אדריין ריץ"
איזה מין זמנים אלה
יֵשׁ מָקוֹם בֵּין שְׁנֵי בֻּסְתָּנִים שֶׁהָעֵשֶׂב צוֹמֵחַ בּוֹ בְּמַעֲלֵה הָהָר
וּשְׁבִיל הַמַּהְפֵּכָה הַקָּדוּם מִתְקַטֵּעַ לִצְלָלִים
לְיַד בֵּית־וַעַד שֶׁנִּנְטַשׁ עַל־יְדֵי הַנִּרְדָּפִים
שֶׁנֶּעֶלְמוּ אֶל הַצְּלָלִים הָהֵם.
הִתְהַלַּכְתִּי שָׁם מְלַקֶּטֶת פִּטְרִיּוֹת עַל סַף הָאֵימָה, אַךְ אַל תֵּלֵךְ שׁוֹלָל,
אֵין זֶה שִׁיר רוּסִי, אֵין זֶה מָקוֹם אַחֵר אֶלָּא כָּאן,
אַרְצֵנוּ הַקְּרֵבָה וְהוֹלֶכֶת אֶל אֲמִתָּהּ וְאֵימָתָהּ,
אֶל שִׁיטוֹתֶיהָ שֶׁלָּהּ לְהַעֲלָמַת בְּנֵי־אָדָם.
לֹא אֲסַפֵּר לְךָ הֵיכָן הַמָּקוֹם, סוֹרֵג הָעֵצִים הָאָפֵל
הַמִּתְמוֹדֵד עִם פַּס הָאוֹר הַלֹּא מְסֻמָּן –
צֹמֶת פְּקוּד רְפָאִים, מְשׂוֹשׂ אֵלִים לִמְסוֹס עָלִים:
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אוֹתוֹ, לִמְכֹּר, לְהַעֲלִים.
וְלֹא אֲסַפֵּר לְךָ הֵיכָן זֶה, וְעַל כֵּן לָמָּה אֲנִי
בִּכְלָל מְסַפֶּרֶת לְךָ? מִפְּנֵי שֶׁעוֹדְךָ מַקְשִׁיב, מִפְּנֵי שֶׁבִּזְמַנִּים
כָּאֵלֶּה כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתְךָ לִכְלַל הַקְשָׁבָה, הֶכְרֵחִי
לְדַבֵּר עַל עֵצִים.
1991
טפט
1
חֶדֶר מְצֻפֵּה טַפֶּט גְּזִירִים:
נְיַר עִתּוֹנִים בִּטְלָאִים תְּפוּחִים
שֶׁאַף לֹא אֶחָד מֵהֵם מְצַיֵּן אֶת שְׁמוֹתֵינוּ
שֶׁנֶּעֶלְמוּ אָז מִן הַהִיסְטוֹרְיָה הַהִיא הוֹ עֲפִיפוֹן
אָדֹם פְּקַעַת סְבוּכָה בְּעָנָן
מָטוֹס קָטָן נָמֵס בְּאֹבֶךְ: אֵין דָּבָר:
עָמַלְתִּי לִשְׁמֹר אוֹתוֹ כְּקַיָּם
וְרַב-מַשְׁמָעִי: מְשִׂימַת חַיִּים חָשַׁבְתִּי
הִיסְטוֹרְיָה כְּטַפֶּט
שֶׁנִּבְחַר בִּבְהִילוּת נִגְזַר וְהֻדְבַּק
אַךְ הַחֶדֶר עַצְמוֹ בְּשׁוּמָקוֹם
הַכְּתֹבֶת נֶעֶלְמָה מַעֲקֵי
הַבַּיִת מֵעֵץ־אַלּוֹן זָהֹב מְזַגְּזְגִים
מַעְלָה, זְגוּגִית צְבוּעָה בֵּין הַמַּדְרֵגוֹת
פּוֹרְצֵלָן מְפֻסְפָּס בְּחַדְרֵי הַשֵּׁינָה
מָרִישֵׁי־רִצְפָּה רוֹפְפִים שֶׁנָּטַשְׁנוּ בְּחִפָּזוֹן שֶׁבָּהֶם חִטַּטְנוּ
לְהַפְרִישׁ אֶת הַדִּמְיוֹן הַפָּזִיז
שֶׁל יָמִים יָבוֹאוּ
מַה שֶׁאָמַרְנוּ אָז, נְשִׁימַת אַפֵּנוּ נִשְׁאָר
בְּמָקוֹמְאַחֵר: בִּי בָּךְ
2
סוֹנָטָה בְּוַרְיַצְיוֹת מִינוֹרִיּוֹת חַמְקָנִיּוֹת
לְלֹא לִוּוּי
תַּקְלִיטִים שֶׁנִּגַּנּוּ חָזוֹר וְנַגֵּן
עַל הַפָּטֵפוֹן בַּעַל הַזְּרוֹעַ הָאַחַת
הָיִינוּ יַלְדוּתִיּוֹת בְּהַעֲרִיצֵנוּ
אֶת הַקּוֹמְפּוֹזִיטוֹר הַמֵּת
שֶׁהִתְעַלֵּם מֵאַזְהֲרוֹת מֶזֶג־הָאֲוִיר
בְּנַסּוֹתוֹ לַחֲצוֹת אֶת הָאַנְדִּים
בְּטִפְּשׁוּת הָיִיתִי אוֹמֶרֶת כָּעֵת
וְאַתְּ הָיִית מַסְכִּימָה מְנַסּוֹת
כְּפִי שֶׁהִנְּנוּ עוֹבֵד בְּשָׁבוּעוֹת
שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אוֹכְלוֹת מָזוֹן שֶׁנִּקְנָה
בְּמַשְׂכּוֹרוֹת קַמְצָנִיּוֹת רְגִילוֹת
מִתְמוֹדֵד עִם שְׂכַר הַדִּירָה, עִם הַמִּצְרָכִים
מְשִׁימַת חַיִּים כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי
3
שְׁעוֹנִים מֻחְזָרִים לְאָחוֹר שֶׁלֶג אָפֵל
נִמְהָר מִסְתַּנֵן מִבְּעַד לְעַפְעַפַּי
זֶה הָעִנְיָן הַמְשֻׁתָּף
מִדְרָכוֹת מֻקְרָמוֹת בְּלֹבֶן מַגָּבֵי מָגֵן-רוּחַ
מְלַחֲכִים, חוֹרְקִים
אָנֶה וָאָנָה אָנֶה וָאָנָה
אִם הַשְּׁמוּעָה נָפוֹצָה אִם הַשְּׁמוּעָה
נִמְלֶטֶת אִם הַשְּׁמוּעָה
מִתְעוֹפֶפֶת אִם הִיא גּוֹוַעַת
יֵשׁ לָהּ דֶּרֶךְ מִשֶּׁלָהּ לָשׁוּב
הַכְּתוֹבוֹת עַל הַקִּירוֹת
עֲצוּמוֹת וּמֻצְפָּנוֹת
הַמּוּזִיקָה סוּפַת שֶׁלֶג חוֹלֶפֶת כָּאן
2004
מאנגלית: גיורא לשם
השיר "איזה מין זמנים אלה" ראה אור במבחר שירי אדריין ריץ"
בתרגומי ("דם הוא רעל קדוש", הוצאת קשב לשירה, 2002).
המחזור "טפט" הוא משיריה החדשים יותר של המשוררת, וזה
תרגום בכורה שלו לעברית.
אכן , השירים ותרגומם – לתפארת .אפשר – וצריך – לקרוא שוב ושוב ( הפוך והפך בם ). המקום ההוא , הנזכר/ נרמז / נסתר בהם הוא (גם) מקומנו-שלנו , והזמן הוא עכשיו . לגיורא – תודה על ההתמדה ב"שליפתם" של טקסטים כאלה מן התיקיה הגדושה שלך . אינך שולח אותם על פני המים , ובכל מקרה – ברבות הימים (תמיד ) תמצאם בזכרוננו. חג שמח !
עודד
תודה גיורא.
אדריאן ריץ" היא משוררת קסנדרה עכשוית. המורכבות של דבריה עוברת בתרגומים היפים, בעיקר הראשון הנפלא, כאילו כתבה המשוררת בעברית.
מאד יפה הכל
היי גיורא
כל כך יפה וחכם
השירים החדשים נופלים כמו טיפות טל…
להתראות טובה
קראתי את השיר הראשון, יש בו מסרים קשים. שאלתי עצמי: ולמה עצים? כי הטרגדיה דרכם מועצמת פי כמה? ואולי, כי האדם הוא עץ השדה…מנין משוררת זו?