דֶבּוֹרָה דיגס
חליפת "חלב וסוכר"
לְאוֹצֵר הַמּוּזֵיאוֹן, לְתַעֲרוּכַת הָאָבוֹת,
לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ לַאֲרוֹן-הַבְּגָדִים הַמָּלֵא מִכְנָסַיִם
וּמִכְנָסַיִם, בִּמְלֹא מִפְרְשֵׂיהֶם קוֹלְבֵי עֵץ-הָאֱגוֹז וְחֻלְצוֹתֵיהֶם,
הוֹ סְפִינוֹת-הָרְפָאִים הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל נַעֲלָיו.
מִבַּעַד לַמִּתְלִים וְלַחִבְּלִים,
אַבְזְמֵי חֲגוֹרוֹת מְצַלְצְלִים וּמַטְבְּעוֹת בְּכִיסֵי מְעִילִים
וְעָשִׁים הַנּוֹסְקִים מִשְּׁיָרֵי אֲרִיגֵי-הַצֶּמֶר הַשְּׁחוֹרִים,
רֵיחוֹ כִּנְשִׁיקָה שֶׁשֻּׁגְּרָה בִּיעַף דֶּרֶךְ פְּרוֹזְדוֹרִי אֶרֶז,
דְּמוּתוֹ כְּלוּאָה בְּבִגְדֵּי קְבוּרָתוֹ,
קוֹלוֹ מְכֻרְבָּל עֲמֹק בִּשְׁמוֹ,
מַפְתְּחוֹתָיו וְהַפַּעֲמוֹנִים לְלִבּוֹ,
אֲנִי חוֹצָה אֶת חֲלִיפַת "חָלָב וְסֻכָּר" הַכְּחֻלָּה הַבְּהִירָה שֶׁלּוֹ
בְּבֶרֶךְ מֻכְתֶּמֶת-עֵשֶׂב אַחַת,
וְחֻלְצָה לְבָנָה, תַּחְתּוֹנִים נְקִיִּים, גַּרְבַּיִם נְקִיִּים, מִמְחָטָה.
הנרקיס שלי
אִם כֵּן זֶה הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הַיֶּלֶד הַשָּׁמֵן לוֹמֵד לִקְלֹט אֶת הַבְּדִיחוֹת
עַל-יְדֵי חֲבִישַׁת כּוֹבָעִים מַצְחִיקִים, נַרְקִיס שֶׁלִּי,
פֶּרַח לֵיצָן שֶׁלִּי,
אַרְבַּעַת רַמְקוֹלֵי נִצָּנֶיךָ הַלְּבָנִים כְּצוֹפָרִים
בְּאִיצְטַדְיוֹן שֶׁבַּעֲדָם מְבַשֵּׂר הָרוֹדָן שֶׁהוּא מְאֹהָב.
אָז הוּא מֵפִיץ בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ הַכְרָזָה
חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה מוּזִיקָה, חוֹבָה לְעַכֵּב הוֹצָאוֹת לְהוֹרֵג
שֶׁל אֵלֶּה שֶׁכְּבָר נוֹטִים לָמוּת.
הִנֵּה כֵּיצַד מוֹךְ מִינְךָ מְהַרְסֵנִי וְאֶת שִׁבְעַת
עָלֶיךָ, שְׁלוּפִים מִנַּרְתִּיקָם. כֵּיצַד אַתָּה גּוֹרֵעַ
אֶת חַלּוֹנוֹת הַחֹרֶף שֶׁלִּי, וּמֵעֵבֶר לָהֶם, אֶת הָאַטְלַנְטִי.
כֵּיצַד אַתָּה מַגְחִיךְ אֶת תַּאֲוַת בִּצְעִי.
עַכְשָׁו דּוֹמֶה שֶׁאוּכַל לְהַאֲמִין בְּלֵידָה לְאַחַר גִּיל אַרְבָּעִים,
אוֹ, מְהַלֶּכֶת בִּרְחוֹבוֹת הַקֶּרַח הַלָּלוּ, לְבָרֵךְ בְּשָׁלוֹם זָרִים זְעוּמִים
כִּקְהַל עַצְמֻיּוֹת קוֹדְמוֹת, לְהַזְמִינָם הַבַּיְתָה, בְּוַדַּאי,
וּלְהַקְשִׁיב כְּמִי שֶׁנִּסְלַח לוֹ לְפִשְׁעֵיהֶם.
רְקֹד אִתָּנוּ וְעִם כָּל סוֹדוֹתֵינוּ,
רְקֹד אִתָּנוּ עַד שֶׁשְּׁקָרֵינוּ,
כִּפְלוּגוֹת מְרַצְּחִים שֶׁשֻׁגְּרוּ לְבַיִת רֵיק, יִתְפָּרְקוּ,
סוֹף סוֹף, מִנִּשְׁקָם, יְעַיְּנוּ בַּדְּיוֹקְנָאוֹת
הַמִּשְׁפַּחְתִּיִּים, יַעֲרִיצוּ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אֶת הַכַּלָּה.
הִשָּׁאֵר אִתִּי בְּגָלוּתִי זֹאת
אוֹ בְּשׁוּבִי, כְּאִלּוּ לֶאֱהֹב אֶת הֶעָרִיץ עוֹד פַּעַם.
הָהּ חֲבַצֶּלֶת שֶׁלִּי, תַּלְיָנִי, מְעַט שָׁחוֹחַ, כָּאן,
מִצְטַדֵּד, אַתָּה הֶעָתִיד הַגּוֹחֵן
לְנַשֵּׁק אֶת הָהֹוֶה כְּיֶלֶד יָשֵׁן.
מאנגלית: משה דור
דיגס היתה בת 59 כשקפצה לפני ימים אחדים אל מותה מראש היציע באיצטדיון של אוניברסיטת מאסאצ'וטס.
דבורה דיגס נולדה בג'פרסון שבמדינת מיזורי לאב רופא, שהתמחה בטיפול בסרטן, ולאם אחות, והיתה השישית בין עשרת הילדים שהביאו לעולם. היתה נשואה שלוש פעמים, התגרשה פעמיים, והסרטן קטל את אהבת חייה, הבעל השלישי, נשיא מכללה במאסצ'וסטס, לאחר שלוש שנות נישואין בלבד. החלל שנוצר בחייה היה קנה הקש ששבר את גבה וצירף אותה לרשימת המתאבדים המדהימה בקרב משוררי אמריקה.
שירתה של דבורה דיגס עומדת בסימן יחסי אדם וטבע, הדחפים הפרימיטיביים
של גילוי וגילוי מחדש, והתוצאות הגופניות של אובדני-עצמיות רגעיים.
השיר "חליפת 'חלב וסוכר'" המובא כאן לקוח מספרה האחרון של דבורה דיגס, "טרפציה", הנחשב ליצירת מופת של המשוררת וכולו רוטט בתחושת הכאב העמוקה על מות בעלה, פרנקלין, ממחלת הסרטן. בשיר אנו חשים בעליל את התהום שנפערה בחיי דבורה לאחר פטירתו והוא עשוי, אולי, להשיב—ולוּ גם תשובה חלקית–על תהיותיהם של אי אילו קוראים, מדוע התאבדה. הָרִיק שאפף אותה מכל עבר שם קץ, כפי הנראה, למה שנותר מכוח התנגדותה לפיתויי המיתה. גם אסור לנו לשכוח שחייה היו רצופים יסורי נפש בלתי פוסקים—ילדות שעמדה בסימן ההרגשה שאמה, המטופלת בהמוני צאצאים, זונחת אותה לנפשה, שני נישואים שנסתיימו בגירושים, ומאבק מתיש לחילוץ הצעיר בשני בניה מהתמכרותו לסמים, מעורבותו בכנופיות רחוב ויאושו המצמית.
קישור לסרטון שבו דבורה דיגס קוראת משירתה:
http://www.youtube.com/watch?v=CLbuzHyDqlg
של דוד אבידן, שאוי ואבוי אם מישהו יעיז לחלוק על קביעותיה לגביו,הרי היא ואחותה,חלקו את מיטתן עם אבידן,אז זה הופך אותן ,כמובן, למומחיות לשירתו.
אוי לו לאבידן ז"ל, על כל מיני עופות טרף כאלה שחוגגים על שירתו המופלאה,לאחר מותו, בבחינת "החי על המת".
למגיב השפל שכתב על "פילגשות":
גסות הרוח שלך אינך מקובלת עלי!
קבעתי לעצמי כלל לא למחוק תגובה אלא אם היא מפרה את החוק, ועל כן לא אמחק.
אולם אני מצהיר בזה שאני בז לטענותיך. אין הן שייכות לדיון ספרותי ואין מקומן כאן.
ובכלל, אינני חולק על דפנה שחורי שדוד אבידן הוא משורר גדול.
גם אני סבור זה עשרות שנים שדוד אבידן הוא משורר גדול.
כל הוויכוח התעורר על השאלה אם אבידן נמנה עם "טור אלתרמן" או עם "טור שלונסקי", אם להגדיר זאת כך.
והיה, אם נגרם לדפנה ו/או לשבי שחורי צער כלשהו בשל התגובה הנקלית אני מוכן להתנצל במקום המגיב הנלוז.
הי גיורא, התגובה שבחרת לא למחוק בעיניי צהובה וחולנית, וכמוך לא חושבת שצריך למחוק כל שטות, אבל זה נסיון פגיעה כל כך נמוך, שלדעתי אין לו מקום בבלוג המכובד שלך. בדיון בנושאי אבידן או המשוררת שפרסמת אינני מביעה דעה כי לא מכירה ורק קוראת ומתעניינת, אבל מגיבה כי חושבת שיש כאן עברה של "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך" ולא אני ולא אתה ואף אדם לא היינו רוצים שיכתבו דברים כאלה עלינו בלי יכולת למחוק מיידית. מה שתחליט תחליט אולם לי היה חשוב לכתוב את דעתי כי הנכתב כאן פשוט צורם ומכוער.
לסיגל,
אני מאוד מצטער שמדיניות המחיקות שלי אינה נראית לך.
אלה הכללים שקבעתי לעצמי. אם לא אשמור על הכללים האלה היד על הדק המחיקה עלולה להיות קלה מדי.
אציין בכל התקיפות שהייתי מוחק כל תגובה שיש עמה הוצאת דיבה, משום שהיא פלילית.
"לא תעשה לרעך מה ששנוא עליך" הוא ציווי מוסרי ולא חוק, ועל כן אינני עושה לרעי את מה ששנוא עלי, ואני חושב שתגובתי לתגובה הנקלית היתה ראויה ומכובדת.
גיורא, טורך הוא כמובן בשליטתך וזו זכותך המלאה למחוק ולהשאיר כאוות נפשך. אבל טורך הוא לא רק בשליטתך אלא גם באחריותך. ישנן לא מעט עבירות שאינן מוגדרות בחוק, ודווקא מתגובתך אני מבין שאין לך ספק מה לנגד עיניך.
אבל מה שאתה מאפשר כאן הוא מתן במה, ועל כן שיתוף פעולה עם מה שהגדרת כעבירה מוסרית.
תגובתך אינה מוחקת את התגובה הפוגענית אלא במובן מסוים משמשת לה רמקול.
אמיר בדיוק כך
היא ששמשת לה רמקול!
ביקשתי במייל באון אישי מגיורא למחוק את התגובה המכוערת והוא לצערי לא עשה כך
תודה גיורא. פתחתי את הלינק. למדתי משהו.
תודה גיורא על השיר והתרגום, מיוחד במינו
מוזר שפרופסור פתאום קופצת ומתאבדת בכל זאת היא היתה פרופסור מה זה לצי לקפוץ? בכלל החלטה תמוהה שכזאת מוזר למה התאבדה?
לסיגל ס
פרשת חייה של דבורה דיגס היתה כנראה קשה מנשוא.
לי עצמי היה תרגומו של משה דור גילוי.
לא היכרתי קודם לכן את המשוררת ואת שירתה, והנה הוא פתח לי נוף שירה חדש, אם כי מזעזע למדי.
בשעתו עסקתי בתרגום ובהפצת שירתם של כמה משוררים אמריקנים שהתאבדו: רנדל ג'ארל, סילביה פלאת ואן סקסטון.
גם כתבתי דברים באשר לפרשת התאבדותה של פלאת בהקשר של שירתה.
מי שיחפש ברשת דברים על אודותיה ימצאם בשמה:
Deborah Digges
גיורא, הקול שלה עדין, רועד ומרעיד, בעיקר בנסיבות שבחרה לסיים את חייה- נורא.
תודה על שהבאת את השיר ואת דמותה, לרגעים…