בננות - בלוגים / גיורא לשם / בנה של ליידי לזרוס
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בנה של ליידי לזרוס

 

 

 

סילביה פלאת'

 

ניק וְהַפָּמוֹטֹ

 

אֲנִי כּוֹרֶה. הָאוֹר בּוֹעֵר כָּחֹל.

נְטִיפֵי שַׁעֲוָה

זוֹלְגִים וּמִתְעַבִּים, דְּמָעוֹת

 

רֶחֶם הָאֲדָמָה

 

חוֹרֵג מִשִּׁמְמוֹנוֹ הַמֵּת.

אַוְרִירֵי עֲטָלֵפִים שְׁחֹרִים

 

עוֹטְפִים אוֹתִי, רְדִידֵי סְחָבוֹת,

רְצִיחוֹת קָרוֹת.

הֵם רְתוּכִים אִלַי כִּשְׁזִיפִים.

 

מְעָרַת סִידָן יְשִׁישָׁה

גְּלִידֵי קֶרַח, מְהַדְהֶדֶת יְשִׁישָׁה.

אֲפִלּוּ הַסַּלַמַנְדְּרוֹת לְבָנוֹת,

 

בַּרְנָשִׁים קְדוֹשִׁים אֵלֶּה.

וְהַדָּגִים, הַדָּגִים—-

יֵשׁוּ! הֵם זְגוּגִיּוֹת קָרַח,

 

סַד שֶׁל סַכִּינִים,

דָּת שֶׁל

דְּגֵי פִּירַנְיָה, שׁוֹתָה

 

אֶת הַקּוֹמוּנְיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ מִתּוֹךְ בְּהוֹנוֹתַי הַחַיִּים.

הַנֵּר

מִתְלַעֲלֵעַ וְשָׁב וְזוֹכֶה בְּגָבְהוֹ הַזָּעוּם,

 

צְהַבְהַבָּיו מִתְאוֹשְׁשִׁים.

הוֹ אָהוּב, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְכָאן?

הוֹ עֻבָּר

 

זוֹכֵר, אֲפִלּוּ בִּשְׁנַתְךָ,

אִת תְּנוּחַתְךָ מְשֻׂכֶּלֶת-הָרַגְלַיִם.

הַדָּם מְלַבְלֵב טָהוֹר

 

בְּךָ, אֶבֶן אֹדֶם.

הַכְּאֵב

שֶׁאַתָּה מֵקִיץ אֵלָיו אֵינוֹ שֶׁלְךָ.

 

אָהוּב, אָהוּב,

תָּלִיתִי וְרָדִים בִּמְעָרָתֵנוּ.

מַרְבַדֵּי רֹךְ—-

 

שְׂרִידֵי סִגְנוֹן וִיקְטוֹרְיָה.

הֵנִּיחוּ לַכּוֹכָבִים

לִצְלֹל אֶל מַעֲנָם הָאָפֵל,

 

הַנִּיחוּ לִפְּרוּדוֹת

הַכַּסְפִּית מְטִילוֹת-הַמּוּמִים לִנְטֹף

אֶל נִבְכֵי הַבְּאֵר הַנּוֹרָאָה,

 

אַתָּה הַמּוּצָק

הַיָּחִיד שֶׁהַחֲלָלִים נִשְׁעָנִים עָלָיו, אֲחוּזֵי קִנְאָה.

אַתָּה הָעוֹלָל בַּאֲסָם.

 

מאנגלית: משה דור

 

בשבוע שעבר, ב-16 במארס, התאבד ניקולאס (ניק) יוז, בנם של המשוררת האמריקאית סילביה פלאת' והמשורר הבריטי טד יוז, מגדולי השירה האנגלית המודרנית. ניקולאס, שהיה פרופסור למדעי הימים והדגה באוניברסיטת אלסקה וסבל מדיכאון ממושך, כפי שמסרה השבוע אחותו, תלה את עצמו בביתו והוא בן 47.

אמו, שלאחר מותה יצאו מוניטין לשירתה, התאבדה ב-1963, זמן קצר לאחר שנפרדה מבעלה שהתאהב במשוררת ובמתרגמת אסיה גוטמן-וֶוִיל. פלאת' בת השלושים השאירה אחריה בן, ניקולאס, ובת, פרידה, העוסקת בציור ובשירה.

השיר Nick and the Candlestick   , שמו במקור של השיר הנוגע-ללב המובא כאן   נכתב בידי סילביה על בנה התינוק ומובא מקובץ השירים אריאל שהופיע בעריכתו של טד יוז לאחר מותה של המשוררת. יש בו ארמזים נוצריים ברורים למשל, הדג היה הסמל שבו השתמשו הנוצרים הקדמונים כדי לזהות זה את זה. מה מוזר שהתינוק סופו שנעשה מומחה לימים ולדגים…

 

מ"ד

 

 

וכאן מובא גם שיר של פרידה יוז, אחותו של ניקולס:

 

פרידה יוּז

 

ניתוח קיסרי

 

זוֹ הַצָּרָה כַּיּוֹם עִם תִּינוֹקוֹת אֵלֶּה;

הֵם מְעִיפִים מַבָּט אֶחָד בְּחוֹר חַם, לַח זֶה

וְשׁוֹמְעִים אֶת שְׁאוֹן הַתַּחְבּוּרָה, וְאֶת הַצְּעָקָה שֶׁמֵּעֶבְרָהּ

וְלוּ רַק לְמוֹנִית, וְהֵם מְנַסִּים מִיָּד

לַחֲזֹר וּלְטַפֵּס פְּנִימָה.

 

אָב אֶחָד כְּבָר מְסַכֵּם אֶת הָעֲלוּת,

הוּא מַרְאֶה מַטְבְּעוֹת פֶּנִי וְסֶנְטִים

לְעֶרְוָה מָרְחֶבֶת וּמְקַוֶּה

שֶׁהַיֶּלֶד מְסֻגָּל לִמְנוֹת.

 

רָכוּב עַל שְׁנֵי צִדָּיו

שֶׁל פֶּתַח אִמּוֹ הַבּוֹהֶה

וְהָאָחוֹת הַקּוֹרֵאת לוֹ, הַיֶּלֶד

נֶאֱחָז בְּחָזְקָה בַּשִּׁלְיָה,

מַעֲמִיד פָּנִים שֶׁהוּא גָּדֵל שָׁם.

 

עַד כִּי לְפֶתַע, הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת.

לֹא הַדֶּלֶת הַקְּפִיצִית עִם מֶלְחֲצֵי הָרֹאשׁ,

כִּי אִם הַדֶּלֶת הַצְּדָדִית עִם צִירֵי הַיָּרֵךְ.

וְהַכֹּל מַתְחִיל.

 

מאנגלית: גיורא לשם

סילביה פלאת וניקולס (1962)

 

 

 

18 תגובות

  1. מירי פליישר

    שירים מרגשים

  2. תמי קאלי

    גיורא, תודה לך על התרגום של השיר של פרידה יוז. משפחת המשוררים הזו שאומרת לנו כל כך הרבה בכל כך מעט מילים ומסתלקת כך…

    • צר לי שאני מערב מין שאינו מינו,אבל התרגום של השיר הזה שאין נפלא ממנו
      יתן יתר תוקף לדברים.אשתמש כאן בלשון נקייה,כשהמדובר הוא באותה ארביטר אלגנטיה שיצאת להגנתה בהעלם אחד.מי שמייצגת את הטריוויאליזאציה המוחלטת,הטוטאלית של התרבות,של השנינה המחליקה על קליפת בננה אגבית
      (האידיליה המחורבנת),של הספרות כפטפטת אגבית והכל במין מאור פנים
      חביב במסגרתו נאמרים הדברים המופרכים
      ביותר בנונשאלאנטיות עילאית,למשל,
      מעמדה המתבקש כארביטר אלגנטיה,משהו מזוהם גלוי של תודעה מתפרקת לזוטי זוטות,הכל זוטות,הכל מתחבר לכל ומתפרק על פי הצורך הרטורי,היינו,הצורך לתקוע גיהוק שנון
      שריחו למרחוק.
      אכן,הבלוגייה היא דמוקראטיה וסובלת הכל,תסבול גם תגובות היאותות לה ולרמתה.
      ומעמד הספרות,ומצבה? האם תוכל לסבול גם את גילויי הדעת של האוריינית?!
      איסתרא בלגינא קיש קיש קריא בשיאו!

      ושלא בהקשר הזה,שוב,התרגום נפלא.אני מכיר את השיר היטב בשפת המקור.ועוד פעם,צר לי על עירוב פרשיות.לא מגיע לה שיקויים איזה שהוא דיון רציני במסגרת הפוסטים שלה.

      • למין שאינו מינו:
        כל מה שביקשתי הוא לא לזהם את הפה.
        דווקא בשל הסביבה הדמוקרטית, ניבול הפה מעצים את הלא-כלום ומצמק את החשוב.

        • מישהו אחר

          דמוקרטיה בשירה,גיורא?

          • סליחה, לא דיברתי על דמוקרטיה בשירה.
            דיברתי על בלוגייה שהיא סביבה דמוקרטית. בסביבה כזאת צריך לשמור על לשון פחות או יותר נקייה.
            כאשר אדבר על שירה, יידעו כולם שאינני סבור ששירה היא עניין דמוקרטי.

          • ומ היא הבלוגייה הזאת אם לא (אמורה להיות) בלוגיית סופרים ומשוררים?

            מה שווה העניין,כבר נוכחנו,שהאיזכור היחיד בתולדות הבלוג הזה למשורר שמעוני היא מה שכתבה אורריין.

            דמוקרטיה? דמונקראטיה? שטותוקראטיה?

          • ומ היא הבלוגייה הזאת אם לא (אמורה להיות) בלוגיית סופרים ומשוררים?

            מה שווה העניין,כבר נוכחנו,שהאיזכור היחיד בתולדות הבלוג הזה למשורר שמעוני היא מה שכתבה אורריין.

            דמוקרטיה? דמונקראטיה? שטותוקראטיה?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם