בננות - בלוגים / / מן השירה האמריקאית: נופים וסגנונות חיים
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

מן השירה האמריקאית: נופים וסגנונות חיים

ריצ'רד הוגו

 

דרגות של אפור בפיליסבורג

אַתָּה יָכוֹל לָבוֹא לְכָאן בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּגַחֲמָה.

נַנִּיחַ שֶׁחַיֶּיךָ הִתְרַסְּקוּ. נְשִׁיקָתְךָ הַטּוֹבָה הָאַחֲרוֹנָה

הָיְתָה לִפְנֵי שָׁנִים. אַתָּה מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבוֹת אֵלֶּה

שֶׁנִּסְלְלוּ בִּידֵי הַמְטֹרָפִים, עַל־פְּנֵי מְלוֹנוֹת

שֶׁלֹּא שָׂרְדוּ, וּבָּרִים שֶׁכֵּן, הַנִּסָּיוֹן הַמְסֻגָּף

שֶׁל נֶהָגִים מְקוֹמִיִּים לְהָאִיץ אֶת חַיֵּיהֶם.

רַק הַכְּנֵסִיּוֹת מְתֻחְזָקוֹת. לְבֵית־הַסֹּהַר

מָלְאוּ הַשָּׁנָה שִׁבְעִים. הָאָסִיר הַיָּחִיד

תָּמִיד בִּפְנִים, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה עוֹלֵל.

 

הָעֵסֶק הָעִקָּרִי שֶׁמְפַרְנֵס כָּעֵת

הוּא זַעַם. שִׂנְאָה כְלַפֵּי הָאֲפֹרִים הַשּׁוֹנִים

שֶׁהָהָר מְשַׁגֵּר, שִׂנְאָה כְּלַפֵּי הַטַּחֲנָה,

בִּטּוּל תַּקָּנַת הַכֶּסֶף, הַבָּחוּרוֹת הָאֲהוּבוֹת בְּיוֹתֵר

הָעוֹזְבוֹת מִדֵּי שָׁנָה לְבּוּט. מִסְעָדָה אַחַת

טוֹבָה וּבָּרִים שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לְהָפִיג אֶת הַשִּׁעֲמוּם.

בַּשֶּׁפַע שֶׁל 1907, שְׁמוֹנָה מִכְרוֹת־כֶּסֶף פְּעִילִים,

רַחֲבַת רִקּוּדִים שֶׁנִּבְנְתָה עַל קְפִיצִים ־־

כָּל זֵכֶר מְפוֹגֵג אֶת עַצְמוֹ בְּהִתְבּוֹנְנוּת,

בְּיֶרֶק פָּנוֹרָמִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ כִּי הוּא מַאֲכָל לַבָּקָר

אוֹ שְׁתֵּי מַעֲשֵׁנוֹת גְּבוֹהוֹת מֵעַל הָעִיר,

שְׁנֵי כִּבְשָׁנִים דּוֹמְמִים, הַטַּחֲנָה הַהֲרוּסָה

זֶה חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְאֵינֶנָּה קוֹרֶסֶת כָּלִיל.

 

הָאֵלֶּה אֵינָם חַיֶּיךָ? נְשִׁיקָה עַתִּיקָה זוֹ

עֲדַיִן חוֹרֶכֶת אֶת עֵינֶיךָ? הַאִם תְּבוּסָה זוֹ

אֵינֶנָּה כֹּה מְדֻיֶּקֶת, שֶׁפַּעֲמוֹן הַכְּנֵסִיָּה הוּא בְּפַשְׁטוּת

הַכְרָזָה לִשְׁמָהּ: הַתְצַלְצֵל וְאִישׁ לֹא יָבוֹא?

הַאִם בָּתִים רֵיקִים אֵינָם מְצַלְצְלִים? הַאִם

דַּי בְּמַגְנֶזְיוּם וְטִינָה לְפַרְנֵס עֲיָרָה?

לֹא רַק פִילִיסְבּוּרְג, כִּי אִם עָרִים

עִם בְּלוֹנְדִיוֹת מַעֲטִירוֹת, גֶּ'ז טוֹב וּמַשְׁקָאוֹת

שֶׁהָעוֹלָם לֹא יָתִיר לְךָ לְעוֹלָם

עַד אֲשֶׁר עֲיֶרֶת־מוֹלַדְתְּךָ תִּגְוַע בְּקִרְבָּהּ?

 

אֱמֹר לְעַצְמְךָ לֹא. הַזָּקֵן, בֵּן עֶשְׂרִים

כַּאֲשֶׁר נִבְנָה בֵּית־הַסֹּהַר, עֲדַיִן צוֹחֵק

אִם כִּי שְׂפָתָיו נְפוּלוֹת. בְּאֶחָד הַיָּמִים, בִּמְהֵרָה,

הוּא אוֹמֵר, אֵלֵךְ לִישׁוֹן וְלֹא אֶתְעוֹרֵר.

אֱמֹר לוֹ לֹא. אַתָּה מְדַבֵּר אֶל עַצְמְךָ.

הַמְכוֹנִית שֶׁהֵבִיאָה אוֹתְךָ לְכָאן עֲדַיִן פּוֹעֶלֶת.

הַכֶּסֶף שֶׁבּוֹ אַתָּה קוֹנֶה אֲרֻחַת־צָהֳרַיִם,

וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה הֵיכָן נִכְרָה, הוּא כֶּסֶף

וְהַבָּחוּרָה שֶׁמַּגִּישָׁה לְךָ אֹכֶל

רָזָה וּשְׂעָרָהּ הָאָדֹם מֵאִיר אֶת הַקִּיר.

 

 

 

נופים

לוּ צִיַּרְתִּי, הָיִיתִי מְצַיֵּר נוֹפִים. בְּמוּזֵיאוֹנִים

אֲנִי נֶעֱמָד לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְיַד וַן רוּיְסְדֶל, וְהָרוּחַ שֶׁצִּיֵּר

בִּמְרוֹמֵי אָלוֹנִים אֵירוֹפִּיִּים מַעֲנִיקָה אִשּׁוּר לְסִגְנוֹנִי.

אֲנִי מֵזִיז אֶת הָאֲסָם חֲצִי מֶטֶר. אֲנִי מְפַתֵּל אֶת הַגִּבְעָה

בְּיֶתֶר דְּרָמָטִיּוּת. אֲנִי מַנִּיחַ אִשָּׁה עַל הַגִּבְעָה לְעֻמַּת

הָאוֹר, וְהִיא קוֹרֵאת לִי לַאֲרֻחַת־עֶרֶב. הָרוּחַ שֶׁאֲנִי מְצַיֵּר

נְמוּכָה וּמַשְׁטִיחָה אֶת הָעֵשֶׂב הַמְרַקֵּד אֶל הַיָּם.

 

בְּאֶפֶס זְמַן הִקְפַּצְתִּי זֹקֶן בְּאָפֹר חָמוּר עַל הָאֲסָם.

כַּמּוּבָן, פָּרוֹת אֵינָן רוֹחֲשׁוֹת שִׂנְאָה לְאִישׁ. מֵעֵבֶר לַשָּׂדוֹת

אִשְּׁתִּי נוֹתֶרֶת מְגֻלֶּפֶת בְּמוּצָקוּתָהּ לְעֻמַּת הַשָּׁמַיִם.

נְשִׁיקָתִי הַמְשֻׁגֶּרֶת עוֹקֶצֶת אוֹתָהּ מִבְּעַד לְגַלֵּי הַחֹם

שֶׁעָפָר חָרוּשׁ מַדִּיף בְּחֹדֶשׁ אוֹגוּסְט. הַתּוֹלַעַת שֶׁהִשְׁלַכְתִּי

צָפָה מִתַּחַת לַגָּדָה הַתְּלוּלָה שֶׁבָּהּ, אֲנִי יוֹדֵעַ, מַמְתִּינוֹת טְרוּטוֹת.

כָּל עוֹד הָרוּחַ נוֹהֶרֶת, צְבָעַי מְעַבְּדִים אֶת הַיֶּרֶק.

 

כַּאֲשֶׁר הָרוּחַ שׁוֹכֶכֶת, אֲנָשִׁים בָּאִים בְּחִיּוּךְ עִם הַמִּשְׁכַּנְתָּה,

שׁוֹלְחִים לִי צַו פִּנּוּי, לְרַבּוֹת דְּמֵי הַדֹּאָר.

פָּרוֹתַי כְּחוּשׁוֹת וּתְשׁוּשׁוֹת. אִשְּׁתִּי הַחֵרֵשֶׁת רוֹטֶנֶת

וְשׂוֹרֶטֶת אֶת הַכִּסֵּא. הַפֶּלֶג מִתְעַפֵּשׁ.

אָמַרְתִּי שֶׁיָּפוֹת חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת אֵזוֹב עַל הַגַּג.

הוּא מַרְקִיב אֶת הַגַּג. אָלוֹנִים דּוֹאֲבִים אַךְ אֵינָם יְכוֹלִים לָמוּשׁ.

עַל בִּרְכַּי אֲנִי קוֹרֵא לְוָאן רוּיְסְדֶל עַל רִצְפַּת הַמּוּזֵיאוֹן.

בְּמַדִּים כְּשֶׁלְךָ לֹא תָּבִין לְעוֹלָם.

לְשֵׁם מָה שְׁאֵלוֹת אֵלוּ? הַבַּנְק טָעָה. הַחַוָּה

בֶּאֱמֶת שֶׁלִּי. אֲפִלּו כָּעֵת לְאֹרֶךְ אוּלָמוֹת יְרֻקִּים חִוְרִים אֵלֶּה

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת רוּחוֹתָיו שֶׁל וָאן רוּיְסְדֶל. אָנָא דַּע לְךָ

כִּי סִדַּרְתִּי מֵחָדָשׁ רַק מִקְצַת הַדְּבָרִים, אֲסָם וְגִבְעָה. זֶה מַמָּשִׁי: הַבַּיִת

הַשָּׁח בְּאוֹגוּסְט וְהַגֶּבֶר שֶׁבְּתוֹכוֹ שֶׁמָּכַר אוֹתוֹ

לִפְנֵי זְמַן רַב, שָׁכַח שֶׁחָתַם עַל הָעִסְקָה וְלֹא יָזוּז.

 

 

מקומות וסגנונות חיים

שִׂימוּ לֵב לַגֶּדֶם, אֲפַרְסֵק. הָיָה עָלֵינוּ לִגְדֹּעַ אוֹתוֹ.

הוּא חָבַט בַּחַלּוֹן עִם כָּל רוּחַ מְצוּיָה. גַּנֵּנוּ

הִשְׁתּוֹחֵחַ מִדָּגָן מִדֵּי קַיִץ. יְבוּלֵינוּ הָיוּ לְאַגָּדָה

וְגַם נְדִיבוּתֵנוּ. כָּל זָר שֶׁבָּא, אָמַרְנוּ לוֹ,

"הִכָּנֵס." רַצְנוּ נִרְגָּשִׁים. "מִישֶׁהוּ בָּא לִרְאוֹת אוֹתָנוּ."

בַּלַּיְלָה הָיִינוּ עֲיֵפִים. הַחֹשֶׁךְ הִקְדִּים לָרֶדֶת

בְּבַיִת זֶה, וְעַד מְהֵרָה הִקְדִּים לָרֶדֶת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

 

יֵשׁ לֵילוֹת בְּמוֹטֶלִים, שֶׁבָּהֶם אֲנִי מִתְעוֹרֵר מְבֻלְבָּל מִן הַחֶדֶר.

אַחַר־כָּךְ אֲנִי נִזְכָּר הֵיכָן אֲנִי. אֲנִי מַדְלִיק אֶת הָאוֹר

וְהַבָּחוּרָה עֲדַיִן שָׁם, מְחַיֶּכֶת מִלּוּחַ־הַשָּׁנָה

תְּהֵא הַשָּׁנָה אֲשֶׁר תְּהֵא. כַּאֲשֶׁר אֲנִי בִּנְסִיעָה, אֲנִי נִכְלָם.

אֲנִי מַחֲלִיף בַּמַקְלֵט תְּדָרִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ עַל־פֶּה,

תַּחֲנוֹת שֶׁמְשַׁדְּרוֹת לְחָנִים יְשָׁנִים כְּאִלּוּ כְּלוּם

לֹא קָרָה לְאַחַר הַהַלְוָיָה הַהִיא בְּ־1949.

 

כַּאֲשֶׁר אֲנִי בַּבַּיִת שֶׁקָּנִיתִי, אֵינֶנִּי מְהַרְהֵר

בְּאָבְדַּן הָעֵצִים, אֵינֶנִּי בּוֹכֶה כַּאֲשֶׁר שְׁכֵנִים עוֹזְבִים

אוֹ כְּלָבִים נִדְרָסִים לַמָּוֶת. אֲנִי מְבֻגָּר דַּיִּי לָדַעַת

כִּי דִּמְעוֹת יַלְדָּה קְטַנָּה דִּינָן לָשׁוּב, בְּעוֹד שָׁנִים

בְּמָלוֹן כָּלְשֶׁהוּ בְּבֶּרְלִין, אִם כִּי דּוֹמֶה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב קְהוּי רֶגֶשׁ

לְיַד הַחַלּוֹן וְצוֹפֶה בַּכֹּל כְּמוֹ פַּטְרוֹן.

אֲנִי קוֹלֵט אֶת זֶה, עָמֹק בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה כִּי יְלַבְלֵב.

 

זֶה הָאֲנִי הַגָּלְמִי שֶׁעָדָיו הִגַּעְתִּי. הָאָדָם הָאוֹמֵר

סִבְלוּ, הִשָׁאֲרוּ עֲנִיִּים וַאֲנִי יָכֹל לִיצוֹר. הַאֲמִינוּ לִי, חֲבֵרִים,

אֲנִי מַצִּיעַ לָכֶם אֶת בָּתֵיכֶם וְשׁוֹחֵר לָכֶם טוֹב.

נְשִׁיקוֹתַי נִתָּכוֹת כְּגֶשֶׁם. הַלְוַאי וְתִמְצְאוּ זְרוֹעוֹת חַמּוֹת מִדֵּי בֹּקֶר.

הַלְוַאי שֶׁעֶצְכֶם הֶחָבִיב יִפְרַח בְּדֶצֶמְבֶּר.

וְהַלְוַאי שֶׁלָעַד לֹא תֵּעָקְרוּ, נֶאֱנָסִים לִנְדֹּד

בְּעוֹלָם שֶׁצִּבְעוֹ מֶלַח וְאֵין בּוֹ מוּסִיקָה צְעִירָה.  

 

מאנגלית: גיורא לשם

———————— 

ריצ'רד הוגו נולד ב-1923 בפרוור של העיר סיאטל שבמדינת וושינגטון, ארצות הברית. אביו, ריצ'רד פרנקלין הוגו, נטש את המשפחה זמן-מה לאחר הולדת בנו. הורי אמו של הוגו גידלו אותו בילדותו. כבר בשנות לימודיו בבית-הספר היסודי גילה עניין רב בספרים, דיג וכדור-בסיס. 
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לחיל-האוויר האמריקני ושירת כטען פצצות בחזית הים התיכון. הוגו טס 35 טיסות מבצעיות, ובדומה למשוררים אמריקניים כג'יימס דיקי, לואיס סימפסון ורנדל ג'ארל נתן ביטוי לחוויות המלחמה בשירתו. עם סיום המלחמה החל הוגו ללמוד ספרות באוניברסיטת המדינה וושינגטון וסיים את חוק לימודיו בתואר מוסמך. חברו לספסל הלימודים באקדמיה היה המשורר תיאודור רותקה.
ב-1952 נשא לאשה את ברברה ויליאמס והחל לעבוד בחברת המטוסים בואינג ככתב טכני, עבודה שבה התמיד 13 שנה. ספר שיריו הראשון, מסלול המנופים, ראה אור ב-1961. כעבור זמן-מה החל להורות אנגלית וספרות באוניברסיטת מונטנה בעיר מסולה. אשתו חזרה לסיאטל ב-1964 והם התגרשו.

הוגו הירצה באוניברסיטת מונטנה במשך כ-18 שנה. למרות עבודתו האקדמאית, שירתו נוגעת בדרך-כלל בחיים של פשוטי עם בעיירות אמריקניות נטושות למחצה ובנופי חבל-ארץ הולדתו. אחד משיריו הידועים ביותר, דרגות של אפור בפיליסבורג, המובא כאן, כלול באנתולוגיות שירה אמריקניות רבות.
ב-1974 נשא הוגו לאשה את ריפליי האנסן ואימץ את שני בניה מנישואיה הקודמים. ב-1977 התמנה לעורך סדרת השירה הצעירה של אוניברסיטת ייל. הוא מת באוקטובר 1982, בן 58.
מספריו: מותו של פונדק קאפוסווין (1965), מזל טוב באיטלקית רצוצה (1969), מה שאתה אהוב ביותר, נשאר אמריקני (1975), 321 מכתבים ו-13 חלומות (1977), הטירוף הנכון (1980).

ג"ל

 

4 תגובות

  1. שולמית אפפל

    גיורא ידידי, אתה ספריית השירה הכי טובה שלי.

  2. תַּלְמה פרויד

    "העסק העיקרי שמפרנס כעת הוא זעם" – איזו שורה טעונה, איזו שירה מרשימה. והתרגום טבעי וקולח. ברכות, גיורא.

השאר תגובה ל תַּלְמה פרויד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם