הטחב של עורו
ילדות צעירות בערב העתיקה היו נקברות לעתים חיים לצד אבותיהן המתים, כנראה כקורבן־עולה לאלות השבטים…
הרולד פלדמן, ילדי המדבר, כתב־העת לפסיכואנליזה, סתיו 1958.
הָיָה חָשׁוּב רַק
לְחַיֵּךְ וְלֹא לָזוּז,
לִשְׁכַּב לְצִדּוֹ
וְלָנוּחַ לִזְמַן מָה,
לְהִכָּרֵךְ יַחַד עִמּוֹ
כְּאִלּוּ הָיִינוּ מֶשִׁי,
לִשְׁקֹעַ מֵעֵינֶיהָ שֶׁל אִמָּא
וְלֹא לְדַבֵּר.
הַחֶדֶר הַשָּׁחֹר רִתֵּק אִוֹתָנוּ
כִּמְעָרָה אוֹ כְּפֶה
או כְּבֶטֶן פְּנִימִית.
כָּבַשְׁתִּי אֶת נְשִׁימָתִי
וְאַבָּא הָיָה שָׁם,
בְּהוֹנוֹתָיו, גֻּלְגָּלְתוֹ הַשְּׁמֵנָה,
שִׁנָּיו, שַׂעֲרוֹתָיו הַצּוֹמְחוֹת
כְּשָׂדֶה אוֹ כְּשָׁבִיס.
שָׁכַבְתִּי לְיַד הַטְּחָב
שֶׁל עוֹרוֹ עַד כִּי
נֶהְפַּךְ לִמְשֻׁנֶּה. אַחְיוֹתַי
לֹא יֵדְעוּ לְעוֹלָם שֶׁאֲנִי נוֹפֶלֶת
מִתּוֹךְ עַצְמִי וּמַעֲמִידָה פָּנִים
שֶׁאַלְלָה לֹא יִרְאֶה
אֵיךְ אֲנִי אוֹחֶזֶת בְּאַבָּא שֶׁלִּי
כְּמוֹ עֵץ זָקֵן מְאֻבָּן.
שיר לגברת
בְּיוֹם הַשָּׁדַיִם וְהַמָּתְנַיִם הַקְּטַנּוֹת
הַחַלּוֹן מְנֻמָּר בִּמְטָרוֹת רָעִים,
גֶּשֶׁם טוֹרְדָּנִי כְּאִישׁ־כְּמוּרָה,
הִזְדַּוַּגְנוּ, כֹּה שְׁפוּיִים וּמֻפְרָעִים.
שָׁכַבְנוּ כְּכַפִּיּוֹת שָׁעָה שֶׁהַגֶּשֶׁם הָרָע
טִפְטֵף כְּמוֹ זְבוּבִים עַל שְׂפָתֵינוּ,
עַל עֵינֵינוּ הַשְּׂמֵחוֹת וְחִטּוּב מָתְנֵינוּ.
"הַחֶדֶר כֹּה קַר מִגֶּשֶׁם," אָמַרְתָּ
וְאַתָּה, אַתָּה הַנָּשִׁי, בְּצִיץ פִּרְחֲךָ
מִלְמַלְתָּ חַ"י תְּפִלּוֹת לְקַרְסֻלַּי וּמַרְפְּקַי.
אַתָּה תּוֹצָר לְאֻמִּי וּבַר־סַמְכָא.
הוֹ בַּרְבּוּרִי, עֲמָלִי, וַרְדִּי הַצַּמְרִי הַיָּקָר,
אֲפִלּוּ נוֹטָרְיוֹן הָיָה מְאַשֵׁר אֶת הַמִּטָּה
כַּאֲשֶׁר אַתָּה לָשׁ וַאֲנִי תּוֹפַחַת כְּלֶחֶם חִטָּה.
לחבר שיצירתו זכתה להצלחה
הַרְהֵר בְּאִיקָרוֹס, מַצְמִיד אֶת הַכְּנָפַיִם הַדְּבִיקוֹת,
בּוֹדֵק מְרִיטָה קַלָּה מוּזָרָה זוֹ בְּעֶצֶם הַשִּׁכְמָה,
וַחֲשׁוֹב עַל הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן הַמֻּשְׁלָם מֵעַל מִדְשְׁאוֹת
הַמָּבוֹךְ. חֲשׁוֹב עַד כַּמָּה כָּל זֶה שִׁנָּה!
שָׁם, לְמַטָּה, הָעֵצִים, גַּמְלוֹנִיִּים כִּגְמָלִים;
וְכָאן הַזַּרְזִירִים הַמְזֻעֲזָעִים הַמְדַוְּשִׁים מֵעַל
וַחֲשׁוֹב עַל אִיקָרוֹס הַתָּם שֶׁדַּרְכּוֹ צוֹלַחַת לְמַדַּי:
גָּדוֹל מִמִּפְרָשׂ, נִשָּׂא עַל הָעֲרָפֶל וּפִרְצֵי־הָרוּחַ
שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס, הוּא מַמְשִׁיךְ. הַעֲרֵץ אֶת כְּנָפָיו!
הַרְגֵּשׁ אֶת לַהַט צַוָּארוֹ וּרְאֵה אֵיךְ כִּלְאַחַר־יָד
הוּא מֵצִיץ אֶל־עָל וְנִלְכָּד, מִסְתַּחְרֵר לְהַפְלִיא
אֶל תּוֹךְ הָעַיִן הַחַמָּה. לְמִי אִכְפַּת שֶׁנָּפַל לַיָּם?
רְאֵה אוֹתוֹ מְהַלֵּל אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְנוֹפֵל בִּצְלִילָה מְהִירָה
בְּעוֹד אָבִיו, בְּשִׂכְלוֹ הַיָּשָׁר, הוֹלֵךְ הַיְשֵׁר הָעִירָה.
מאנגלית: גיורא לשם
אן סקסטון
תודה על השירים והתרגומים.
שבטי הערבים בתקופת הג'היליה [הבערות, שאגב הית תקופה שבה פרחה שירה נפלאה שנשתמרה על קירות הכעבה] היה נהוג לקבור ילדות שכן היה קשה להאכילן ולהשיאן. אינני בטוחה שקברו אותן חיות. זה לא שונה בהרבה מהקורבן למולך שמטרתו האצלת שפע על המשפחה הנותרת. אבל השבטים הנודדים נגררו למלחמות אין קץ על כל נאת מדבר. לשם כך העדיפו בנים. כך או כך, הרגו ילדים…
רות,
סקסטון השתמשה במידע הזה כדי לתאר בדימוי את תחושותיה כלפי אביה. סקסטון חשה מרבית חייה שאביה התעלל בה בילדותה.
בעדויות הפסיכיאטריות שנותרו בידינו (וסקסטון היתה מרבית חייה בטיפול פסיכיאטרי רצוף) ופורסמו בשלמות מסתבר, שזה היה תעתוע פסיכוטי וקרוב לוודאי שלא היו דברים מעולם.
תודה גיורא, על השירים והתרגום אני אוהבת במיוחד את השלישי, על איקרוס הממריא אל על וצונח לים, הספור הזה תמיד מעורר את דמיוני
המולת מראות, חושניות מפתיעה ופרועה
ואז מבצבצת סמכות העל, המטרידה ומאשרת. אין להימלט ממנה.
תרגום נפלא.
תודה גיורא על התרגומים והשירים הנפלאים
גיורא תודה, על השירים, על התרגומים…
"הטחב של עורו" ממש רעיון מזוויע.
"ח"י תפילות"?
אני לא יודע מה כתוב במקור האנגלי,אבל זה לא נראה כמו תרגום מדוייק במיוחד.
ומלבד זה,למעוניינים:
http://www.youtube.com/watch?gl=US&v=UfvS_fgbuDI
http://www.youtube.com/watch?v=L4VlcVfgFJk&feature=related
לאלמוני (למה להיות אלמוני?) ש"ח"י תפילות" אינו נראה לו מדוייק אֹמר, כי לי התרגום נראה חי.
במקור כתוב said novenas. ה-novena היא באמונה הקתולית סדרת תפילות הנאמרת במשך תשעה ימים. המלה novena
פירושה "תשע". כדי להחיות את התרגום העברי, שבה אין שום משמעות למספר תשע במקרה הזה, החלטתי לשחק במונח העברי.
אני מודה שתרגומי מותיר פתח לוויכוח בסוגיית ה"דיוק" מול ה"חיים" בתרגום.
בחרתי בחיים!
גיורא, מה הסיבה שבחרת ב"עץ גלעין" ולא ב"עץ אבן"? הצירוף הזה אינו מובן לי.
כמדומני התכוונת שהחדר "רִתֵּק אותָנוּ"?
וכן: צ"ל "טְחָב" , "הַמָּתְנַיִם הַקְּטַנִּים" , "איקרוֹס" (באנגלית התעתיק לטיני אך בעברית – יווני), "וַחֲשֹׁב / חֲשֹׁב".
לאמיר,
התלבטתי בזמנו, לפני כ-15 שנה, בתרגום הביטוי "עץ גלעין" או "עץ מאובן".
מכיוון שעץ גלעין הוא סוג בוטני, זאת היתה בחירתי בעבר.
כיום הייתי בוחר ב"עץ מאובן" כרוח הצעתך ואכן אתקן את התרגום.
באשר לשאר, אתקן בתוך ימים אחדים.
גיורא, מתנצלת על שאלה לא קשורה..
נתקלתי לפני כמה ימים בתרגום שלך ל"מדוזה" של סילביה פלאת. מסקרן אותי מה גרם לך לבחור בלשון זכר. ממקורות אחרים הבנתי שמדובר באמא של סילביה, ששמה היה אאורליה (= מדוזה). האם קשריך עם מקרוביה העלו תובנה שונה? מסוקרנת באמת ובתמים.
לנוני,
השאלה מצויינת.
היא קלעה אותי עתה לדילמה רצינית.
תירגמתי את השיר לפני כ-24 שנים.
הוא נכתב באוקטובר 1962, כאשר נישואיה של פלאת לטד יוז כבר התפרקו.
היה ברור לי כמעט מאליו שפלאת מכוונת את השיר כלפי יוז, לרבות ארסיותו.
בעקבןת ההערה שלך, נוני, אני מתחיל לפקפק.
הבעייה היא שבשפה האנגלית המדוזה היא לא זכר ולא נקבה. העברית זקוקה למין. על כן בחרתי במין הזכרי של המכותב כאשר המדוזה היא דימוי.
אם פלאת התכוונה לשניהם בעת ובעונה אחת, רק לאלוהי העברית הפתרונים לאופן התרגום!