בננות - בלוגים / / שני שירים על מות משוררים
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

שני שירים על מות משוררים

 

 

אן סקסטון

מותה של סילביה

 

לסילביה פלאת

 

הוֹ סִילְבִיָה, סִילְבִיָה

עִם תֵּיבָה מֵתָה שֶׁל אֲבָנִים וְכַפִּיּוֹת,

 

עִם שְׁנֵי יְלָדִים, שְׁנֵי הַמֵּטֵאוֹרִים

הַנּוֹדְדִים בְּרִשּׁוּל בַּחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים הַזָּעִיר

 

בְּפִיךְ הַנָּתוּן בְּתוֹךְ הַסָּדִין

בְּתוֹךְ קוֹרַת הַגַּג, בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה הָאִלֶּמֶת,

 

(סִילְבִיָה, סִילְבִיָה,

לְאָן הָלַכְתְּ

לְאַחַר שֶׁכָּתַבְתְּ לִי

מִדֵּבוֹנְשֵׁיר

עַל גִּדּוּל תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה

וְטִפּוּחַ דְּבוֹרִים?)

 

בְּמָה תָּמַכְת,

אֵיךְ בְּדִיּוּק נִשְׁכַּבְתְּ אֶל תּוֹךְ!

 

גַּנֶּבֶת! ─

אֵיךְ זָחַלְתְּ פְּנִימָה,

 

זוֹחֶלֶת פְּנִימָה לְבַדֵּךְ

אֶל תּוֹךְ הַמָּוֶת שֶׁרָצִית בּוֹ זְּמַן כֹּה רַב.

 

הַמָּוֶת שֶׁשְּׁתֵּינוּ אָמַרְנוּ שֶׁנִּגְמַלְנוּ מִמֶּנּוּ

הַמָּוֶת שֶׁעָנַדְנוּ עַל שָׁדֵינוּ הַכְּחוּשִׁים,

 

הַמָּוֶת שֶׁעָלָיו דִּבַּרְנוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּכָל פַּעַם

שֶׁלָּגַמְנוּ בְּבּוֹסְטוֹן כְּתוֹסֶפֶת שְׁלשָׁה מַרְטִינִי יָבֵשׁ,

 

הַמָּוֶת שֶׁדִּבֵּר עַל פְּסִיכִיאַטְרִים וְשִׁטּוֹת רִפּוּי,

הַמָּוֶת שֶׁדִּבֵּר כְּכַלּוֹת רוֹחֲשׁוֹת מְזִמּוֹת,

 

הַמָּוֶת שֶׁלִּכְבוֹדוֹ הֵרַמְנוּ כּוֹסִית,

הַמְּנִיעִים וּלְאַחַר מִכֵּןְ הַמַּעֲשֶׂה הַשָּׁקֵט?

 

(בְּבּוֹסְטוֹן

הַגּוֹוְעִים

נוֹסְעִים בְּמוֹנִיּוֹת,

כֵּן שׁוּב הַמָּוֶת,

הַנְּסִיעָה הַהִיא הַבָּיְתָה

עִם הַנַּעַר שֶׁלָּנוּ.)

 

הוֹ סִילְבִיָה, אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַמְּתוֹפֵף הַמְנֻמְנָם

שֶׁחָבַט עַל עֵינֵינוּ בְּסִפּוּר יָשָׁן,

 

אֵיךְ רָצִינוּ לְהָנִיחַ לוֹ לָבוֹא

כְּמוֹ סָדִיסְט אוֹ הוֹמוֹ נְיוּ-יוֹרְקִי

 

לְבַצֵּעַ אֶת מְשִׂימָתוֹ,

צֹרֶךְ, חַלּוֹן בְּקִיר אוֹ בַּעֲרִיסָה,

 

וּמֵאוֹתוֹ הַזְּמַן הוּא חִכָּה

מִתַּחַת לְלִבֵּנוּ, לַמְּזָוֶה שֶׁלָּנוּ,

 

וַאֲנִי רוֹאָה כָּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ מְאַפְסְנִים אוֹתוֹ

שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, הִתְאַבְּדֻיּוֹת יְשָׁנוֹת

 

וַאֲנִי יוֹדַעַת לְשֵׁמַע הַחֲדָשׁוֹת עַל מוֹתֵךְ,

נְטִיַּת טַעַם אֲיֻמָּה אֵלָיו, כְּמוֹ מֶלַח.

 

(וַאֲנִי,

גַּם אֲנִי.

וְעַכְשָׁיו, סִילְבִיָה

שׁוּב אַתְּ

שׁוּב עִם מָוֶת,

הַנְּסִיעָה הַהִיא הַבָּיְתָה,

עִם הַנַּעַר שֶׁלָּנוּ.)

 

וַאֲנִי רַק אוֹמֶרֶת

עִם זְרוֹעוֹתַי הַמּוּשָׁטוֹת אֶל מְקוֹם הָאֶבֶן הַהוּא,

 

מַהוּ מוֹתֵךְ

אִם לֹא שַׁיָּכוּת יְשָׁנָה,

 

בַּהֶרֶת שֶׁהִתְפַּזְּרָה

בְּאֶחָד מִשִּׁירַיִךְ?

 

(הוֹ יְדִידָה,

כַּאֲשֶׁר הַיָּרֵחַ רָע

וְהַמֶּלֶךְ הִסְתַּלֵּק

וְהַמַּלְכָּה אוֹבֶדֶת עֵצוֹת

וְהַשִּׁכּוֹר חַיָּב לָשִׁיר!)

 

הוֹ אֵם צְעִירָה,

גַּם אַתְּ!

הוֹ דֻּכָּסִית מַצְחִיקָה

הוֹ יְצוּר בְּלוֹנְדִי!

 

17, בפברואר, 1963

 

אן סקסטון (1974-1928) נולדה במסצ'וסטס, בקרבת מקום למקום הולדתה של סילביה פלאת, הן נפגשו ב-1959 כאשר שתיהן למדו שירה מפי רוברט לואל. 12 שנה לאחר התאבדותה של פלאת גם סקסטון התאבדה.

 

דונלד ג'אסטיס

 

להזמין רוח־רפאים

 

להנרי קולט 1927־1988

 

אֲנִי מַזְמִין אוֹתְךָ לַחֲזֹר כָּעֵת וְלִהְיוֹת מַה שֶּׁהָיִיתָ בִּצְעִירוּתְךָ,

בּוֹטֵחַ בְּעַצְמְךָ, נִמְרָץ, הַכֶּסֶף מֻבְרָשׁ מִצְּדָעֶיךָ.

לוּ יִהְיֶה זֶה כְּאִלּוּ נִתָּן לָאָדָם לַחֲזֹר מִבְּעַד לַמָּוֶת,

מוֹחֵק אֶת הַשָּׁנִים שֶׁלֹּא כָּל־כָּךְ נֶחְשְׁבוּ,

אוֹ אֶת הַשָּׁנִים שֶׁאוּלַי הִסְתַּכְּמוּ בְּלֹא יוֹתֵר מִשִּׁלְהֵי בֹּקֶר מַזְהִיר אֶחָד.

שֵׁב אִתָּנוּ. לוּ יִהְיֶה זֶה כְּבַיָּמִים

שֶׁבָּהֶם הִנִּיחַ הָאַלְכּוֹהוֹל עַל לְשׁוֹנוֹתֵינוּ אֶת טַעַם הַנְּשִׁיָּה הַמָּתוֹק הָרִאשׁוֹן.

וְעַל מַה נְּשׂוֹחֵחַ חוּץ מֵאֲשֶׁר עַל שִׁירָה? מִי מְדַבֵּר כָּעֵת עַל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה

שֶׁלֹּא בֵּין יְדִידִים?

(שׁוּרָה גְּרוּעָה, שׁוּרָה נוֹרָאָה, שֶׁיָּכְלָה לִגְרֹם לַעֲוִית בְּפָנֶיךָ: כֻּלָּנוּ רָאִינוּ אֶת זֶה.)

 

אֲנִי שׁוּב רוֹאֶה אוֹתְךָ פּוֹנֶה אֶל הַיָּם הַגּוֹעֵשׁ וְהַקַּר.

צִלְלֵי שְׁחָפִים מְעִיבִים עַל אוֹר הָרָקִיעַ; רוּחַ מְקוֹנֶנֶת בֵּין הָאֲרֻבּוֹת;

יָדְךָ רוֹעֶדֶת מְעַט.

בְּאֵיזוֹ שָׁנָה מְדֻבָּר?

 

תַּקֵּן אוֹתִי אִם זִכְרוֹנִי מַטְעֶה אוֹתִי,

הַאִם לֹא הָיָה חֲלוֹם כָּלְשֶׁהוּ, מָתוֹק אַךְ גַּם נוֹרָא,

שֶׁבּוֹ, בְּאֹפֶן מוּזָר, אוֹיְרִידִיקֶה פָּסְעָה לְפָנֶיךָ?

וְאַתָּה הָלַכְתָּ בְּעִקְבוֹתֶיהָ, יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק לְמַה לְּצַפּוֹת, וְהִיא,  כַּמּוּבָן, פָּנְתָה לְאָחוֹר.

 

חֲזֹר עַכְשָׁיו וַעֲזֹר לִי בַּשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה,

לְחַשׁ לִי סוֹד יְפֵהפֶה שֶׁאַתָּה זוֹכֵר מִן הַחַיִּים.

 

 

דונלד ג'אסטיס (2004-1925), משורר אמריקני יליד מיאמי, פלורידה, סיים את חוק לימודיו הגבוהים באוניברסיטת מיאמי. שימש במשך שנים כפרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטאות סירקוז, קליפורניה, פרינסטון ועוד. עם תלמידיו נמנו המשוררים מרק סטרנד, צ'רלס רייט ואחרים. מספרי שירתו: הרווק הזקן ושירים אחרים (1951), סערה מקומית (1963), שישה־עשר שירים (1970), אורפיאוס מהסס ליד הנהר השחור (1998), כל השירים (2004).

הנרי קולט (1988-1927), משורר אמריקני ומחנך. פירסם בחייו רק ספר שירים אחד שלא זכה לתשומת לב רבה. ג'אסטיס ורוברט מזאי ערכו את שיריו והוציאו של כל שירתו ב-1990.

 

 

 

 

26 תגובות

  1. רות בלומרט

    המות המפתה, כתוצאה ממה הואצומח כאבר בגוף הנחלש? מתי הוא אוזר כוח לדלג על משוכת ההפרדה בין נשמע לנעשה?

  2. גיורא פישר

    תודה על התרגומים.
    אני יודע שבאנגלית אי אפשר להבחין בין המינים ,אבל האם במשפט:

    הַמָּוֶת שֶׁשְּׁנֵינוּ אָמַרְנוּ שֶׁנִּגְמַלְנוּ מִמֶּנּוּ

    לא היה צריך לתרגם "שתינו" ביחוד כשמדובר בשורה הבאה על שדיים וברור שמדובר בשתי נשים.

  3. אהוד פדרמן

    שתי הערות בשולי השירים :

    א. מחקר שנעשה בארצות הברית גילה שתוחלת החיים של משוררים קצרה במיוחד

    ב. משוררים מתים זוכים לגילויי אהבה שאם היו זוכים לשמץ ממנה בחייהם, אולי היו מאריכים ימים.

    ( האמור לעיל מתייחס למשוררות משני המינים)

    • לאהוד פדרמן,
      יש הטוענים ששתי המשוררות הללו התאבדו בשל גילויי אהבה רבים מדי של אחרים לאחרים…

    • הנרי ומר עצמות
      • חני שטרנברג

        מעניינת הכותרת של התגובה הריקה הזאת מעליי. גם אני נזכרתי בג'ון ברימן הכותב על התאבדותו של אביו, כשקראתי את השירים האלה. את הראשון היכרתי את השני לא. התרגומים מאוד יפים, גיורא, וגם השירים.

  4. תרגומים יפים, גיורא.
    עדיף לכתוב 'אֶוְּרידיקֵה'

  5. גיורא, אולי תתבונן סביבך, יש חיים אתה יודע
    פולחן המוות של האמריקאיות …..ממש פס יצור בבלוג שלך

    האם כך אתה מעדיף אותנו?

    • לחיה.
      מעדיף? חס ושלום.
      הבחנתי שמלאו 35 שנה להתאבדותה של אן סקסטון. חברתה הקרובה שבלתה עמה בבוקר הגורלי, המשוררת האמריקנית מאקסין קומין, היא קרובת משפחתי על-ידי חיתון.
      שני השירים האלה תורגמו על-ידי לפני כ-20 שנה ועדיין לא ראו אור בתרגומי בשום מקום.
      לאמיר,
      העדפתי את הניגוד שלי מכיוון שכך הוא נשמע, פחות או יותר, בהקלטתה האחרונה של קתלין פרייר בפסטיבל גלינבורו בסקוטלנד ב-1952, אופרה "אורפיאוס ואוירידיקה" של גלוק.
      ההקלטה הזאת שינתה רבים ממושגי על "קול", "הגייה", "הטעמה", "דינמיקה", "ריתמוס" וכו'; היא הטביעה בי את חותמה העמוק במשך השנים שחלפו מאז.

  6. למוני יקים,
    מחקתי את תגובתך המטונפת. גם פה, בישרים על מות משוררים, אתה צריך לחרבן בבלוג?
    נמאס לי ממך, ומעתה ואילך כל תגובה שלך תימחק אף בלא הודעה על כך.
    לך וטנף מקום אחר.

השאר תגובה ל גיורא לשם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם