ס.ט. קולרידג': שירת יורד הים הישיש

 

 

חלק שני

 

"הַשֶּׁמֶשׁ זָרַח עַתָּה מִיָּמִין:

מִתּוֹךְ הַיָּם בָּקַע,

עוֹדֶנּוּ לוּט בָּעֲרָפֶל

לִשְׂמֹאל בַּיָּם שָׁקַע.

 

רוּחַ דָּרוֹם טוֹבָה עוֹד נָשְׁבָה מֵאָחוֹר,

אַךְ הָעוֹף הַנִּלְבָּב לֹא נִלְוָה

לְלֶחֶם אוֹ לְשַׁעֲשׁוּעַ

לְקוֹל סַפָּן לֹא בָא!

 

חבריו הספנים גוערים ביורד־הים הישיש על הריגת העוף מביא המזל.

 

מַעֲשֵׂה שָׂטָן עוֹלַלְתִּי

אָסוֹן יְבַשֵּׂר, לֹא טוֹב –

כֻּלָּם פָּסְקוּ: הָרַגְתִּי עוֹף

הָאוֹמֵר לָרוּחַ לִנְשֹׁב,

"נָבָל!" קָצְפוּ, "לִטְבֹּחַ עוֹף,

הָאוֹמֵר לָרוּחַ לִנְשֹׁב!"

 

אך כאשר נמוג הערפל הם מצדיקים את המעשה, ונעשים שותפים לדבר עברה.

לֹא כָּבוּי, לֹא אָדֹם, כְּרֹאשׁ אֵל אָיֹם

פָּרַץ שֶׁמֶשׁ יָפֶה לְהַלֵּל:

כֻּלָּם אִשְּׁרוּ כִּי הָרַגְתִּי עוֹף

שֶׁאֵד בִּכְנָפָיו וַעֲרָפֶל.

"יָאֶה", אָמְרוּ, "לְהָמִית עוֹף

שֶׁאֵד בִּכְנָפָיו וַעֲרָפֶל."

 

הרוח הטובה מוסיפה לנשוב; הספינה נכנסת אל האוקיינוס השקט ושטה צפונה עד הגיעה אל קו־המשווה.

 

רוּחַ טוֹבָה נָשְׁבָה וְקֶצֶף הִתְוָה,

תֶּלֶם שֶׁנִּמְתַּח חָפְשִׁי;

הָיִינוּ נַחְשׁוֹנִים לְכָל הַנִּכְנָסִים

לַיָּם הַחֲרִישִׁי.

 

לפתע הספינה נעצרת.

 

שָׁכְכָה הָרוּחַ, קֻפְּלוּ הַמִּפְרָשִׂים,

הַלֵּב נֶעֱצַב וְנֶעְגַּם,

וְלֹא דִבַּרְנוּ אֶלָּא לְהָפֵר

אֶת דִּמְמַת הַיָּם!

                       

בִּרְקִיעַ נְחשֶׁת יוֹקֵד

שֶׁמֶשׁ אָרוּר זוֹרֵחַ

בַּחֲצוֹת־יוֹם עַל תֹּרֶן נִצָּב

לֹא גָדוֹל מִן הַיָּרֵחַ.

 

יוֹם רוֹדֵף יוֹם, יוֹם רוֹדֵף יוֹם,

תְּקוּעִים בְּלִי מַשָּׁב אוֹ מִשְׁבָּר;

קְפוּאִים כִּסְפִינָה מְצֻיֶּרֶת

עַל פְּנֵי אוֹקְיָנוֹס מְצֻיָּר.

 

האלבטרוס מתחיל לנקום.

 

מַיִם, מַיִם בְּכָל מָקוֹם,

הַקּוֹרוֹת מִתְעַוְּתוֹת;

מַיִם, מַיִם בְּכָל מָקוֹם

וְאֵין טִפָּה לִשְׁתּוֹת.

 

הוֹ מוֹשִׁיעַ! פָּשָׂה בַּתְּהוֹם רָקָב:

שֶׁכָּךְ יִהְיֶה מִי חָשַׁב!

מִינֵי שְׁרָצִים דָּשׁוּ בָּרַגְלַיִם

עַל פְּנֵי הַיָּם הַנִּתְעָב.

 

סְחוֹר־סְחוֹר, בִּסְלִיל מַתִּיז

חוֹלְלוּ אִשֵּׁי מָוֶת בַּלֵּילוֹת;

אַדְווֹת בָּעֲרוּ כְּשִׁקּוּי כְּשָׁפִים,

יְרֻקּוֹת, לְבָנוֹת, כְּחֻלּוֹת.

 

רוח־רפאים עוקב אחריהם. אחד התושבים הלא־נראים של כוכב־לכת זה, שאינו מנפשות המתים או מן המלאכים על אודותיו אפשר ללמוד בכתבי המלומד היהודי יוספוס והמלומד האפלטוני מיכאל פְּסֵלוּס איש ונסטנטינופול. הללו נפוצים מאוד ואין אקלים או יסוד בלא אחד או יותר מהם.

וְלַאֲחָדִים נִגְלָה בַּחֲלוֹם

כִּי שֵׁד מַזִּיק בְּמַפְגִּיעַ –

תַּחַת תֵּשַׁע אַמּוֹת־יָם חָתַר

מֵאַרְצוֹת אֵד וָשֶׁלֶג הִגִּיעַ.

 

וְכָל לָשׁוֹן מִיֹּבֶשׁ מֻחְלָט

חָרְבָה בְּשָׁרְשָׁהּ הַצָּחִיחַ;

נִטַּל הַדִּבֵּר לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר

חֲנוּקִים הָיִינוּ מִפִּיחַ.

 

במצוקתם כי רבה הספנים שמחים להטיל את האשמה על יורד־הים הישיש, ולראָיה הם תולים על צווארו את עוף הים המת.

 

אֲהָהּ! יוֹם חַג! מַבְּטֵי הָרֹעַ

מִזָּקֵן וְנַעַר נוֹרִים לְעֶבְרִי!

בִּמְקוֹם הַצְּלָב הָאַלְבַּטְרוֹס

תָּלוּי עַל צַוָּארִי.

 

 מאנגלית: רות בלומרט

על השיר ומחברו

חייו של המשורר האנגלי סמיואל טיילור קולרידג" (1772-1834), מגדולי השירה האנגלית הרומנטית, היו שזורים תהפוכות והתמודדות לא פחות משירתו הנפלאה ששיאיה הם קובלה חאן, שירת יורד הים הישיש,  קריסטאבל ובלדות ליריות (קובץ שבו השתתף גם עמיתו, ויליאם וורדסוורת) וקובץ מסות שתחילתו סדרת הרצאות לציבור שזכתה להצלחה והתפרמה ב־1815 בשם ביוגרפיה ליטרריה.

שירת יורד הים הישיש היא בלדה קסומה שכתיבתה פשטה ולבשה צורה בין השנים 1798-1816. קולרידג" גם צירף קטעי פרשנות קצרים לפואמה הארוכה שהעצימו את כוחה הבלדי, המיתי, המיסטי, הדתי והשירי.

שירת יורד הים הישיש מבוססת על סיפורי מסע. היסוד שתורם לתחושת האותנטיות בבלדה האפופה אווירה קדמונית לכאורה, הוא היות הסיפור מסופר בהווה, ליד כנסייה, לפני חתונה. 

מסע הספינה המתחיל כרגיל ותהפוכות המסע באוקינוס האטלנטי בין הקוטב הדרומי לקו המשווה והחזרה הפלאית של המספר למולדתו.

המורכבות הסיפורית משולבת בתחומים כטוב ורע, חטא וכפרה, פעולות שרירותיות פתאומיות ותוצאותיהן ארוכות הטווח, כהרג האלבטרוס המופלא, המיתי.

הסיפור המכשף המאפשר למשורר גאולה, אם כי מכאיבה, לבוא בקשר עם ילודי אישה וברואים אחרים. זה קשר של וידוי קסום, שאלמלא כן היו חייו הארוכים של יורד הים הישיש תוהו וצלמוות.   

[ס.ט. קולרידג". שירת יורד הים הישיש, מאנגלית: רות בלומרט, אחרית דבר: לאונה טוקר. תחריטים: גוסטב דורה. הוצאת קשב לשירה. 2001]