א' קרח ומלח
לנכדתי ירדן
אֵיךְ קֶרַח הַחֶרְמוֹן
מִתְגַּלְגֵּל
לְמֶלַח בְּיַם הַמֶּלַח?
מַיִם, דְּגִיגִים, אַצּוֹת
אָצִים
בַּמּוֹרָד הָעַתִּיק
שֶׁגַּעַשׁ עַז
הִתִּיק
בּוֹ הָר מֵהָר
וְהַנָּהָר בְּטַבּוּר הָאָרֶץ
הִדְרִים, יָרַד.
יַרְדֵּן.
קֶרַח וּמֶלַח?
לֹבֶן מַעֲתִיק לֹבֶן,
וְהַכָּל מָסִיס.
בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת הַזּוֹ
נֵס הוּא נֵס
בְּיַם הַמָּוֶת אִי-אֶפְשָׁר לִטְבֹּעַ.
שבת, 22.9.01
ב' פֶּה
לירדן, שיר שני
מֵאֲחוֹרֵי שִׁנַּיִם חֲסֵרוֹת וּלְבָנוֹת
הַלָּשׁוֹן בּוֹרֵאת רְגָשׁוֹת וּמִלִּים.
כִּבְאַבְנֵי לֶגוֹ אוֹ פָּאזֶלִים
עוֹלָם שֶׁעֲדַיִן אֶפְשָׁר לִבְנוֹת.
מִלִּים דּוֹמוֹת לְאַרְטִיק, קָרוֹת וּזְקוּפוֹת.
כְּשֶׁהֵן נְמֵסוֹת, הַלָּשׁוֹן כְּמַקֵּל יָפֶה.
וְכַאֲשֶׁר הַכַּעַס רוֹתֵחַ בַּפֶּה,
הַמִּלִּים כְּצִ'יפְּס, חַמּוֹת וַחֲצוּפוֹת.
וְאַתְּ, יַרְדֵּן, יוֹדַעַת שֶׁכָּל מִלָּה
דּוֹמָה לְזֶמֶר וְרִקּוּד צְלִיל וְקֶצֶב;
וּכְשֶׁהַגּוּף בֵּין צְחוֹק לְעֶצֶב
הָרֶגֶשׁ מְנַגֵּן שִׁיר כִּתְפִלָּה.
פִּיךְ הַמָּלֵא מִלִּים רָאוּי לִנְשִׁיקָה.
וּבְכָל זֹאת, לְעִתִּים חָכְמָה הִיא שְׁתִיקָה.
יום הכיפורים תשס"ב
ויהי אור
לשחף, נכדי
כְּשֶׁהַשְּׂמָמִית הָיְתָה דִּינוֹזָאוּר
שְׁחָפִים הָיוּ הִבְהוּבֵי תֹּהוּ-וָבֹהוּ
טֶרֶם הַבְּרִיאָה.
וֵאלֹהִים אָמַר: "יְהִי אוֹר!"
והַמַּיִם נִבְדְּלוּ מִן הַשָּׁמַיִם.
וְגַם הַלֹּבֶן פָּרַץ מִן הַשְּׁחוֹר.
וְאָז פָּרַח כְּפַר וְרָדִים
וְאִמָּא וְאַבָּא כְּבָר לֹא הָיוּ יְלָדִים
וּמִן הַיָּם הִתְעוֹפְפוּ קֶצֶף וְסַחַף
וֵאלֹהִים אָמַר: "הִנֵּה שַׁחַף!"
יום הכיפורים תשס"ב
כמה אהבה יש בשירים, גיורא.
והרבה יופי.
הה, כמה אהבה יש בלבי לנכדים, לכולם.
שלושה שירים אישיים, שונים זה מזה וכל כך רגישים, מקוריים ויפים. אחד שיר קצוות על ארץ ישראל (מקום), אחד על ראשית דיבור שיש בה חִיות (שפה) ואילו האחרון על ראשית בריאה, איך הכול נהיה (מיתוס, סיפור והיסטוריה) ובכולם טון ילדותי מדויק ולא מתיילד באופן מעושה. כל זאת לפני שנעשינו לאנשים "חכמים" שמנתחים שירים. אהבתי מאוד. רני.
כמה יפים השירים גיורא. צד שלך שלא הכרתי. ואת השני אני אוהבת במיוחד.
גיורא אתה סבא סבבה, לכל נכד שיר עם המון רוך אבל גם שיעור קטן, צידה לדרך..:)
שירי בריאה ואהבה לנכדים מסב מעריץ.
וההערצה לבריאה שהעניקה לסב אוהב נכדים המסוגל לכשף אותם בשירים.
לגיורא שלום
את השיר הראשון אני בוחר לקרא לא כשיר ילדים גם לא כשיר לילדים.
יצרת תמונה מעניינת בעיני, איך הארץ הזו מאיינת את עצמה. איך המלח ממיס את הקרח ולמרות שמדובר בים המוות מצליחים לצוף בה. איכשהו זה מתחבר לי לשיר שלי "מטת אהבה"
בשני השירים הבאים, אני מרגיש (וזה לא לשלילה) איך הסבא לוקח על עצמו גם את תפקיד המחנך והמלמד ומנסה לחבר את נכדיו לחכמת החיים שרכש ולחוכמת הדורות (ספורי הבריאה).
לא יכולתי שלא לשים לב ליום השבתון שבו נכתבו שני השירים האחרונים.
שירים משובבי נפש, אהבתי בעקר את האחרון, מתנגן
יפים ומלאי חיבה ועתירי צליל ומשחקי-מלים. במיוחד אהבתי את תיאור הטרם-בריאה ובריאת השחף בשיר השלישי, ואת מוסר ההשכל המחוייך בסוף השיר השני.
לזכות בסבא משורר באהבה כה גדולה ובנכדים אהובים, מתנה שאין לה שיעור. השירים נהדרים, הראשון נראה לנכדים גדולים יותר:)
שני השירים האחרונים מתנה מקסימה לנכדיך, גיורא. הראשון, אני מניח, הוא שיר צידה לדרך לנכד, קפסולה שיש לפתוח בגיל שש עשרה לפחות.
חזק, ועם שורה תחתונה אירונית שממנה משחרר רק המוות. אין מקום בטוח יותר מבית הקברות. נס גדול היה פה…
יפים מאוד שלושתם. מלאים אהבה כאהבתך לנכדיך. שירים חכמים לא מתיילדים, נותנים המון כבוד לבינת הצעירים.
בשם נכדי אני מודה לכל המגיבים שגילו נדיבות לב גדולה.