בננות - בלוגים / גיורא לשם / שיר על פירנצה
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

שיר על פירנצה

יוסף ברודסקי

דצמבר בפירנצה

 

             "הוּא לֹא שָׁב לְפִירֶנְצֶה הַיְשָׁנָה שֶׁלּוֹ,

             אֲפִלּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ…"

           אנה אחמטובה

 

1

הַדְּלָתוֹת שׁוֹאֲפוֹת אֲוִיר, נוֹשְׁפוֹת אֵדִים; אַתָּה, מִכָּל מָקוֹם,

לֹא תָּשׁוּב אֶל הָאַרְנוֹ הָרָדוּד שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ

אַרְבַּע-רַגְלַיִם מִמִּין חָדָשׁ, זוּגוֹת הוֹלְכִים לְתֻמָּם

בְּעִקּוּל הַנָּהָר. דְּלָתוֹת נִטְרָקוֹת, בְּהֵמוֹת צוֹנְחוֹת

עַל אַבְנֵי-מַטְבֵּחַ. אָכֵן, אֲוִירָתָהּ שֶׁל עִיר זֹאת

מְשַׁמֶּרֶת מַשֶּׁהוּ מִן הַיַּעַר הָאָפֵל. זוֹ

עִיר יָפָה שֶׁבָּהּ בְּגִיל מְסֻיָּם אָדָם פָּשׁוּט

זוֹקֵף אֶת צַוְארוֹנוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּט

מִבְּנֵי-אֱנוֹשׁ חוֹלְפִים וּמַכְהֶה אֶת הַמַּבָּט.

 

 

2

שָׁקוּעַ בְּדִמְדּוּמֵי סַגְרִיר, הָאִישׁוֹן מְמַצְמֵץ אַךְ גּוֹמֵעַ

אֶת הַגְּלוּלוֹת מַקְהֵי-הַזִּכָּרוֹן שֶׁל פָּנָסֵי רְחוֹב עֲמוּמִים.

בְּמֶרְחַק יָארְדִים מִמְּקוֹם מַאֲרָבָהּ

שֶׁל הָעִירְיָה, הַשַּׁעַר, כַּעֲבוֹר מֵאוֹת בַּשָּׁנִים, רוֹמֵז עַל הַטּוֹבָה

בָּעִלּוֹת לַגֵּרוּשׁ: אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם בְּקִרְבַת

הַר-גַּעַשׁ בְּלֹא אֶגְרוֹף קָמוּץ,

אַף כִּי זֶה לֹא יִפָּתַח כַּאֲשֶׁר בְּעָלָיו יָמוּת.

 

שֶׁכֵּן מָוֶת הוּא תָּמִיד פִירֶנְצֶה בַּשֵּׁנִית

בְּמֻשָּׂגֵי גֹּדֶל וּבְאַדְרִיכָלוּתוֹ הַגַּןעֶדְנִית.

 קברו של ברודסקי בוונציה

 

 3

בַּצָּהֳרַיִם חֲתוּלִים בּוֹדְקִים מִתַּחַת לְסַפְסָלִים לְהִוָּכַח

אִם הַצְּלָלִים שְׁחֹרִים, בְּעוֹד שֶׁהַגֶּשֶׁר הַיָּשָׁן (לְאַחַר

שִׁפּוּץ, חָדָשׁ), שֶׁעָלָיו צֶ'לִינִי מִתְבּוֹנֵן בְּזֹהַר

הֶהָרִים הַכָּחֹל, הוֹמֶה בְּסַחַר-מֶכֶר שֶׁל חֶפְצֵי אָמָּנוּת.

שְׁיָרֵי סַחַף שֶׁנִּגְרְשׁוּ עַל-יְדֵי מִבְנֵה הַלְּבֵנִים הקָּשׁוּת.

וְתַלְתַּל הַזָּהָב הַסָּתוּר שֶׁל הַיְפֵהפִיָּה הָעוֹבֶרֶת בַּדֶּרֶךְ,

כַּאֲשֶׁר הִיא מְחַטֶּטֶת בְּקֶרֶב

עֵדֶר הָרוֹכְלִים, מִתְלַקֵּחַ לְפֶתַע מִתַּחַת לְקִמּוּר הַמַּעֲבָר

כְּמוֹ שָׂרִיד מַלְאָכִי בְּמַמְלֶכֶת כֵּהֵי הַשֵּׂעָר.

 

 

4

אָדָם מִצְטַמְצֵם לִכְדֵי אִוְשַׁת עֵט עַל נְיָר, לִכְתַב

יְתֵדוֹת, לְצִיצֵי אוֹתִיּוֹת, וּבְעֶטְיוֹ שֶׁל הַמִּשְׁטָח

הַחֲלַקְלַק, גַּם לפְסִיקִים וְסוֹפֵי פְּסוּקִים. אֱמֶת,

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, בְּמִלָּה שִׁגְרָתִית כָּלְשֶׁהִי, הָעֵט

תּוֹעֶה לְתֻמּוֹ אֶל צִיּוּר _ כַּאֲשֶׁר הוּא מְטַפֵּל בְּ"M"  

הֲרָמוֹת גַּבָּה אֲחָדוֹת: דְּיוֹ הָגוּן יוֹתֵר מִדָּם.

וּפָנִים, בְּמִלִּים לַחוֹת בִּפְנִימָן

מְגִיחוֹת לְיַבֵּשׁ אֶת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמִלִּים

זֶה עַתָּה, מְגַחֲכוֹת כִּנְיָר מְקֻמָּט שֶׁנִּסְפַּג בִּצְלָלִים.

 

 

5

גְּשָׁרִים דּוֹמִים לְרַכָּבוֹת מְעֻכָּבוֹת. הָאַרְמוֹנוֹת הַטְּחוּבִים

הַצְּהֻבִּים שְׁקוּעִים בָּאֲדָמָה מִמֹּתֶן וָמַטָּה.

דְּמוּת בְּאַדֶּרֶת מַרְהִיבָה עֹז לַעֲבֹר בְּפִי שַׁעַר רָטֹב,

מְטַפֶּסֶת עַל הַשִּׁנַּיִם הַטּוֹחֲנוֹת הַבָּלוֹת,

הַשְּׁטוּחוֹת, הַשְּׁחוּקוֹת, לְעֵבֶר חִכָּן הָאַדְמוֹן,

הַמֻּדְלָק, הֶחָתוּם בְּמִסְפָּר 16 בְּוַדָּאוּת גּוֹרָלִית.

חֲסַר קוֹל, מַשְׁרֶה חֲרָדָה, פַּעֲמוֹן

קָטָן בַּקָּצֶה מְעוֹרֵר "הַמְתֵּן!" צוֹרֵם. שְׁנֵי

קְשִׁישִׁים מַכְנִיסִים אוֹתְךָ, מַרְאֵה כָּל אֶחָד כַּסִּפְרָה 8.

 

 

6

בְּקָפֶה מְאֻבָּק, בְּצֵל מִצְחִיַּת כּוֹבָעֲךָ, לְעֵינֶיךָ נִגְלִים

צִיּוּרֵי קִיר, נִימְפוֹת, קוּפִּידוֹנִים בְּדַרְכָּם אֶל-עָל.

בִּכְלוּב, כְּפִצּוּי עַל הַטֶּרְצָה-רִימָה וִיבוּלָהּ הַדַּל

חוֹחִית מְמֻרְטֶטֶת מְלַהֲטֶטֶת קָדְנְצָה

נִמְרֶצֶת. קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אַקְרָאִית מַזָּה

אוֹר עַל הָאַרְמוֹן וְעַל גֻּמְחַת קִבְרוֹ שֶׁל לוֹרֶנְצוֹ,

חוֹדֶרֶת תְּרִיסִים עָבִים וּמְדַגְדֶּגֶת אֶת הַשַּׁיִשׁ הַמְטֻנָּף,

הַמְגֻיָּד, אֶת גִּיגִיּוֹת הַוֶּרְבֶּנָה הַשַּׁלְגִּית הַלְּבָנָה;

וְהַצִּפּוֹר בּוֹעֶרֶת בְּתוֹכְכֵי כְּלוּבָהּ רָאוֶנָה.

 

 

7

בְּשַׁאֲפָן אֲוִיר, בְּנוֹשְׁפָן אֵדִים, הַדְּלָתוֹת נִטְרָקוֹת

בְּפִירֶנְצֶה. חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה אוֹ הַבָּא שֶׁלָּהֶם הִשְׁתּוֹקַקְתָּ

(הַכֹּל בְּהֶתְאֵם לֶאֱמוּנָה זוֹ שֶׁלְּךָ) בְּאֶחָד הַלֵּילוֹת

בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה אַתָּה נוֹכָח לָדַעַת

שֶׁאַהֲבָה אֵינָהּ מְנִיעָה אֶת הַכּוֹכָבִים (אוֹ הַיָּרֵחַ).

מִכֵּיוָן שֶׁהִיא חוֹצָה דְּבָרִים לִשְׁנַיִם, פֶּלַח

פֶּלַח. כַּמְּזֻמָּנִים שֶׁבַּחֲלוֹמוֹתֶיךְ. כִּפְחָדֶיךָ הַבְּטֵלִים

מִפְּנֵי הַמָּוֶת. אִם אַהֲבָה הִיא זוֹ שֶׁתַּחֲלִיף

אֶת הִלּוּכֵי כּוֹכְבֵי-הַדָּרוֹם, הֵם הָיוּ נָסִים אֶל סְפִירוֹתֵיהֶם הַבְּתוּלִיּוֹת.

 

8

קֵן הָאֶבֶן מְהַדְהֵד בִּצְרִיחַת

מַעֲצוֹרִים חוֹדְרָנִית. צְמָתִים מַפְחִידִים אֶת גֻּלְגָּלְתְּךָ

כַּעֲצָמוֹת צְלוּבוֹת. בִּרְקִיעַ דֶּצֶמְבָּר הַקּוֹדֵר, הַבֵּיצָה הָעֲנָקִית

שֶׁהוּטְלָה שָׁם עַל-יְדֵי בְּרוּנֵלֶסְקִי

מַתִּיזָה דִּמְעָה מֵעַיִן שֶׁחָוְתָה כִּפּוֹת כְּנֵסִיָּה

בְּרוּכוֹת. שׁוֹטֵר תְּנוּעָה מֵנִיף נִמְרָצוֹת

אֶת זְרוֹעוֹ בָּאֲוִיר בְּדוֹמֶה לָאוֹת X.

רַמְקוֹלִים נוֹבְחִים הוֹדָעָה עַל הַעֲלָאַת מַס.

הוֹ, הַנְּטִישָׁה הָעִקֶּשֶׁת שֶׁ"הַחַיִּים" מַסְוִים.

 

9

יֵשׁ עָרִים שֶׁאָדָם לֹא יִרְאֶה בַּשֵּׁנִית.

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֶקֶת אֶת זְהָבָהּ בִּכְפוֹר חַלּוֹנֶיהָ.

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין רִשּׁוּם, אֵין סִכּוּם הָגוּן.

שִׁשָּׁה גְּשָׁרִים חוֹגְרִים תָּמִיד אֶת הַנָּהָר הַהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ,

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם שְׂפָתַיִם נָגְעוּ בִּשְׂפָתַיִם בָּרִאשׁוֹנָה מֵעוֹדָם.

אוֹ עֵט שֶׁנִּדְחַק אֶל נְיָר בְּלַהַט אֲמִתִּי.

וְיֵשׁ מַעֲבָרִים קְמוּרִים, סְטָוִים, אֱלִילֵי בַּרְזֶל לְהַכְתִּים

אֶת עֲדָשָׁתְךָ. שָׁם הַהֲמוֹנִים בַּחַשְׁמָלִיּוֹת, דְּחוּסִים,

דְּחוקִּים, מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁהִסְתַּלֵּק מִשָּׁם.

 

1976

 

מאנגלית: גיורא לשם

 

יוסיף אלכסנדרוביץ' ברודסקי (1996-1940), משורר, מסאי ומחזאי. נולד בלנינגרד למשפחה יהודית. בגיל 15 עזב את בית הספר. החל לכתוב שירים בגיל 16. היה מקורב למשוררת אנה אחמטובה שניבאה לו עתיד מזהיר. ב-1964 נעצר בעוון "שוטטות", נשפט לחמש שנות גלות באזור ארחנגלסק. שוחרר מכלאו ב-1965 בעקבות לחץ דעת הקהל העולמית. ב-4 ביוני 1972 גורש מברית המועצות והתיישב באן ארבור שבמישיגן, שבה לימד באוניברסיטה בחוג ללימודים סלביים. קיבל ב-1980 אזרחות אמריקנית ב-1981 עבר להתגורר בניו יורק. בשנותיו בארצות הברית כתב שירים ברוסית ובאנגלית. מרבית שיריו המתורגמים לאנגלית תורגמו בפיקוחו. את מסותיו כתב באנגלית ולא ברוסית, בנמקו את בחירתו בכך שאנגלית היא שפה של חופש. קיבל פרס נובל לספרות ב-1987 והיה מן הזוכים הצעירים ביותר בתולדות הפרס. נבחר ל"שׂר השירה" של ספריית הקונגרס האמריקני לשנים 1992-1991. מת מהתקף לב בניו-יורק ונקבר על פי בקשתו בוונציה.

יוסף ברודסקי

 

12 תגובות

  1. גיורא, תודה על התרגום ועל שהבאת את רוחו של משורר, איש מיוחד.
    משפטים כמו:
    "אָדָם מִצְטַמְצֵם לִכְדֵי אִוְשַׁת עֵט עַל נְיָר"
    "דְּיוֹ הָגוּן יוֹתֵר מִדָּם"..
    "שֶׁאַהֲבָה אֵינָהּ מְנִיעָה אֶת הַכּוֹכָבִים (אוֹ הַיָּרֵחַ).
    מִכֵּיוָן שֶׁהִיא חוֹצָה דְּבָרִים לִשְׁנַיִם, פֶּלַח
    פֶּלַח".
    למעשה אני צריכה לצטט הכל…:)

  2. ברודסקי הוא מהמשוררים שהתוודעתי לשירתם בגיל מאוד צעיר. הוא ריתק אותי גם בשל הביוגרפיה המיוחדת וגם בגלל הפואטיקה והתכנים.
    שיר נהדר. האם תרגמת ממנו עוד?

  3. כן, ללי, תירגמתי עשרות שירים של ברודסקי.
    תירגמתי רק שירים שהוא עצמו כתב באנגלית או שירים שתורגמו מרוסית לאנגלית בידי אחרים והוא פיקח על התרגום.
    שיר או שניים מתורגמים של ברודסקי העברתי לפני חודשים אחדים לבלוג של אלי אשד.
    מבחר מסות של ברודסקי, "מנוסה מביזנטיון", ראה אור בתרגומי בספרית פועלים בראשית שנות ה-90.
    פגשתי את ברודסקי בארה"ב כשנה לפני פטירתו.

  4. סן פרנסיסקו על המים

    "אָדָם מִצְטַמְצֵם לִכְדֵי אִוְשַׁת עֵט עַל נְיָר" מקפל בתוכו אמת גדולה ונפלא עם זאת בפשטותו.
    אני חושב שהיה זה ברודצקי שאמר "שירה היא מה שנוסף בתרגום" – שמא תוכל להוסיף גם את המקור באנגלית, שנראה אם הוא צדק?

  5. תודה למגיבים ולגולשים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם