סטיבן דובינס
מטומטמים
פְּלִשְׁתִּים, הַמְטֻמְטָמִים, הִכַּרְתִּי זוּג—
הֵם מְנַגְּבִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם הַמְסֻרְבָּלוֹת בְּמַרְבַד הַשִּׁירָה הַמַּבְרִיק,
הֵם מוֹסִיפִים אֶת שְׁרִיקָתָם לִצְלִילֵי הָרְבִיעִיָּה.
יֵשׁ וְקוֹרְאִים לָהֶם מְבַקְרִים; הֵם אוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת צָרוֹת.
אַךְ הַפְּלִשְׁתִּים הָרִאשׁוֹנִים, טוֹבִים אוֹ רָעִים, מִי חָכָם וְיֵדַע?
וַדַּאי, הָיוּ אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים, אַךְ מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁנֵּחַנּוּ בְּמִּדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת.
הֵם לֹא הָיוּ נִמּוֹלִים, אַךְ אָהֲבוּ אֶת יַלְדֵּיהֶם. חֲמוֹרִים
וּבְנֵי בָּקָר הָיוּ לָהֶם לִבְהֵמוֹת מַשָּׂא, שֶׁעָבְדוּ כָּל הַיּוֹם
עַד שֶׁכָּרְעוּ נָפְלוּ, נוֹתְרוּ לְהֵרָקֵב בְּצַד הַדֶּרֶךְ—
כְּמוֹ לְחִי הַחֲמוֹר שֶׁשִּמְשׁוֹן הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהַכּוֹת
אֶלֶף פְּלִשְׁתִּים שׁוֹק עַל יָרֵךְ, בְּהֵמָה שֶׁעָבְדָה בַּפֶּרֶךְ,
שִׁפְלַת רוּחַ וּשְׂכַר עֲמָלָהּ מַהֲלוּמוֹת,
וּכְבָר נִשְׁמְטָה מִכִּיס הַזִּכָּרוֹן כְּשֶׁלָפַת שִׁמְשׁוֹן
אֶת לֶחְיָהּ וְעָשָׂה שַׁמּוֹת בְּאוֹתָם מְטֻמְטָמִים, הַפְּלִשְׁתִּים.
מאנגלית: משה דור
בשפת המקור משמש המונח "פלשתי" הן לציון בן העם המסויים והן לתיאור אדם צר-אופק, טפש וחסר תרבות. סטיבן דובינס, שנולד ב-1941 בניו ג'רזי לאב כהן-דת, נמנה עם טובי המשוררים האמריקאים בני זמננו ושמו הולך לפניו גם על ספרי-הבלשים המצויינים שלו.
שיר חלש מאוד. תמיד בקשב היתה לכם נטיה לאזוטרי
היי גיורא
מתאים מאוד
אוף, זה היה כתוב לפני כן, זה היה כתוב על הקיר.
להתראות טובה
באמת מטומטמים אנו כפלישתים, חבל"ז.
אבל את הלחי השנייה לא נגיש, לא…
{(מקווה)}
אין שום קשר בין השיר ל"קשב".
מה רע בשיר אזוטרי?
גיורא לשם
התכתבנו בעבר, אך הפעם אני מעדיף בעילום שם. אתה יכול להבין מאין הרגישות. אתה ידוע בנסיונך העשיר, בטעמך הטוב ומעל הכל ביושרה שלך. לכן הופתעתי לראות את תגובתך על ארבעת ה"שירים" בפוסט האחרון של גיורא פישר. יכולת לא להגיב אך אם הגבת היית צריך להיות קונקרטי. מעריצים עוורים הבינו כאילו אתה חושב שארבעת השירים טובים. כנראה מהקונטקסט לא מהטקסט. לדעתי הראשון יש בו מעט. האחרים גם אם תהפוך אותם לפרוזה הם פשטניים ונדושים וכשירים הם….
אני סבור שחשוב שתבהיר דעתך. כאן או שם
למגיב הרוצה להישאר בעילום שם,
אין בפוסט האחרון של גיורא פישר תגובה שלי על השירים שהוצבו בפוסט.
יש שם תגובה לקורא בכינוי "אורי" שמאמין בתום לבו כי רק "דברים טובים" שורדים וכי אין קיום בעתיד לביקורות טועות ומתעות.
טענתי שהוא לוקה בתום לב מוגזם וכי גנזכי התודעה משמרים הרבה, ובעיקר דבריהם של דמויות בולטות כדן מירון.
בהקשר זה רצוי גם לראות את מה שנכתב בבלוג שלי על ביקורתו של דן מירון את גיורא פישר ואף יותר מזה.
לגיורא לשם
אתה צודק ואפילו מדייק במה שאתה כותב.
וגם אני הרי טענתי שזה הקונטקסט ולא הטקסט. ובהקשר זה אתה בצדק כתבת בפוסט אחר שמה שמציק למירון מציק גם לך: "התחושה הכללית שמלווה את הראיון מוכרת לי מעצמי ואני חושב אותה לנכונה באופן עצוב מאוד". ואני הבנתי שכוונתך שצריך לומר ל"טוב" – טוב ול"רע" -רע. לא לברוח מזה. ונראה שבמקרה זה אתה בורח. יתכן שלפישר ניתן היה לתת הנחות בהקשר הזה. אבל למה זה בכל זאת חשוב גם במקרה זה ובמיוחד עתה? כי כל הבקורות והתגובות הטובות בבלוג עשו לו רע.(באשר לתגובות עצמן מודה שאיני מכיר את כולן בעקר לא המוקדמות (אם אתפנה אלך אחורה), אבל הרושם שקבלתי שהן היו בד"כ יותר מעודדות, תומכות ואמפטיות ובצדק, מאשר התייחסות ישירה לכשרון השירה נטו שלו, במנותק מהסיטואציה, אם בוחנים את הבקורות לעומק ובקונטקסט המתאים, ראה למשל מה כתב מנחם בן ומה כתב לאחרונה אמנון נבות). מדוע הבקורות עשו רע? ראה תגובתו למי שמפקפק בטיב שיריו כולם (!!) בפוסט הנוכחי וגם בפוסטים קודמים. הוא לא חושב מה זה עושה למגיבים שוחרי טובתו ("את מביאה לי קריז וכו'"). אנו כולנו רוצים בטובתו ומבקשים שירגע. אך הוא תמיד קופץ ולמשל סבור שאם ישנה את סדר השירים, הכל יבוא על מקומו בשלום והבלים דומים.
לסיכום: גם אילו שתקת ניתן היה לטעון כנגדך ששתיקה כהודיה. אך אתה (וכך גם אמיר) לא שתקתם. והואיל וכך ניתן להבין (גם אם לא אמרתם – עובדה שמישהיא הבינה כך) שהגבבה לטעמכם.
למגיב שמעל,
כתבת דברים נאים אולם אתה מבקש ממני לספק מבע שאינני מסוגל לספק כעת.
קראתי בספר שיריו של גיורא פישר. אך תודעתי אינה פנויה עדיין להבעת דעה עליהם משום שתודעתי עסוקה בעניינים שונים בתכלית, אם כי גם הם בתחום השירה.
עם זאת, הסיטואציה שנוצרה דווקא מסביב ל"מקרה" של גיורא פישר העציבה אותי עד מאוד, ואסביר מדוע.
נניח שגיורא פישר הביע את תחושת השכול באופן רע, למרות היותו אדם משכיל ובעל חוש לאמנות. מה פירוש הדבר? שתחושת השכול כבר אינה ניתנת לביטוי בחברה הישראלית?
שאדם משכיל כגיורא פישר אינו מסוגל להביע את תחושת השכול?
שאדם כגיורא פישר אינו יודע שהוא אינו משורר ובחר בסוגה הלא נכונה?
אולי היה מוטב להביע את התחושה במאמר או בסיפור קצר?
זה, מצד אחד, מקור לעצב, אם אכן אלו פני הדברים.
ואם הדברים אינם נכונים, הרי דבריו של דן מירון מבטאים טרגדיה באשר להבנתו הלקויה של חוקר ומבקר ספרות מרכזי את אופן ביטויו של השכול בספרות העברית!
איך שלא תביט על הדברים, מכל היבט שהוא, המציאות מעציבה!
על כן, בכל עת שנדרשתי להגיב, ניסיתי להבהיר שאינני מתיחס בצורה כלשהי לאיכות שירתו של גיורא פישר, אלא לתחושת העצב שתקפה אותי נוכח האנטינומיה האיומה הזאת.
מודה לך. אכן מוטב שתחזור לעיסוקיך החשובים יותר. אגב, גם אני עצוב.