תקציר בשביל הסניגוריה
צַעַר בְּכָל מָקוֹם. טֶבַח בְּכָל מָקוֹם. אִם תִּינוֹקוֹת
אֵינָם רְעֵבִים בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, הֵם רְעֵבִים
בְּמָקוֹם אַחֵר. עִם זְבוּבִים בִּנְחִירֵיהֶם.
אֲבָל אֲנַחְנוּ נֶהֱנִים מִחַיֵּינוּ מִפְּנֵי שֶׁזֶּה רְצוֹן הָאֵל.
אַחֶרֶת לֹא הָיְתָה בְּרִיאַת הַבְּקָרִים שֶׁבְּטֶרֶם שַׁחַר קַיִץ
מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת שֶׁכָּזֹאת. עִצּוּבוֹ שֶׁל הַטִּיגְרִיס הַבֶּנְגָלִי
לֹא הָיָה כֹּה צוֹלֵחַ, מַמָּשׁ נֵס מִן הַשָׁמַיִם. הַנָּשִׁים הָעֲנִיּוֹת
לְיַד הַמַּעֲיָן צוֹחֲקוֹת יַחְדָּיו בֵּין הַסֵּבֶל שֶׁבּוֹ
כְּבָר הִתְנַסּוּ וּבֵין אֵימַת הֶעָתִיד לָבוֹא, מְחַיְּכוֹת
וְצוֹחֲקוֹת בְּעוֹד מִישֶׁהוּ
בַּכְּפָר חוֹלֶה אָנוּשׁ. בְּכָל יוֹם וָיוֹם
בּוֹקֵעַ צְחוֹק בָּרְחוֹבוֹת הַנּוֹרָאִים שֶׁל כַּלְכּוּתָה,
וְהַנָּשִׁים צוֹחֲקוֹת בַּכְּלוּבִים שֶׁל בּוֹמְבֵּי.
אִם נִתְכַּחֵשׁ לְאָשְׁרֵנוּ, נִתְנַגֵּד לְקוֹרַת רוּחֵנוּ,
אוֹ־אָז נִגְרָע מֵחֲשִׁיבוּת מַחְסוֹרָן.
עָלֵינוּ לְהִסְתַּכֵּן בְּהֲנָאָה. יֵשׁ לְאֵל יָדֵנוּ לְהִסְתַּדֵּר בְּלִי עֹנֶג
אַךְ לֹא בְּלִי הֲנָאָה. לֹא תַּעֲנוּג. עָלֵינוּ לְהִתְאַזֵּר
בָּעַקְשָׁנוּת הַדְּרוּשָׁה לְקַבָּלַת שִׂמְחָתֵנוּ בַּכִּבְשָׁן
הָאַכְזָרִי שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. לַעֲשׂוֹת אֶת הֶעָוֶל לָאוֹמֵד
הַיָּחִיד שֶׁל תְּשׂוּמַת לִבֵּנוּ מַשְׁמָע לְהַלֵּל אֶת הַשָׁטָן.
אִם נִגְזָר עַל הַקַּטָּר שֶׁל הָאֵל לִדְרֹס אוֹתָנוּ,
מִן הָרָאוּי שֶׁנַּכִּיר תּוֹדָה עַל תַּעֲצוּמוֹת הַקֵּץ.
אֲנַחְנוּ נִצָּבִים שֵׁנִית עַל חַרְטֻמָּהּ שֶׁל סְפִינָה קְטַנָּה
שֶׁעָגְנָה מְאֻחָר בַּלַּיְלָה בַּנָּמֵל הַזָּעִיר
וּמַשְׁקִיפִים עַל הָאִי הַנִּרְדָּם: הַשֶׁטַח שֶׁלְּיַד הַמַּיִם
מֻרְכָּב מִשְׁלשָׁה בָּתֵּי־קָפֶה שֶׁתְּרִיסֵיהֶם מוּגָפִים וּפָנָס־לַיְלָה
חָשׁוּף יָחִיד שֶׁדּוֹלֵק. שְׁמִיעַת קוֹלָם הַקָּלוּשׁ שֶׁל הַמְּשׁוֹטִים
בַּדְּמָמָה בְּעוֹד סִירָה מְגִיחָה לְאִטָּה הַחוּצָה וְאָז חוֹזֶרֶת
שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל שְׁנוֹת הַצַּעַר הַמְּמַשְׁמְשׁוֹת וּבָאוֹת.
מאנגלית: משה דור
הבלתי־רגיל אינו אומץ
הַפּוֹלָנִים רָכְבוּ מִוַּרְשָׁה אֶל מוּל הַטַּנְקִים הַגֶּרְמָנִים
עַל סוּסִים. מוּדָעִים בִּרְכִיבָתָם, לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וּבְחָרָבוֹת.
שֶׁפַע הַיִּפְעָה שֶׁאֵינֶנוּ נוֹתֵן לִי מָנוֹחַ.
וּבְכָל זֹאת שִׁיר זֶה יָעִיב עַל הַיּוֹם. הָטֵל סָפֵק
בַּגְּבוּרָה. אֱמֹר כִּי אֵינָהּ אֹמֶץ. קְרָא לָהּ תְּשׁוּקָה.
הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֹמֶץ הוּא לֹא כָּזֶה. לֹא בְּמֵיטָבוֹ.
זֶה הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, וּבְגָדוֹל. הֵם רָכְבוּ לְאוֹר שֶׁמֶשׁ.
וְנִמְחָצוּ. אַךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֹמֶץ אֵינֶנוּ הַבִּלְתִּי־רָגִיל.
לֹא הַמַּעֲשֶׂה הַמַּפְלִיא. לֹא מַקְבֶּת בִּנְאוּמִים רְהוּטִים.
הַנִּקְלִים מְסֻגָּלִים לְכָךְ בְּפֻמְבִּי, אוֹ לְמַעַן חַיֵּי רֶגַע.
זֶה קָרוֹב מִדַּי לְלִבָּהּ שֶׁל הַזּוֹנָה: קֶרֶן־הַשֶּׁפַע שֶׁל הַדַּחַף,
וְאִי־הַיְּכֹלֶת לִשְׁמֹר אֲפִלּוּ עַל מִדָּה שֶׁל אֲדִיבוּת.
אֵינֶנּוּ הַמַּעֲשֶׂה הַמַּפְלִיא. כִּי אִם מַסְקָנָתָהּ הַחוֹתֶכֶת שֶׁל הַהֲוָיָה.
לֹא מוּזָרוּת, כִּי אִם קְפִיצָה קָדִימָה בְּאוֹתָהּ הַתְּכוּנָה.
שִׁכְלוּל. הַנֶּאֱמָנוּת הַשְׁקוּלָה. אֲבָל הָרַעֲנָנָה.
לֹא הַבֵּן הַחוֹטֵא הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, לֹא פָאוּסְט. כִּי אִם פֶּנֶלוֹפֶּה.
הַדָּבָר הַשָּׁרִיר וְקַיָּם. לְאַחַר מִכֵּן הַקְּרֶשְׁצֶ"נְדוֹ.
הָאֹפֶן הַאֲמִתִּי. מְרוֹם הַפִּסְגָּה. וּמֵעֵבֶר.
לֹא הַהַפְתָּעָה. הַהֲבָנָה הַמִּשְׁתָּאָה. הַנִּשּׂוּאִין,
לֹא הַהִתְלַהֲבוּת בַּת יוֹמָהּ. לֹא יוֹצֵא־הַדֹּפֶן. הַיִּפְעָה
הַוָּתִיקָה לְיָמִים. הַשְּׁרִירָה וְקַיֶּמֶת.
זוֹ הַהִצְטַיְּנוּת הָרְגִילָה, יְלִידַת הַהִשְׁתַּכְלְלוּת הַמְּמֻשֶּׁכֶת.
מאנגלית: גיורא לשם
המשורר האמריקני ג"ק גילברט, בן ה־78, לא הירבה לפרסם ספרי שירה ולכן כל אימת שראה אור אחד מקבציו המועטים היה זה מאורע ספרותי מן המדרגה הראשונה. שיר הנפלא תקציר בשביל הסניגוריה לקוח מתוך ספרו האחרון סירוב לשמי עליון. עד מה צדק המשורר המנוח ג"יימס דיקי כשכתב על גילברט: "הוא פורש למחוזות פנימיים יותר מן המקום שבטוח לבקר בו; מתוך אותן דממה והתהדקות נוראות, הוא מחזיר לנו שירים של חמלה פראית. גילברט נמנה עם הנדירים שביצורים: משורר נחוץ, המלמד אותנו לא רק כיצד לחיות אלא גם כיצד למות באופן יצירתי, ובמלוא המשמעות הכרוכה בכך."
אגב, בשורות השישית והשביעית של השיר מזכיר גילברט את "הטיגריס הבנגלי". הסמוכים לשולחנה של השירה האנגלית בוודאי יזהו את הרמז: הטיגריס , שירו המפורסם של ויליאם בלייק, שנכתב לפני 214 שנה.
מ"ד
.
שירים חזקים , צריך ללגום אותם במנות זעירות . שני התרגומים יוצאים מן הכלל. שנה טובה גיורא
לריקי,
שנה טובה גם לך ואשר לך.
שירים משלי עוד יבואו. בינתיים אני מחפש דרך (ספרותית נטו) להגיב באופן כזה או אחר על המציאות. משה דור (שאינו מבין הרבה במחשבים) ביקש ממני לאפשר לו מדי פעם לעלות אל בימת האורח, והרשות ניתנה, ובכך הוא בעצם עוזר לי לקיים את הבלוג ברמת החיות שאני מבקש לשוות לו.
שלום גיורא
ואתה עושה זאת מצויין.
אחכה אם כך בסבלנות גם לשיריך
שתהיה לך וליקרים לך שנה טובה בריאהומאושרת
לא פרסמת כלל משירייך בבננות , אשמח מאד לקרוא בהם גם על המסך 🙂
השיר הראשון הוא פנינה פילוסופית על מהות החיים. חבל נורא שלא מרבים לכתוב כך גם היום, לא מעטים נוקטים בלשון פתטית ומביכה עם מינימום אמירה לצורך קשקשת סתמית.