בננות - בלוגים / / נר נשמה למשוררת אמריקאית
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

נר נשמה למשוררת אמריקאית

 

 

דֶבּוֹרָה דיגס

 

חליפת "חלב וסוכר"

 

לְאוֹצֵר הַמּוּזֵיאוֹן, לְתַעֲרוּכַת הָאָבוֹת,

לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ לַאֲרוֹן-הַבְּגָדִים הַמָּלֵא מִכְנָסַיִם

וּמִכְנָסַיִם, בִּמְלֹא מִפְרְשֵׂיהֶם קוֹלְבֵי עֵץ-הָאֱגוֹז וְחֻלְצוֹתֵיהֶם,

הוֹ סְפִינוֹת-הָרְפָאִים הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל נַעֲלָיו.

מִבַּעַד לַמִּתְלִים וְלַחִבְּלִים,

אַבְזְמֵי חֲגוֹרוֹת מְצַלְצְלִים וּמַטְבְּעוֹת בְּכִיסֵי מְעִילִים

וְעָשִׁים הַנּוֹסְקִים מִשְּׁיָרֵי אֲרִיגֵי-הַצֶּמֶר הַשְּׁחוֹרִים,

רֵיחוֹ כִּנְשִׁיקָה שֶׁשֻּׁגְּרָה בִּיעַף דֶּרֶךְ פְּרוֹזְדוֹרִי אֶרֶז,

דְּמוּתוֹ כְּלוּאָה בְּבִגְדֵּי קְבוּרָתוֹ,

קוֹלוֹ מְכֻרְבָּל עֲמֹק בִּשְׁמוֹ,

מַפְתְּחוֹתָיו וְהַפַּעֲמוֹנִים לְלִבּוֹ,

אֲנִי חוֹצָה אֶת חֲלִיפַת "חָלָב וְסֻכָּר" הַכְּחֻלָּה הַבְּהִירָה שֶׁלּוֹ

בְּבֶרֶךְ מֻכְתֶּמֶת-עֵשֶׂב אַחַת,

וְחֻלְצָה לְבָנָה, תַּחְתּוֹנִים נְקִיִּים, גַּרְבַּיִם נְקִיִּים, מִמְחָטָה.

 

הנרקיס שלי

  
   
אִם כֵּן זֶה הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הַיֶּלֶד הַשָּׁמֵן לוֹמֵד לִקְלֹט אֶת הַבְּדִיחוֹת

              עַל-יְדֵי חֲבִישַׁת כּוֹבָעִים מַצְחִיקִים, נַרְקִיס שֶׁלִּי,

                        פֶּרַח לֵיצָן שֶׁלִּי,

          אַרְבַּעַת רַמְקוֹלֵי נִצָּנֶיךָ הַלְּבָנִים כְּצוֹפָרִים

בְּאִיצְטַדְיוֹן שֶׁבַּעֲדָם מְבַשֵּׂר הָרוֹדָן שֶׁהוּא מְאֹהָב.

     אָז הוּא מֵפִיץ בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ הַכְרָזָה

   חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה מוּזִיקָה, חוֹבָה לְעַכֵּב הוֹצָאוֹת לְהוֹרֵג

                        שֶׁל אֵלֶּה שֶׁכְּבָר נוֹטִים לָמוּת.

      הִנֵּה כֵּיצַד מוֹךְ מִינְךָ מְהַרְסֵנִי וְאֶת שִׁבְעַת

            עָלֶיךָ, שְׁלוּפִים מִנַּרְתִּיקָם. כֵּיצַד אַתָּה גּוֹרֵעַ

      אֶת חַלּוֹנוֹת הַחֹרֶף שֶׁלִּי, וּמֵעֵבֶר לָהֶם, אֶת הָאַטְלַנְטִי.

                כֵּיצַד אַתָּה מַגְחִיךְ אֶת תַּאֲוַת בִּצְעִי.

      עַכְשָׁו דּוֹמֶה שֶׁאוּכַל לְהַאֲמִין בְּלֵידָה לְאַחַר גִּיל אַרְבָּעִים,

          אוֹ, מְהַלֶּכֶת בִּרְחוֹבוֹת הַקֶּרַח הַלָּלוּ, לְבָרֵךְ בְּשָׁלוֹם זָרִים זְעוּמִים

       כִּקְהַל עַצְמֻיּוֹת קוֹדְמוֹת, לְהַזְמִינָם הַבַּיְתָה, בְּוַדַּאי,

         וּלְהַקְשִׁיב כְּמִי שֶׁנִּסְלַח לוֹ לְפִשְׁעֵיהֶם.

             רְקֹד אִתָּנוּ וְעִם כָּל סוֹדוֹתֵינוּ,

                 רְקֹד אִתָּנוּ עַד שֶׁשְּׁקָרֵינוּ,

        כִּפְלוּגוֹת מְרַצְּחִים שֶׁשֻׁגְּרוּ לְבַיִת רֵיק, יִתְפָּרְקוּ,

             סוֹף סוֹף, מִנִּשְׁקָם, יְעַיְּנוּ בַּדְּיוֹקְנָאוֹת

                 הַמִּשְׁפַּחְתִּיִּים, יַעֲרִיצוּ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אֶת הַכַּלָּה.

                      הִשָּׁאֵר אִתִּי בְּגָלוּתִי זֹאת

  אוֹ בְּשׁוּבִי, כְּאִלּוּ לֶאֱהֹב אֶת הֶעָרִיץ עוֹד פַּעַם.

    הָהּ חֲבַצֶּלֶת שֶׁלִּי, תַּלְיָנִי, מְעַט שָׁחוֹחַ, כָּאן,

          מִצְטַדֵּד, אַתָּה הֶעָתִיד הַגּוֹחֵן    

        לְנַשֵּׁק אֶת הָהֹוֶה כְּיֶלֶד יָשֵׁן.

         

 מאנגלית: משה דור

 

* "חלב וסוכר"—אריג פשתים קל עם פסים.

דיגס היתה בת 59 כשקפצה לפני ימים אחדים אל מותה מראש היציע באיצטדיון של אוניברסיטת מאסאצ'וטס.
דבורה דיגס נולדה בג'פרסון שבמדינת מיזורי לאב רופא, שהתמחה בטיפול בסרטן, ולאם אחות, והיתה השישית בין עשרת הילדים שהביאו לעולם.  היתה נשואה שלוש פעמים, התגרשה פעמיים, והסרטן קטל את אהבת חייה, הבעל השלישי, נשיא מכללה במאסצ'וסטס, לאחר שלוש שנות נישואין בלבד.  החלל שנוצר בחייה היה קנה הקש ששבר את גבה וצירף אותה לרשימת המתאבדים המדהימה בקרב משוררי אמריקה.

שירתה של דבורה דיגס עומדת בסימן יחסי אדם וטבע, הדחפים הפרימיטיביים

של גילוי וגילוי מחדש, והתוצאות הגופניות של אובדני-עצמיות רגעיים.

השיר "חליפת 'חלב וסוכר'" המובא כאן לקוח מספרה האחרון של דבורה דיגס, "טרפציה", הנחשב ליצירת מופת של המשוררת וכולו רוטט בתחושת הכאב העמוקה על מות בעלה, פרנקלין, ממחלת הסרטן. בשיר אנו חשים בעליל את התהום שנפערה בחיי דבורה לאחר פטירתו והוא עשוי, אולי, להשיב—ולוּ גם תשובה חלקית–על תהיותיהם של אי אילו קוראים, מדוע התאבדה. הָרִיק שאפף אותה מכל עבר שם קץ, כפי הנראה, למה שנותר מכוח התנגדותה לפיתויי המיתה. גם אסור לנו לשכוח שחייה היו רצופים יסורי נפש בלתי פוסקים—ילדות שעמדה בסימן ההרגשה שאמה, המטופלת בהמוני צאצאים, זונחת אותה לנפשה, שני נישואים שנסתיימו בגירושים, ומאבק מתיש לחילוץ הצעיר בשני בניה מהתמכרותו לסמים, מעורבותו בכנופיות רחוב ויאושו המצמית.

אבל בסופו של דבר מי יכול לְהִתְאַמֵּר שהוא יודע בוודאות מדוע שם אדם, ובמקרה שלפנינו גם משורר, קץ לחייו?

קישור לסרטון שבו דבורה דיגס קוראת משירתה:

http://www.youtube.com/watch?v=CLbuzHyDqlg

 

 

 

 

 

 

 

 

22 תגובות

  1. של דוד אבידן, שאוי ואבוי אם מישהו יעיז לחלוק על קביעותיה לגביו,הרי היא ואחותה,חלקו את מיטתן עם אבידן,אז זה הופך אותן ,כמובן, למומחיות לשירתו.

    אוי לו לאבידן ז"ל, על כל מיני עופות טרף כאלה שחוגגים על שירתו המופלאה,לאחר מותו, בבחינת "החי על המת".

    • למגיב השפל שכתב על "פילגשות":
      גסות הרוח שלך אינך מקובלת עלי!
      קבעתי לעצמי כלל לא למחוק תגובה אלא אם היא מפרה את החוק, ועל כן לא אמחק.
      אולם אני מצהיר בזה שאני בז לטענותיך. אין הן שייכות לדיון ספרותי ואין מקומן כאן.
      ובכלל, אינני חולק על דפנה שחורי שדוד אבידן הוא משורר גדול.
      גם אני סבור זה עשרות שנים שדוד אבידן הוא משורר גדול.
      כל הוויכוח התעורר על השאלה אם אבידן נמנה עם "טור אלתרמן" או עם "טור שלונסקי", אם להגדיר זאת כך.
      והיה, אם נגרם לדפנה ו/או לשבי שחורי צער כלשהו בשל התגובה הנקלית אני מוכן להתנצל במקום המגיב הנלוז.

      • הי גיורא, התגובה שבחרת לא למחוק בעיניי צהובה וחולנית, וכמוך לא חושבת שצריך למחוק כל שטות, אבל זה נסיון פגיעה כל כך נמוך, שלדעתי אין לו מקום בבלוג המכובד שלך. בדיון בנושאי אבידן או המשוררת שפרסמת אינני מביעה דעה כי לא מכירה ורק קוראת ומתעניינת, אבל מגיבה כי חושבת שיש כאן עברה של "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך" ולא אני ולא אתה ואף אדם לא היינו רוצים שיכתבו דברים כאלה עלינו בלי יכולת למחוק מיידית. מה שתחליט תחליט אולם לי היה חשוב לכתוב את דעתי כי הנכתב כאן פשוט צורם ומכוער.

        • לסיגל,
          אני מאוד מצטער שמדיניות המחיקות שלי אינה נראית לך.
          אלה הכללים שקבעתי לעצמי. אם לא אשמור על הכללים האלה היד על הדק המחיקה עלולה להיות קלה מדי.
          אציין בכל התקיפות שהייתי מוחק כל תגובה שיש עמה הוצאת דיבה, משום שהיא פלילית.
          "לא תעשה לרעך מה ששנוא עליך" הוא ציווי מוסרי ולא חוק, ועל כן אינני עושה לרעי את מה ששנוא עלי, ואני חושב שתגובתי לתגובה הנקלית היתה ראויה ומכובדת.

          • גיורא, טורך הוא כמובן בשליטתך וזו זכותך המלאה למחוק ולהשאיר כאוות נפשך. אבל טורך הוא לא רק בשליטתך אלא גם באחריותך. ישנן לא מעט עבירות שאינן מוגדרות בחוק, ודווקא מתגובתך אני מבין שאין לך ספק מה לנגד עיניך.

            אבל מה שאתה מאפשר כאן הוא מתן במה, ועל כן שיתוף פעולה עם מה שהגדרת כעבירה מוסרית.
            תגובתך אינה מוחקת את התגובה הפוגענית אלא במובן מסוים משמשת לה רמקול.

          • דפנה שחורי

            אמיר בדיוק כך
            היא ששמשת לה רמקול!
            ביקשתי במייל באון אישי מגיורא למחוק את התגובה המכוערת והוא לצערי לא עשה כך

  2. תודה גיורא. פתחתי את הלינק. למדתי משהו.

  3. תודה גיורא על השיר והתרגום, מיוחד במינו

    • מוזר שפרופסור פתאום קופצת ומתאבדת בכל זאת היא היתה פרופסור מה זה לצי לקפוץ? בכלל החלטה תמוהה שכזאת מוזר למה התאבדה?

      • לסיגל ס
        פרשת חייה של דבורה דיגס היתה כנראה קשה מנשוא.
        לי עצמי היה תרגומו של משה דור גילוי.
        לא היכרתי קודם לכן את המשוררת ואת שירתה, והנה הוא פתח לי נוף שירה חדש, אם כי מזעזע למדי.
        בשעתו עסקתי בתרגום ובהפצת שירתם של כמה משוררים אמריקנים שהתאבדו: רנדל ג'ארל, סילביה פלאת ואן סקסטון.
        גם כתבתי דברים באשר לפרשת התאבדותה של פלאת בהקשר של שירתה.
        מי שיחפש ברשת דברים על אודותיה ימצאם בשמה:
        Deborah Digges

  4. גיורא, הקול שלה עדין, רועד ומרעיד, בעיקר בנסיבות שבחרה לסיים את חייה- נורא.
    תודה על שהבאת את השיר ואת דמותה, לרגעים…

השאר תגובה ל סיגל ס ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם