בננות - בלוגים / / מסע האמגושים
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

מסע האמגושים

 

ת"ס אליוט
 
מסע האמגושים
 
"הִתְגַּלּוּת קָרָה הָיְתָה לָנוּ בָּזֹאת,
בְּעֶצֶם עוֹנַת הַשָּׁנָה הָרָעָה
לְמַסָּע, וּמַסָּע כָּל-כָּךְ מְמֻשָּׁךְ:
הָאֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת וּמֶזֶג הָאֲוִיר סַגְרִירִי
בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל חֻרְפַּת הַחֹרֶף."
וְהַגְּמָלִים זָעֲפוּ, בְּגַפַּיִם דּוֹאֲבוֹת, סוֹרְרִים,
רוֹבְצִים בַּשֶּׁלֶג הַמִּתְמוֹסֵס.
וְהָיוּ פְּעָמִים שֶׁבָּהֶן תָּהִינוּ
עַל אַרְמוֹנוֹת הַקַּיִט בַּמִּדְרוֹנוֹת, עַל הַמִּרְפָּסוֹת,
וְהַנְּעָרוֹת הָרַכּוֹת כְּמֶשִׁי מַגִּישׁוֹת גְּלִידָה.
וְאַחַר, הַמְחַמְּרִים הַמְּגַדְּפִים וּמְרַטְּנִים
ונֶחְפָּזִים לְהִמָּלֵט, דְּבֵקִים בְּשֵׁכָרָם וּבְרִיבוֹתֵיהֶם,
וּמְדוּרוֹת הַלַּיְלָה הַכָּבוֹת לְאִטָּן, וּמְקוֹמוֹת הַסֵּתֶר שֶׁאֵינָם,
וְהֶעָרִים הָעוֹיְנוֹת וְהָעֲיָרוֹת הַמִּתְנַכְּרוֹת
וְהַכְּפָרִים הַמְטֻנָּפִים, הַמַּפְקִיעִים מְחִירִים:
זֹאת הָיְתָה לָנוּ תְקוּפָה קָשָׁה.
כִּכְלוֹת הַכֹּל הֶעְדַּפְנוּ אֶת צַעֲדַת הַלַּיְלָה,
מִתְנַמְנְמִים בְּחֶתֶף,
עִם הַקּוֹלוֹת הַמִּזְדַּמְּרִים בְּתוֹךְ אָזְנֵינוּ, אוֹמְרִים
הַכֹּל אַךְ הֲבֵל הֲבָלִים.
 
אַחַר בַּשַּׁחַר יָרַדְנוּ אֶל בִּקְעָה מְמֻזָּגָה,
לַחָה, לְמַטָּה מִחוּג הַשֶּׁלֶג, סְפוּגָה בְּרֵיחַ צִמְחִיָּה;
עַל פֶּלֶג זוֹרֵם וְטַחֲנַת-מַיִם הוֹלֶמֶת בָּאֲפֵלָה,
וְשָׁלשׁ אֲשֵׁרוֹת עַל קַו הָרָקִיעַ הַנָּמוּךְ,
וְסוּס לָבָן זָקֵן דָּהַר בָּאַחוּ.
אַחַר-כָּךְ בָּאנוּ לְמִסְבָּאָה עִם עֲלֵי גֶּפֶן תְּלוּיִים עַל הַמַּשְׁקוֹף
שֵׁשׁ יָדַיִם לְיַד דֶּלֶת פְּתוּחָה מְהַמְּרוֹת בְּרִקּוּעֵי כֶּסֶף
וְרַגְלַיִם בּוֹטְשׁוֹת בְּנֹאדוֹת הַיַּיִן הַמְרֻקָּנִים.
אַךְ לֹא הָיְתָה כָּאן הוֹדָעָה, וְכָךְ הִמְשַׁכְנוּ
וּבָאנוּ לְעֵת עֶרֶב, אַף לֹא דַּקָּה בְּטֶרֶם עֵת
לִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹם: הוּא הָיָה (אַתֶּם יְכוֹלִים לוֹמַר) מַשְׂבִּיעַ רָצוֹן.
 
כָּל זֶה הָיָה מִזְּמַן. אֲנִי זוֹכֵר,
וְהָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת בַּשֵּׁנִית, אֲבָל מֵנִיחַ
אֲת זֹאת מֵנִיחַ
אֶת זֹאת: הַאִם הֻנְהַגְנוּ כָּל הַדֶּרֶךְ אֶל
לֵדָה אוֹ מָוֶת?
בְּוַדַּאי, הָיֹה הָיְתָה לֵדָה,
הָיְתָה לָנוּ עֵדוּת, בְּלֹא סָפֵק. אֲנִי רָאִיתִי לֵדָה וְגַם מָוֶת,
אַךְ חֲשַׁבְתִּי שֶׁהֵם שׁוֹנִים: הַלֵּדָה הָיְתָה לָנוּ
גְּסִיסָה מָרָה וְנִמְהָרָה, כַּמָּוֶת, מוֹתֵנוּ,
וַאֲנַחְנוּ שַׁבְנוּ לִמְקוֹמוֹתֵינוּ, הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה,
לֹא עוֹד שַׁאֲנָנִים כָּאן, בְּהַתָּרַת הַנְּדָרִים הַנּוֹשָׁנָה,
עִם לְאֻמִּים נָכְרִיִּים הָאוֹחֲזִים בֶּאֱלִילֵיהֶם,
וַאֲנִי חַיָּב לִשְׂמֹחַ עַל מִיתָה אַחֶרֶת.
 
מאנגלית: גיורא לשם
 
 

תגליף של שלושת האמגושים

82 תגובות

  1. הי גיורא, מה זה בדיוק אמגושים? נדמה לי שהידע חסר לי למען הבנת השיר לעומקו.

    • עוץ לי גוץ לי

      לסיגל
      מאד פשוט. מקלידים "אמגושים" בויקיפדיה ומקבלים את כל האינפורמציה הדרושה

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D

      • אוי, ידעתי ושכחתי, יופי הקישור לויקיפדיה במיוחד הציטוט מהסרט הענק ממונטיפיטון.

        "הסרט נפתח בלידתו של בריאן בבית הנמצא כנראה ברחוב בו נולד גם ישו. שלושת האמגושים נכנסים בתחילה בטעות לבית אמו של בריאן ומעניקים לה את מתנותיהם, אך כעבור דקות ספורות הם חוזרים לקחת אותן כדי לתיתם לאם הנכונה. אמו של בריאן אינה בתולה חסודה, אלא זונה חמדנית, חשדנית ובורה:

        אמו של בריאן: (צורחת בבהלה) מי אתם?

        האמגוש הראשון: אנו שלושה חכמים.

        אמו של בריאן: מה?

        האמגוש השני: אנו שלושה חכמים.

        אמו של בריאן: טוב, מה אתם בדיוק מזדחלים מסביב לרפת בשתיים לפנות בוקר? לי זה לא נראה חכם במיוחד.

        האמגוש השלישי: אנו אסטרולוגים.

        האמגוש השני: באנו מהמזרח.

        אמו של בריאן: זו בדיחה או משהו?

        האמגוש הראשון: אנו רוצים לסגוד לעולל.

        האמגוש השני: עלינו לחלוק לו כבוד.

        אמו של בריאן: כבוד? אתם שתויים, זה מגעיל! החוצה! מיד, החוצה! מתפרצים לכאן עם מעשיות על מגידי עתידות מזרחיים. קדימה. החוצה!

        האמגוש הראשון: לא, לא עלינו לראות אותו.

        אמו של בריאן: לכו תסגדו לפרחח של מישהו אחר! קדימה!

        האמגוש השני: כוכב הובילנו.

        אמו של בריאן: הבקבוק הוביל אתכם, ככה זה נראה. החוצה!

        האמגוש השלישי: אנו חייבים לראותו. הבאנו מתנות.

        אמו של בריאן: החוצה!

        האמגושים: זהב, לבונה ומור.

        אמו של בריאן: נו, אז למה לא אמרתם? הוא כאן…

        אמו של בריאן: אז, אתם אסטרולוגים, אה? טוב, אז מה הוא בכלל?

        האמגושים: הממ?

        אמו של בריאן: איזה מזל הוא?

        האמגוש הראשון: גדי.

        אמו של בריאן: גדי, אה? איך הם בכלל?

        האמגוש השני: הוא בן האלוהים… משיחינו.

        האמגוש הראשון: מלך היהודים.

        אמו של בריאן: ואלה כולם בני מזל גדי, אה?

        האמגוש השלישי: לא, לא – זה רק הוא.

        אמו של בריאן: אה, בדיוק התכוונתי לומר, אחרת היו מלא כאלה"

        • עכשיו השיר ברור ויפיפה. במיוחד מצאה חן בעיני התהיה לגבי לידתו ומותו של ישו ותובנת חובת השמחה.

        • מונטי פייטון ות.ס. אליוט

          מטומטמת! בהמה! חזרי אל הבלוג של אדונך אמיר אור ושם תחטטי לו באף כרצונך וכרצונו!

          • ותגובתך, מגיב יקר (שאינו בהכרח ההיפך מ"מטומטמת" ו"בהמה"), אמורה לייצג את הרע במיעוטו? אולי כדי שתחטט בנפשך (יום הכיפורים קרב ובא).

          • ברורה כשמש-קידוש כל גיהוק שמוציא
            אמיר אור מפתחיו העליונים או התחתונים,בחינת קדוש קדוש אמיר אור צבאות מלוא כל הארץ כבודו,והנמכה
            מכוונת של כל מה שנכתב על ידי מישהו אחר.מונטי פייטון כתגובה לאליוט זה בדיוק זה.

          • לאמיר אור גיהוקי אור וגיהוקי חושך, כמו לך ולכולנו. אך לא באמיר מדובר, גם לא בך, ואף לא בסיגל. אז מה יש לך לגיד, גאון הדור, על אליוט ושירו?
            על תרגומו של גיורא? שפוך אור עליונים.

          • נראה לי שהוא מעדיף לחטט באף,מאשר בנפש.
            עבודת קידוח פורייה,מגיב יקר!

  2. אמגושים? איכסה, אני מעדיף אמגושות,במיוחד אם הן חתיכות.

    • ידיד ומוקיר ותיק

      ת' ס' אליוט , שירו( ושירתו בכללה) , המתרגם ( ותרגומיו האחרים) , לב-לבו של 'מסע האמגושים' והמסר של הטקסט , על כל רבדיו – כל אלה ראויים באמת לדיון אחר ולזירת-דיון אחרת ; לא ל'איכסה' מכאן ולמונטי פייתון משם .מה היה אליוט אומר על תכתובת שכזאת ? אפשר לשער – גם על פי 'ארץ הישימון' שלו . אולי זה לא היה משנה הרבה , ואולי היה משנה – אילו מערכת החינוך בישראל היתה מלמדת, ומסוגלת ללמד , משהו משירתו של אליוט ומשהו משירתם של עמיתיו , בני תקופתו , בעולם המערבי , ויותר ממשהו – על הנצרות ועל המסורות שלה ועל אמנויות אירופה בכלל , וגם – אולי קצת ? למה לא ? – על דרכים רציניות לקרוא טקסט פואטי , לפענח אותו ולנסח באופן רציני ומנומק התרשמות וחוות דעת . אבל אנו בארץ הישימון האמיתית, הלוא היא – כפי שניסחה זאת המשוררת הלאומית של כו-ו-ו-לנו – ארץ להד"ם .

      • אנא, ידיד ומוקיר ותיק, פענח לנו ונסח באופן רציני ומנומק את התרשמותך וחוות דעתך, שלא ניוותר בארץ ישימון התגובות.

        • אמא'לה…כולי הדר וכבוד לt.s אליוט…מה נפל עליכם? עוץ לי הפנה אותי לויקיפדיה ושם השכלתי, נזכרתי ואף מצאתי תזכורת לקטע משעשע בסרט. אז חייכתי.(אבוי לחוטאת) בסך הכל גררתי את החיוך להנה למי שמסוגל.(אבוי ואבוי). לאחר מכן הגבתי ברצינות ובהתלהבות מהשיר והתרגום, אבל לא נכנסתי לניתוחים כי אינני רגילה להיות מקובלת בבלוג זה בסבר פנים מתעניין, וכמובן גם עכשיו לא 🙂
          בהמה נטען כלפי?
          אלוהים, מה עשיתי לך? בדרך כלל אין לי שונאים אז מה בי כל כך מפריע לך?
          (לא משנה, תשובה תהיה מכוערת כרגיל אינני חוזרת לבדוק אם חוגגים כאן על חשבוני).
          שנה טובה לך גיורא יקר, והמשך עשיה פוריה.

          • מר עודד אסף היקר,ממש יפה מצידך ששמת את עצמך בתור פה לTS המנוח,כדי להסביר לנו מה הוא היה אומר ומה הוא היה חושב…
            מר אסף היקר,מה היינו עושים בלעדיך?
            ואגב,מה אליוט היה אומר על תגובות כאלה?
            נראה לי שהיה מגיב קצת ביותר חוש הומור ופחות נפיחות ממל,מר אסף היקר.
            איך שלא יהיה,תנסה לפעמים לפתח קצת חוש הומור,זה לא כואב,ואולי אפיו עלול להועיל או להסב לך מעט הנאה פה ושם.

          • באמת שלא חשבתי שמונטי פייטון וג'ון קליז ,על ההומור הפרוע והגאוני שלהם יזכו לשם התואר "בהמי".
            נו,טוב.

          • הקטע שהבהמה ציטטה.מה בדיוק שם גאוני?

          • את ממש שיה תמימה של האור העליון.
            החצי העליון של חוה זמירי

            אין כמוך בעליונים ובהתחתוני מונטי
            המושתנים

          • נראה לי שלא יזיק פה למישהו לסור לשרינק הקרוב למקום מגוריו.

          • ועוד משהו- אתה,בוודאי,ממוקיריו ומעריציו המושבעים של TS,נכון?
            אי-אפשר היה להחמיץ את הסגנון התרבותי,ואת הרבדים המעמיקים בתוך שלולית הקללות שלך.

  3. גיורא, אני מאוד מוקיר את השיר הזה של אליוט. אני גם מאוד אוהב את התרגום שלך, עד כמה שדעתי בענייני תרגום משגת. לדעתי בשיר הזה יש עיקור של ה"אני" שאתה כל כך מבקש ומחפש בשירה העברית ומנסה ליישם בשני ספרי השירה האחרונים שלך: "שולי האש" ו"הנה ימים באים". השיר גם מתקשר לדיון המקביל בעמוד האחרון ב"סוף דבר" ליעקב שבתאי, בכך שלידה ומוות כרוכים יחדיו, אולי גם כמו באר המיתוס וההיסטוריה של תומאס מאן ב"יוסף ואחיו" ושל התומאס המפורסם כל כך שתרגמת לעיל. שוב שנה טובה, רני.

    • לרני,
      יותר משאני מבקש לעקור את ה"אני" מן השירה אני מציע קצת להביט מעל ל"פופיק" ולראות עולם ומלואו, לרבות נוף, חי, צומח, דומם והיסטוריה!!!
      לכמה מגיבים אחרים:
      ידוע שאליוט היה אנטישמי. האם כמה מכם רוצים לספק לו צידוקים נוספים?
      אנא מכם, בסך-הכל ביקשתי להציב תרגום של שיר שנחשב לשיר מופת. ובהערה צדדית: עילת עלילתו של השיר הזה (אם קראתם היטב) היתה בארץ-ישראל!

      • גיורא, גם אני מרגיש שטוב היה לו היו נכנסים יותר מחומרי העולם שאתה כמובן מונה: נוף, חי, צומח, דומם וכמובן היסטוריה אל תוך השירה העברית. שאלת השאלות היא כמובן איך עושים זאת? ועוד משהו. אנחנו, אני בכל אופן, כקורא שירה, כל כך הורגלתי ב"אני", כמעט איני יכול בלעדיו. הגיע לידיי כעת "מִלְּבַדְאַתָּה" – מבחר מקיף משירי אבות ישורון שהופיע בימים אלה שערכו הלית ישורון ולילך לחמן. שירים מדהימים בעיניי יש לאבות לאורך תקופות שונות – שבורים, אסתטיים, ניסיוניים, שונים מן הנכתב בהווייתו, ועם זאת, גם אצלו ואולי אפילו מאוד-מאוד אצלו, האני האומר את השיר וחווה את החוויה ומוסר אותה לנו הוא כל כך דומיננטי, אישי וביוגרפי. עד הסוף. היש דרכי מילוט מפח יקוש זה? רני.

        • לרני,
          דרכי המילוט של אבות ישורון היו העיירה, בית אבא ואמא, השימוש בעברית (וביידיש ובערבית) כחומר נלוש, התחושה של היות ה"אני" ממוקם במקום ובזמן שצריך לכרות את חומריהם ולהציבם כעולם ברוא עם ה"אני".
          כל זה מצריך מעין "מסע" עמוק אל תוך הנפש והעולם בעת ובעונה אחת.

          • לרני,
            הרהרתי בנושא שעליו שוחחנו: מצבה של השירה העברית בדור האחרון.
            והנה עלתה על דעתי יכולתי להבהיר את העניין במלים מעטות ובהדגמה מתוך שיר ידוע ביותר של נתן זך "רגע אחד".
            ובכן, השיר מתחיל במלים המפורסמות "רגע אחד שקט בבקשה". על השורה הזאת התעכבה הביקורת העברית פעמים אין ספור.
            פחות מוכרות השורות בהמשך: "הוא הלך/ ועבר על פני, יכולתי לגעת בשולי אדרתו./ לא נגעתי."
            הו, הרי לך! הטרגדיה של השירה היא אי-היכולת לגעת בשולי האדרת!
            אפילו זך חש בדבר, אולם שני הדורות שקמו אחרי השיר לא הרהרו בטרגיות של השורות הללו.
            באשר לי, נגעתי בעניין בספרי "מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם", עמ' 19-16.

      • מספיק שם השיר כדי להסיק על הקשר עם ארץ ישראל (מקום לידתו של ישו), אבל המסע המתואר עובר ברובו מחוץ לארץ ישראל (האמגושים הגיעו מפרס או בבל), וזאת גם לא נראת לי הפואנטה. השיר הוא לגמרי מסעה של נפש (לכיוון הנצרות) מתחושה של הבל הבלים ללידה מחדש, בה מעורבת מיתה של האני הישן והחלול.
        ידוע שבסביבות גיל ארבעים חוזר אליוט לדת הממוסדת. הוא מחריז על עצמו כאנגלו-קתולי. השיר הזה (פורסם ב-1927) מתאר ככל הנראה את התפנית הזו בהווייתו.

  4. גיורא, הבאת כאן מעשה תרגום דבור על אופניו לתחנה נוספת בדרכו של אליוט כצליין חילוני (וזה מזכיר לי שעדיין לא העליתי פה כמובטח את תרגומי ל'התגלות השנייה' שהיה אי אז, בהשוואת התרגומים ההיא, שכן לזה שלך).
    בשני מקומות עצרתי כאן ובדקתי שוב את המקור. האחד – 'חורפת החורף', שכן לא זכרתי שום 'להב' כזה, ואכן התגלה כפרשנות יצירתית לשתי שורות – the weather sharp מחד, ו- the very dead of winter מאידך.
    והאחר – 'שלוש אשרות' עם הקונוטציה האלילית, שעדיין איני מבין. במקור יש פשוט 'עצים'. ואליוט כמודרניסט פאר אקסלנס 'חילל' את קודשי הדת, אבל לא הפסיק לדבר איתה ודרכה, והרמיזה לשלושת הצלבים על הגולגולתא די ברורה.

    • לאמיר,
      השיר תורגם ב-1964.
      זכור לי בבהירות שהתלבטתי במלה "עצים", וכמובן שיכולתי לבחור במלה בלא שום קושי.
      אולם שמתי לב לדבר שאני רואה גם כעת, לאחר 45 שנה: כל מסע האמגושים נערך בנוף ובהוויה אליליים.
      רק סופו של המסע, הלידה והמוות, מעיד על משהו אמוני יותר.
      אין ספק שאליוט היה נוצרי אדוק. אולם לתרגם אותו רק בנופים נוצריים תהיה שגרה תרגומית מוטעית,לדעתי. ראה את "ארץ השממה", ראה את "האנשים החלולים", ראה את "מארינה" וכו'. הדרמה האליוטית מתרחשת בין ההתגשמות הנוצרית, ואפילו הצליבה, לבין עולם אלילי.
      זאת היתה גם בחירתי בתרגום "אשרה" במקום "עץ".

      • כן, הוא היה נוצרי בלי ספק, והשיר גם נכתב סמוך לטבילתו לכנסיה הקתולית-אנגליקנית, אבל כמשורר בו בזמן חתר לדרך עצמאית ומאוד לא אורתודוקסית, ו"ארץ הישימון" או "ההתגלות השניה" הן דוגמאות מובהקות לכך.
        ה'אשרות' הן מין תוספת לאליוט, ולהבנתי העצים על הגבעה רומזים להטרמה של הצליבה, אבל איש באמונתו.
        בסך הכל תרגום יפה.

        • טוב, אם כבר עברתם לדבר לעניין אז גם אני השקעתי וקראתי את המקור ואפילו תרגמתי בשקט לעצמי וגיליתי שגם דליה רביקוביץ' עשתה כן ואף תרגמתם אתה והיא את שם השיר למסע האמגושים בעוד שזהו מסע האמגוש או אפילו יכולת לקרוא לו החכם כי בהחלט חוכמה רבה מתגלה בסוף השיר. מכיוון שאני אוהבת יותר פילוסופיה בשירים (וזה מה שיש בשירי אליוט, למרות תאור מסע התלאות והרצון שלך גיורא להתעכב על הנופים וברור שמסעם לבית לחם מתבצע בנופי הבית), הרי שסוף השיר הוא בעיניי העניין המרכזי בשיר ונדמה לי שגם בראש של אליוט שהלוא יותר מלתאר את המסע הוא כיוון שלחוכמת החכם. התעכבתי בתרגום שלך על אני מניח ואני מניח ולי היה קשה לתרגם את set down כיוון שלא הצלחתי להחליט איזה חלק לשוני הוא מקיים אבל בסוף מצאתי משהו מניח לדעתי ולטעמי.
          אצל דליה רביקוביץ' אהבתי את הבחירה בקולות שהיו "נוגנים", פחות אהבתי את מזדמרים אבל האם ניתן לשמוע בתרגום שלך את הקול הכותב של אליוט? חוץ מכמה התייפיפויות שפה עבריות, אז כן.
          (חכם שבי לוחש: בקרוב יהיו כאן יריות אז אני צריכה ללכת… שוב:)

          • ומכיוון שיותר מידי דברים מציקים לי ומרחיקים את השינה מעיניי והתערבל לתוך מציאות חיי גם הפוסט הזה שבו קיללו אותי ולא חשבת להשתיק את הכותב החלטתי לוותר על הדבורה העוקצת שבי ורק להעלות מחשבות מתוך הדבש. פחות קול במוח זאת יכולה להיות הקלה.
            אז לעניין הכותרת, חושבת שלא הסברתי מספיק לעומק את העדפתי בכותרת מסע החכם. אמנם כשנגשתי אל השיר לא הכרתי אותו ולא ידעתי מספיק על המשורר למעט שירים ובלדות שלו שאוהבת, אולם מכיון שלדעתי אלו לא מעידים על טיפשות או בהמיות אלא רק על חוסר ידע, אז עשיתי צא ולמד קטן במרחבי הגוגל ולמדתי שאליוט היה גם מבקר ספרות ומתוך ביקורותיו ניתן ללמוד על כך שאולי היה מעדיף בבחירת המילים את החכם על האמגוש וזאת למה? מכיוון שהוא חלוץ הגורסים שיש להשאיר שיר פתוח להבנת הקוראים ולכך מאוד התחברתי מכיוון שברגע שהחכם הוא אמגוש אפשר להבין את השיר רק באופן אחד קרי מסע האמגושים, בעוד שלו היה זה מסע החכם , היה יכול להיות זה גם מסע קרישנאיסטי בהודו שמוביל את החכם אל תוך הנפש פנימה וזוכה בהארה. (כמו הנצרות גם אלו לא היו זרים לאליוט רק שלשם בדיקה אם הקריאה הזאת הגיונית אני צריכה עוד מידע וזה לא יקרה היום).
            כך או כך מקווה שהבהרתי את דעתי בעניין ומקווה שאתה מחובבי מל ברוקס כי במידה וה"חברים" שלך יחליטו להתלבש עלי שוב אני מתכננת להם כמה סרטונים משגעים.

          • לסיגל,
            אינני נוהג לשהתיק כותבים.
            יפה שהעדפת את ה"חכם" בכותבת, אולם אליוט בעדיף MAGI, שהם אמגושים.
            שורש המלה הפרסי, אמג'יש, חדר ליוונית (וממנה לאנגלית) וחדר לעברית, בין השאר כ"מג", או "רב-מג".
            לא ברור לי מדוע הייתי צריך להתחכם ולכתוב בכותרת "חכם".
            באשר למל ברוקס עלי להודות שאני בור גמור בענייני סרטים וקולנוע.

          • לא תעמוד על דם רעך ומלבין פני חברו הרי זה דמים. אדם הנוהג כך ימצא עצמו עצמך מוקף בהמות השדה וחיתו יער.

          • תיקון טעויות קלידה:
            1. "אינני נוהג להשתיק כותבים.
            2. בשורה השנייה: "בכותרת" ו"אליוט מעדיף".

          • סיגל,די בפטפוטים!
            כבר מספיק מאוחר וכבר צברת כאן בבלוגיה מילים למכביר,שאפשר לך לידום ולהאזין
            כל עוד מוגבלת התגובה האסוציאטיבית הפרועה ולרוב הטיפשית שלך לבלוגו של אמיר אור – זה מגוחך ועלוב דיו.אור,מטעמיו הוא,נותן לך ןלבנות סוגך מצע נרחב להשתרע בו ולקשקש בקומקום,להכליב חזרת בשלבקת חוגרת,
            אווז בכורמייזא ודלקת עטין במתאבד קטין – האגו שלו סופג הכל וממין
            לתועלתו.מקרה חוה הוא אולי הקצנה,
            אבל הוא אופייני ליתר מגיבותיו מעריצותיו הקבועות.דיי לו שיפרסם איזה ברושור טפשי – ןאתן תהפוכנה בו
            ותשרבטנה מילים מילים מילים.באופן הזה ובצורה הזאת יוצר משורר לא מעניין במיוחד ולא אחיד ברמתו נפח
            תודעתי לשיריו ולעיסוק בם. אור יכול היה להיות משורר טוב אילו נקט זהירות וסלקציה חמורה בפרסומיו חדשות לבקרים
            ןאילו נהג זהירות בידע האקלקטי שצבר
            אבל הוא מעדיף להתייצב כרעש רקע מתמיד
            ואתן משמשות לו תיבת תהודה שהתפראה ויצאה מדעתה – אתן מאיימות להתאבד,לצאת מן הדעת,ילדיכם עצמכם ובשרכם מאיימים לטבוע בים ואתן ממשיכות לסרב ולהוציא את האף מן המקלדת והמסך ולצעוק שבחים למשורר ולגברותו (איש בן חמישים ויותר,לעזאזל!) באופן משמזכיר באורח מעוות וטפשי את ההערצה לאלילי רוק קשישים.כל עוד התופעה הוגבלה לבלוג שלו,והוא ממילא מוחק בעקביות כל תגובה ביקורתית,אפשר לעצום עיניים,איכשהו,ולהתעלם מהתופעה הגרוטסקית הגסה,מדברי הבוהו שלכן ושל המשורר המשתף פעולה באורח מלא= האגו והאהבה העצמית שלו הם כר סופג עצום מימדים ובולע כל- בזאת נוכחנו ואין שם חידוש בדבר.אלא שכצפוי,הדברים לא הוגבלו לבלוגו והחילחול לאיזורים אחרים מתעצם,הדיפוסיה,כבר פועלת במלוא עוזה.
            וככה.הפוזיציה המרכזית והטעונה ביותר
            בשירת המאה העשרים נהיית מונטי פייטון
            – כי זה מה שמתחשק לחווה זמירי \ סיגל
            \ פימה עלי כסל ובזזזז והשד יודע מי עוד להעלות לבלוג.הדיון נסרח ומיטפש,
            אוהבי אליוט מתמלאים חמה, ואז עולה על דעת הפימה על כסל סגול לבדוק בויקיפדיה מי זה בכלל ת.ס.אליוט.מה שברור,לאחר הויקיפדיה,שהוא לא אמיר אור,זה בטוח.ובאמת,מיהו אליוט מול פייטון או אמיר אור? ומתי כבר תקיא זמירי באמצע הסלון מילים שאמיר ישאב בכפית ולא בא כבושם הזה אל פיו ולהיפך? הבורות היא לא כואבת,כל עוד יש אמיר אור בעולם,שכן הוא (לפחות) קרא את ויקיפדיה ביסודיות,אבל הטמטום הזורח,הבהמיות,היעדר הגבולות, להם אין תכלה ואין גם מחילה.

          • גם אתה חמוד 🙂

          • נשאיר לך את הזכות להינות מצמר הסוכר של המילים
            אבל לא מן הספק.

            חמוד? בגילך ובגילי?
            לו יהיה.

          • למגיבים:
            אינני מבין מדוע כל חילופי הדברים האלה צריכים להיערך על גבם של האמגושים.
            אמנם, כאשר אלוהים ברא את העולם הוא אמר "יהי אור!" ובפוסט הזה אמרתי "יהי אליוט!"
            אך בהתקרב יום השישי הייתי שמח שכל המגיבים ימשכו את ידיהם ממלאכת התגובה הלא-עניינית ויעשו שבת לעצמם.
            שנה טובה!

          • מתנצל.הדיון סטה מזמן מהעיסוק באליוט
            ובתרגום.שמעת מימיך על מונטי פייטון?
            אתה יודע מיהו?

            חג שמח ככל הניתן

          • מוני יקים אנטיציוני

            הכוזרואשכנזים שהם כנראה מרבית המגיבים לדקדנציה התירגומיסטית של הכוזרואשכנזי לשם שהוריו פלשו מארופה ממנה הוקאו ע'י העמים בקירבם שכנו לאחר שעמדו על טיבם.
            ובאו לטמא את המזה'ת עם חמדנותם והתנשאותם .

            כי שני עמים אויבים אנו

            בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.

השאר תגובה ל אמיר אור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם