מפל־השלג
נוֹפֵי הַחֲלוֹמוֹת הַקְּלָסִיִּים אֵינָם
עוֹד נֶעְדְּרֵי־שְׁבִילִים, אִם כִּי עֲקֵבוֹת הַמּוֹלִיכִים לְשׁוּמָקוֹם
מוֹכִיחִים כִּבְיָכוֹל שֶׁבְּנֵי־אָדָם
שָׂרְדוּ פַּעַם אֵיכְשֶׁהוּ אֲפִלּוּ כָּאן.
נִשְׁאֲרוֹת מְכִתּוֹת שֶׁל תַּרְבּוּת
נוֹדַעַת לַלֵּב, כְּפָפוֹת אֲבוּדוֹת שֶׁל יְלָדִים,
וְכוֹבַע שֶׁלֶג יָחִיד, בָּהִיר, נְשׁוּר־גְּדִיל,
עֵדוּת לְנְדִידַת טֵרוּף כָּלְשֶׁהִי.
צִיּוּנֵי הַדֶּרֶךְ נֶעֶלְמוּ. וּבְכָל זֹאת,
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מֻכָּר בָּאֶרֶץ הַזֹּאת.
לְאִטֵּנוּ, אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים כָּעֵת לְהִזָּכֵר
בִּלְחָשֵׁי זְוָעָה שֶׁל זְקֵנֵינוּ
שֶׁנָּשְׁרוּ בְּרֹךְ עַל אָזְנֵינוּ
בְּיַלְדּוּתֵנוּ, וְעַד כֹּה לֹא הֶאֱמַנּוּ בָּהֶם.
אבל זהו סיפור אחר
אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁהַסִּיּוּם יָכוֹל לִהְיוֹת מֻצְלָח.
אֵיךְ הֵם יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן וְלִחְיוֹת בְּאשֶׁר
לָנֶצַח, אֵלֶּה שֶׁהָיוּ כֹּה תַּאַוְתָּנִיִּים
בְּסוֹף הַפֶּרֶק? כַּאֲשֶׁר הֵם מִשְׁתַּכְּנִים
בַּבַּיִת הַכַּפְרִי הַשָּׁלֵו, מַה יַּעֲשׂוּ
בְּמֶרְחַק מִילִין כֹּה רַבִּים מִכָּל מָקוֹם?
רְפָאֵי־אָבוֹת קַדְמוֹנִים בְּלוֹנְדִּיִּים אֵלֶּה הַמִּסְתּוֹפְפִים עַל הַמַּדְרֵגָה,
הָאֵין הֵם מְגַנִּים? אֲבוֹי לִי,
אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהָאַהֲבָה תַחְטֹף הִצְטַנְּנוּת וְתָמוּת
מִן הַשִּׁטּוּט הָעֵירֹם דֶּרֶךְ הָאוּלָמוֹת הַפְּרוּצִים לָרוּחַ
מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה. פְרַנְק הַמִּסְכֵּן. אִימוֹזֶ"ן הַמִּסְכֵּנָה.
חַיֵּיהֶם פְּרוּשִׂים כָּעֵת נִכְחָם
רֵיקִים כְּמִטּוֹת אֶמְפָּיֶר גְּדוֹלוֹת
אַחֲרֵי שֶׁהָאוֹהֲבִים קָמִים וְהַסְּדִינִים הַטְּחוּבִים
מוּסָרִים בִּידֵי חַדְרָנִיּוֹת קַנָּאִיּוֹת.
וְאִם הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹלֵף בְּצוּרָה מַבְרִיקָה לְמַדַּי,
מַהֶן הַמְּדוּרוֹת הַנִּדְלָקוֹת בְּמִכְתְּבֵי אַהֲבָה יְשָׁנִים,
הֲלֹא אֵין זֶה דֶּלֶק לֹא מִתְכַּלֶה, כַּנִּרְאֶה?
הַזְּמָן יוֹדֵעַ אֵיךְ זֶה צָרִיךְ לְהִסְתַּיֵּם, לֹא אֲנִי.
הַאִם פְרַנְק יִסְתַּלֵּק בְּאֶחָד הַיָמִים
לְבַדּוֹ עִם מַקְלוֹ דֶּרֶךְ הַגַּן הֶחָרֵב,
זוֹרֶה עַל הַשְּׁבִיל קַרְקָפוֹת גְּמִישׁוֹת
שֶׁל נוּרִיּוֹת? הַאִם אִימוֹזֶ"ן
תִּטְמֹן בְּמִפְשְׂעוֹת הָעֵצִים הַזְּקֵנִים
פִּתְקֵי אַהֲבָה לְגַנָּנִים מְמֻרְמָרִים וְדוֹמֵיהֶם?
בֵּינְתַּיִם הֵם רָבִים וּמִתְפַּיְּסִים, רַק
כְּדֵי לַחֲזֹר וְלָרִיב. סְעָרָה פִּתְאֹמִית
מַפִּילָה אֶת הַגְּדֵרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. כְּבָשִׂים סַהֲרוּרִיּוֹת
מְשׁוֹטְטוֹת כָּעֵת כָּל הַלַּיְלָה בַּגַּן בְּהַצִּיצָן
בָּאוֹהֲבִים הַמּוּתָשִׁים בִּמְקוֹם תְּנוּמָתָם.
כאן בקטמנדו
התרגום מוקדש לזכרו של חיימי נסיהו,
בנם של יהודית ומרדכי,
שמת בדמי ימיו מול ההר בנפאל
עָלִינוּ אֶל הָהָר,
אֵין עוֹד מַה לַּעֲשׂוֹת.
נוֹרָא לָרֶדֶת מַטָּה
אֶל הָעֵמֶק
שֶׁבּוֹ, בֵּין פְּרָחִים כֹּה מְרֻבִּים,
אַתָּה חוֹשֵׁב עַל שֶׁלֶג.
כֵּיוָן שֶׁקֹּדֶם, בְּתוֹךְ שֶׁלֶג,
בַּטִּפּוּס בָּהָר,
חָשַׁבְתָּ עַל פְּרָחִים,
רוֹטֵט, אַדְמוֹנִי מִטַּל,
בָּעֵמֶק.
קָלַטְתָּ אֶת רֵיחָם בְּגָלְשׁוֹ מַטָּה.
קָשֶׁה לְהִתְרַגֵּל, כְּבָר לְמַטָּה,
לְחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל שֶׁלֶג.
מִן הָעֵמֶק, בְּיָמִים בְּהִירִים,
אַתָּה מַבִּיט בָּהָר שֶׁלְּמַעְלָה.
מָה עוֹד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת?
תֻּפֵּי־תְּפִלָּה, פְּרָחִים!
תֵּן לַפְּרָחִים
לְהֵעָלֵם, לְתֻפֵּי־הַתְּפִלָּה לַחְדֹּל.
מַה לָּהֶם
וְלָנוּ שֶׁנִּצַּבְנוּ עַל פִּסְגַּת הַשֶּׁלֶג
עַל פִּסְגַּת הָהָר,
דְגָלִים נִרְאִים מִן הָעֵמֶק.
יִתָּכֵן שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת בָּעֵמֶק,
לִקְבֹּר אֶת עַצְמְךָ בֵּין פְּרָחִים,
לוּ נִתַּן לִשְׁכֹּחַ אֶת הָהָר,
אֵיךְ, בַּיְּצִיאָה טֶרֶם שַׁחַר
מְסֻנְּוָר מִשֶּׁלֶג,
יָדַעְתָּ מַה לַּעֲשׂוֹת.
בֵּינְתַּיִם לֹא קַל כָּאן בְּקַטְמַנְדוּ,
בְּעִקָּר כַּאֲשֶׁר אֶל הָעֵמֶק
הָרוּחַ הַזֹּאת שֶׁפֵּרוּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר
שֶׁלֶג, וְכָאן פֵּרוּשָׁה פְּרָחִים,
יוֹרֶדֶת מַטָּה
בַּהֶקְדֵּם הַהֶכְרֵחִי, מִן הָהָר.
ציור אלמוני
עֶלֶם חֲמוּדוֹת כּוּשִׁי נִצָּב
עִם מוֹשְׁכוֹת הַסּוּס הָרוֹפְפוֹת בְּיָדָיו;
כֹּה עָנֹג, עַד כִּי אֲנַחְנוּ תּוֹהִים אִם הוּא מְסֻגָּל לְרַסֵּן אֶת הַיְּצוּר הַנִּמְרָץ שֶׁלְּיָדוֹ
עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ הָאָדוֹן לִרְכַּב עַל גַּבּוֹ.
נְחִירֵי הַחַיָּה כְּבָר מִתְרַחֲבִים בְּפַחַד אוֹ בָּחֳרִי־אַף.
אַךְ אִם אָנוּ מְדַמִּים אוֹתוֹ נוֹחֵר, מוּכָן לְהִזְדַּקֵּף,
הנַעַר הַזֶּה, שֶׁבִּכְגוֹן אֵלֶּה אָמוּר לָדַעַת יוֹתֵר,
רַק מְחַיֵּךְ, בְּמַצָּב סָבִיל וּלְנוֹי, נִצָּב בְּמַדֵּי פְּאֵר
עֲשׂוּיִים קְפָלִים וּמִכְנְסֵי־רְכִיבָה תְּפוּחִים,
מִתְבּוֹנֵן בַּצַּיָּר, כָּךְ נִרְאֶה, הַטּוֹרֵחַ בָּרִשּׁוּם.
בֵּינְתַיִם הַלּוֹרְד הַזּוּטָר שֶׁמִּן הַסְּתָם מִמֵּן מִכִּיסָיו
אֶת מַסַּע הָאָמָן מִפֶּרוּגְ"יָה, אֶת הַסּוּס, הַנַּעַר, וּבְעֶצֶם הַכֹּל, עֻכַּב
כַּנִּרְאֶה זְמָן רַב מִדַּי אֵצֶל סוֹכֵן־בֵּיתוֹ בְּמִקּוּחַ
עַל כַּמָּה עִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים בָּאֲחוּזָה, אוֹ בְּוִכּוּחַ
עַל פִּרְטֵי מַלְבּוּשׁוֹ חֲסַר־הָרְבָב
עִם מְשָׁרֵת שֶׁסָּבַר כִּי שִׁנּוּי כָּלְשֶׁהוּ יְקַלְקֵל אֶת הַמַּצָּב.
כְּכָל שֶׁיֵחָפֵז עַכְשָׁיו לַחֲצוֹת בִּמְהֵרָה
אֶת כַּר־הַיֶּרֶק הֶעָצוּם, מוֹחֶה מִגַּבָּתוֹ אֶת הַזֵּעָה
שֶׁל הַבֹּקֶר הָרֶנֶסַנְסִי הַנָּאֶה, זֶה מְאֻחָר מִדַּי:
הָאָמָן כְּבָר נָקַם אֶת נִקְמָתוֹ עַל שֶׁאִלְּצוּהוּ לְהַמְתִּין בְּלִי־דַּי,
נְקָמָה שֶׁלֹּא הָיְתָה הֶכְרֵחִית בִּלְבָד אֶלָּא גַּם צוֹדֶקֶת וּנְבוֹנָה –
לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ, בְּפַשְׁטוּת, לָעַד מִחוּץ לַתְּמוּנָה.
להזמין רוח־רפאים
להנרי קולט 1927־1988
אֲנִי מַזְמִין אוֹתְךָ לַחֲזֹר כָּעֵת וְלִהְיוֹת מַה שֶּׁהָיִיתָ בִּצְעִירוּתְךָ,
בּוֹטֵחַ בְּעַצְמְךָ, נִמְרָץ, וְהַכֶּסֶף מֻבְרָשׁ מִצְּדָעֶיךָ.
לוּ יִהְיֶה זֶה כְּאִלּוּ נִתָּן לָאָדָם לַחֲזֹר לְאָחוֹר דֶּרֶךְ הַמָּוֶת,
מוֹחֵק אֶת הַשָּׁנִים שֶׁלֹּא נֶחְשְׁבוּ כָּל־כָּךְ,
אוֹ אֶת הַשָּׁנִים שֶׁאוּלַי הִסְתַּכְּמוּ בְּלֹא יוֹתֵר מִשִּׁלְהֵי בֹּקֶר מַזְהִיר אֶחָד.
שֵׁב אִתָּנוּ. לוּ יִהְיֶה זֶה כְּבַיָּמִים
שֶׁבָּהֶם הִנִּיחַ הָאַלְכּוֹהוֹל עַל לְשׁוֹנוֹתֵינוּ אֶת טַעֲמָהּ הַמָּתוֹק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַנְּשִׁיָּה.
וְעַל מַה נְּשׂוֹחֵחַ חוּץ מֵאֲשֶׁר עַל שִׁירָה? כִּי מִי מְדַבֵּר כָּעֵת עַל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה
שֶׁלֹּא בֵּין יְדִידִים?
(שׁוּרָה גְּרוּעָה, שׁוּרָה נוֹרָאָה, שֶׁיָּכְלָה לִגְרֹם לַעֲוִית בְּפָנֶיךָ: כֻּלָּנוּ רָאִינוּ אֶת זֶה.)
אֲנִי שׁוּב רוֹאֶה אוֹתְךָ פּוֹנֶה אֶל הַיָּם הַגּוֹעֵשׁ וְהַקַּר.
צִלְלֵי שְׁחָפִים מְעִיבִים עַל אוֹר הָרָקִיעַ; רוּחַ מְקוֹנֶנֶת בֵּין הָאֲרֻבּוֹת;
יָדְךָ רוֹעֶדֶת מְעַט.
בְּאֵיזוֹ שָׁנָה מְדֻבָּר?
תַּקֵּן אוֹתִי אִם זִכְרוֹנִי מַטְעֶה אוֹתִי,
הַאִם לֹא הָיָה חֲלוֹם כָּלְשֶׁהוּ, מָתוֹק אַךְ גַּם נוֹרָא,
שֶׁבּוֹ, בְּאֹפֶן מוּזָר, אוֹיְרִידִיקֶה פָּסְעָה לְפָנֶיךָ?
וְאַתָּה הָלַכְתָּ בְּעִקְבוֹתֶיהָ, יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק לְמַה לְּצַפּוֹת, וְהִיא, כַּמּוּבָן, פָּנְתָה לְאָחוֹר.
חֲזֹר עַכְשָׁיו וַעֲזֹר לִי בַּשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה,
לְחַשׁ לִי סוֹד יְפֵהפֶה שֶׁאַתָּה זוֹכֵר מִן הַחַיִּים.
מאנגלית: גיורא לשם
דונלד ג"אסטיס (2004-1925), משורר אמריקני יליד מיאמי, פלורידה, סיים את חוק לימודיו הגבוהים באוניברסיטת מיאמי. שימש שנים כפרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטאות סירקוז, קליפורניה, פרינסטון ועוד. עם תלמידיו נמנים המשוררים מרק סטרנד, צ"רלס רייט ואחרים. זכה בפרס פוליצר לשירה (1980), בולינגן (1991) ומענק יצירה מטעם קרן גוגנהיים. עם ספרי שירתו נמנים: הרווק הזקן ושירים אחרים (1951), סערה מקומית (1963), שישה־עשר שירים (1970), מבחר שירים (1979), אורפיאוס מהסס ליד הנהר השחור (1998), כל השירים (2004).
ג"ל
דונלד ג"אסטיס
גיורא גיורא, איזה משורר עצום
דונלד ג"אסטיס, ואיזה תרגום, קראתי כאילו נכתב עברית…ריגש אותי שהקדשת לחיימי נסיהו את התרגום, ואהבתי כל כך את "להזמין רוח רפאים" ואחר כך הייתי עצובה שהמשורר וחברו שניהם מתו.
לשולמית.
תודה על המחמאות.
היכרת את חיימי?
את הוריו היכרתי מ-1971.
שלך,
גיורא