בננות - בלוגים / / בימת אורח: ברברה גולדברג
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בימת אורח: ברברה גולדברג

פעם, הבופאלו

 

מַדּוּעַ נִמְצָא גֶּשֶׁר דַּמְבַּרְטוֹן רָאוּי לְהִתְכַּבֵּד

בִּשְׁנֵי בּוּפָאלוֹ, רָאשֶׁיהֶם הַכַּבִּירִים מֻשְׁפָּלִים

כְּדֵי לְהִסְתָּעֵר כְּבַיָּכוֹל, אִם מִישֶׁהוּ יַחֲלִיט לַחֲצוֹת?

 

קְפוּאִים בִּיצִיבָה זֹאת, הֶעְדֵּר הַתְּנוּעָה מְשַׁוֶּה לָהֶם

כִּמְעַט צִבְיוֹן שֶׁל אֲבֵלוּת, קוֹרְאִים תִּגָּר עַל זְמַנֵּנוּ, עַל

הַמָקוֹם הַזֶּה שֶׁבּוֹ הַחֲדָשוֹת מָעֳבָרוֹת בְּלִוְיָן בִּמְקוֹם

 

בֶּעָשָׁן.  רוּחוֹת הָרְפָאִים שֶׁלָּהֶם עוֹדָם מְשׁוֹטְטִים

בַּמִּישׁוֹר מַעֲרָבָה מִכָּאן, עֲדָרִים עֲצוּמִים, מִתְנַהֲלִים

בִּפְסִיעוֹת שֶׁל כֹּבֶד-רֹאשׁ, מִתְפָּרְצִים בִּסְעָרָה רַק

 

אִם הֻפְחֲדוּ אוֹ הֻּתְקְפוּ, מְרִימִים עֲנַן אָבָק מִגּוֹן הָאוֹכְרָה.

פַּעַם נִקְטְלוּ בְּחֵץ אוֹ בְּבַצֹּרֶת אוֹ בְּטֶבַח,

עַכְשָׁו גֶּשֶׁם חֻמְצָתִי מוֹצֵץ אֶת לְשַׁדָּם.  וּפַעַם

 

דְּיוֹקָנָם לִחֵךְ אֶרֶץ זֹאת עַל מַטְבְּעוֹת שֶׁל

חֲמִשָּׁה סֶנְט שֶׁחָמְקוּ בְּעַד יָדֵינוּ.  בּופָּאלוֹ: אֵלֶּה

שֶׁלְּשׁוֹנוֹתֵיהָם הָעָרְכוּ עַל שׁוּם טַעֲמָן, וְהַנְּפוֹצוֹת עַל

 

לְשׁוֹנוֹתֵינוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בְּהוֹרְאוֹת עָגָה לְהַבְהִיל,

לְבַלְבֵּל–אֲפִלּוּ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ.  אֵלֶּה הַשְּנַיִם גוֹרָלָם נִגְזַר

לְהִצְטַמֵּק בְּעֶטְיָהּ שֶׁל הַפְרָזַת הַמֵּאָה הַזֹּאת, מִשְׁתַּנִּים

 

מֵעַל לְחַיֵּי יַלְדֵי יְלָדֵינוּ, אִם לֹא קֹדֶם לָכֵן, וְנֶהְפָּכִים

לִדְמֻיּוֹת חַסְרוֹת רֹאשׁ, פְּרָסוֹת, שִׁדְרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר

לְהַכִּירָן.  מַה יִּקְרֶה לְהַדְרַת הַכָּבוֹד, לַגֶּשֶׁר, לַצַּד הָאַחֵר?

 

 

 

 

הַמְשַׁמֶּרֶת

 

הַטִּפּוּל בַּתִּלְבּשׁוֹת אֵינוֹ מַטְרִיד אוֹתִי, מַה שֶּׁמְּעַצְבֵּן הוּא הֶעְדֵּר

תְּחוּשַׁת דְּחִיפוּת, הַעֲמִידָה הַבְּטֵלֵה מֵהַצַּד.  אָכֵן, הַקְּטַנּוֹת יוֹתֵר

הִגִּיעוּ אֵלַי רִאשׁוֹנוֹת, וְעוֹדָן מַגִּיעוֹת, שֶׁכֵּן יְלָדִים לָבְשׁוּ אוֹתָן.  יֵשׁ

 

וַאֲנִי מִתְעַסֶּקֶת בְּתִלְבֹּשֶׁת שֶׁמְּהַוָּה שִׁנּוּי פָּעוּט, שֶׁהִיא מְעַט נָאָה יוֹתֵר,

אוּלַי בִּגְלַל שׁחַד, אוֹ תּוֹסֶפֶת מָזוֹן קְטַנָּה.  אוֹ תּוֹסְפוֹת מְשֻׁלָּשִׁים

שֶׁנִּתְפְּרוּ בְּמִכְנְסֵי אֲסִירִים לְשֶׁעָבָר, שֶׁצָּעֲדוּ בְּמִצְעָדִים שְׁנָתַיִּים

 

בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים, וְעָלוּ בְּמִשְׁקָל.  יֵשׁ כָּאֵלוּ עִם כְּתֵפַיִּם מְרֻפָּדוֹת,

מִזְמַנִּים מְאֻחָרִים יוֹתֵר, שֶׁל נַגָּנֵי תִּזְמֹרֶת, שֶׁהֻזְמְנוּ לְהוֹפָעוֹת

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְאַחַר הַמִּלְחָמָה.  אוֹתוֹ אֲרִיג גַּס, כָּחֹל וְאָפֹר,

 

אַךְ תָּפוּר כַּחֲלִיפָה.  מַה שֶּׁמַּצִּיק לִי זֶה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר

עַל הַתְּקוּפָה.  אִלְמָלֵא הִתְמַקַּחְתִּי עִם הַצּוֹעֲנִים, לֹא הָיָה בְּנִמְצָא

שׁוּם מֵבִין  דִּבַּרְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׂפָה, הָיָה לָנוּ אוֹתוֹ אַף שֶׁמְּסֻגָּל

 

לְהָרִיחַ זִיּוּף ─ בַּד שֶׁשֻּפְשַׁף בִּשְׁמָרִים שֶׁל קָפֶה, כִּתְמֵי הַטָּנִין

שֶׁהֻצְּגּוּ כְּלִכְלוּךְ, צֶבַע הַכּוֹכָבִים הַשָּׁגוּי מֵעִקָּרוֹ. לֹא כָּל כָּךְ גָּרוּעַ

לַעֲבֹד כָּאן לְמַטָּה, בַּמַּרְתֵּף, כְּשֶׁשָּׁאוֹן לָבָן דּוֹלֵף הַחוּצָה

 

מֵחֲדַר הַמְּכוֹנוֹת, הַלַּחוּת הַנְּמוּכָה, וְהַנּוּרוֹת שֶׁבִּגְלָלָן נִדְמֶה שֶׁתָּמִיד

שׂוֹרֵר אוֹר יוֹם, הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁתָּמִיד זוֹרַחַת. וַדַּאי, הֲיִיתִי מַעֲדִיפָה

לְשַׁמֵּר יֹפִי, אֲבָל זֶה מַכְנִיס יוֹתֵר וַעֲדַיִן יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוּמָנוּתִי.

 

טנין: אבקה לבנה שמשמשת בבורסקות וגם לייצור דיו ותרופות.

 


מִסֵּפֶר שופטים


פַּעַם הָיָה יְהוּדִי מֻגְדָּר כְּמִי שֶׁתָּמִיד

נוֹשֵׂא מִזְוָדָה, מוֹרַשְׁתּוֹ הִיא סֵפֶר וְכָל לְבוּשׁוֹ

לְעוֹרוֹ.  וּפַעַם הֻגְדְּרָה אֶרֶץ זֹאת כְּהַבְטָחַת

 

חָלָב, הַבְטָחַת דְּבַשׁ.  עַכְשָׁו אַחִים-לְמֶחֱצָה נִלְחָמִים

עַל דּוּנָם שֶׁל קַרְקַע, תִּקְרָה שֶׁיִּתָּכֵן לִבְטֹחַ בָּהּ.  עַכְשָׁו אֶרֶץ

זֹאת הִיא הַבְטָחָה שֶׁיָּצְאָה מִדַּעְתָּהּ, תְּאוּנַת לַהֲטוּטָן. צְאוּ

 

לָרְחוֹב וְשַׂחֲקוּ בְּרוּלֶטָּה רוּסִית. לְכוּ לְמוֹעֲדוֹן

וְתִמְצְאוּ גּוּפִים צְעִירִים שֶׁפֻּצְּצוּ לַחֲתִיכוֹת, בִּגְדֵּיהֶם

עֲדַיִן נוֹצְצִים.  עַכְשָׁו הַיַּעַר בּוֹעֵר. שִׁלְדֵּי עֵצִים

 

חֲרוּכִים אֵינָם מַעֲנִיקִים מָזוֹן אוֹ מַחֲסֶה.  עִזִּים

גּוֹרְסוֹת כָּל צוֹמֵחַ בְּשִׁנֵּיהֶן. עַכְשָׁו הַמַּצְלֵמָה קוֹפֵאת

עַל מַפְגִּינִים מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים חוֹבְשֵׁי כּוֹבְעֵי כַּדּוּר-בָּסִיס

 

וְחוּלְצוֹת-טִי דֵּהוֹת, כְּאִלּוּ הֻתְאֲמּוּ בִּידֵי אוֹתוֹ חַיָּט

לְשַׁמֵּשׁ מַדֵּי חֵמָה. פַּעַם הָיוּ גְּבָהִים אֵלֶּה פְּלֵטַת הָרֵי גַּעַשׁ ─

סֶלַע הַבַּזֶּלֶת נִרְאֶה כְּפִלְפֵּל טָחוּן, אוֹ

 

זִיפֵי זָקָן עַל לֶחִי. אֵיךְ לִשְׂרֹד בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבּוֹ

סִכְסוּכֵי דָּמִים נִמְשָׁכִים עִדָּן וְעִדָּנִים, שֶׁבּוֹ מַקְלוֹת וַאֲבָנִים

וּמֻחְלָטֻיּוֹת שׁוֹלְטִים וְשׁוּם דָּבָר, אַף לֹא הַחֵטְא, הוּא מְקוֹרִי?

 


נקודת מוצא

 
כָּאן כֻּלָּנוּ אוֹרְחִים נוֹטִים לָלוּן, בְּאֶרֶץ שֶׁאֵין לָהּ

צְבָא קֶבַע. יֵשׁ פֹּה יַעֲרוֹת גֶּשֶׁם

וּבָהֶם חֲמִשָּׁה מִינֵי קוֹפִיפִים. צִפֳּרִים

וְדָגִים הַמַּבְזִיקִים צִבְעֵי נֵיאוֹן. בִּקְצָרָה

אֶרֶץ שֶׁפַע שֶׁבָּהּ אִישׁ אֵינוֹ רָעֵב,

בְּלִי סְרָטִים, בְּלִי מִסְעֲדוֹת סִינִיּוֹת, בְּלִי

בָּרִים שֶׁל קָרִיּוֹקִי.  כֻּלָּנוּ אוֹרְחִים נוֹטִים לָלוּן.

 

אֵיזֶה מָקוֹם הוּא זֶה? גַּן עֵדֶן? אֲבָל יַבְחוּשִׁים

עוֹקְצִים אֶת קַרְסֻלֵּינוּ וְאֵין לָנוּ נוֹזֵל לִדְחוֹתָם,

וְלֹא כַּדּוּרִים נֶגֶד דִּכָּאוֹן, לֹא צֵל

בּצָהֳרֵי הַיּוֹם.  בַּלַּיְלָה הַכּוֹכָבִים

נֶהְדָּרִים, אַךְ לְאַחַר זְמַן-מָה אֲפִלּוּ עֲלֵיהֶם

תִּקְפֹּץ זִקְנָה.  אוֹ שֶׁמָּא בָּנוּ הָאָשָׁם וּבַיָּם

שֶׁמְּלִיחוּתוֹ חוֹרֶגֶת הַרְבֵּה מִן הָרָצוּי. אֲנוּ אוֹרְחֵים נוֹטִים לָלוּן.

 

וְהָאֵל הַמַּשְׁגִּיחַ עַל גּוֹרָלֵנוּ, מֵעִיף אֶת

עֵינוֹ הַזַּכָּה עַל כָּל מַה שֶּׁמִּתְנוֹעֵעַ

אוֹ שׁוֹקֵט עַל עָמְדוֹ ─ אֵד הַמִּתְנַשֵּׂא מִנְּזִיד

אוֹקוּנוֹס אָדֹם, גַּרְגְּרֵי-יַעַר כְּתוּשִׁים בִּדְלַעַת חֲלוּלָה

הַמְּשַמֶּשֶׁת לִשְׁתִיָּה ─ הַאִם גַּם הוּא אוֹרֵחַ נוֹטֶה לָלוּן

הַמִּתְבַּדֵּל מִן הֶהָמוֹן, אֵינוֹ דּוֹבֵר אֶת הַשָּׂפָה אוֹ רַק

עוֹטֶה תַּחְפֹּשֶׂת, שֶׁהִתְיַשֵּׁב כָּאן דֶּרֶךְ קֶבַע וּמְעוֹרִר לְטוֹב?

  

קֵרִיּוֹקִי: שירי-זֶמֶר המושרים על-ידי זמרים חובבים ללחן מוקלט.


המפקדה

 

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּכִסֵּא זֶה, בְּמִשְׂרָד זֶה, בְּחֵדֶר

זֶה עִם חַלּוֹן שֶׁלֹּא נִפְתָּח זְמַן כֹּה רַב עַד

שֶׁמִּתְיָרֵאת אֲנִי שֶׁאִבַּדְתִּי אֶת אֲמָנוּת הַנְּשִׁימָה. תַּפְקִידִי

 

הוּא לְנַסֵּחַ בִּשְׁבִיל אֲנָשִׁים חֲזָקִים נְאוּמִים שֶׁחַיָּבִים לַעֲבֹר

תַּחַת עֵינָיו שֶׁל אָדָם הַחוֹשֵׁשׁ לְאַבֵּד אֶת עֲבוֹדָתוֹ.

הַתַּחְבּוּלָה הִיא לִכְתֹּב בְּסִגְנוֹנוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיוּכַל לִזְכּוֹת

 

בְּאַשְׁרַאי.  בְּדֶרֶךְ זֹאת אֲנִי נַעֲשֵׂית לְמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּלְעָדָיו.

מוּזָר עַד מָה רוֹוַחַת כְּתִיבַת-רְפָאִים. הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי

אֶת מִלּוֹתַי יוֹצְאוֹת מִפִּיו שֶׁל רֹאש הַצֶּוֶת, הַתּוֹבֵעַ מֵאִתָּנוּ

 

לְרַכֵּךְ אֶת הַסְּבִיבָה לִקְלִיטַת הַמּוּתָג, לְהַפְצִיץ אוֹתָהּ

בַּמֶּסֶר שֶׁהָאִגּוּד הַזֶּה חָדָשׁ וּבַעַל כּשֶׁר הַמְצָאָה,

מְסַיֵּעַ לְגִילָאֵי חֲמִשִּׁים וְיוֹתֵר לֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים. אֲנִי

 

עָבַרְתִּי אֶת סַף הַחֲמִשִּׁים וְאֵינֶנִּי נֶהֱנֵית מֵהַחַיִּים. אוּלַי

מִפְּנֵי שֶׁהִרְחַקְתִּי נְדֹד מִטִּבְעִי שֶׁלִּי. traditore, בּוֹגֶדֶת,

דּוֹקְטוֹר לַאֲחִיזַת עֵיַנִים, אֲנִי שֶׁמַּטְרָתִי לְהַבְהִיר, הוֹפֶכֶת

 

אֶת הַמִּישׁוֹר לֶעָקֹב. לִפְעָמֶים אֲנִי מַרְגִּישָׁה כִּמְעַט בַּבָּיִת כָּאן, וְכָאן

מַשְׁמַע מִקֶּדֶם לְעֵדֶן, בְּרֹבַע הַעֲסָקִים, בְּקַו-הַמֵּטְרוֹ הָאָדֹם,

נִזּוֹנָה הֵיטֵב, מְטֻפֶּלֶת יָפֶה, צוֹלַחַת בְּצֵידִי בְּאֶרֶץ נוֹד.

                               

מאנגלית: משה דור


 

 

המשוררת האמריקאית ברברה גולדברג, שהגיעה בימים אלה לביקור ─ אחד מרבים ─ בארץ, נולדה ב-1943 בווילמינגטון שבמדינת דלוואר להורים שנמלטו בעור שיניהם מאירופה הנאצית וגדלה בניו יורק. ספר שיריה הראשון ראה אור ב-1985 והאחרון, בתו של שר האופים, הופיע אשתקד בהוצאת האוניברסיטה של ויסקונסין. כל ספרי שיריה זכו בפרסים, ובתו של שר האופים קיבל את פרס פולאק החשוב.  היא היתה שותפה לעריכה ולתרגום לאנגלית של שתי אנתולוגיות של שירה ישראלית חדשה ושל מבחר משירתו של רוני סומק, האש נשארת באדום.

מבחר משיריה, משמרת לילה, ראה אור בעברית בתרגומי, בהוצאת קשב לשירה.

באחרונה פרשה לגימלאות מעבודתה ככותבת נאומים בכירה של ארגון הגימלאים האמריקאי.

 

מ"ד

 

 

 

8 תגובות

  1. שירים מעניינים! בעיקר היא מתארת אווירה ויוצרת תחושה של מקום.

    • עליזה קיי

      משוררת בעלת תפיסות חיים גבוהות ואוצר שירי חד פעמי שחברו יחד ,לשירה מורכבת ומענינת.

      • לא קראתי את שיריה במקור,אבל על פי התרגומים ברברה גולדברג היא משוררת
        'אמצע הדרך' מצויינת וכתיבתה משתבחת והולכת עם הזמן.
        נמצא איתי קובץ שיריה שתורגם לפני
        כעשר שנים אם אינני טועה.משביח והולך,
        ממריא והולך ללא ספק.
        מסור תודתי למתרגם.יש אפשרות לפרסום של שירים נוספים?

        ידידך ממפולת הסוכר

  2. תודה למגיבים.
    דבר אחד מעניין בהתנהגות בלוגית. מיעוט תגובות מצביע על ריבוי גולשים!

השאר תגובה ל עליזה קיי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם