בננות - בלוגים / גיורא לשם / עוד שני שירים מתורגמים של סטיבן דובינס
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

עוד שני שירים מתורגמים של סטיבן דובינס

 

לילות בבית־הקברות

 

חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים, זִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים, טַעֲמָהּ הַמָּתֹק שֶׁל אֲדָמָה:

הִנֵּה כָּךְ הַמֵּתִים מַעֲמִידִים פָּנִים שֶׁעוֹדָם בַּחַיִּים:

הָאֶחָד גּוֹרֵר כִּסֵּא, מְנוֹרָה, פּוֹרֵשׂ

אֶת הָעִתּוֹן מֵאַשְׁפָּתוֹ שֶׁל מָאן דְּהוּ,

וְאַחַר־כָּךְ יוֹשֵׁב וּמַחֲזִיק אֶת הָעִתּוֹן מוּל פָּנָיו.

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הַמְּנוֹרָה מְנֻפֶּצֶת וְעֵינָיו

נָשְׁרוּ. אוֹ כַּמָּה מִן הָאֲחֵרִים

מִתְקַבְּצִים בַּחֲזִית הַטֶּלֶזִיוְיָה, צוֹחֲקִים חֶרֶשׁ

וְחוֹבְטִים עַל מַה שֶּׁנּוֹתַר מִבִּרְכֵּיהֶם.

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הָאֶקְרָן שָׁחֹר. אַרְבָּעָה

יוֹשְׁבִים לְיַד שֻׁלְחָן עִם כּוֹסוֹת וְצַלָּחוֹת,

מְרִימִים מַזְלֵגוֹת לְפִיּוֹתֵיהֶם וְלוֹעֲסִים. אֵין זֶה מְשַׁנֶּה

אִם צַלָּחוֹתֵיהֶם רֵיקוֹת וְהֵם לוֹעֲסִים רַק אֲוִיר.

שְׁנַיִם מִן הַמֵּתִים מִתְגּוֹלְלִים עַל הַקַּרְקַע,

הַחוֹבְטִים וּמְשַׁפְשְׁפִים זֶה אֶת גּוּפוֹ שֶׁל זֶה

כִּבְיָכוֹל בְּאַהֲבָה אוֹ בְּטֵרוּף. אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם עוֹרָם

נִקְלָף, שֶׁאֵיבָרֵי־מִינָם הֵם רַק זֵכֶר.

 

הָעַכְבָּר הָרָאשִׁי שֶׁל בֵּית־הַקְּבָרוֹת קוֹרֵא לְכָל עַכְבָרֵי הָעִיר

הַמְשַׁלְּמִים לוֹ בְּמַה שֶּׁעַכְבָּרִים מַחֲשִׁיבִים   

כְּנַף יוֹנָה אוֹ בְּדַל־אֹזֶן שֶׁל כֶּלֶב.

הָעַכְבְָּרִים נִצָּבִים עַל מַצֵּבוֹת וְהַפְּסָלִים

הַזּוֹלִים שֶׁל מַלְאָכִים וְהֵם, הוֹ, אוֹחֲזִים בְּבִטְנֵיהֶם

וְצוֹחֲקִים, צוֹחֲקִים עַד אֲשֶׁר הַקְּרָבַיִם כִּמְעַט מִתְפַּלְּצוֹת;

בָּהּ בְּשָׁעָה הַכּוֹכָבִים מְפִיקִים אֶת אוֹתוֹ הָאוֹר הַקַּר

שֶׁלְּפִיו תִּכְנְנוּ כָּל הַמֵּתִים הַלָּלוּ אֶת חַיֵּיהֶם,

וּבַחֲצֵרוֹ שֶׁל מָאן דְּהוּ כֶּלֶב נוֹבֵחַ וְנוֹבֵחַ

סְתָם כְּדֵי לִרְאוֹת אִם חַיָּה כָּלְשֶׁהִי טִפְּשָׁה כְּמוֹתוֹ

תִּתְעוֹרֵר מִן הַשֵּׁנָה וְאולַי תִּנְבַּח בִּתְשׁוּבָה

שכחה תפקודית

 

כָּאן הָעוֹלָם, כָּאן נִמְצֵאת שִׁכְחַת הָעוֹלָם:

הַיָּד הַשְּׂמָאלִית וְהַיְּמָנִית גּוֹרְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

כַּאֲשֶׁר הוּא לוֹחֵךְ אֶת פְּנִים יְרֵכָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ

הָעוֹלָם נָסוֹג. אַךְ זֶה הָיָה אֶתְמוֹל.

 

בַּתְּחִלָּה מַגַּע יָדָהּ הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת הָעוֹלָם

מְסֻחְרָר אֱלֵי חֲשֵׁכָה. אַחַר כָּךְ נִדְרְשָׁה

נְשִׁיקָה, וְאַחַר כָּךְ חֲשִׂיפַת שָׁד. אֵיךְ

שֶׁוִּדּוּיִים אֵלֶּה מַזְקִינִים אוֹתָנוּ. הַאִם בְּשֶׁל כָּךְ

 

הַזְּקֵנִים נִהְיִים שַׁכְחָנִיִּים? שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַמָּוֶת

הוּא בְּהֶכְרֵחַ פְּלִיאָה. מַגָּע שׁוּב נֶהְפָּךְ לִמְחַשְׁמֵל. בְּדַשְׁדְּשֵׁנוּ

אֶל רִגְעֵנוּ הַסּוֹפִי, הָעוֹלָם נִהְיָה עֲתִיר

הִזְדַּמְנֻיּוֹת. הָהּ, מָוֶת, פַּשֵּׂק אֶת יְרֵכַיִךְ.

 

 

 

חופשה לא-צפויה

 

בַּסִּפּוּר שֶׁל אוֹרְפֵיאוּס וְאֵשֶׁת לוֹט

כָּל אֶחָד מֵהֵם מַבִּיט לְאָחוֹר, אַךְ זֶה בָּזֶה.

בְּזֶה הָאֹפֶן מִסְתַּבְּכִים נוֹשְׂאִים נִצְחִיִּים.

 

אֵשֶׁת לוֹט, בְּקַווֹתָהּ לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים

הַבּוֹעֲרוֹת בַּמִּישׁוֹר, רוֹאָה בִּמְקוֹם זֹאת

אִישׁ צָעִיר עִם נֵבֶל, עוֹטֶה עוֹר נָמֵר.

 

בִּמְקוֹם לְגַלּוֹת אֶת אוֹיְרִידִיקֶה, אֲהוּבָתוֹ,

אוֹרְפֵיאוּס רוֹאֶה אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת יוֹתֵר, אִמָּן

שֶׁל שְׁתֵּי בָּנוֹת בּוֹגְרוֹת. הִיא אוּלַי בַּת חֲמִשִּׁים.

 

שְׁנֵיהֶם מֻפְתָּעִים. סִלְחִי לִי, אוֹמֵר אוֹרְפֵיאוּס,

צִפִּיתִי לִפְגּשׁ מִישֶׁהוּ אַחֵר. אֵשֶׁת לוֹט

סוֹרֶקֶת אֶת הָאֹפֶק. אֵיפֹה הֵן,

 

הִיא שׁוֹאֶלֶת, סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, עֲרֵי שַׁעֲשׁוּעִים אֵלּוּ?

אִישׁ מֵהֵם אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת זולָתוֹ.

פְּזוּר נֶפֶשׁ, אוֹרְפֵיאוּס נוֹדֵד בְּרוּחוֹ. בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,

 

הוּא אוֹמֵר, הָיִיתִי מְדֻכָּא. אֵשֶׁת לוֹט נֶאֱנַחַת:

לוּ יָדַעְתָּ מַה מְשַׁעֲמֵם לַחֲלֹק מִטָּה

עִם צַדִּיק. הֵם יוֹשְׁבִים עַל סְלָעִים חַמִּים

 

לְיַד פֶּלֶג מַעֲלֶה אַדְווֹת. בִּהְיוֹתָם זָרִים

זֶה לָזֶה, לְכָל אֶחָד עַיִן לֹא מְשֻׁחֶדֶת

לִבְעָיוֹת זוּלָתוֹ. יִתָּכֵן שֶׁאַתָּה בַּרמַזָּל

 

שֶׁהִשְׁתַּחְרַרְתָּ מִמֶּנָּהּ, אוֹמֶרֶת אֵשֶׁת לוֹט.

אוֹרְפֵיאוּס מֵעִיר הֶעָרָה דּוֹמָה עַל לוֹט.

טִיפּוּס אָדוּק, הוּא קוֹרֵא לוֹ: הֵם תָּמִיד חוֹשְׁבִים

 

שֶׁהֵם הַצּוֹדְקִים. מְשֻׁחְרָרִים מִיִּצְרֵיהֶם,

הֵם מַתְחִילִים לְהַבְחִין בָּעוֹלָם שֶׁמִּסְּבִיבָם:

שִׁירוֹ שֶׁל הַזָּמִיר, אוֹר בּוֹהֵק עַל מַיִם צְלוּלִים.

 

אוֹרְפֵיאוּס מִתְנַחֵם בְּאִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת חֲבִיבָה זוֹ.

אֵשֶׁת לוֹט מְרֻצָּה מֵאִישׁ צָעִיר אָדִיב זֶה.

יִתָּכֵן שֶׁמָּחָר תִּתְעוֹרֶרְנָה בְּעָיוֹת חֲדָשׁוֹת.

אַךְ לֹא עַכְשָׁיו. אוֹרְפֵיאוּס נִשְׁעָן עַל אֶבֶן

וּמַתְחִיל לָשִׁיר: לֹא מַשֶּׁהוּ מְבַדֵּר מִדַּי,

לֹא מַשֶּׁהוּ עָצוּב מִדַּי. שִׁיר עַל אוֹרהַשֶּׁמֶשׁ

 

נוֹצֵץ עַל קְלִפָּתָם הַלְּבָנָה שֶׁל עֲצֵי לִבְנֶה

בָּעֶרֶב הֶחָמִים הָרִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת הָאָבִיב.

זֶהוּ אֶחָד מִשִּׁירָיו הַטוֹבִים. כַּעֲבוֹר שָׁנִים

 

נוֹסָפוֹת מִלִּים חֲדָשׁוֹת עַל אַהֲבָה אֲבוּדָה וּשְׁפִיכוּת-דָּמִים,

הַנּוֹשְׂעִים הַשִּׁגְרָתִיִּים, אַךְ לֹא הַיּוֹם. אֵשֶׁת לוֹט

נוֹשֵׂאת אֶת פָּנֶיהָ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת וּמֵאֲחוֹרֵי

 

שְׁמוּרוֹת סְגוּרוֹת הָעוֹלָם מַוְרִיד. בְּהִסּוּס,

הִיא נוֹגַעַת בִּלְשׁוֹנָהּ בִּשְׂפָתֶיהָ כְּדֵי לְגַלּוֹת

רֶמֶז קַל בְּיוֹתֵר אַךְ בְּפֵרוּשׁ עֲדַיִן טַעַם מֶלַח.

מאנגלית: גיורא לשם

בעקבות תרגומו של משה דור לשיר של דובינס שהוצג בפוסט לפני זמן מה החלטתי להציג שלושה שירים שהיו בגנזכי. הם תורגמו לפני שנים לא מעטות.

 

20 תגובות

  1. השיר השלישי מקורי להפליא!

  2. שלושה שירי תנאטוס נפלאים, וגם התרגום.
    האם יש להשיג ספר מלא של תרגומי דובינס? הייתי רוצה לקרוא, יש אפשרות גם לספר ישן שאשיג בספריה.

  3. שני היבטים הועלו בדיון שהתרחש בבלוג של גב' לויט הראויים לדיון ממצה ונינוח יותר.

    הראשון נוגע לסופר עוזי גדור,שאינו סופר צעיר כלל,הוא כבר קרוב לגיל גבורות וכבר הוציא ספרים אחדים.

    מדובר בסופר שבחר לפעול מחוץ להקשרים
    הפראקטיים והפואטיים של הספרות העברית בארבעים השנה האחרונות.הוא מסרב לכל אקט
    של יחסי=ציבור וכותב במפורש ובמוצהר למעטים. (כמו ישעיהו קורן)
    מחוז ההתרחשות אצלו הוא מושבי=עולים בשנות ה=40 וה=50 או שכונות הצריפים
    בעיבורי המושבות שנתפראו וגדלו פתאום אחרי קום המדינה.הנוסח שלו הוא שיעתוק מעניין של העברית שבה דיברו העולים האלה
    בשיח ה"ציבורי" שלהם,כשלא יכלו להשתמש בשפתם הם.השיח בנוי ממשפטים המדלגים לא פעם על נושא או נשוא,ולפעמים על לוואי ומושא עקיף.גם הנוף שהם רואים תמיד חטוף,מחוסר פרטים מהותיים,נאחז בשולי.
    נמלט מן המבעית והמסכן,בורח מן האומללות
    אל הצדדי והמיקרי.

    חלק מספריו הם יצירות מופת (כמו "העומדים בלילות" או "לוויה בצהריים" של ישעיהו קורן,שמעולם לא היה
    סופר ידוע -אך השפיע,כ'סופר לסופרים'
    על קבוצה שלמה של סופרים ידועים יותר,כמו קנז,ראובן מירן המוקדם ורות אלמוג)

    עוזי גדור (גדורוב)זכה בשנות השמונים
    לגילוי מסויים,ומבקרים רבים,בתוכם גבריאל מוקד ,אורציון ברתנא ואני הקטן
    התפעלו מאוד מרקמה סיפורתית זו – וראו בה דגם אפשרי והרחבת מרחב הדיון הסיפורתי לאזורי אירוע פיזיים ותודעתיים שלא נלקחו בחשבון,אז והיום,
    בסיפורת הישראלית.

    ההנחה היתה שיש או שצריך להיות קאדר קטן של סופרים המהווים מחולל פנימי בספרות.אין לישעיהו קורן את הברק הלשוני ואת כושר האיפיון,את הברק
    התיאורי ואת היכולת לעצב דיאלוג של יהושוע קנז,אבל קורן הצביע על אזור אירוע,על מחולל לשוני,על רקמת חיים
    שאינה מובנת מאיליה בספרות השואפת אל מרכז התודעה הבורגני.המימוש המזהיר קיבל ביטוי בחלק מסיפורי יהושוע קנז.כך גם גדור – שהתחיל לפרסם מאוחר יותר,כשהמגמות הצנטראליזאציה והמיתוג בסיפורת הישראלית החלו מצטברות לכיוונים שמימשו גרוסמן,א.ב. יהושוע ו(להבדיל)מאיר שלו.

    אכן,בספרות המורכבת או מגרוסמנים או משואפים להיות גרוסמן או שברי כלים העוברים סדנאות נפלאות ואין סופיות לתיקון הנפש באינטרנט – אין לסופר הזה מקום.

    עד כאן הערה ראשונה.הערה שניה,הנוגעת
    לקורצוויל והלקין – במהרה.

  4. ובכן,האמת היא שגם קורצוויל היה סופר,
    וככל שיש לאל ידי לשפוט,בעל פוטנציאל גדול מהלקין ה מ ס פ ר ("יחיאל ההגרי")
    הלקין הושפע ישירות מגנסין,אבל לא יכול היה לשחזר את המתח הפנימי של הויתור,
    שנבע באופן ישיר מאורח חייו של גנסין החולה והכבוי.
    הטרגדיה של קורצוויל היתה כפולה: כאדם ישר שרף את כל אשר כתב בצעירותו למקרא
    הסיפורת העגנונית באתחלותיה,סיפורת שקרא בעברית ובתרגום לגרמנית.הוא הגיע למסקנה שעגנון מבטא טוב לאין שיעור את אשר ביקש הוא לכתוב.
    כשהתאושש וחזר לכתוב (קורצוויל היה מחובר לגרמנית בכל מאודו) באה שואת היהודים, קורצוויל גורש לצ'כיה מולדתו
    שנכבשה גם היא על ידי הנאצים,ואפילו כיהן שם כעוזרו של הרב הראשי ליהדות סלובניה תחת השלטון הנאצי.
    לאחר שואת יהודי אירופה נתן גט כריתות ללשון הגרמנית ולמסורת האוסטרו הונגארית
    במסגרתה ביקש לעצב רומאן פיקראסקי גדול,
    אבל מצא שבעברית אינו יכול לכתוב סיפורת
    (כאמור,בניגוד להלקין שהיה מחובר לגנסין),לקורצוויל לא היה נוסח עברי להתחבר אליו.לאחר שנים רבות של ספקות
    חזר אל כמה טיוטות שכתב בגרמנית לפני שנתן לה גט כריתות,והמשיך,פעם בגרמנית ופעם בעברית, בהפסקות גדולות ומתוך עינויי נפש.רק זמן מועט לפני מותו נתן
    רשות לפרסם (ב"הארץ",ואחר כך בספר,)
    שלושה סיפורים טיותטיים,שניים מהם כתובים במסורת האוסטרוהונגארית,אחד מהם מזהיר ("השכווי בחצר הקיסר פרדינאנד")
    אבל לא סופי (כנראה שקף מצומצם של הרומן הפיקראסקי הגדול שחלם לכתוב),השני דידאקטי וכבד,שנכתב בשפורפרות קפקאיות,והשלישי,שנכתב כולו עברית ("בבית הכנסת") היה ניסיון לביית את העולם והלשון העגנונית.

    מי שקורא בספרו ("הנסיעה",עם עובד,)
    1972 יבחין ללא ספק בגדולה המתרסקת לעיני הקורא ממש,בחיבוטי הקבר,במגבלות שאכף על עצמו,במתח הפנימי העצום,אבל גם בזעם הכבוש וחוסר הסבלנות.

    לדעתי אבד לנו סופר במימדים של אליאס קנטי לפחות.גם תקוותו להוות מעין אח תאום פרשני של עגנון,התבדתה משעגנון הפנה לו כתף קרה לאחר שזכה בפרס נובל.

    מבחינת גדולה (פוטנציאלית) אין להשוות בין קורצוויל להלקין.פוטנציאלית,קורצוויל היה סופר גדול לאין שיעור,למרות המזג השונה ונסיבות החיים השונות.
    כמובן,הנחות אלה ראויות לדיון נרחב הרבה יותר.דבר ממה שאמרתי כאן אינו מובן
    מאיליו.

    תודה גיורא על הקשב.

  5. לגליה,
    ככל הידוע לי לא ראה אור ספר שירים של דובינס בעברית.
    אף יתכן שהשירים המוצגים כאן, הן בתרגומו של משה דור והן בתרגומי, הם מן היחידים שבכלל תורגמו לעברית.
    עם זאת, שני רומנים של דובינס ראו אור בעברית.
    כדי שתוכלי לאתרם בנקל (אם רצונך בכך) העתקתי את הלינק למידע שבאתר הספריה הלאומית בירושלים:
    http://aleph518.huji.ac.il/F/DGK56KMLEVS3AQNJ4MQQQVLXXR6B4QQUEP813IVLTFUELAHYSK-67914?func=find-acc&acc_sequence=004422656

    • תודה! חבל שהשירה שלו לא תורגמה מספיק, וכדאי אולי לתרגם עוד. אקרא כנראה את אחד הרומנים, לשמחתי התרגומים אפילו די חדשים. אצלי כל תרגום משנות ה-70 והילך נחשב די חדש.

  6. לאמנון נבות,
    עיקר התיחסותי לשמעון הלקין כיוצר ספרות כוון בעיקר לשירתו.
    גדולתו כמורה ניכרה בדור היוצרים שלבלב פה בשנות ה-50, כגון דן פגיס, בן-ציון תומר, אנשי "לקראת" וכו'.
    עם בני משפחתו של הלקין גם נמנים המשורר שמואל הלקין, חוקר האיסלם כאברהם הלקין (אחיו), בתו פרופ' צפירה פורת ואחיינו המסאי והמתרגם הלל הלקין.

  7. סתם עוד שירים מתוך מליוני אחרים

  8. שולמית אפפל

    גיורא היקר, תודה על התרגומים שלך ושל משה. בכל פעם מחדש.

השאר תגובה ל אמנון נבות ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם