותב בשביל עתון שנקרא על שם של מלחמה או אפילו מה שהם מבינים כנצחון עלינו "אוקטובר". משוררים מרכזיים כתבו באוקטובר המצרי כמה ממשלתנו גרועה.

  4. גיורא, גיורא, היה נכון הווה נכון ויהיה כנראה נכון. כתוב נפלא ומאוד מצער למי שחי את עולם הספרות והוא קרוב ללבו. ד"ש מפרס ספיר על כל נגזרותיו. להשתמע, רני.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם